מאיר זפרן
מאיר זפרן (15 באוגוסט 1928 – 30 באוקטובר 2022[1]) היה אחד מנידוני קהיר, שהשתתף ב"מבצע סוזנה" אשר נודע גם בשם "העסק הביש". בעקבות המבצע הוא ישב בכלא המצרי שבע שנים במהלכן הועבד עבודת פרך. לאחר שחרורו בשנת 1961 עלה זפרן לישראל, קיבל דרגת סרן בצה"ל, ועבד בעיריית חיפה.[2]
| |
| לידה |
15 באוגוסט 1928 קהיר, מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוקטובר 2022 (בגיל 94) חיפה, ישראל |
| מדינה |
מצרים, ישראל |
| ידוע בשל | מגיבורי "העסק הביש" |
| השכלה |
אוניברסיטת קהיר |
| תקופת הפעילות | 1946–1961 (כ־15 שנים) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
זפרן נולד ליוסף ולפלורה לבית גטניו בקהיר. גדל בקום אומבו שליד אסואן במצרים, שם עבד אביו כמנהל מחסנים של חווה ענקית לגידול חיטה, תירס, קנה סוכר וקמח. משפחת זפרן הייתה אמידה ומודרנית, ובגיל שבע נשלח מאיר לגור אצל סבו וסבתו בקהיר כדי שילמד בבית ספר צרפתי פרטי. הקשר עם ההורים התנהל באמצעות מכתבים ומעט שיחות טלפון שהיה בבית הסב. מפגשים עימם התקיימו בחג המולד, בחג הפסחא ובחופשת הקיץ. בתום לימודיו בתיכון הצרפתי למד מאיר אדריכלות והנדסת בניין באוניברסיטת קהיר, ובשנת 1952 הוסמך כמהנדס בשני המקצועות.[2]
הגיוס עריכה
משה מרזוק, שהכיר את מאיר זפרן מחברותם בתנועת 'מכבי-החלוץ', הוא שגייס אותו ל'הגנה' עם תחילת לימודיו באוניברסיטה בשנת 1946 על זפרן הוטלו שתי משימות. הראשונה הייתה לארגן קבוצת נערים יהודים עד גיל 18 מהרובע היהודי כדי שישמרו על הרובע ויגנו עליו בשעת משבר. המשימה השנייה הייתה לארגן קבוצה דומה שתשמור על מרכז העיר. מאיר הצליח לרתום למשימה הראשונה 35 בני נוער, ביניהם אחותו הצעירה אדריאנה.
פעילותו עריכה
משה מרזוק אימן את מאיר זפרן בקרב פנים אל פנים (קפא"פ) ואף בירי מאקדח שהיה ברשותו, וזפרן לימד זאת את בני הנוער שתחת פיקודו והכשירם להגן על שכונת היהודים מפני האספסוף שעלול להתנפל עליהם. כל זאת במקביל ללימודיו באוניברסיטה ולפעילותו הגלויה ב'מכבי-החלוץ'. לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ביום שישי, 14 במאי 1948, יצאו מאיר וחניכיו להגן על הרובע היהודי. משה מרזוק נשא על גופו את האקדח ובו שלושה כדורים בלבד, ולמאיר נתן רימון יד ואמר 'אני מקווה שלא תצטרך לזרוק אותו על האספסוף, כי אם זה יקרה, כל קהיר תהיה ברובע ותשחט את היהודים'. בשבת אחר הצהריים נהר המון מוסת אל רובע היהודים, מחוץ לחומות הרובע ניצבו מאיר שהיה חמוש ברימון, וחניכיו שלושים וחמישה במספר שהיו חמושים באלות למלחמות קפא"פ, לפתע נשמעה ירייה בודדת מאקדח. האספסוף עצר, סב על עקבותיו והחל נמלט. מאיר ואנשיו עקבו אחר הנמלטים ורק לאחר שווידאו כי התפזרו שבו אל הרובע. חצי שעה לאחר ששבו לרובע היהודי הגיעו השוטרים. הם חיפשו את האקדח ממנו נורתה היריה, אך האקדח כמו גם הרימון הוטמנו בסליק שהיה ברצפת בית הכנסת 'בעל הנס'.
ב-1951 גייס משה מרזוק את מאיר זפרן לרגל למען ישראל. הם צרפו אליהם את אלי נעים, צזאר כהן ומרסל ניניו שהיוו את התא הקהירי, ובמקביל נבנה גם התא האלכסנדרוני שבו היו חברים שמואל עזר, רוברט דסה, ויקטור לוי ופיליפ נתנסון. מאיר לא היה שלם עם גיוסה של מרסל ניניו וחשש שאם תיתפס, יענו ויאנסו אותה. עוד הציע לגייס מוסלמים או קופטים ולא יהודים מקומיים, אך השגותיו נותרו ללא מענה. מאיר סירב לבקשת מרזוק שייצג את המודיעין הישראלי לבצע פיגועים אך סיפק מידע מודיעיני רב. הוא הצליח להיכנס למחנות צבא בסביבות קהיר בתואנות שונות, שוטט בהם, אסף מידע, מיפה אותם ומסר כל זאת למרזוק. בנוסף לכך עסקו השניים בהכנת מנשרים ובהפצתם באישון לילה ברחובות קהיר.
המשפט עריכה
מאיר זפרן נתפס ביולי 1954, ימים אחדים אחרי ניסיון הפיגוע בקולנוע ריו באלכסנדריה. הוא נשפט לשבע שנות מאסר עם עבודות פרך. במהלך שהותו בכלא השתדלו הוריו ואחותו לסייע לו ולחבריו. בעקבות מבצע קדש גורש אביו של מאיר ממצרים והגיע באנייה למרסיי, ומשם הפליג ארצה. הנשיא יצחק בן-צבי המתין לו על הרציף בחיפה, קיבל את פניו והבטיח לו שמדינת ישראל תדאג למאיר ולחבריו האסירים.
אמו הייתה נחושה בהחלטה לא לצאת ממצרים כל עוד מאיר כלוא. היא הצליחה להגיע עד לראש שירותי הביטחון במצרים ולהשיג את אישורו לכך שהיא יחד עם בתה הבכורה רוזט יישארו במצרים עד לשחרורו של מאיר. השתיים יצאו ממצרים רק לאחר שמאיר השתחרר מן הכלא ב-1961.
השחרור והעלייה לישראל עריכה
לאחר שחרורו המריא זפרן לצרפת. בשדה התעופה בפריז המתין לו יחזקאל בן-סירא, צנחן לשעבר ונכה צה"ל, חבר קיבוץ מעגן מיכאל, ונציג המוסד באותם ימים. מאוחר יותר פגש בשדה התעופה גם את אביו והשתדל להרגיעו שהוא יצא בריא ושלם מן הכלא המצרי. זפרן שהה בפריז במשך חודשיים שבמהלכם ניסו לשכנעו שיעבור לברזיל ויחיה בזהות חדשה שיקבל, אך הוא התעקש להגיע לישראל. זפרן התקבל בלוד על ידי ראש אמ"ן, האלוף אהרן יריב שקיבל את פניו בהכרזה ‟Welcome home, Captain Zafran!”, וכך התברר לו שהוא קיבל דרגת סרן בצה"ל.
החיים בישראל עריכה
מאיר זפרן קיבל דירה בקריית ים ב', בשיכון של צבא הקבע, והחל ללמוד עברית באולפן בבת גלים. מכיוון שהיה בעל תואר מהנדס באדריכלות ובהנדסת בניין מאוניברסיטת קהיר, הוא התקבל מיד לעבודה בעירית חיפה במחלקת התכנון ובמחלקת הבנייה. המיזם הראשון שניהל היה הקמת בית הספר 'ביכורים' במרכז הכרמל, ובשנתו האחרונה בעירייה היה בין אנשי הצוות שהקים את המגדל של אוניברסיטת חיפה. הוא עבד בעיריית חיפה תשע שנים.[3] אחרי מלחמת ששת הימים הוענקה למאיר דרגת רב-סרן.[4] ב-1970 נסע זפרן עם משפחתו לגבון מטעם חברת פדרמן, ולחוף השנהב מטעם 'סולל בונה' וניהל שם מיזמים רחבי היקף. בתום שלוש שנים בחוף השנהב התמנה זפרן למנהל סניף 'סולל בונה' בטוגו, ואשתו ושני ילדיו שבו לחיפה. זפרן שב לישראל מעט לפני מלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה ואחריה הוא ריכז כעשרים פרויקטים של חברת 'עמידר' בצפון הארץ, בתל אביב ובירושלים, ומילא את מקומם של מהנדסים אשר גויסו למילואים.
זפרן הלך לעולמו בביתו שבחיפה ב-30 באוקטובר 2022.[3]
ציוריו עריכה
בעת שהותו באפריקה העלה מאיר על הכתב 24 רישומים ובהם חוויותיו וחוויות עמיתיו מתקופת המעצר, החקירות, המשפט והמאסר בקהיר. ציוריו הוצגו בתערוכה במרכז למורשת המודיעין בגלילות.[5] זפרן המשיך לעסוק בתחביבו עם פרישתו לגמלאות, וביתו משמש מוזיאון קטן ליצירותיו.[6]
לקריאה נוספת עריכה
- אביעזר גולן, מבצע סוזנה - הסיפור המלא של נידוני "הפרשה", הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
- עמלה עינת, המשימה האבודה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
קישורים חיצוניים עריכה
- מאיר זפרן, הקרן להנצחת קדושי קהיר
הערות שוליים עריכה
- ^ אלי אשכנזי, מאיר זפרן, מנידוני קהיר בפרשת "עסק הביש", הלך לעולמו בגיל 94, באתר וואלה!, 30 באוקטובר 2022
- ^ 1 2 מאיר זפרן, באתר הקרן להנצחת קדושי קהיר
- ^ 1 2 סמר עודה- כרנתינג'י, מאיר זפרן מנידוני קהיר ('עסק הביש') הלך לעולמו בביתו בחיפה, באתר חי פה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, 2022-10-30
- ^ רס"ן מאיר זפרן, באתר www.gvura.org
- ^ המרכז למורשת המודיעין, תערוכות גיבורים כאמנים, באתר המרכז למורשת המודיעין
- ^ קראו בכותר - מבט מל"מ : כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גיליון 15, באתר kotar.cet.ac.il