עמימות

(הופנה מהדף כפל משמעות)

בסמנטיקה, עמימות או כפל משמעות הוא מצב, שבו ניתן לפרש מילה, מונח, סימן, סמל, צירוף, משפט או כל מבע תקשורתי אחר ביותר מדרך אחת.

דוגמה לתמונה רב-משמעי: אתה יכול לראות גם ארנב וגם ברווז בהתאם לזווית שבה אתה רואה את זה

המונח העברי ״עמימות״

עריכה

צבי לם מספר שכאשר ערך את ספרו של קרל פרנקנשטיין "עמימות", התלבט כיצד לתרגם את המושג "ambiguity" לעברית, ובסופו של דבר בחר לתרגמו ל"עמימות". עם זאת, הוא מדגיש שהמילה "עמימות" בעייתית, מכיוון שיש לה משמעות של חוסר בהירות, בעוד המושג "ambiguity" משקף דווקא מצב של "תובנה בהירה של אדם בנוגע למצבו הקיומי".[1] כלומר, המושג "עמימות" מתאר מצב בו אדם יכול להכיל בתוכו מספר פרשנויות או יותר מהשקפה אחת.

המונח "ambiguity" מיתרגם לעיתים קרובות גם ל"דו־משמעות" או ל"אי־בהירות", אך השימוש המסורתי במונחים אלה יוצא מתוך הנחה שיש לשאוף ל"בהירות". עם זאת, מבחינה טכנית, תאוריות העוסקות בעמימות משתמשות באותם כלים בהם משתמשים לזיהוי של דו־משמעות. אי לכך, מעתה והלאה נשתמש במונח "עמימות" בהקשר של תאוריות המבוססות על "ambiguity", במונח "אי־בהירות" בהקשר של השקפות עולם החותרות לבהירות, ובמונח "דו־משמעות" לתיאור של הטכניקות המשמשות את שתיהן.

עמימות לשונית

עריכה
 

קריקטורה, המתבססת על כפל משמעות סמנטית בשפה האנגלית.
בתמונה, ליצן מוטָל מת במדבר, והנשרים מנקרים את גופתו. בכתובית רשום: "Tastes Funny...". משמעות המשפט, לכאורה, היא "טעם מוזר", אך בהתחשב בכך שהגופה היא של ליצן, משמעות המשפט עשויה להיות גם "טעם מצחיק".

את העמימות הלשונית ניתן לחלק לעמימות לקסיקאלית ועמימות תחבירית (מבנית). לרוב, ניתן לפתור את העמימות הלשונית לפי ההקשר שבו היא מופיעה. אחת המטרות של עריכת לשון היא למנוע עמימות לשונית. לשם כך, משתמש העורך באמצעים הבאים: פיסוק, שכתוב וניקוד (חלקי או מלא).

דו-משמעות של מילים

עריכה

דו־משמעות סמנטית נובעת מפוליסמיה – מילה שלה יותר ממשמעות אחת, או מהומונימיות – מילה שבין הפירושים שלה אין קשר סמנטי. הפוליסמיה וההומונימיה יוצרות דו־משמעות – הן בכתיבה והן בדיבור. לעומת זאת, דו־משמעות הנובעת מהומופוניה מתקיימת רק בדיבור ודו־משמעות הנובעת מהומוגראפיה מתקיימת רק בכתיבה.[2]

דוגמה לדו־משמעות לקסיקלית: המילה ״שלח״, משמעה גם שדה המושקה רק במי גשם וגם סכין תקיפה. לכן, אם אדם יאמר, ״אין לי שלח״, דבריו יוכלו להתפרש בשני אופנים – "אין לי סכין תקיפה" או "אין לי שדה, המושקה רק בגשם". אולם, דו־משמעות כזו נפתרת לרוב, בעזרת הקשר הדברים. אם אותו אדם יאמר, ״אני פרדסן ולכן אין לי שלח״, או שיצטט מהמקורות ״כשלחייך פרדס רימונים״, לא יחשוב איש, שהעיסוק הוא בסכין תקיפה.

לעיתים, נעשה שימוש בדו-משמעות סמנטית גם בכותרות העיתונים[3] ובפרסומות, על מנת ללכוד את תשומת לבו הקורא, לבדח או להדגיש עמדה. דוגמה ידועה לכפל משמעות מסוג זה היא, למשל, הכותרת באנגלית "From Hitler Youth to Papa Ratzi" (נשמעת: "מנוער היטלר לפפראצי"), שפורסמה על ידי הצהובון הבריטי The Sun בחודש אפריל 2005, עם היבחרו של יוזף רצינגר לאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר.[4] משמעות המילה "Papa" היא "האב הקדוש" – האפיפיור, ואילו המילה "Ratzi" היא תחילת שם המשפחה של רצינגר. כתיבתן בכפל משמעות, המזכירה "פפראצי", עשויה להיחשב כמשחק מילים מזלזל ולא ראוי כאשר מדובר באפיפיור.

דו-משמעות תחבירית

עריכה

הלוואי הוא אחד הגורמים המרכזיים לדו־משמעות תחבירית. סעיף 3 של "כללי הפיסוק החדשים",[5] מתייחס למצב שבו יש רצף של שני לוואים אחרי שם עצם. במקרה זה נוצרת דו־משמעות, כיוון שלא ברור, אם הלוואי השני מתייחס לשם העצם (מעין לוואי מאוחה) או שהוא מתייחס לשם העצם והלוואי שקדמו לו (לוואי מקונן או לוואי של לוואי). את הבעיה הזו כללי הפיסוק החדשים פותרים באמצעות פיסוק. לדוגמה: "תושבי השכונות החדשות הקטנות והמרוחקות נאלצים לערוך את קניותיהם במרכז העיר" לעומת "תושבי השכונות החדשות, הקטנות והמרוחקות נאלצים לערוך את קניותיהם במרכז העיר". במקרה הראשון, המילים "הקטנות והמרוחקות" הן לוואים של הצירוף השמני "השכונות החדשות". במקרה השני, כל אחת מהמילים "החדשות", "הקטנות", ו"המרוחקות" הן לוואים של "השכונות".

עם זאת, יש מקרים שבהם לא ניתן לפתור את כפל המשמעות באמצעות כללי הפיסוק. לדוגמה: "הורי התלמידים הנפגעים דרשו לדבר עם המנהל". במשפט זה לא ברור לאיזה רכיב בסמיכות מתייחס הלוואי "נפגעים" – לנסמך (ההורים), או לסומך (התלמידים). במקרה זה, הדרך לפתרון הבעיה היא שכתוב של המשפט על ידי פירוק של הסמיכות. לדוגמה:"ההורים של התלמידים הנפגעים" או "ההורים הנפגעים של התלמידים".

עוד פתרון שמספקים כללי הפיסוק החדשים להתמודדות עם כפל משמעות הוא ההבדל בפיסוק בין פסוקית לוואי מצמצם (פסוקית תוכן) לפסוקית לוואי לא־מצמצם (פסוקית לוואי זיקה). לדוגמה: "העובדים, שחתמו על הסכם ההבראה, חזרו לעבודתם" לעומת "העובדים שחתמו על הסכם ההבראה חזרו לעבודתם". עם זאת, במשפט "הבן של השר, שהואשם בפלילים, התראיין ברדיו ובטלוויזיה", אף על פי שהפיסוק מבהיר שמדובר בפסוקית זיקה, לא ברור אם היא מתייחסת לשר (הסומך) או לבן (הנסמך). דו־משמעות יכולה להתרחש בעברית לעיתים קרובות, כאשר מדובר בסמיכות של שתי מילים מאותו מין. לדוגמה, במשפטים "בן אחי הצעיר" או "חולצת דודתי הגדולה" לא בהכרח מובן מאליו למי בדיון מתייחס התיאור "צעיר" או "גדולה", ויש להסיק זאת לפי ההקשר.

אשליות ודו משמעות תפיסתית

עריכה

ישנם מקרים שבהם קיימת עמימות בנוגע לטיבם של גירויים שונים בסביבה. זאת משום שלדימוי יחיד ברמת החישה יכולות להיות פרשנויות רבות ברמת התפיסה והזיהוי.[6] אשליה אופטית היא דוגמה למצב מסוג זה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ צבי לם, מאידאולוגיה כחינוך לחינוך כאידאולוגיה, מתוך: לחץ והתנגדות בחינוך, מאמרים ושיחות, עורך: יורם הרפז, (ספריית פועלים, 2000)
  2. ^ ההבדל בין המשמעות הלשונית למשמעות ההקשרית, מתוך סמנטיקה - פרקי יסוד באתר סנונית
  3. ^ בשפה מקצועית. כותרות מעין אלו מכונות "כותרת פיקנטית".
  4. ^ From Hitler Youth to Papa Ratzi The Sun 20.4.2005
  5. ^ "כללי הפיסוק החדשים", לשוננו לעם, (טבת התשס"ב)
  6. ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.