הפלגת מוניטין

(הופנה מהדף מבצע מוניטין)

מבצע מוניטין הוא כינוי להפלגה שביצעו ספינות חיל הים של ישראל, ספינות סער, מזירת הים התיכון לזירת הים האדום במסלול של כ-13,000 מייל במשך 35 ימים (מתוכם 28 ימי הפלגה). הסטי"לים אח"י רשף ואח"י קשת הפליגו מחיפה לשארם א-שייח' מסביב ליבשת אפריקה, מ-25 בפברואר 1974 ועד 1 באפריל 1974.

מבצע מוניטין
מטרה בניית כח ימי בזירת ים סוף.
תאריכים 25 בפברואר 1974 - 1 באפריל 1974
משך ההפלגה 5 שבועות
צי חיל הים הישראלי דגל חיל הים הישראלי
כלי שיט משתתפים הסטי"לים אח"י רשף ואח"י קשת
נתיב ההפלגה
נמל מוצא חיפה
נמל יעד שארם א-שייך
אורך הנתיב כ-13,000 מייל
צוות
פיקוד סא"ל גדעון רז מפקד פלגה (מפל"ג) 35, מפקד המבצע.
קברניטים רס"ן מיכה רם, מפקד אח"י רשף, רס"ן דוד הרפזי, מפקד אח"י קשת עד דרום אפריקה, רס"ן יעקב אפיק, מפקד אח"י קשת מדרום אפריקה
צוות חיילים בשירות סדיר וקצינים ונגדים בשירות קבע. חלקם מהצוות הראשון, צוותי השקת הספינות.
מפליגים נוספים נגדים במקצועות קשר, צלילה, אלחוט, חשמל, ניווט ומכונה. קציני מכונה ורופא; ד"ר יוסי איצקוביץ' – אלדור
מארחים חיל הים של דרום אפריקה בנמל וולביס ביי, סיימנוסטאון ודרבן. הקהילה היהודית של קייפטאון.
הערות הסתבכות חבל במדחף אח"י רשף, עיכוב ופתרון בים.
מסלול הפלגת הספינות מחיפה לשארם א-שייח'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מטרת המבצע עריכה

בחיל הים הוחלט לבסס כח ימי כדי לשלוט במרחבי הים האדום לאחר שמצרי באב אל-מנדב נחסמו במלחמת ששת הימים על ידי חיל הים של מצרים ללא יכולת של כוחות חיל הים, שכללו נחתות וספינות סיור קלות מדגם דבור להתמודד עם משימות רחוקות מחופי ישראל. על סמך הניסיון שנצבר מהפעלת ספינות הטילים שנרכשו בצרפת נערך חיל הים הישראלי לייצר בישראל ספינות טילים. ספינות סער 4 תוכננו ונבנו מלכתחילה לשרת בזירת הים האדום. הספינות מתאימות למשטר הגלים בים האדום ובעלות יכולת שהייה ארוכה בים. לאחר שתעלת סואץ נסגרה למעבר אניות בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967. האפשרות היחידה שנותרה היא הפלגה סביב יבשת אפריקה.

הספינות אח"י קשת ואח"י רשף נבנו חומשו ועברו אימון ראשוני. תוכננה הפלגה שתצא ב-15 באוקטובר 1973. מלחמת יום הכיפורים פרצה והספינות השתתפו בהכרעת ציי מצרים וסוריה בזירת הים התיכון. לאחר המלחמה חודשה המשימה להעברת הספינות. משימה נוספת הייתה סיוע לשיווק ביטחוני וכן הצגת הספינות ואמצעי הלחימה של חיל הים הישראלי למערכות הביטחון של דרום אפריקה.

ניסיון עבר עריכה

מבצע מוניטין היה המבצע השני שערך חיל הים להקפת אפריקה. בסוף 1956 ותחילת 1957, לאחר מלחמת סיני, הפליגו הפריגטות אח"י מזנק (ק-32) ואח"י מבטח (ק-28) מחיפה לשארם א-שייח' סביב יבשת אפריקה במטרה לחזק את הכוח הימי בזירת ים סוף ובהמשך הגיעו לאילת דרך מצרי טיראן שנפתח אז לשייט ישראלי. הפלגת הפריגטות כונתה "מבצע הרקולס".

הכנות להפלגה עריכה

  ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

ההפלגה תוכננה למחצית אוקטובר 1973 וכונתה "מבצע צלופח". אח"י קשת שהושקה בסוף חודש אוגוסט 1973 הצטרפה לאח"י רשף לאימונים לקראת המבצע. חודש ספטמבר ותחילת אוקטובר 1973 הוקדשו לאימוני שהייה ארוכה וימאות, בהפלגות למרכז הים התיכון. ב-4 באוקטובר חזרו הספינות מהפלגה ארוכה והצטרפו לתרגיל גדול שערך חיל הים.

בכניסה לנמל ב-5 באוקטובר נקטעו ההכנות להפלגה והספינות נערכו לקראת המלחמה שבפתח. ביום שבת, 6 באוקטובר, יום הכיפורים, בשעות הבוקר יצאו הספינות לים עם כלל שייטת ספינות הטילים והשתתפו בקרבות הימיים, הפגזות חופי מצרים וסוריה וליווי אניות אספקה לישראל. פעילות הליווי המשיכה עד דצמבר 1973.

להפלגה שכונתה "מבצע מוניטין" ותוכננה למרץ 1974 לא היה צורך באימונים מיוחדים. צוותי הספינות היו מנוסים, מיומנים ומגובשים מהפעילויות המבצעיות ושהייה ארוכה בים כולל בקרבות הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים.

אספקת דלק - במגמה לשמור על חשאיות ההפלגה, נעשו הכנות לתדלוק במערב אפריקה באמצעות האוניה ״טנג'רין קור״ של החברה הימית להובלת פרי (רב חובל אברהם ארז), עליה הוצב קצין קישור מחיל הים רס"ן יעקב אלון, ובמזרח אפריקה באמצעות האניה ״נהריה״ בפיקודו של רס"ן רפי אפל.

איוש כלי השייט עריכה

מפקד המבצע נקבע סא"ל גדעון רז, מפקד פלגה 35 באח"י קשת.
מפקד אח"י קשת היה רס"ן דוד הרפזי שקיבל את הפיקוד ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים מסא"ל אלי רהב מפל"ג 35 ומפקד אח"י קשת בפועל מיום ההשקה. רס"ן יעקב אפיק התלווה להפלגה וקיבל את הפיקוד על אח"י קשת בדרום אפריקה.
מפקד אח"י רשף היה רס"ן מיכה רם פיקד על הספינה מהשקתה.
קברניט אניית הליווי ״א/מ טנג'רין קור״ של החברה הימית להובלת פרי היה רב חובל אברהם ארז שעבר שירות מלא בחיל הים.
מפקד האניה נהריה שתדלקה את הספינות באוקיינוס ההודי היה רס"ן רפי אפל.
קצין קישור לכח בנמלי דרום אפריקה נקבע רס"ן אברהם בן שושן.
קצין קישור על האוניה ״טנג'רין קור״ של החברה הימית להובלת פרי הפליג רס"ן יעקב אלון.

צוותים - חיילים בשירות סדיר וקצינים ונגדים בשירות קבע, היו ברובם מהצוות הראשון מאז השקת הספינות. חלק מהצוותים שהתגייסו במחצית 1973, הצטרף חודשים ספורים לפני המבצע ונקלט בספינות היטב. הצטרפו נגדים במקצועות קשר, צלילה, אלחוט, חשמל, ניווט ומכונה.
רפואה - ד"ר אהרן צ'חנובר, לימים חתן פרס נובל לכימיה שנת 2004. צ'חנובר שהפליג בזמן המלחמה על אח"י רשף ביקש להצטרף ובמהלך ההפלגה אף הוסמך כסטי"לן. באח"י קשת סופח להפלגה ד"ר יוסי איצקוביץ' (אלדור).[1]

רקע עריכה

 
אח"י קשת ספינת הפיקוד במבצע.

פלגה 35 בשייטת ספינות הטילים כללה את שתי הספינות החדישות שניבנו בישראל עבור חיל הים. אח"י רשף שהושקה בפברואר 1973 ואח"י קשת שהושקה באוגוסט 1973. זמן קצר לפני המבצע התמנה סא"ל גדעון רז למפקד הפלגה. הוא החליף את סא"ל אלי רהב שהיה מפקד פלגה 35 מהקמתה, הוביל אותה בקליטת הספינות והצוותים, אימונים, בקרבות מלחמת יום הכיפורים ובתקופה שלאחר המלחמה במשימות אבטחת השיט לישראל והגנת החופים. סא"ל אלי רהב יועד אז להיות מפקד שייטת ספינות הטילים וקיבל מגדעון רז את פלגה 33.

התוכנית עריכה

יציאה לים מחיפה ב-21 בפברואר 1974 וכניסה לשארם א-שייח' ב-31 במרץ. הפלגה מערבה לאורך הים התיכון מצפון לחופי אויב, מעבר לאוקיינוס האטלנטי והפלגה ממערב לאפריקה עד דרום אפריקה לשהייה בה. יציאה לים מדרום אפריקה והפלגה צפונה ממזרח לאפריקה עד למפרץ עדן, מעבר במצרי באב אל-מנדב והפלגה בים האדום לאורך חופי אויב ממזרח וממערב עד שארם א-שייח'. תדלוק, קבלת מזון ומים תוכנן להתבצע מאוניות סוחר בנקודות מפגש שנקבעו מראש.

מהלך ההפלגה עריכה

המתיחות המדינית והצבאית הייתה גבוהה זמן לא רב אחרי מלחמת יום הכיפורים. השאיפה הייתה להגיע לשארם א-שייח' מבלי להתגלות ככל הניתן. לאורך הים התיכון; מול מצרים, לוב, תוניסיה ומרוקו הפליגו הספינות בטווח פעולה התקפי של חילות האוויר והים של האויב. ממערב וממזרח לאפריקה הפליגו הספינות מחוץ לטווחי פעולה התקפיים של האויב ושל מדינות לא ידידותיות לישראל. בזירת הים האדום הפליגו הספינות בסמוך לחופי סומליה, תימן, אריתראה, ערב הסעודית, סודאן ומצרים בטווח הפעולה של חיילות האויב. כוחות הצי הסובייטי והאמריקאי שהו במספרים ניכרים בים התיכון, בקרן אפריקה ובמפרץ עדן.

משטר כוננות ועמדות קרב נשמר לאורך חופי אויב. הפליטה האלקטרונית הייתה מזערית. דיווח מחלקת המודיעין של חיל הים ביום המבצע הייתה על הצלחה במשימה זו. הגעת הספינות לאזור שארם א-שייח' הייתה הפתעה מלאה לאויב ולציי המעצמות.

אח"י רשף ואח"י קשת יצאו לים מבסיס חיל הים בחיפה ביום שני 25 פברואר ב-15:00. מזג האוויר היה סגרירי ומעונן ובים סערה מערבית שנמשכה כשלושים שעות. ההפלגה בים הסוער נמשכה עד אזור סיציליה. ב-28 בפברואר בוצע תדלוק בים מאוניית-אם שסיפקה גם מזון ומים. אוניית הסוחר "טנג'רין קור" של החברה הימית להובלת פרי ושני הסטי"לים נפגשו במפרץ מלגה (צפונית מזרחית לגיברלטר) וביצעו תדלוק ע"פ לוח הזמנים שתוכנן בהצלחה. המעבר במצר גיברלטר היה בלילה תוך התחמקות ממערך הגילוי הבריטי במקום. מפגש שני לתדלוק וקבלת אספקה עם האונייה "טנג'רין קור" בוצע מערבית לליבריה מצפון לקו המשווה. טקס חציית המשווה נערך ב-6 במרץ על סיפוני הספינות לפי מסורת יורדי הים, תוך כדי הפלגה. המפקד המיועד יעקב אפיק[א] וקצין המכונה הפלגתי יצחק אפק הסמיכו את חברי הצוות, בטבילה ומריחה בתערובת שמני מכונה ובערב בקבלת "תעודת אביר הים".

ביום שישי 8 במרץ, בפורים, עגנו הספינות במפרץ קרוס ביי שבאוקיינוס האטלנטי לקראת הכניסה לנמל וולביס ביי בדרום אפריקה. תופעת הגאות ושפל גדולה באזור זה ובעת השהייה בנמל היה צורך לשחרר ולמתוח חבלים ככל שהספינות עלו או ירדו עם גובה הים יחסית לרציף. בכניסה לנמל ובתוכו הייתה אוכלוסייה גדולה של כלבי ים והספינה הייתה צריכה להפליג ביניהם בכניסה לנמל וביציאה ממנו. ביום שלישי 12 במרץ, ב-19:00, לאחר מעבר כף התקווה הטובה בים שקט יחסית עם גלי גיבוע גבוהים, נכנסו הספינות למעגן הצי של דרום אפריקה בסיימונס טאון שמדרום לקייפטאון.

נערכו סיורים בספינות למשלחות של חיל הים של דרום אפריקה, הצוות התארח אצל הקהילה היהודית של קייפטאון וערך סיורי תיור בקייפטאון והסביבה. הספינות יצאו להפלגת הדגמת ביצועים עם נציגי ממשל וביטחון של דרום אפריקה וביצעו תרגולות וירי. שר הביטחון של דרום אפריקה התרשם מהתצוגה ואמר שהוא מעוניין מאוד בספינות כולל אנשי הצוות.[ב]

ביום חמישי 14 במרץ, התקיים טקס החלפת פיקוד באח"י קשת. רס"ן יעקב אפיק - שהפליג בספינה עוד מחיפה כנלווה - החליף את רס"ן דוד הרפזי שפיקד על הספינה בקרבות מלחמת יום הכיפורים. ביום ראשון 17 במרץ יצאו הספינות לים ב-09:00 לכיוון הנמל בדרבן שבאוקיינוס ההודי. הים היה רוגש, רוח של כ-50 קשר וגלים בגובה של 5 מטר ויותר מכיוון מערב (מ"השליש האחורי" של הספינות) דבר שאפשר לשמור על המהירות, אם כי היו תופעות "התחפרות" בהם שקע החרטום אל מתחת למים, תוך טלטול חריף של הספינות. למחרת, 18 במרץ, בצהריים נכנסו הספינות לנמל דרבן.

לאחר יממה ב-19 במרץ יצאו הספינות מדרבן לכיוון צפון. סימני הסערה באזור עדיין הורגשו, הים רגש והיה בצבע אפור חום ועצמים רבים נראו צפים, כגון בולי עץ וארגזים. בשעה 19:25, החלו רעידות באחד מצירי המדחפים של אח"י רשף, הסתבר שחבל בקוטר 22 מ"מ התלפף על הציר והמדחפים ופגע ביכולת ההפלגה של הספינה. הספינות עגנו במפרץ לוציה לבדיקה, וחיפוש פתרון הבעיה. במשך 4 ימים נעשו עבודות על ידי הצוללים, שהופסקו מדי פעם בגלל נוכחות כרישים סקרנים. אוניית האם "נהריה" הגיעה לנקודת המפגש וסיפקה שירותי מסגרות בבית המלאכה שבאונייה לסיוע בעבודות חילוץ המדחף. בהפגנת רמת ימאות, תושייה וכושר ואלתור, הוסר אחד המדחפים מהציר ואח"י רשף חזרה להפליג תוך מגבלות מועטות.

ב-25 במרץ חידשו הספינות את ההפלגה. הן עקפו את קרן אפריקה, נכנסו למפרץ עדן. את מצרי באב אל מנדב עברו בלילה. ומשם הפליגו צפונה בים האדום לאורך חופי מצרים וערב הסעודית. ב-1 באפריל עגנו הספינות סמוך לאי טיראן להתארגנות ותאום זמנים לקראת הכניסה לנמל בשארם א-שיך. מפקד חיל הים האלוף ביני תלם הגיע בספינת דבור ועלה על סיפון שני הסטי"לים לברך את הצוותים באופן אישי. אח"י רשף ואח"י קשת נכנסו למעגן חיל הים בשארם א-שייח' ונקשרו לרציף. בטקס קבלתן השתתפו הרמטכ"ל דוד אלעזר, מפקד חיל הים אלוף ביני תלם וקצינים בכירים.

סיכום עריכה

צוותי הספינות תפקדו ברמה גבוהה בתנאי צפיפות (57 איש בכל ספינה) למשך זמן ממושך. הספינות הוכיחו את עצמן מכל ההיבטים. תדלוק וקבלת מזון ומים בים נעשו בנקודת המפגש כפי שתוכננו. הספינות לא נתגלו במהלך המסע ופרסום הגעתן לבסיס חיל הים במפרץ שלמה הפתיע צבאות זרים.

היחידה הוגדרה כפלגה 45 שהתבססה בבסיס מפרץ שלמה. פעילות ספינות הסער פתחה עידן חדש בזירת הים האדום. הספינות השיגו שליטה ימית במפרצי סואץ ואילת ועדיפות קרבית בכל רחבי הים האדום עד מיצרי באב אל-מנדב בואך מפרץ עדן.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ אפיק חצה את קוו המשווה על סיפון הסיירת הצרפתית "ז'אן ד'ארק" במהלך לימודיו בבית הספר הצרפתי לקציני ים.
  2. ^ לאמירה זאת היה המשך וצי דרום אפריקה רכש ספינות סער מישראל.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רשימת מפליגים מבצע מוניטין בארכיון מוזיאון ההעפלה וחיל הים.