גבון

הרפובליקה הגבונית
République Gabonaise
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	אחדות, עבודה, צדק
המנון לאומי	המנון גבון המנון
ממשל
משטר	רפובליקה נשיאותית
ראש מדינה	נשיא גבון
נשיא גבון	עלי בונגו
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת גבון
ראש ממשלת גבון	אלין קלוד בילי בי נזה
שפה רשמית	צרפתית
עיר בירה	ליברוויל 0°30′N 9°32′E / 0.500°N 9.533°E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט של גבון
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	267,667 קמ"ר (78 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
עצמאות מצרפת	17 באוגוסט 1960
ישות קודמת	אפריקה המשוונית הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 באוקטובר 2023)	2,448,545 נפש (146 בעולם)
צפיפות	9.15 נפש לקמ"ר (220 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	36.45%
גילאי 15 - 24	21.90%
גילאי 25 - 54	32.48%
גילאי 55 - 64	5.19%
גילאי 65 ומעלה	3.98%
כלכלה
תמ"ג (2022)	21,072 מיליון $ (116 בעולם)
תמ"ג לנפש	8,606$ (100 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.706 (112 בעולם)
מדד ג'יני	38 (נכון ל־2017)
מטבע	פרנק CFA‏ (XAF)
בנק מרכזי	בנק מדינות מרכז אפריקה
שונות
סיומת אינטרנט	ga
קידומת בין־לאומית	241
	www.gouvernement.ga
	(למפת גבון רגילה) ליברוויל פורט-גנטיל אויים פרנסוויל טשיבאנגה מואילה מאקוקו גינאה המשוונית קמרון קונגו מפרץ גינאה גבון

הרפובליקה הגבונית (בצרפתית: République Gabonaise) היא מדינה במערב מרכז אפריקה. היא גובלת בגינאה המשוונית וקמרון בצפון, הרפובליקה של קונגו במזרח ובדרום ומפרץ גינאה במערב. אוכלוסייתה מונה כ-2.2 מיליון בני אדם.

גבון חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

היסטוריה עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשלהי המאה ה-15 הקימו הפורטוגלים תחנות מסחר בגבון והאזור הפך למרכז לסחר העבדים האטלנטי. באמצע המאה ה-19, התיישבו הצרפתים בגבון. גבון זכתה בעצמאותה מצרפת ב-17 באוגוסט 1960.^[1] מאז ידעה עליות ומורדות במצבה הפוליטי והכלכלי. עד לאחרונה המשטר בה היה יציב יחסית לשכנותיה, ואף קיימה סממנים דמוקרטיים מסוימים, ומבחינה כלכלית, בעיקר הודות לרווחי הנפט, היא משגשגת ביחס לרוב מדינות אפריקה. אם זאת ב-30 באוגוסט 2023 אם קבלת תוצאות הבחירות בוצאה בה הפיכה צבאית.

פוליטיקה עריכה

נשיאה השני של גבון, עומר בונגו, שלט בה כשליט יחיד לאורך רוב שנות עצמאותה, מ-1967 ועד מותו ב-2009.

בשנים האחרונות לשלטון בונגו הותר מעט רסן השלטון והותרה להלכה פעילותן של מפלגות אופוזיציה. לאחר מותו של עומר בונגו נבחר בנו עלי בונגו לנשיא. גורמי אופוזיציה טענו לזיוף רחב היקף בבחירות, ובעקבות טענות אלה החל גל מהומות במדינה.

ב-6 בינואר 2019, נכשל ניסיון הפיכה במדינה שתוכנן על ידי חיילים בצבא גבון.^[6]

ב-30 באוגוסט 2023 נעשה ניסיון הפיכה צבאית נוסף, כאשר דקות ספורות לאחר שוועדת הבחירות במדינה הודיעה כי הנשיא עלי בונגו זכה בכהונה שלישית, קבוצת קצינים בכירים בצבא גבון הודיעה בשידורי טלוויזיה כי תפסה את השלטון.^[7]

הפרלמנט של גבון מורכב משני בתים: הסנאט והאספה הלאומית.

חלוקה מינהלית עריכה

ערך מורחב – מחוזות גבון

גבון מחולקת לתשע פרובינציות:

כלכלה עריכה

התמ"ג לנפש בגבון נמוך אומנם משמעותית מרמתו במדינות המערב, אך הוא בין הגבוהים באפריקה, וגבוה פי ארבעה מהממוצע באפריקה שמדרום לסהרה. המקור העיקרי לשגשוג היחסי הוא הנפט, שהתגלה במים הטריטוריאליים של גבון בשנות השבעים של המאה העשרים. כיום הוא מהווה כ-81% מהיצוא של המדינה ו-43% מהתמ"ג. קודם לכן נשענה הכלכלה על ענפי העץ והמנגן. קיימים פערים גדולים מאוד בחלוקת העושר בגבון, כשקבוצת עלית מצומצמת של תעשיינים נוטלת לעצמה את רוב הרווחים ממחצביה הרבים של המדינה. שיעור האבטלה גבוה ועומד על כ-20%.

גאוגרפיה עריכה

גבון מצויה על חוף האוקיינוס האטלנטי, בקרבת קו המשווה. כ-88% משטח המדינה מכוסים יערות גשם. אורכו של הנהר הגדול ביותר במדינה, נהר האוגווה, כ-1,200 ק"מ. עם המשאבים הטבעיים שבה נמנים נפט, מגנזיום, ברזל, זהב ואורניום.

בשנת 1972 התגלו באזור אוקלו ראיות לקיומם של כורים גרעיניים טבעיים קדומים, שתוארכו לתור הפרוטרוזואיקון. ב-2007 העניק אונסק"ו לפארק הלאומי לופה-אוקנדה, שבמרכז גבון, מעמד של אתר מורשת עולמית. בחלקו הצפוני מצויים השרידים האחרונים של סוואנת הדשא שנוצרה במרכז אפריקה במהלך עידן הקרח האחרון, לפני כ-15,000 שנים. אחד הפארקים הלאומיים הגדולים במדינה הוא הפארק הלאומי לואנגו.

דמוגרפיה עריכה

אוכלוסיית גבון מונה כ-2.3 מיליון נפש. גבון היא אחת המדינות דלילות האוכלוסין באפריקה, לאחר שמסיבות היסטוריות וסביבתיות קטנה אוכלוסייתה בין 1900 ל-1940. תוחלת החיים עומדת על כ-69.7 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 3.31 ילדים בממוצע לאישה.

התושבים הם ברובם הגדול בני בנטו, ומשתייכים ליותר מ-40 קבוצות שבטיות שונות, שהגבולות ביניהן מטושטשים יותר מאשר במדינות אפריקניות אחרות.

השפה הצרפתית מהווה גורם מאחד, ומרבית ההשפעה התרבותית החיצונית באה מצרפת. מתוך 154,000 תושבים ממוצא אירופי החיים במדינה, כ-120,000 הם צרפתים.

הנצרות היא הדת העיקרית במדינה: 53.4% הם קתולים ו-25% מזרמים אחרים בנצרות. 10% מהתושבים הם מוסלמים (בעיקר סונים), 6% מאמינים בדתות שבטיות מקומיות ו-3.2% הם אנימיסטים.