לילה טוב מפלצת

לילה טוב מפלצת הוא ספר ילדים שחיברה הסופרת הישראלית שירה גפן. הספר אויר על ידי המאיירת נטלי וקסמן שנקר, ויצא לאור בנובמבר 2012 בהוצאת "עם עובד" בתל אביב.

תקציר העלילה

גיבורת הספר היא רותי, ילדה שפוחדת מהחלומות שיש לה בלילה, ובחלומות מופיעה מפלצת אחת כחולה וגדולה עם אף כתום אמא ואבא לא שומרים עליה, אלא יוסי הפיל, בובה ורודה הנמצאת במדף העליון בחדר, כדי להיות שומר הראש של רותי.

רותי מלטפת את החדק הרך ונרדמת במהירות רבה, הפיל רועד ושוכב תחת לשמיכה, "פוחד מהחושך מאוד". יוסי נעזר בגחלילית הקטנה שהאירה את החדר וישנה לידו במיטה. רותי שמפחדת מהצל, מזמינה את הבובה אביגיל להגיע ולהיות איתה. אביגיל הבובה היא האחרונה שמפחדת מרעש וקוראת לשעון, ושניהם יוצאים להרפתקה של ריקודים ודגדוגים יחד עם המפלצת הכחולה, המפלצת גם מפחדת, "שוכבת ערה תחת שמיכה, מרוב פחד קשה לה לנשום - היא פוחדת מחושך מצל חמקמק, מרחשים מוזרים בווילון, היא פוחדת לזוז, ולדבר, וחס וחלילה לישון". העזרה שמגיעה למפלצת מגיעה מרותי. כולם הולכים לישון מחובקים במיטה יחד בעודם באחיזה מרגיעה.

לפי טל מרמלשטיין, בסיפור "לילה טוב מפלצת" כולם פוחדים - רותי, שעון הקיר שתלוי בחדר שלה ואף המפלצת הכחולה הגדולה והמאיימת. הכותבת מראה שהפחד יכול ללוות אותנו לשימוש של יצירתיות. "הדקות מקפצות ממקום למקום, עכשיו כבר אי אפשר לדעת אם זה זמן אמיתי או זמן חלום". הכותבת לוקחת את מקור הפחד ומשנה אותו במצבים שונים- מה שנראה מפחיד ומאיים ישר הופך לנעים ותמים בזמן החלום.

דמויות

• רותי: גיבורת הספר, מפחדת ממפלצת כחולה גדולה עם אף כתום, כאשר ברגע שהיא עוצמת עיניים, היא נכנסת לה לחלום.
• יוסי: "הפיל החבר", מצליח להרגיע את רותי, יוסי הוא בובה ורודה ורכה שמחפש להיות שומר הראש של רותי.
• המפלצת: מפלצת כחולה גדולה עם אף כתום.

על האיורים

עדנה אברמסון טוענת שאי אפשר לומר שהאיורים בסיפור מתייפים מפעם לפעם ולא נהיים נעימים יותר. לחלק מהאיורים יש אווירה חשוכה ומטרידה והפחד מתגלה בצורה מציאותית מאוד.

הרקע הכהה בסיפור מגלה התרחשויות לא ריאליסטיות רבות, חיות מוזרות וסטייה של חוקי העולם שאנו חיים בו: צעצועים מרחפים בחלל החדר, תותי שדה גדלים על עץ, דגים שטים ביער שצץ בפתאומיות לצד המיטה, עוד טענה אברמסון כי ההתרחשויות השבורות שקורות באיור הן יציאה אל נופים מגוונים לצד צעצועים דוממים.

המסר מהסיפור

רותי מספרת להורים שלה על המפלצת הכחולה עם האף הכתום שקפצה אליה בחלומות ברגע שהיא רק עוצמת עיניים. אבא של רותי, שמתגלה בתחילת הסיפור כדמות רגישה ומכילה, מוריד בשבילה מהמדף את "יוסי הפיל" והיא הולכת לישון בזמן שהיא מחובקת איתו. ברגע שרותי מצליחה להירדם הפיל הוא מי שמתחיל פתאום לפחד ומבקש עזרה מנורות הגחלילית שנמצאות איתו בחדר. הפיל מצליח להירגע ומפסיק לפחד בזכות הגחלילית. ועכשיו הגחלילית היא מי שמפחדת מהמפלצת, וככה זה נמשך לאורך כל הספר: כל אחת מהדמויות מבקשת מדמות אחרת שתגן עליה מפני המפלצת, והן מצליחות, אבל הבעיה היא שכל דמות שרוצה לסייע גם מפתחת פחדים משל עצמה. האחרונה שנשארת עומדת מפוחדת בחדר היא המפלצת. המפלצת, לפי הספר, מפחדת מחושך, מצל חשוך, מרעשים מוזרים בווילון. "היא פוחדת לזוז ולדבר וחס וחלילה לישון". הדבר היחיד שמצליח להרגיע את הפחד של המפלצת הוא החיבוק של רותי: "רותי פורשׂת ידיים חולמות אל בטן רכה עגולה, ומתוך השינה מחבקת אליה חזק מפלצת כחולה. לילה טוב מפלצת"

על פי הביקורת של שרון שלו, ההאנשה של הצעצועים מצליחה לגרום לילדים לקבל נחמה ותמיכה מחיבוק של דובי ברגעים שקשה להם. בסוף הסיפור המפלצת בכלל נעזרת ברותי, שבכלל פחדה ממנה ברגע הראשון. יש המון מפלצות חמודות שלא מזיקות, ועכשיו הגיע הזמן שילדים יבינו את זה. עוד משהו נוסף וחשוב על פי הביקורת–המון פעמים קורה שדווקא הדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו, בכלל לא מזיק ואפילו מפחד יותר מאיתנו.

לפי ד"ר ליאור גרנות, פעולת החיבוק של המפלצת – שמשתלבת בטבעיות בתוך חרוזים יפים בכתיבה, איורים מרהיבים (שאיירה המאיירת נטלי וקסמן שנקר) ושורות קצרות – היא לא פחות ממדהימה וחכמה.

מה ששירה גפן באה למסור לנו זה שהדבר המאיים הוא דווקא המאוים בעצמו: אותו דבר שמייצג עבורנו פחד הוא גם מפחד וצריך חום והגנה. באופן סותר, רק ברגע שאנו יכולים להיות מספיק אמיצים כדי לאמץ אלינו את הדברים שאנחנו מפחדים מהם– הפחד יכול להיחלש קצת ולהיות שקט בזרועותינו.

עוד מוסיפה גרנות, כשנהיה מספיק אמיצים וחזקים להתבונן בפחדינו, להסתכל אליהם בעיניים, ולהכניס אותם לאזורים הכי עמוקים בנפשנו (המוצגים בסיפור דרך המיטה והחלומות) – הם יפסיקו לאיים עלינו. גרנות טוענת שאם כך, הדרך להתמודד עם החרדות היא לא באמצעות הכחשה וניסיונות להעלים אותה (כפי שמציעה הֵאֵם בסיפור), אלא באמצעות התקרבות אל החרדה, התיידדות, ואפילו חיבוק שלה.

על פי דוקטור ליאור גרנות, באמצעות טיפול ביבליותרפיה נוכל לחבק את החרדות הכי גדולות, לתת לַפחד להתקיים ולא להתכחש לו, לכתוב מונולוג בשמו, לדבר כמו הדמות של המפלצת – שהיא בעצמה מפחדת ואנחנו מפחדים ממנה.

גרנות אומרת בביקורתה, שיכול להיות שאם נתקרב יותר לפחד נוכל לאפשר מציאת פינה נכונה בשבילו בתוך הנפש שלנו בלי רצון להדחיק אותו מהנפש והלאה, בדיוק כמו שבספר יש למפלצת מקום שהוא בתוך עולם נפשי מלא וגדול של ילדה שמעוצב ומתואר בעזרת הדמויות שנמצאות בחדרה של רותי, למרות כל האושר והרוגע יש מקום למפלצת ובסוף הסיפור המקום הזה הופך למקום של שינה ורוגע.