ויקיפדיה

מהפכת הדפוס בעולם המוסלמי

מהפכת הדפוס בעולם המוסלמי הוא מושג המתייחס לתהליך חדירתה של טכנולוגיית הדפוס אל המרחבים המוסלמים במאה ה-18. זאת, אף על פי שמדינות אירופה השונות נהנו מתעשיית דפוס פורחת עם המצאתו על ידי יוהאן גוטנברג החל מאמצע המאה ה-15; האימפריה העות'מאנית – ששלטה במקביל להמצאת הדפוס באירופה, בחלקים גדולים ונרחבים מהמזרח התיכון והעולם המוסלמי – בחרה שלא לאמץ את הטכנולוגיה הזו, וכאמור – נותרה בלעדיה כשלוש מאות שנים מאז המצאתה. הדפוס בשפות האסלאמיות, בעיקר ערבית וטורקית, הצליח לחדור אל המרחבים המוסלמיים רק במאה ה-18, ולהתבסס בהם דיו במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20.

האיסור על הדפוס במרחב המוסלמי

עריכה

איסור על רקע דתי

עריכה

לאחר הגעת הידיעה בדבר המצאת הדפוס של יוהאן גוטנברג אל מרחבי האימפריה העות'מאנית, פרסם בשנת 1485 הסולטאן העות'מאני באיזיד השני צו האוסר את השימוש בדפוס בשפות האסלאמיות – כלומר ערבית וטורקית שנכתבו באותן האותיות עד המאה העשרים – ברחבי האימפריה. בתור אימפריה ריכוזית מאוד, שבה לעלמאא' הייתה השפעה אדירה על התנהלות האימפריה ואכיפת חוקיה – הצו נשמר ונאכף בכל רחבי העולם המסלמי, גם במחוזות שאינם שייכים לאימפריה.[1] הצו אינו כלל את בני המיעוטים הדתיים: טכנולוגיית הדפוס הגיעה אל האימפריה העות'מאנית על ידי פליטים יהודים מספרד (במסגרת גירוש ספרד), והותר להם ולשאר המיעוטים הדתיים באימפריה – נוצרים, יוונים וארמנים – להשתמש בדפוס בשפות שלהם, באותיות לא ערביות.[2]

הנימוק שניתן לאיסור הדפוס בשפות האסלאמיות היה החשש, שמא הוצאה לאור המונית ונרחבת של טקסטים כתובים תוביל לחילול כתבי הקודש, מתוך מעמד הקדושה לו זוכה השפה הערבית בדת האסלאם: זוהי השפה שבה נכתב הקוראן, שהוא בבחינת דברי אלוהים חיים, וניסיון להדפיס את המילים הללו עלול להזיק לטבע ההתגלות, או לכל הפחות למסורת ההתגלות.[3]

יד ביד עם החשש מפני חילול הקודש – ואף על פי שחלק מההמצאות הטכנולוגיות שפותחו על ידי נוצרים באירופה במאה ה-15, כמו הנשק החם, אומצו על ידי האימפריה העות'מאנית –[4] הרי שהעלמאא', שהיו חלק מהאליטה השלטונית, ראו במכונה המסוגלת לשכפל עותקים של כתבים בצורה מכנית לחלוטין כ'בדעה', כחידוש זר שאינו מזוהה כלל ואף מנוגד למנהגי הנביא מחמד ובני דורו.[5] מנהגים אלו – הם המהווים בעיני הסונים את הקריטריון היחיד לחוק ולאמת, ואי התאמה בינם ובין חידושים באורחות החיים מביא את אלו האחרונים לכדי פסילה.[6]

בנוסף, קיימת טענה לפיה האיסור הדתי נעוץ גם במפרט הטכני של מכונת ההדפסה. לפי טענה זו, חלק מן הסלידה מטכנולוגיית ההדפסה קשורה בעובדה, שנהוג היה השימוש במברשת העשויה משערות פרוות חזיר כדי לנקות את לוחות ההדפסה. במצב עניינים שכזה, הרי שדבר טמא נוגע בשמו של אללה, ואין חילול קודש גדול מכך.[7]

אף על פי שהנימוקים הדתיים לאיסור הדפוס במרחב המוסלמי נתפשו לאורך שנים כבולטים ביותר, הרי שהמחקר כיום נוטה להאמין שלא הייתה התנגדות עקרונית לדפוס בהלכה או במסורת המסלמית, ורואה בנימוקים שכאלו הסברים לא מספקים כדי להסביר עיכוב כל-כך גדול בחדירתו ;[8] על פניהם, נראה כי המחקר מעדיף לקבל על פניהם סיבות אחרות ונוספות לאיסור השימוש בדפוס.

איסורים על רקע חברתי-תרבותי

עריכה

בהיבט הפוליטי, הרי שהאליטה העות'מאנית, שכללה את הסולטנים והעלמאא', היוותה את המקור הבלעדי לצווים, הוראות והנחיה רוחנית-דתית באימפריה. בתור שכאלו – השולטים בתוכן, טיב ומנגנון העברת המסרים המופצים לנתיני האימפריה – אך טבעי שהיה להם אינטרס מובהק למנוע מציבור הנשלטים גישה לטכנולוגיה המאפשרת שיתוף בתקשורת המונית.[5]

קבוצת לחץ פוליטית נוספת הייתה גילדת מעתיקי הספרים והקליגרפים, הפקידים והמזכירים. אליטת האימפריה העת'מאנית, כמו חברות רבות נוספות טרם מהפכת הדפוס, טפחה והכשירה בעלי תפקידים שונים שהתפרנסו מכישורי כתיבה לטובת עריכת כתבי יד, כמו גם לניהול הבירוקרטי של האימפריה. ההכרה באיום שמביאה עמה מכונה, שיש בכוחה להחליף את בעלי המשרות בתחום הכתיבה ולנשל אותם מפרנסתם, הביאה את כלל העוסקים בכתיבה להתאגד ולמנוע את העברת הטכנולוגיה מאירופה למחוזות האימפריה.[9]

בהיבט החברתי, חוקרים מצביעים על כך שחברות אסלאמיות ניהלו מאז ומעולם תקשורת בעל-פה והעדיפו אותה על פני זו שבכתב. ההכרה המסורתית בכך שהגילויים האלוהיים עברו בראשיתם לנביא מחמד באמצעות דיבור, חלחלה בתודעה החברתית, זוהתה כדרך הנכונה והמקובלת להעברת מידע מכל סוג שהוא והתפשטה לכל תחומי החיים.[10] אמנם שימור ידע בכתב יד היה נוכח בשפה הערבית ובשפות האסלאמיות האחרות, ולהקפדה על דייקנותו הייתה חשיבות גדולה, אך הוא היה נגיש בצורתו הכתובה רק למעטים – חברי האליטות ובהם חכמי הדת, אנשי המנהל והשלטון וקבוצת משכילים. לשאר רובדי האוכלוסייה המידע הופץ בעל פה, בין אם המדובר הוא בספרי משפט, צווים שלטוניים, ספרות או שירה.[5] לטענת עמי אילון, הרי שחברה – שתפקדה היטב באמצעות העברה בעל-פה של מידע, תוך השענות על כתבי יד לצורך שימורו – סביר שתתקשה למצוא טעם באימוץ טכנולוגיה, שעיקר תכליתה שכפול טקסטים כתובים בהיקף המוני.[5]

חדירת הדפוס אל המרחב המוסלמי

עריכה

הדפוס באימפריה העת'מאנית

עריכה

חדירתו של הדפוס אל המרחב המוסלמי, שזוהה בעיקר עם האימפריה העת'מאנית ונשלט ברובו על-ידה, מתוארכת לעשור השלישי של המאה השמונה עשרה. ניתן לזהות ניצנים ראשונים של הכרה בצורך להשתמש בדפוס מדיווח שמסר סיד אפנדי (Said Effendi), בנו של מהמט אפנדי (Mehemet Effendi), השגריר העת'מאני בפריז, עם חזרתו לקונסטנטינופול בשנת 1721; זה האחרון, שנחשף באירופה ליעילותה ונחיצותה של טכנולוגיית הדפוס, שבח בדבריו את היתרונות שבהדפסת ספרים, ובמיוחד מפות ותרשימים.[11] ואולם, הסמל המובהק ביותר לחדירה של הדפוס אל מרחבי האימפריה העות'מאנית נעוץ ומזוהה ביתר שאת עם יוזמתו של אבראהים מתפרקה (Ibrahim Muteferrika)(אנ').

בשנת 1726 שלח אבראהים מתפרקה מנשר, תחת הכותרת "אמצעי ההדפסה", לתפוצה שכללה את המופתי הגדול, הוזיר הגדול והעלמאא', בו שטח בפניהם את היתרונות והיעילות שאותם זיהה בשימוש בדפוס. במקביל, שלח מתפרקה בקשה פורמלית אל הסולטאן אהמט השלישי בו הוא בקש צו המאשר לו להקים בית דפוס להפצת כתבים מדעיים, בתחומים שונים ומגוונים, בהם: לוגיקה, פילוסופיה, אסטרונומיה ומילונאות; זאת, כמובן, בהוצאה מן הכלל של כתבים דתיים, בהם הקוראן עצמו, פירושים לקוראן, ספרי מסורות וחדית' וספרי הלכה. בחמישה ביולי 1727, ולאחר התייעצות בין הסולטאן אהמט השלישי והמופתי הגדול של האימפריה, שיח' עבדאללה (Abdullah) סביב ההיתכנות ההלכתית של בקשתו, קיבל מתפרקה צו רשמי ופתווה, אשר העניקו לו הרשאה לערוך הדפסה שכזו.[12]

בית הדפוס של אבראהים מתפרקה

עריכה

עם קבלת הצו הרשמי והפתווה המתירים הדפסה בשפה הערבית, פתח אבראהים מתפרקה את בית הדפוס הראשון בקונסטנטינופול. תחילה נעשה שימוש במכונות הדפוס בהם השתמשו המדפיסים היהודים והנוצרים שכבר פעלו בקונסטנטינופול, ובהמשך הובאו מכונות מאירופה – בעיקר מליידן ומפריס, בהם התנהלו בתי דפוס בערבית.[13]

בשנת 1729 יצא לאור הספר הראשון שהודפס באותיות ערביות בתחומי האימפריה העת'מאנית – מילון ערבי-טורקי, בן שני כרכים שתורגם על ידי מהמט אבן מצטפא אלואני Mehemet Ibn Mustafa al-vani)). הכרך הראשון של המילון נפתח בהקדמת העורך, אליה צורפו הפתוא של המופתי הגדול שקבע כי הדפוס מותר, הצו האימפריאלי המתיר את הקמת בית הדפוס, ומסה על תועלתו של הדפוס.[14] מהדורת המילון הראשונה שהודפסה זכתה אף לסבסוד מיוחד כתמריץ מטעם הרשויות האימפריאליות: כך, למשל, עלות המילון על שני כרכיו לתלמיד מדרסה עמדה על 35 קורוש, שנחשבה זעומה במיוחד.[14] עד שנת 1741 הוצאו לאור כשבעה עשר כותרים שונים בשפה הטורקית – בעיקר בתחום ההיסטוריה, הגאוגרפיה והדקדוק – וכל מהדורה הוגבלה להדפסה קטנה בת 500–1000 עותקים.

אף על פי שמחזורי ההדפסות בבית הדפוס של אבראהים מתפרקה נערכו במספרים קטנים, ולא הייתה התפשטות של בתי דפוס לפרובינציות האימפריה מחוץ לאיסטנבול בצורה משמעותית עד המאה התשע עשרה – בית הדפוס הווה לא פחות מאשר דריסת הרגל של טכנולוגיית הדפוס במרחב המסלמי וציון ראשיתו של עידן חדש בחיי הרוח של העולם האסלאמי. בהשראתו, החלה מתפתחת פעילות דפוס ענפה שהלכה וצברה תאוצה, כאמור, במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה: למעלה ממאה בתי דפוס קמו בקהיר וכעשרים וחמישה בתי דפוס בביירות, כשהמפורסמים שבהם הם בית הדפוס הלאומי של מצרים שקם בשנת 1821, ובית הדפוס הספרותי בבירות בשנת 1876. בכל אחד מהם החלו להדפיס עותקי כותרים בכמויות מסחריות גדולות, ולצדם הדפסות של מוצרים חדשים, בהם עיתונים, שלטים וכרזות ציבוריים ומסחריים ודוקומנטציה אישית (דוגמת כרטיסי ביקור, תעודות ופנקסי קבלות).[15]

הדפוס במרחבים אסלאמיים אחרים

עריכה

לטענת פרנסיס רובינסון, במקומות שבהם האסלאם לא היה בשלטון כמו באימפריה העות'מאנית, ומוסלמים חיו תחת שלטון זר קולוניאלי ובחשש מתמיד מהמערב – הדפוס התפשט באופן נרחב ומהיר יותר. כך, למשל, כבר בראשית המאה התשע עשרה מוסלמים תחת שלטון רוסיה החזיקו בכשבעה עשר בתי דפוס, ומוסלמים תחת הודו הבריטית הדפיסו באופן נרחב כתבים שונים, בהם את הקוראן עצמו, וכשבע מאות עיתונים ומגזינים שונים בשפת האורדו.[16]

השפעות העיכוב בכניסת הדפוס לעולם המוסלמי

עריכה

כבכל חברה שאליה הגיעה מהפכת הדפוס, גם במרחבים האסלאמיים ניתן לזקוף לזכותו של הדפוס השפעה נוכחת על תמורות היסטוריות חשובות עם אימוצו, ובעיקר עם התרחבותו במאה העשרים, בהם: מפגש של מוסלמים עם רעיונות מדעיים וטכנולוגיים באמצעות תרגום כתבים אירופאים, התפשטות מגמת החילון, התפתחות רגשות לאומיים ואימוץ לשונות ולהגים לאומיים, הפיכת הפוליטיקה למרחב פעילות ציבורי ועידוד יצירה ספרותית ולשונית שטרם נראתה קודם.[17]

ואולם, לעובדה שהמרחבים האסלאמיים זכו למהפכת דפוס כשלוש מאות שנה לאחר פריצת טכנולוגיית הדפוס באירופה, תתכנה השפעות מכריעות בעיצוב דמותו וכוחו של העולם המוסלמי – ובמיוחד לעומת אירופה – גם עד ימינו אנו. כך, למשל, בעוד שתחום החינוך והאוריינות התפתח בקצב מהיר באירופה, ובתחילת המאה העשרים עמד פלח האוכלוסייה שידע קרוא וכתוב על בין כ-70-80%, הרי שבתקופה המקבילה רוב אוכלוסיית המרחבים המוסלמים הקיימים נותרה אנאלפביתית,[18] ונמצאת גם במאה העשרים ואחת בתחתית המדרג.[19] לא מן הנמנע, אפוא, שלכניסה המאוחרת של הדפוס יש לכך קשר והשפעה ישירים.

לקריאה נוספת

עריכה
  • עמי איילון מהפכת הדפוס הערבי ירושלים: הוצאת מאגנס, 2018

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מירי אליאב-פלדון, מהפכת הדפוס (ירושלים: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000), עמ' 66.
  2. ^ ברנרד לואיס, המזרח התיכון: אלפיים שנות היסטוריה, מעליית הנצרות עד ימינו (תל אביב: עם עובד, 1997), עמ' 225.
  3. ^ עמי אילון, "האם הייתה מהפכת דפוס במזרח התיכון?", זמנים 112 (סתיו 2010), עמ' 52.
  4. ^ אליאב-פלדון, מהפכת הדפוס, עמ' 66.
  5. ^ 1 2 3 4 אילון, "האם הייתה מהפכת דפוס במזרח התיכון?", עמ' 52.
  6. ^ יצחק יהודה גולדציהר, הרצאות על האסלאם (ירושלים: ביאליק, 2002), עמ' 183.
  7. ^ Thomas Francis Carter, The invention of printing in China and its Spread Westward (New York: Ronald Press Company, 1955), p.150
  8. ^ Dana Sajdi, "Print and its' Discontents: A Case for Pre-Print Journalism and Other Sundry Print Matters", The Translator 15 (2009), p. 121.
  9. ^ H.A Avakian, "Islam and the Art of Printing" in Geoffrey Roper (ed.), The History of the Book in the Middle East (Farnham:Ashgate, 2013), p.414.
  10. ^ Francis Robinson, "Islam and the Impact of Print in South Asia", in Francis Robinson (ed.), Islam and Muslim History in South Asia, (New Delhi: Oxford India Paperbacks, 2004), p.72.
  11. ^ H.A Avakian, "Islam and the Art of Printing", p.411.
  12. ^ H.A Avakian, "Islam and the Art of Printing", p.411- 412
  13. ^ לואיס, המזרח התיכון, עמ' 226.
  14. ^ 1 2 Klaus keiser,"Causes of the Decrease of Ignorance? Remarks on the Ptinting og Books in the Ottoman Empire", in Klaus keiser (ed.) Beginning of Printing in the Near and Middle East: Jews, Christians and Muslims (Wiesbaden : Harrassowitz Verlag, 2001), p.14.
  15. ^ אילון, "האם הייתה מהפכת דפוס במזרח התיכון?", עמ' 53-56.
  16. ^ Francis Robinson, "Technology and Religious Change: Islam and the impact of print", Modern Asian Studies, Vol, 27, No. 1 (February 1993), pp. 232-233
  17. ^ Mushin Mahdi, "From the Manuscript Age to the Age of Printed Books",in Geoffrey Roper (ed.), The History of the Book in the Middle East (Farnham:Ashgate, 2013), p.131-132
  18. ^ Nicholas Burnett, Education for All Global Monitoring Report (Paris:UNESCO Publishing, 2006), p. 191.
  19. ^ "Literacy and Education Data for the School Year Ending in 2010". UNESCO Institute for Statistics. Last Update:6 May 2012. Accessed 5 May 2016.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מהפכת_הדפוס_בעולם_המוסלמי&oldid=38680270"