כתבי המארות

כתבי המְאֵרוֹת הם כתבים מאגיים שנכתבו במצרים העתיקה. הכתבים נועדו לפגוע בקבוצת אנשים ומקורם במסורת מהממלכה הקדומה בשושלת השישית. מהממלכה התיכונה (2000–1750 לפנה"ס) ישנן שתי קבוצות של כתבי מארות: קבוצת ברלין שנכתבו על גבי חרסים, וקבוצת בריסל שנכתבו על גבי צלמיות.

כתבי מארות על גבי שברי חרס

צלמית של כתבי המארות שהתגלתה בסקארה, קבוצת בריסל

כתבי המארות הם עוד עדות לידע המצרי על הגאוגרפיה, הדמוגרפיה והממשל בארץ ישראל. כל השמות שזוהו בקבוצה הראשונה נמצאו בקבוצה השנייה. יכול להיות שהשינויים במספר השליטים ביישובים הנזכרים בין שתי הקבוצות, מעידים על שינויים חברתיים בארץ ישראל, עדות לקיומן של ערי ממלכה בארץ ישראל בסוף השושלת ה-12, שנשלטות על ידי שליט אחד. אולי גם האזכור של יותר יישובים בקבוצת בריסל, שהיא הקבוצה המאוחרת, מעיד על הגידול העירוני בארץ ישראל עד סוף השושלת השתים עשרה.

קבוצת שברי החרסים

קבוצת מירגיסה (Mirgissa) כוללת שברים של קערות חרס שנתגלו בתוך קבר, ועליהן חמישה שמות של מקומות בלבנט, חלק מהם אמוריים. זו הדוגמה הקדומה ביותר של חרסי המארות והיא מתוארכת לתקופת השושלת השתים עשרה בממלכה התיכונה. החרסים נתגלו בקרבת עיר-המבצר המצרית מירגיסה, בסמוך לאשד השני של הנילוס בגבול מצרים-סודאן (נוביה) שהגן על מצרים העליונה מפני פלישת הנובים.

קבוצת ברלין כוללת שברי חרסים שתוארכו למאה ה-20 לפנה"ס. הם פורסמו לראשונה על ידי האגיפטולוג הגרמני קורט זתה בשנת 1926. על החרסים מופיעים שמות של כ-20 ערים או חבלים בארץ ישראל ובסוריה כמו אשקלון, לכיש, אפק, בית שמש, אשמם (ירושלים), אשאן (בית שאן), עפל (עפולה), שכם, רחוב. בלבנון מוזכרים אנשי גבל, והערים אלסה וערקת, לערים הנזכרות ברשימה משייכים 2–4 שמות שליטים. סה"כ יותר מ-30 שמות של מושלים. החרסים תוארכו לסוף השושלת האחת עשרה, או אמצע השושלת השתים עשרה.

המטרה בנוהג שבירת החרסים לאחר כתיבתם בטקס מאגי, הייתה בבחינת "זה יהיה גורלו של המורד במצרים", מעין קללה נמרצת שתחול על ערי הסביבה אם ימרדו. בחרסים נזכרות הערים ועוד ערים רבות, ועליהם ציורים של שבויים ושלל מלחמה המובאים לפני פרעה המנצח.

קבוצת הצלמיות

קבוצת בריסל כוללת צלמיות שתוארכו לסוף המאה ה-19 לפנה"ס או תחילת המאה ה-18 לפנה"ס. הצלמיות התגלו בסקארה ופורסמו לראשונה על ידי האגיפטולוג הצרפתי ז'ורז' פוזנר (Georges Posener) ב-1940. הכתבים מיוחסים לתקופתו של סנוסרת השלישי מלך מהשושלת ה-12 מתקופת הממלכה התיכונה שמלך במאה ה-19 לפנה"ס. הרשימה כוללת 64 שמות ערים. בארץ ישראל מוזכרות ערים רבות משניתן לאתר כמו: ירושלים, שכם, רחוב, שמעון (שמרון), גינה (ג'נין), עכו, אכשף, משאל, חצור וליש (תל דן). מוזכרת גם עשתרות בבשן. בחוף הלבנוני נזכרות הערים ערקת, אלסה, גבל, צור, ישנן גם ערים מהבשן ומדרום סוריה. ברוב הערים מופיע שליט אחד ובמקרים בודדים שני שליטים תוך חלוקתם לצפון ודרום. הקבוצה תוארכה לסוף השושלת השתים עשרה, על סמך נימוקים פאליאוגרפיים ואורתוגרפיים.

ראו גם

• מכתבי תענך
• מכתבי אל-עמארנה
• מכתבי כומידו
• כתבי אוגרית
• רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית
• לוחית קללה

לקריאה נוספת

• אהרון קמפינסקי, מבוא לארכאולוגיה של תקופת המקרא, יחידה 6 עמוד 12, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1989
• יוחנן אהרוני, "כתבי המארות", ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1987, עמ' 121-118

• Ben-Tor, Amnon (2006), Yaira Amit; Nadav Naʼaman (eds.), "Do the Execration Texts reflect an accurate picture of the contemporary settlement map of Palestine?", Essays on ancient Israel in its Near Eastern context: a tribute to Nadav Naʼaman, EISENBRAUNS, pp. 63–87, ISBN 978-1-57506-128-3

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתבי המארות בוויקישיתוף

• כתבי המארות במבוא לארכאולוגיה של תקופת המקרא, יחידה 6 עמוד 12 בגוגל ספרים