לימה בואי
לימה רוברטה בואי (באנגלית: Leymah Roberta Gbowee; נולדה ב-1 בפברואר 1972) היא פעילת שלום ליברית, הנהיגה מחאה של נשות ליבריה שהביאה להפסקת מלחמת האזרחים ולהפלתו של הרודן צ'ארלס טיילור. כלת פרס נובל לשלום לשנת 2011, יחד עם אלן ג'ונסון-סירליף ותוואכול כרמאן.
.jpg) | |
| לידה |
1 בפברואר 1972 (בת 52) מונרוביה, ליבריה  |
|---|---|
| מדינה |
ליבריה |
| השכלה |
האוניברסיטה המנונית המזרחית |
| מעסיק |
אוניברסיטת קולומביה |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
תולדותיה ופועלה עריכה
בואי נולדה בליבריה, בעקבות מלחמת האזרחים במדינה נמלטה משפחתה לגאנה וחזרה לליבריה לאחר מספר שנים. היא עבדה כעובדת סוציאלית במונרוביה, בירת ליבריה. כעובדת משרד הבריאות היא טיפלה בפליטים בשנים 1995–1996. בשנים 1998–2003 הועסקה על ידי הכנסייה הלותרנית המקומית וטיפלה בנפגעי טראומה ובילדים חיילים ששירתו בצבאו של טיילור.
ב-2002 החלה בואי לארגן שורת תפילות של נשים למען השלום ולפעולה בלתי אלימה להפסקת שפיכות הדמים, היא הנהיגה את "יוזמת השלום של הנשים הנוצריות", אליה חברו גם נשים מוסלמיות. עם התגברות מלחמת האזרחים טיפלה בפליטים הרבים שנמלטו למונרוביה.
באפריל 2003 ארגנה מחאה בהשראת אסתר המלכה, שלבשה שק ואפר, אלפי נשים אספו את שערן, לבשו בגדים לבנים, התיישבו בשוק הדגים והניפו את הסיסמה "נשות ליבריה רוצות שלום עכשיו". בהשראת ליסיסטרטה, הנשים ארגנו שביתת מין, במהלכה מנעו מין מבעליהם בדרישה שיפסיקו את שפיכות הדמים. ב-23 באפריל הסכים טיילור לפגוש אותן לראשונה, בעצרת המונית, עלתה בואי לבמה ומסרה לטיילור הצהרה שחיברו למען השלום והצליחו לשכנעו להיפגש עם מנהיגי המורדים לשיחות שלום באקרה שבגאנה. הנשים בהנהגת בואי הקימו תנועת הנשים הליברית לשלום וארגנו משלחת לאקרה וחברו לנשים ליבריות ממחנות פליטים מקומיים. עם תחילת השיחות פרסם בית הדין המיוחד בסיירה לאון כתב אישום נגד טיילור באשמת פשעי מלחמה, טיילור נמלט חזרה למונרוביה והאלימות התחדשה ביתר שאת, במקביל להמשך השיחות העקרות בוועידת השלום. בעקבות פגיעת פגז מרגמה במתחם השגרירות האמריקאית במונרוביה, אשר קטל פליטים רבים, יצרה בואי עם הנשים שרשרת אנושית וחסמה את אולם הדיונים, אשר מנעה מהמשתתפים לעזוב. המחאה הביאה ללחץ בינלאומי ותוך שבועיים נחתם הסכם שלום שהוביל לכניסת כוחות מזוינים בינלאומיים לליבריה, כינון ממשלה זמנית, עזיבתו של טיילור וקביעת בחירות דמוקרטיות.
גם לאחר הצלחת המאבק, לא הפסיקה להנהיג את פעילות הנשים, כישלון האו"ם בפירוק מסודר של הלוחמים מנשקם, הביא את הנשים להגיש הצהרה בה פירטו את משגי האו"ם בתהליך והבטחה להתערב על מנת למנוע סכסוך דמים נוסף. בואי כיהנה בוועדת האמת והפיוס של ליבריה בשנים 2004–2005, בבחירות הראשונות לאחר מלחמת האזרחים שהתקיימו באוקטובר 2005, פעלה עם הנשים לעודד את בחירתה של אלן ג'ונסון-סירליף, שנבחרה לנשיאת המדינה והייתה בכך לאישה הראשונה שכיהנה כמנהיגת מדינה באפריקה. מאז 2006 כיהנה כיו"ר ארגון רשת הנשים לשלום וביטחון באפריקה (wipsen) שמושבו באקרה. היא התפטרה באוקטובר 2012 במחאה על שחיתות שלטונית מצד נשיאת ליבריה ג'ונסון-סירליף.[1]
ב-2011 זכתה בפרס נובל לשלום על מאבקה הלא-אלים למען ביטחון וזכויות נשים. ב-2012 הייתה אחת מנושאי הדגל האולימפי בטקס פתיחת אולימפיאדת לונדון. ב-2016 הגיעה בואי לישראל על מנת להשתתף בצעדה של תנועת "נשים עושות שלום" למען סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[2] לבואי תואר שני בתוכנית ליישוב סכסוכים של אוניברסיטת EMU שבוירג'יניה. היא אם לשישה ילדים.
היא שימשה גיבורת הסרט התיעודי "גרשו את השטן בחזרה לגיהנום".
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
לימה בואי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- שי ניר, איך הביאה מחאת נשים לשלום בליבריה? ריאיון עם ליימה בואי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 באוקטובר 2016
איילת שני, כשנשים מואסות במלחמה - בכוחן להביא את השלום, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2016- פרופיל באתר wipsen (באנגלית)
- אתר הסרט Pray the Devil Back to Hell (באנגלית)
- ריאיון עם בואי באתר הקולבר ריפור (באנגלית)
- פרופיל באתר פרס גרובר לזכויות נשים (באנגלית)
- הרצאתה של בואי בוועידת TED (באנגלית)
- לימה בואי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- לימה בואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Nobel laureate Leymah Gbowee disowns fellow winner Ellen Johnson Sirleaf, The Telegraph, 8 October 2012
- ^ שי ניר, איך הביאה מחאת נשים לשלום בליבריה? ריאיון עם ליימה בואי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 באוקטובר 2016