פתיחת התפריט הראשי

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (תר"ג, 1843 - ד' באלול ה'תרפ"ו, 14 באוגוסט 1926) מגדולי רבני מזרח אירופה בדור שלפני השואה. ספריו החשובים הם "אור שמח" על הרמב"ם ואחרי פטירתו פורסמו חידושיו לתורה בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו), וחידושיו על התלמוד הבבלי והירושלמי. בדור האחרון נתפרסמו גם תשובותיו.

מאיר שמחה הכהן
Ohr Sameach.jpg
לידה 1843
בוטרימוניס, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוגוסט 1926 (בגיל 83 בערך)
ריגה, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד בעיר בוטרימוניס באזור וילנה בליטא לרב שמשון קלונימוס הכהן ולאסנת. והתפרסם כגאון מצעירותו. אחרי חתונתו ישב בביאליסטוק אצל חמיו. אשתו פרנסה אותו במסחר והוא ישב ועסק בתורה שנים רבות יחד עם ידידו רבי יוסף זונדל הוטנר. בביאליסטוק התקרב גם לרב המקומי, רבי יום טוב ליפמן הלפרין שקירב אותו ולמד עמו בחברותא. כך למד גם עם הרב יצחק ליב גרוסברג, מחבר "שי למורא" על מסכת בכורות.[1]

בתרמ"ח (1888) נתמנה לרב ליטאי בדווינסק לאחר פטירתו של הרב ראובן הלוי לוין שכיהן בתפקיד זה בשמונה שנותיו האחרונות (מאוחר יותר היה הרוגוצ'ובר הרב החסידי שם). איסר הראל, יליד העיר, מתאר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה", מאורע שהסעיר את כל העיר וקשור ישירות לר' מאיר שמחה: "...בעיצומה של התפילה, שהייתה נרגשת ביותר ומלווה זעקות שבר, פרצו יהודים מבוהלים לבית הכנסת, וצעקו שהמים עומדים בכל רגע לשטוף את העיר. ר` מאיר שמחה קם ממקומו עטוף בטליתו, ושם פעמיו לעבר הסוללה, ואחריו כל הקהל בטליתות. הרב עלה על הסוללה, עמד עליה, והתפלל לירידת המים. ואכן, תוך כדי תפילה החל הקרח לנוע ממקומו, הקרח נבקע, והמים החלו יורדים בנהר. הייתי על הסוללה, צעדים מספר מר` מאיר שמחה..."[2]

פירושו לתורה מלא במקוריות ובחידוד. מפירושי התנ"ך שנכתבו בדורות האחרונים, הוא אולי המצוטט ביותר. חוגים דתיים שונים לחלוטין התענגו עליו ומצאו בו סמך להשקפותיהם, מהחרדים ועד ישעיהו ליבוביץ. בין השאר הזהיר בו את אלו הסוברים כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה עשור אחרי פטירתו. הוא התייחס בחיבה ליישוב הארץ, אם כי שמר ריחוק מהציונות. במכתב שכתב לקק"ל כתב: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".

בתו היחידה נישאה לרב אברהם לופטביר וזמן קצר אחרי הנישואים חלתה במחלה חשוכת מרפא. שניהם נפטרו בדמי ימיהם חשוכי ילדים.

על שמו נקראה ישיבת אור שמח בירושלים.

לקריאה נוספתעריכה

  • אהרן סורסקי, רבי מאיר שמחה מדווינסק, בית יעקב: ירחון לענייני חינוך, ספרות ומחשבה, אלול תשכ"ו, עמ' 6–7.
  • יונה בן-ששון, מערכות האלוקות ומעגלות עולם נברא במשנתו העיונית של בעל "משך חכמה" : התאולוגיה והמטפיזיקה של ר’ מאיר שמחה הכהן, אשל באר-שבע ב' (1981), עמ' 355–378. ‬
  • אהרן פיצ’ניק, הגאון רבי מאיר שמחה זצ"ל על חיבת הארץ ופחד השבועות, ברקאי א' (תשמ"ג), עמ' 37–41.
  • עוזי קלכהיים, כלל ישראל והלכות ציבור במשנתו של הגאון ר’ מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל על פי ספרו "משך חכמה", מנחה לאי"ש (תשנ"א), עמ' 323–336. ‬
  • הרב יהודה קופרמן, מבוא לספר משך חכמה על התורה.
  • יונה בן ששון, משנתו העיונית של בעל משך חכמה, מכללת ליפשיץ, תשנ"ו.
  • נפתלי רוטנברג, מלך, ראשי-עם ושבטי ישראל: שוויון בפני החוק בפירושו של בעל המשך חכמה, בתוך: הוגים בפרשה, ידיעות ספרים 2005, עמ' 638–645. ‬

קישורים חיצונייםעריכה

ספריו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד הלחמי, חכמי ישראל, תל אביב, תשי"ח, עמ' שע"ט.
  2. ^ התיאור המלא מהספר.