המובלעת הבריטית בחיפה
המובלעת הבריטית בחיפה הייתה מובלעת שנותרה בשליטה בריטית לאחר תום המנדט הבריטי בחצות שבין 14 ל־15 במאי 1948 ועד לתום פינויה ב־30 ביוני 1948.
רקע
עריכהב־20 בספטמבר 1947, לאחר שוועדת אוסנקו"פ הודיעה כי רוב המדינות החברות תומכות בחלוקה, החליטה ממשלת הממלכה המאוחדת על יציאתה מארץ ישראל. ב־29 בנומבר 1947 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את תוכנית החלוקה, וב־4 בדצמבר הודיעה בריטניה כי המנדט יתום ב־15 במאי 1948 וכי צבא בריטניה יצא מארץ ישראל עד 1 באוגוסט 1948.[1]
עם ההחלטה על הפינוי הוצבה בחיפה, שהייתה למוקד חשוב בתוכניות הפינוי הבריטי דרך נמל חיפה, הדיוויזיה המוטסת השישית, היחידה המובחרת ביותר שעמדה לראשות הממשל הבריטי. בראשית אפריל יצאה מפקדת הדיוויזיה את הארץ.[1]
בפברואר 1948 הורה הנציב העליון אלן גורדון קנינגהם להעביר את משפחות אנשי המנהל הבריטי שהמתינו בחיפה לבתי מלון בשפרעם או בג'נין, מחשש שאנשי האצ"ל ינסו לפגוע בהם. במקביל עברה מפקדת הצבא הבריטי מירושלים לסטלה מאריס שבחיפה.[1]
במרץ הוציא מפקד הצבא חוק האוסר על עליית נוסעים בנמל חיפה.[2]
ב־19 באפריל החלו הבריטים בהערכות מחודשת בחיפה, שנמשכה עד בוקר 21 בו. מפקד הכוח הבריטי חיפה, גנרל יו צ'ארלס סטוקוול, הודיע קודם לכן לשני הצדדים על כוונת הצבא הבריטי להיערך מחדש, אך הניח כי כוחות ההגנה המאורגנים יותר ישתלטו על העיר. הערכות מחדש זו הייתה למעשה ויתור על השליטה בעיר פרט למובלעות החשובות לבריטים. הקרב על חיפה נמשך עד 22 באפריל, ובסיומו שלטו כוחות ההגנה בעיר.[1]
גם לאחר סיומו הרשמי של המנדט המשיכו הבריטים להחזיק במובלעת צבאית דרומית לחיפה במחנות באזור טירה (טירת כרמל), בשדה תעופה רמת דוד, בשדה התעופה בחיפה ובנמל חיפה.
על פי הערכה של ה־CIA מ־5 במאי 1948, עד לפקיעתו הרשמית של המנדט לא יוותרו בשטח המנדט מעל 20,000 חיילים בריטים ומספרם קרוב ל־15,000.[3]
המובלעת
עריכהבעקבות תום המנדט הבריטי בחצות שבין 14 ל־15 במאי פקע מעמד השלטון הבריטי. קודם לכן, ב־12 במאי, הכריז המפקד העליון של הצבא הבריטי בארץ, גנרל גורדון הולמס אלכסנדר מקמילן, על "אזור כיבוש צבאי" ברצועה מנקודה דרומית לעכו, עבור ברמת דוד וטול כרם ומשם מזרחה למסילת הרכבת עד לרפיח שעל גבול מצרים, כשהרצועה מחריגה את רצועת החוף מנתניה ועד איסדוד. על פי ההכרזה, לא יתערב הצבא הבריטי בפעולות אזרחים, וההכרזה נועדה רק הבטחת הצבא הבריטי וציודו.[4]
ב־17 במאי צומצם שטח הכיבוש לאזור חיפה בלבד, כשהוא פונה מכפר ברוך מערבה לכיוון עתלית.[5][6] ב־23 במאי 1948 הועבר בסיס רמת דוד מידי חיל האוויר המלכותי לידי חיל האוויר הישראלי.
ב־27 מאי 1948 פונה מחנה המעצר בעתלית. 97 אסירים ועצירים יהודים שהיו בו שוחררו[2] ו־12 אסירים הועברו לכלא הבריטי בבת גלים.[7]
ב־28 במאי 1948 אסר גנרל גורדון הולמס אלכסנדר מקמילן את עגינת אוניות נושאים ואוניות נושאות ציוד מלחמתי באזור שבשליטה בריטית.[8]
ב־8 ביוני הועבר מפעל מים של הצבא הבריטי בנחל אורן שליד עתלית לרשות עיריית חיפה.[9]
ב־11 ביוני הוצא אזור רמת דוד משטח המובלעת.[10]
ב־15 ביוני החלו הבריטים לפנות את מחנותיהם באזור א-טירה, שהייתה עדיין בשליטה ערבית. הבריטים ביקשו להעביר את המחנות לידי הכוחות הערביים, אך כוח צה"לי תפס את אחד מהם. לאחר משא ומתן בחסות ועדת הביצוע אשר הוקמה על ידי או"ם, כדי לפקח על העברה מסודרת של מנגנון השלטון, הוסכם ב-16 ביוני שהמחנות יעברו לפיקוח האו"ם עד לפינוי המחנות.[11][12] ב־16 ביוני, במהלך קרבות עשרת הימים, נכבשה א־טירה עצמה בידי כוחות צה"ל לצד כפר לאם ואל-סרפנד.
מחנה קורדני שבקריית מוצקין פונה אף הוא ב־15 ביוני. בתי המלאכה של חיל ההנדסה המלכותי בטירה ומחנה קורדני נרכשו לידי מדינת ישראל.[13]
ב־21 ביוני יצאו אחרוני השוטרים הבריטים את חיפה, ומשטרת המנדט התפרקה. 25 שוטרים נותרו כמאבטחיו של הקונסול הבריטי בעיר.[14]
ב-28 ביוני הועברו מחנות א-טירה מידי כוחות האו"ם לידי ישראל.[15]
ב־29 ביוני פונה האזור המוגן ברחוב המלכים.[16]
ב־30 ביוני 1948 הושלם פינוי המובלעת והיא הועברה לידי כוחות מדינת ישראל.[17] במהלך הלילה פונה נמל התעופה חיפה, הכרמל הצרפתי ומחנה בת גלים.[18] בשעה 8:00 הועבר נמל חיפה לידי הכוחות העבריים, וכשעה מאוחר יותר הועבר מבנה המשטרה הבריטית לנציג של האו"ם, שמסר אותו לברוך גופר, ממלא מקום מפקד משטרת חיפה. בשעה 12:00 הונף דגל ישראל מעל בניין מנהלת הנמל.[19]
עיריית חיפה הכינה ארוחת צהריים חגיגית לכבוד מקמילן במלון ציון, אך זה נעדר ממנה במחאה על גניבת שלושה טנקי קרומוול מחנייתם ליד נמל התעופה בלילה הקודם.[20] מקמילן שהה בימים האחרונים קודם סיום הפינוי על אוניית חיל הים המלכותי פיבי (אנ') מחשש לביטחונו, וירד בצהרי היום לטקס קצר במזח בנוכחות הקונסול הבריטי בחיפה סירל מריוט (Mariot), בו הורד דגל הממלכה המאוחדת לקול תרועת חצוצרה בודדת.[19]
מקמילן הכריז רשמית כי ב־1 ביוני 1948 יחדלו כוחות בריטיים מלהחזיק בכל חלק מארץ ישראל.[21]
לאחר פינוי המובלעת נותר בחיפה הקונסול הבריטי, שישב במתחם בתי הזיקוק בחיפה.[22]
לדברי בני מוריס, המובלעות עקבו את פינוי שארית תושביה הערביים של חיפה לאזורים מוגדרים. לאחר יציאת הצבא הבריטי מהעיר ביוני הועברו ערביי העיר לואדי ניסנאס.[23]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 מוטי גולני, בריטניה והכרעת 'מלחמת האזרחים' בארץ ישראל: 'מפנה חיפה', אפריל 1948, ציון סד, ד, 1999, עמ' 455–94, JSTOR 23563946
- ^ 1 2 מחנה עתלית מתפרק, דבר, 27 במאי 1948
- ^ secret - the palestine situation
- ^ הוכרז שלטון צבאי בריטי במרבית שפלת החוף, הַבֹּקֶר, 13 במאי 1948; שלטון צבאי בשפלה, הַבֹּקֶר, 13 במאי 1948 (המשך הכתבה)
- ^ גנרל מק־מילאן מודיע, כי לו סמכות עליונה ב"מובלעת" חיפה, על המשמר, 18 במאי 1948
- ^ מפקד הצבא מבטיח להדוף התקפות צבאיות על חיפה, הארץ, 18 במאי 1948
- ^ 22 יהודים עצורים עתה בכלא הבריטי בבת גלים, מעריב, 22 ביוני 1948
- ^ עם סגירת הגיליון, הצופה, 28 במאי 1948
- ^ מפעל מים של הצבא לרשות עירית חיפה, יום יום (עיתון ערב), 8 ביוני 1948
- ^ צומצמה "מובלעת חיפה", המשקיף, 11 ביוני 1948
- ^ מחנות טירה לפיקוח או"מ עם גמר הפינוי יופקד בהם משמר יהודי, דבר, 17 ביוני 1948
- ^ המפקדה הבריטית בחיפה וויתרה על מסירת מחנה-טירה לערבים, על המשמר, 17 ביוני 1948
- ^ פינו מחנות בריטיים בסביבת חיפה, דבר, 15 ביוני 1948
- ^ השוטרים הבריטיים האחרונים עוזבים היום את חיפה, המשקיף, 21 ביוני 1948
- ^ מחנות טירה ליד צבא-ישראל, המשקיף, 28 ביוני 1948
- ^ היום יוצא החייל הבריטי האחרון מחיפה, המשקיף, 30 ביוני 1948
- ^ המדינה קמה, נמל חיפה נשאר בידי הבריטים, באתר ynet, 29 ביוני 2007
- ^ צי ישראל נכנס לנמל חיפה גנרל מק־מילן- החייל הבריטי האחרון שעזב היום את הארץ, יום יום (עיתון ערב), 30 ביוני 1948
- ^ 1 2 יאיר ספרן, תמיר גורן, "מובלעת חיפה" - התחנה האחרונה בפלשתינה בעת סיום השלטון הבריטי, חיפה: ביטאון העמותה לתולדות חיפה 18, 2020, עמ' 30-36
- ^ עם צאתו של החייל הבריטי האחרון, יום יום (עיתון ערב), 30 ביוני 1948
- ^ מק־מילן מודיע רשמית על ביטול שלשון הכיבוש, מעריב, 30 ביוני 1948
- ^ איזה עתיד צפוי ל„עיר העתיד“?, מעריב, 1 ביולי 1948
- ^ Morris, Benny (1988). "Haifa's Arabs: Displacement and Concentration, July 1948". Middle East Journal. 42 (2): 241–59. JSTOR 4327736.