לא אד"ו ראש
לא אד"ו ראש הוא אחד הכללים בלוח העברי, הקובע שיומו הראשון של ראש השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי בשבוע (א', ד', ו' בהתאמה).
על פי כלל זה, כאשר מולד הירח הממוצע חל בימים אלה, א' בתשרי יחול למחרת.
הופעה ראשונית של נוסח מעין זה נמצאת בספר הלכות פסוקות מהמאה ה-8, שם כתובː ”לא בד'ו פסח, לא גה'ז עצרת, לא אד'ו ראש השנה וסוכה, לא אג'ו יום כיפורים ולא זב'ד פורים”.[1][2][3] ישנם סימנים שעד המאה ה-7 היו שנים שבהן ראש השנה חל ביום א'.[4][5]
מטרת הכלל
עריכההנימוק המקובל
עריכהלפי המופיע בתלמוד בבלי, דחיות אלו נועדו למנוע מספר מקרים שייצרו בעיות:
- הסיבות להימנעות מיום ד' ומיום ו'[6]: אם קובעים את ראש השנה ביום ד' או ביום ו', יום הכיפורים אשר חל תשעה ימים אחר כך, יהיה ביום שישי, או ביום ראשון, שני ימים הצמודים לשבת (אחד לפני השבת ואחד אחריה). נוצרות שתי בעיות כשיום הכיפורים צמוד לשבת:
- הסיבה להימנעות מיום א': קיים איסור הלכתי לקיים את מנהג חיבוט ערבה כשהושענא רבה חל בשבת, ועל מנת למנוע ביטול של מנהג זה, דאגו שהושענא רבה לא יחול בשבת.[8][9]
יש הסבורים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים רביעי ושישי,[6] וקביעת הכלל בלוח המחושב רק קיבעה נוהג קדום זה[10] ואחר כך[11] הוסיפה עליו את הדחייה מיום ראשון.[12]
שיטת הרמב"ם
עריכהלפי הרמב"ם, 'לא אד"ו' נובע משיקולים אסטרונומיים, על מנת לדייק ככל האפשר לפי זמן מולד הלבנה האמיתי (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ח'). הראב"ד התנגד לדעה זו (הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ז'), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, משום שלא ברור כיצד דחיות אלו תורמות להתאמה האמורה. הלבוש תירץ שעצם הסיבה לדחיות היא כדי לתאם את ראשי החודשים עם ראיית הירח והסיבות לבחירת ימים אלו הן הסיבות שהוזכרו לעיל (לבוש אדר היקר על הרמב"ם, שם).
הצעה נוספת
עריכההחוקרת רחל אליאור סבורה שבמקור הכוונה של 'לא אד"ו ראש' הייתה להימנע משלושת הימים החשובים לבייתוסים ולצדוקים, אשר הקפידו על שלושה ימים אלו לסירוגין לראשי חודשים, ובפרט על יום ד' ל'ראש השנה' בראש חודש ניסן, ולראש חודש תשרי, וביום א' ליום הנפת העומר (בכ"ו בניסן), לחג השבועות (בט"ו בסיוון) ולראש חודש סיון. על פי לוח השנה במגילות קומראן, המועדים נקבעו ליום קבוע בשבוע שאינו שבת. לדוגמה: יום הזיכרון (הקרוי בפינו כיום 'ראש השנה') וחג הפסח היו תמיד ביום ד', ויום כיפור תמיד ביום ו'.[13] דבריה נדחו על-ידי חוקרי הלוח: יששכר שטרן,[14] שי ואלטר[15] ורחמים שר שלום.[16]
אטימולוגיה
עריכהשם הכלל "לא אד"ו ראש" איננו אקראי לגמרי. הביטוי הוא משחק מילים המבוסס על הפסוק בספר עזרא: ”וַאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ” (ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז), שם נזכר אדם בשם אידו, שהיה ראש הקהילה היהודית הגולה בעיר כספיא.[17] מכיוון שהביטוי שאול מלשונו של הפסוק (אף שאין קשר תוכני ומדובר במליצה בלבד), יש המציינים כי ההגיה הנכונה לכלל היא "לא אִדּוֹ ראש".[דרוש מקור] משחק מילים נוסף לכלל זה לקוח מספר בראשית, פרק ב', פסוק ו': ”וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ”.
לא בד"ו פסח
עריכהכנגזר מכלל זה, מתקבל כלל נוסף – "לא בד"ו פסח"[18] שמשמעו – יום ראשון של פסח לעולם לא יחול בימים שני, רביעי ושישי, שכן מספר הימים מפסח עד ראש השנה הוא קבוע – 163 ימים, שהם 23 שבועות ועוד יומיים.
כתוצאה מכך, מופע של חג הפסח ביום ראשון הוא אירוע נדיר יחסית, החל רק ב-11.5% מהשנים. כאשר פסח חל ביום ראשון, ראש השנה הבא יחול ביום שלישי. כאשר ראש השנה אמור לחול (על פי המולד הממוצע) בימים א' ד' או ו', נדחה ראש השנה ליום הבא, מה שגורם לכפל מופעים בימים ב', ה' וז'; לעומת יום ג', שאליו כמעט ואין דחיות. בצירוף שאר הדחיות, תדירות המופעים היא כדלהלן (האות הראשונה לפסח והשנייה לראש השנה):
ג'–ה' = 31.9%
ה'–ז' = 28.6% (בדיוק שתי שביעיות)
ז'–ב' = 28.0%
א'–ג' = 11.5%
השנה הבאה בה יחול חג הפסח ביום ראשון תהיה השנה הנוכחית, שנת ה'תשפ"ה (אפריל 2025).
לעומת זאת, ביהדות הקראית לא משתמשים בכללים אלו לקביעת ראשי החודשים, אלא מקיימים את ראשי החודשים בראיית הירח, ואין כל מניעה לקיים את החגים בימים אלו.
הכללת כללים אלו לימים נוספים בשנה
עריכהכפועל יוצא מכך שא' בתשרי לא יחול בימים אד"ו, ובהתחשב בכך שאורכם של מרבית החודשים קבוע, ניתן לחשב באיזה מימות השבוע יכול לחול כל תאריך אחר במרבית ימות השנה. כ"ט באלול החל ביום שלפני ראש השנה לא יוכל לחול בימים גה"ז – שלפני ימי אד"ו, והלאה בהתאם: כ"ח באלול לא יחול בימים בד"ו, כ"ז באלול לא יחול בימי אג"ה, כ"ו באלול בימי בד"ז, כ"ה באלול בימי אג"ו, כ"ד באלול בימי בה"ז, ושוב בכ"ג באלול – 'לא אד"ו'. במחזוריות קבועה זו של שבעה ימים ניתן לחשב עד א' בניסן באופן גורף, ובין א' בניסן לא' טבת ניתן לחשב על ידי יצירת מישורים נפרדים לשנים פשוטות ולשנים מעוברות. חודשי חשוון וכסלו הם היחידים שלפעמים בעלי 30 יום ולפעמים בעלי 29 יום ולכן חישוב אחורנית לא יוכל להמשיך מעבר להם, אך עד כ"ט בחשוון אפשר לחשב באותה דרך מראש השנה וקדימה: ב' בתשרי לא יחול בימים בה"ז, ג' בתשרי לא בימים אג"ו וכן הלאה.
יש רק תאריך אחד בלוח השנה, ל' בחשוון, שלא יכול לחול בארבעה מימי השבוע (רוב התאריכים לא יכולים לחול בשלושה מתוך שבעת ימי השבוע, ומיעוטם לא יכולים לחול ביומיים או ביום אחד מימי השבוע). ל' בחשוון לא יכול לחול בימי בדו"ז – ביום שישי הוא לא יכול לחול כיוון שבסוגי השנים בהן כ"ט בחשוון נופל ביום חמישי – אין את התאריך ל' בחשוון. לעומתו, כל חודש כסליו, למעט ל' בכסליו, הם תאריכים שיכולים לצאת בכל יום בשבוע מלבד יום אחד. כך, א' בכסליו לא יכול לחול רק ביום ז', ב' בכסליו ביום א' וכן הלאה, עד כ"ט בכסליו שלא יחול ביום ז'. ל' בכסליו לא יחול בימים אד"ו, כמו ראש השנה – כיוון שבכל סוגי השנים שבהן כ"ט בכסליו חל בימים ג' וה' אין תאריך ל' בכסליו.
סוגי השנים הנגזרות מהכלל
עריכהכנגזר מ"לא אד"ו ראש" ומכללי העיבור והדחיות, מתקיימים בלוח העברי 14 סוגי שנים אפשריים: כל סוג מסומן בשלוש אותיות, שהראשונה בהן מייצגת את היום בו חל ראש השנה, והשלישית את היום בו חל היום הראשון של פסח. האות האמצעית מסמלת את מספר הימים באותה שנה (ח=חסרה=353/383 ימים, כ=כסדרה=354/384 ימים, ש=שלמה=355/385 ימים).
סימן אתב"ש למועדי החגים
עריכהקביעת הלוח העברי המחושב יצרה מבנה קבוע לחודשי תקופת הקיץ.[19] מבנה זה הוליד יחסים קבועים בין החגים השונים בלוח השנה, כך שחלקם יוצאים תמיד באותו יום. את רשימת היחסים מקובל לציין בתור היחס בין חגים שונים לימי חג הפסח. על מנת להקל על זכירת היחס, נוצר סימן הבנוי על צירופי צופן אתב"ש:[20]
א"ת – תשעה באב יחול ביום שחל בו א' של פסח
ב"ש – שבועות יחול ביום שחל בו ב' של פסח[21]
ג"ר – ראש השנה יחול ביום שחל בו ג' של פסח
ד"ק – קריאת / קנין / קילוס התורה או קץ המועדים (שמחת תורה בחו"ל, כ"ג בתשרי) תחול ביום שחל בו ד' של פסח
ה"צ – צום כיפור יחול ביום שחל בו ה' של פסח
ו"פ – פורים (שלפני פסח) חל ביום שיחול בו ו' של פסח
אחרי הקמת מדינת ישראל הוסיפו לסימן את ז"ע – עצמאות יחול ביום שחל בו ז' של פסח.[22][23]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- שי ואלטר, סימן אתב"ש וסימנים נוספים לקביעת מועדים (הרצאה בסמינר הלוח העברי בבר-אילן תשע"ז).
- שי ואלטר, יום העצמאות והלוח העברי, בד"ד, 34 (תשע"ט), עמ' 47–73, באתר Academia.edu
- אביעד בורנשטיין, לא אד"ו ראש ולא בד"ו פסח, שבילין 10 (תשפ"א) עמ' 190-186: מקור לכלל זה מספר עזרא, פרק ח
הערות שוליים
עריכה- ^ יהודאי גאון, הלכות פסוקות, הלכות מועד עמ' קפז, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשי"א, באתר היברובוקס
- ^ שי ואלטר, ריאליה קלנדרית וידע אסטרונומי בסוגיות קידוש החודש, בר-אילן תשע"א, עמ' 276.
- ^ מרדכי עקיבא פרידמן, מנהג אבותיכם בידיכם: תשובה מן הגניזה על יום טוב שני של גלויות, תרביץ פג, תמוז-אלול תשע"ה, עמ' 557-603, JSTOR 24645599
- ^ משה דוד הר, ענייני הלכה בארץ-ישראל במאה הששית והשביעית לספירת הנוצרים, תרביץ מ"ט, תשרי-אדר תש"ם, עמ' 78, JSTOR 23595074
- ^ שי ואלטר, ריאליה קלנדרית וידע אסטרונומי בסוגיות קידוש החודש, בר-אילן תשע"א, עמ' 278.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד א'
- ^ בעוד בחגים אחרים מותר מדינא דגמרא לקבור את המת על ידי גויים (וביום טוב שני - אפילו של ראש השנה - על ידי ישראל) (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ו', עמוד א')
- ^ רש"י, מסכת סוכה, דף מ"ג, עמוד ב', ד"ה לא איקלע
- ^ זהו ההסבר הרווח לכלל (ראו ביאור הלכה אורח חיים תכח ד"ה "אלו הימים שאין קובעין וכו')
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ב'.
- ^ A primitive rabbinic calendar text from the Cairo Genizah
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'
- ^ ראש השנה, מתי מועדו?
- ^ .S. Stern, "Rachel Elior on Ancient Jewish Calendar: A Critique",Aleph 5 (2005), pp. 287-292
- ^ שי ואלטר, ריאליה קלנדרית וידע אסטרונומי בסוגיות קידוש החודש, בר-אילן תשע"א, עמ' 280.
- ^ רחמים שר שלום, הלוח העברי הקדום - תשובה לתיאוריה של רחל אליאור, אתר "דעת", תשע"ד.
- ^ ראו בספר העיבור לאברהם אבן עזרא
- ^ וכן הכללים: לא גה"ז עצרת, לא אג"ו כפור, לא בד"ז פורים.
- ^ החל מאדר (או אדר ב') ועד לחשוון
- ^ ברש"י, מסכת ערכין, דף ט', עמוד ב', ד"ה שניהם, מופיע הסימן רק עד ג'. ביוצר "אור זרוע זורח כבודו" של רבי מנחם בן מכיר, מופיע עד ה' וכן בספר האלקושי של רבי יעקב בן שמשון. המקור הראשון שמפרט את הסימן בשלמותו הוא ספר העיבור של רבי אברהם אבן עזרא. עם שיבושים הוא מופיע בכתב יד מגניזת קהיר שנכתב במחזור רנ"ה (כיום בספריית אוניברסיטת קיימברידג', אוסף טיילור-שכטר, AR 29.6).
- ^ בימינו יש מוסיפים שחרור ירושלים. ראו: שי ואלטר, יום העצמאות והלוח העברי, בד"ד, 34 (טבת תשע"ט), עמ' 55, הערה 40, באתר Academia.edu.
- ^ הראשון שלגביו קיימת עדות כתובה ש"גילה" סימן זה הוא ד' לוין, שהיה נשיא הסתדרות המורים בישראל, בשנת תש"ט. לעומת זאת יעקב שמואל שפיגל מביא שמועה בעל-פה שסימן זה נזכר על-ידי א' אלינר. כמו כן נזכר הסימן על-ידי רפאל פלטנר במאמר בעיתון הצֹפה שהתפרסם ביום העצמאות השלישי (ד' באייר תשי"א), במאמר של צבי וואהל שהתפרסם בשנת תשי"ד, ובתיקון יום העצמאות שהתפרסם לראשונה בשנת תשט"ו. לאחר מכן הביא סימן זה הרב עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם (עמ' קפג). הסימן מתייחס לה' באייר ולא למועדו של יום העצמאות בפועל (המתחשב בדחיות ובהקדמות של יום העצמאות הנעשות למניעת חילול שבת). ראו: שי ואלטר, יום העצמאות והלוח העברי, בד"ד, 34 (טבת תשע"ט), עמ' 54, באתר Academia.edu.
- ^ אחרים (הרב שלמה פישר בספרו "בית ישי", הרב יואל שוורץ בספרו "דבר בעתו - ענייני העומר") ייחסו את הסימן ז"ע לט"ו באב, כלומר הסימן ז"ע – ז' של פסח חל באותו היום בשבוע בו חל קרבן עצים, שהוא ט"ו באב. ראו: שי ואלטר, יום העצמאות והלוח העברי, בד"ד, 34 (טבת תשע"ט), עמ' 55, באתר Academia.edu.