לא אד"ו ראש

לא אָד"וּ ראש הוא אחד הכללים בלוח העברי, הקובע שיומו הראשון של ראש השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי בשבוע (א', ד', ו' בהתאמה).

על פי כלל זה, כאשר מולד הירח הממוצע חל בימים אלה, א' בתשרי יחול למחרת.

הכלל מופיע לראשונה בנוסח זה במאה ה-8 בספר הלכות פסוקות, שם כתובː ”לא בד'ו פסח, לא גה'ז עצרת, לא אד'ו ראש השנה וסוכה, לא אג'ו יום כיפורים ולא זב'ד פורים” ^[1]^[2]. ישנם סימנים שעד המאה ה-7 היו שנים שבהם ראש השנה חל ביום א.^[3]

מטרת הכללעריכה

על פי המסורת, דחייה זו נועדה לעקוף מספר בעיות הנובעות מההלכה:

הסיבות להימנעות מיום ד' ומיום ו'^[4]: אם קובעים את ראש השנה ביום ד' או ביום ו', יום הכיפורים אשר מתחיל תשעה ימים אחר כך, יהיה ביום שישי, או ביום ראשון, שני ימים הצמודים לשבת (אחד לפני השבת ואחד אחריה). נוצרות שתי בעיות כשיום הכיפורים צמוד לשבת:
- לא ייוותרו ירקות טריים לאכילה בתום צמד הימים שבת ויום הכיפורים, מפני שהם נלקטו יומיים קודם. (בחגים אחרים מותר לבשל ביום החג, אך לא ביום הכיפורים).
- אדם שנפטר ביום הראשון מתוך צמד הימים יום הכיפורים ושבת, לא יוכל להיקבר במשך יומיים, דבר הנחשב 'חילול כבוד המת'.^[5]
הסיבה להימנעות מיום א': קיים איסור הלכתי לקיים את מנהג חיבוט ערבה כשהושענא רבה חל בשבת, ועל מנת למנוע ביטול של מנהג זה, דאגו שהושענא רבה לא יחול בשבת.^[6]^[7]

יש הסבורים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים רביעי ושישי,^[4] וקביעת הכלל בלוח המחושב רק קיבעה נוהג קדום זה^[8] ואחר כך^[9] הוסיפה עליו את הדחיה מיום ראשון.^[10]

שיטת הרמב"םעריכה

לפי הרמב"ם 'לא אד"ו' נובע משיקולים אסטרונומיים, על מנת לדייק ככל האפשר לפי זמן מולד הלבנה האמיתי (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ח'). הראב"ד התנגד לדעה זו (הלכות קידוש החודש, פרק ז, הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, משום שלא ברור כיצד דחיות אלו תורמות להתאמה האמורה. הלבוש תירץ שעצם הסיבה לדחיות היא כדי לתאם את ראשי החודשים עם ראיית הירח והסיבות לבחירת ימים אלו הן הסיבות שהוזכרו לעיל (לבוש אדר היקר על הרמב"ם שם).

הצעה נוספתעריכה

החוקרת רחל אליאור סבורה שבמקור הכוונה של 'לא אד"ו ראש' הייתה להימנע משלושה הימים החשובים לבייתוסים ולצדוקים, אשר הקפידו על שלושה ימים אלו לסירוגין לראשי חודשים, ובפרט על יום ד' ל'ראש השנה' בראש חודש ניסן, ולראש חודש תשרי, וביום א' ליום הנפת העומר (בכ"ו בניסן), לחג השבועות (בט"ו בסיוון) ולראש חודש סיון. על פי לוח השנה במגילות קומראן, המועדים נקבעו ליום קבוע בשבוע שאינו שבת. לדוגמה: יום הזיכרון (הקרוי בפינו כיום 'ראש השנה') וחג הפסח היו תמיד ביום ד', ויום כיפור תמיד ביום ו'.^[11]

אטימולוגיהעריכה

שם הכלל "לא אד"ו ראש" איננו אקראי לגמרי. מקור הביטוי מופיע בספר עזרא: ”וַאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ”.^[12]^{[דרושה הבהרה]} אם כי אין ביניהם כל קשר נראה לעין במשמעות התוכן.^[13]

לא בד"ו פסחעריכה

כנגזר מכלל זה, מתקבל כלל נוסף - "לא בד"ו פסח"^[14] שמשמעו - יום ראשון של פסח לעולם לא יחול בימים שני, רביעי ושישי, שכן מספר הימים מפסח עד ראש השנה הוא קבוע - 163 ימים, שהם 23 שבועות ועוד יומיים.

כתוצאה מכך, מופע של חג הפסח ביום ראשון הוא אירוע נדיר יחסית, החל רק ב-11.5% מהשנים. כאשר פסח חל ביום ראשון, ראש השנה הבא יחול ביום שלישי. כאשר ראש השנה אמור לחול בימים א' ד' או ו', נדחה ראש השנה ליום הבא, מה שגורם לכפל מופעים בימים ב', ה' וז' לעומת יום ג', שאליו כמעט ואין דחיות. בצירוף שאר הדחיות תדירות המופעים היא כדלהלן (האות הראשונה לפסח והשנייה לראש השנה):

ג' - ה' = 31.9%

ה' - ז' = 28.6% (בדיוק שתי שביעיות)

ז' - ב' = 28.0%

א' - ג' = 11.5%

השנה הבאה בה יחול חג הפסח ביום ראשון תהיה ה'תשפ"ה.

לעומת זאת, ביהדות הקראית לא משתמשים בכללים אלו לקביעת ראשי החודשים, אלא מקיימים את ראשי החודשים בראיית הירח, ואין כל מניעה לקיים את החגים בימים אלו.

הכללת כללים אלו לימים נוספים בשנהעריכה

כתוצאה מזה ש'לא אד"ו' חל על יום א' תשרי, נובעים כללים נוספים לגבי הימים שלפניו:

לגבי יום לפני ראש השנה - כ"ט באלול - חל הכלל 'לא גה"ז'
לגבי כח' באלול חל הכלל 'לא בד"ו'

וכן הלאה:

לגבי כ"ז באלול 'לא אג"ה'
לגבי כ"ו באלול 'לא בד"ז'
לגבי כ"ה באלול 'לא אג"ו'
לגבי כ"ד באלול 'לא בה"ז'
לגבי כ"ג באלול שוב חוזר הכלל 'לא אד"ו'

וכך אפשר לחשב אחורה (במחזוריות של שבעה ימים), באיזה יום לא יחול כל תאריך עברי בשנה עד א' ניסן. ואם נפצל את החישוב לשנה פשוטה ומעוברת נוכל לחשב אחורה אף עד א' טבת. (אי אפשר לחשב יותר אחורה כי החודשים חשוון וכסלו לפעמים בעלי 30 יום ולפעמים בעלי 29 יום). וכן אפשר לחשב קדימה מא' תשרי, עד כט' חשון.

סוגי השנים הנגזרות מהכללעריכה

כנגזר מ"לא אד"ו ראש" ומכללי העיבור והדחיות, מתקיימים בלוח העברי 14 סוגי שנים אפשריים: כל סוג מסומן בשלוש אותיות, שהראשונה בהן מייצגת את היום בו חל ראש השנה, והשלישית את היום בו חל היום הראשון של פסח. האות האמצעית מסמלת את מספר הימים באותה שנה (ח=חסרה=353/383 ימים, כ=כסדרה=354/384 ימים, ש=שלמה=355/385 ימים).

סימן אתב"ש למועדי החגיםעריכה

קביעת הלוח העברי המחושב יצרה מבנה קבוע לחודשי תקופת הקיץ.^[15] מבנה זה הוליד יחסים קבועים בין החגים השונים בלוח השנה, כך שחלקם יוצאים תמיד באותו יום. את רשימת היחסים מקובל לציין בתור היחס בין חגים שונים לימי חג הפסח. על מנת להקל על זכירת היחס, נוצר סימן הבנוי על צירופי צופן אתב"ש:^[16]

א"ת -תשעה באב יחול ביום שחל בו א' של פסח

ב"ש - שבועות יחול ביום שחל בו ב' של פסח

ג"ר - ראש השנה יחול ביום שחל בו ג' של פסח

ד"ק - קריאת / קנין / קילוס התורה (שמחת תורה בחו"ל, כ"ג בתשרי) תחול ביום שחל בו ד' של פסח

ה"צ - צום כיפור יחול ביום שחל בו ה' של פסח

ו"פ - פורים (שלפני פסח) חל ביום שחל בו ו' של פסח

ז"ע - עצמאות יחול ביום שחל בו ז' של פסח.^[17] הסימן מתייחס לה' באייר ולא למועדו של יום העצמאות בפועל (המתחשב בדחיות ובהקדמות של יום העצמאות הנעשות למניעת חילול שבת).

ראו גםעריכה

ערב פסח שחל בשבת

הערות שולייםעריכה

^ יהודאי גאון, הלכות פסוקות, הלכות מועד עמ' קפז, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשי"א, באתר HebrewBooks
^ מרדכי עקיבא פרידמן, מנהג אבותיכם בידיכם: תשובה מן הגניזה על יום טוב שני של גלויות, תרביץ פג, תמוז-אלול תשע"ה, עמ' 557-603‏, JSTOR 24645599
^ משה דוד הר, ענייני הלכה בארץ-ישראל במאה הששית והשביעית לספירת הנוצרים, תרביץ מ"ט, תשרי-אדר תש"ם, עמ' 78‏, JSTOR 23595074
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד א'
^ בעוד בחגים אחרים מותר מדינא דגמרא לקבור את המת על ידי גויים (וביום טוב שני - אפילו של ראש השנה - על ידי ישראל). (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ו', עמוד א')
^ רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ג, עמוד ב', ד"ה לא איקלע
^ זהו ההסבר הרווח לכלל (ראו ביאור הלכה אורח חיים תכח ד"ה "אלו הימים שאין קובעין וכו')
^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ב'.
^ A primitive rabbinic calendar text from the Cairo Genizah
^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'.
^ ראש השנה, מתי מועדו?
^ ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז.
^ עיין בספר העיבור לאברהם אבן עזרא
^ וכן הכללים: לא גה"ז עצרת, לא אג"ו כפור, לא בד"ז פורים.
^ החל מאדר (או אדר ב') ועד לחשוון
^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תכ"ח. שלשת הסימנים הראשונים מופיעים כבר בפיוט יוצר של מנחם בן מכיר לשבת הפסקה, כמה מאות שנים קודם לכן (בדפוסים מאוחרים של הפיוט, גם הסימן הרביעי מופיע, אבל זה כנראה תוספת מאוחרת).
^ זוהי תוספת מאוחרת לכלל אתב"ש, שחידש הרב עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם (עמ' קפג)

[1] יהודאי גאון, הלכות פסוקות, הלכות מועד עמ' קפז, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשי"א, באתר HebrewBooks

[2] מרדכי עקיבא פרידמן, מנהג אבותיכם בידיכם: תשובה מן הגניזה על יום טוב שני של גלויות, תרביץ פג, תמוז-אלול תשע"ה, עמ' 557-603‏, JSTOR 24645599

[3] משה דוד הר, ענייני הלכה בארץ-ישראל במאה הששית והשביעית לספירת הנוצרים, תרביץ מ"ט, תשרי-אדר תש"ם, עמ' 78‏, JSTOR 23595074

[ראש_השנה_כ_א-4] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד א'

[5] בעוד בחגים אחרים מותר מדינא דגמרא לקבור את המת על ידי גויים (וביום טוב שני - אפילו של ראש השנה - על ידי ישראל). (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ו', עמוד א')

[6] רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ג, עמוד ב', ד"ה לא איקלע

[7] זהו ההסבר הרווח לכלל (ראו ביאור הלכה אורח חיים תכח ד"ה "אלו הימים שאין קובעין וכו')

[8] תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ב'.

[9] A primitive rabbinic calendar text from the Cairo Genizah

[10] תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'.

[11] ראש השנה, מתי מועדו?

[12] ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז.

[13] עיין בספר העיבור לאברהם אבן עזרא

[14] וכן הכללים: לא גה"ז עצרת, לא אג"ו כפור, לא בד"ז פורים.

[15] החל מאדר (או אדר ב') ועד לחשוון

[16] ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תכ"ח. שלשת הסימנים הראשונים מופיעים כבר בפיוט יוצר של מנחם בן מכיר לשבת הפסקה, כמה מאות שנים קודם לכן (בדפוסים מאוחרים של הפיוט, גם הסימן הרביעי מופיע, אבל זה כנראה תוספת מאוחרת).

[17] זוהי תוספת מאוחרת לכלל אתב"ש, שחידש הרב עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם (עמ' קפג)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]