תל רחוב

אתר ארכאולוגי בישראל

תל רחוב (תל א־צארם) הוא אתר ארכאולוגי בעמק בית שאן, כ־5 ק"מ מדרום לתל בית שאן מהתקופה הכנענית והתקופה הישראלית.[1] שטח התל כ־100 דונם והוא הגדול באזורו ואחד הגדולים בארץ ישראל.

תל רחוב
מידות
שטח 100 דונם
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום עמק בית שאן
קואורדינטות 32°27′26″N 35°29′54″E / 32.457125°N 35.498241666667°E / 32.457125; 35.498241666667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הסורג מאבן שיש, עם תבליט מנורת שבעת הקנים, שנמצא בבית הכנסת ביישוב העתיק רחוב, מוצב כיום בסמוך לרפליקת הפסיפס (צולם ב־1975)

היסטוריה וממצאים

עריכה
 עמוד ראשי
ראו גם – תעשיית ייצור הדבש בתל רחוב

זיהוי התל עם רחוב הקדומה נעשה בתחילת המאה ה־20 על ידי פליקס־מארי אבל. בראשית שנות ה־50 התקיימה חפירה ארכאולוגית במקום. בין הממצאים היו שלושה כבשנים, ששימשו כנראה לייצור כלי חרס.[2]

ב־1973 נתגלתה במקום כתובת רחוב על רצפת פסיפס של מבנה שמשערים שהיה בית כנסת. הכתובת מתוארכת לסוף התקופה הביזנטית, ועניינה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על הכללתה, או החרגתה, של בית שאן ב"תחום עולי בבל", בתקופה שבין שיבת ציון לבין לסיום תקופת בית שני, לעניין מצוות התלויות בארץ. בנוסף, נתגלו בתל שלוש כתובות בעברית המתוארכות למאות ה־10 וה־9 לפנה"ס ועליהן השם "נמש", המזכיר את שם משפחת יהוא, "נמשי" ו"אלישע", כשמו של הנביא.[3]

היישוב בתל עצמו חדל להתקיים עד התקופה הערבית הקדומה, עת קם על פסגתו כפר ששרד עד לשלהי ימי הביניים.

על שם היישוב הקדום הוקם המושב רחוב ב־1951.

העיר רחוב נזכרת גם במספר כתובות מצריות. היא הייתה עיר חשובה בתקופת הברזל, במאות ה־10 וה־9 לפנה"ס, ימי ראשית המלוכה בישראל. לאותה תקופה מתוארכות עשר כתובות על קנקנים, שנתגלו בתל, מהן שלוש בעברית.

החפירות במקום החלו ב־1997, תחת פיקוח הארכאולוג עמיחי מזר מן האוניברסיטה העברית. היישוב היה קיים כנראה מאז תקופת הברונזה המוקדמת, כנראה כיישוב כנעני. החפירות העלו גם ממצא המעיד על קשר מסחרי־תרבותי עם קפריסין, וממצאים נוספים כמשקולות, נול, וחרסים דו־גוניים, המעידים על קשרים דומים גם עם הפלשתים. העיר הייתה בירת עיר־מדינה כנענית בתקופת הברונזה המאוחרת, מן המאה ה־16 עד המאה ה–13 לפנה"ס. העיר מוזכרת גם במכתבי תענך, במכתב מס' 2. בחפירות בבית שאן הקדומה נמצאה אסטלה המתארת מרד של ערים באזור עמק בית שאן נגד שלטון פרעה סתי הראשון. האסטלה מציינת כי רחוב לא הצטרפה למרד. ממצא חשוב נוסף היה תנור אפייה שהשתמר מתקופת הברונזה המאוחרת עד המאה ה־8 לפנה"ס. התנור השתמר בשלמות ואיפשר לחוקרים לאמת את ההשערות בנוגע לצורתו ומידותיו של התנור, וכן לערוך בדיקות שרידנות מחלקיו הפנימיים.

ממצאים מן המאה ה־10 לפנה"ס (תקופת הברזל II-א) מלמדים כי העיר קיימה יחסי מסחר עם הפיניקים. כתובת מכיבושי שישק הראשון (925 לפנה"ס) מעידה כי המצרים כבשו את העיר. בתל עצמו נמצאה שכבת חורבן, אך לא ברור אם יש לייחסה לשישק, או שמא כיבושו לא הביא לחורבן העיר. ממצאים מהמאה ה־10 או ה־9 לפנה"ס, המעידים על דבוראות, הם המוקדמים ביותר במזרח התיכון והיחידים המכילים כוורות (כ־30 במספר נמצאו, וניכר כי היו קיימות עוד כמה עשרות). מתקופות מאוחרות יותר נמצאו קברים, שנראה כי שייכים לפקידים או קציני צבא של האימפריה האשורית שכבשה את העיר במסגרת כיבושיה ב־732 לפנה"ס. העיר הכנענית נחרבה ולא נבנתה מחדש.

על צדו הצפוני של התל התקיים כפר בתקופת ימי הביניים.

העיירה היהודית

עריכה
 
כתובת מבית הכנסת שב"רחוב" בגן מוזיאון ישראל

בשדות קיבוץ עין הנציב, כ־800 מטרים בערך מצפון־מערב לתל רחוב, נתגלו ממצאים מן התקופה הביזנטית, ובהם מבנה המשוער כבית כנסת שהקמתו מתוארכת לתחילת המאה ה־4 לספירה. האתר נחשף במסגרת חפירות שנערכו בין 1974–1979, בהן נתגלה מטמון ובו אוסף אבני בניה, סורג עם מנורת שבעת הקנים,[4] רצפות פסיפס,[5] ציורים וכן שמונה כתובות על טיח אומנות המבנה ועל קירותיו.[6][7]

גודלו של המבנה 18 מטר על 24 מטר; המתחם כולו היה מרוצף בפסיפס. אובחנו שלוש שכבות של רצפות ונראה שהמבנה שוקם מחדש פעמיים. רוב המבנה שימש כאולם תפילה והיו בו שני טורי עמודים עשויי בזלת. סמוך לקיר הדרומי, לכיוון ירושלים, עמדה בימה גדולה ומשני עבריה חדרים. מצפון לבית התפילה נמצא אולם מבוא ("נרתכס"), אשר התווסף למבנה המקורי בשלב מאוחר. לחדר המבוא הייתה כניסה יחידה, וממנו עברו אל אולם התפילה דרך שלוש כניסות. ברצפת הפסיפס של אולם הכניסה נקבעה הכתובת.

כתובת רחוב

עריכה
  ערך מורחב – כתובת רחוב

כתובת רחוב היא כתובת הלכתית ארוכה, מיוחדת במינה, שנמצאה ברצפת הפסיפס, באולם המבוא של המבנה המשוער כבית הכנסת.

הכתובת כוללת 365 מילים (כמנין ימות שנת החמה) המחולקות לשמונה סעיפים, ערוכים ב־29 שורות, ובהם ברייתא תנאית המופיעה בנוסחים שונים גם בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'), בתוספתא (מסכת שביעית פרק ד') ובספרי (סוף פרשת עקב), ומתארת את תחום עולי בבל לעניין המצוות התלויות בארץ. זאת היא הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה בארץ.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא תל רחוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה