כוסמין
כֻּסְמִין או חיטת הכוסמין (שם מדעי: Triticum spelta) היא מין הקסאפלואידי של חיטה, ששימש כמזון בסיסי בחלקים של המזרח התיכון ואירופה מתקופת הברונזה עד ימי הביניים, עד שפינה את מקומו לחיטת הלחם (Triticum aestivum), שאותה קל יותר לגדל ולעבד. אחוז החלבון (גלוטן) בכוסמין גבוה מבחיטת הלחם אך ריכוז הגלוטנין נמוך יותר[1], אחוז הסיבים התזונתיים נמוך מבחיטת הלחם, ואחוז הוויטמינים דומה, אם כי בוויטמינים שונים. [2]
 כוסמין
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | דגנאים |
| משפחה: | דגניים |
| סוג: | חיטה |
| מין: | חיטת הכוסמין |
| שם מדעי | |
 Triticum speltaליניאוס, 1753 | |
בהלכה היהודית הכוסמין נמנה עם חמשת מיני דגן, שנקבעו להם דינים מיוחדים. אולם הכוסמין שבהלכה אינו המין הקרוי בשם זה כיום (אשר לא היה מוכר בארץ ישראל בעת העתיקה), אלא כנראה חיטת אמר (אנ') (Triticum dicoccum) המכונה גם אם החיטה, מין טטראפלואידי שהיה בשימוש בארץ ישראל עוד לפני תקופת בית ראשון. צמחי בר של זן קדום זה התגלו על ידי אהרון אהרונסון באזור ראש פינה בתחילת המאה ה-20 כחלק ממחקרו הבוטני, באמצעותו קבע גם שהיא המין ממנו בויתה החיטה.
על-אף הדמיון בשם, הכוסמין אינו קרוב משפחה ואינו דומה לכוסמת.
היסטוריהעריכה
העדות הארכיאולוגית המוקדמת ביותר של כוסמין היא מהאלף החמישי לפני הספירה בדרום הקווקז, מצפון-מזרח לים השחור, אם כי העדות הארכיאולוגית השופעת והמתועדת ביותר לכוסמין נמצאת באירופה. שרידי כוסמין נמצאו בכמה אתרים נאוליתיים מאוחרים יותר (2500–1700 לפני הספירה) במרכז אירופה. בתקופת הברונזה התפשט הכוסמין באופן נרחב במרכז אירופה. בתקופת הברזל (750-15 לפנה"ס), הפך הכוסמין למין חיטה עיקרי בדרום גרמניה ובשווייץ, וב-500 לפנה"ס הוא היה בשימוש נפוץ בדרום בריטניה.
ישנן עדויות לכך שהכוסמין גדל בבריטניה בתקופת הברזל, כאשר התיישבו באזורים לחים במדינה עם קרקעות כבדות שנסבלות על ידי כוסמין.
בימי הביניים תורבת הכוסמין בחלקים של שוויץ, טירול, גרמניה, צפון צרפת ודרום ארצות השפלה. הכוסמין הפך לגידול מרכזי באירופה במאה ה-9 לספירה, סביר להניח בגלל שהוא מקולף, בניגוד לדגנים אחרים, ולכן מתאים יותר לאקלים קר ומתאים יותר לאחסון.
הכוסמין הוצג לארצות הברית בשנות ה-90. במאה ה-20 הוחלף הכוסמין בחיטת לחם כמעט בכל האזורים שבהם עדיין גדלה. תנועת החקלאות האורגנית החיה את הפופולריות שלה מעט לקראת סוף המאה, שכן כוסמין דורש פחות דשן. מאז תחילת המאה ה-21 הפך הכוסמין לתחליף חיטה נפוץ להכנת כיכרות לחם, פסטה ופתיתים מלאכותיים. עד 2014, הדגן היה פופולרי בבריטניה עם היבול שגודל שם כמו גם בקזחסטן ואוקראינה, למרות שמדווח על מחסור.
ערך תזונתיעריכה
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 11.02 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 338 קק"ל |
| חלבונים | 14.57 ג' |
| פחמימות | 70.19 ג' |
| שומן | 2.43 ג' |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין B1 | 0.364 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.113 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 0.364 מ"ג |
| ברזל | 4.44 מ"ג |
| סידן | 27 מ"ג |
| אשלגן | 388 מ"ג |
| נתרן | 8 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 10.7 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני(הקישור אינו פעיל, 19.12.2020) | |
קישורים חיצונייםעריכה
- כוסמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ Sabrina Geisslitz, C. Friedrich H. Longin, Katharina A. Scherf, Peter Koehler, Comparative Study on Gluten Protein Composition of Ancient (Einkorn, Emmer and Spelt) and Modern Wheat Species (Durum and Common Wheat), Foods 8, 2019-09-12 doi: 10.3390/foods8090409
- ^ Is Spelt More Nutritious Than Wheat?, Quick and Dirty Tips (באנגלית)
