מומיק
מומיק, נובלה מאת דויד גרוסמן, יצאה לאור ב-2005 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. עובּדה מתוך הפרק הראשון בספרו של גרוסמן - "עיין ערך: אהבה" (1986).
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | דויד גרוסמן |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | שואה |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת הקיבוץ המאוחד |
| תאריך הוצאה | 2005 |
| מספר עמודים | 120 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002485413 |
הספר "עיין ערך: אהבה" שבר את המוסכמות בספרות ובתרבות העברית, בכך שהיה אחד הספרים הראשונים שהעזו לדבר על השפעות השואה על ילדי הדור השני ועל אורח החיים בארץ. הוא פתח דרך לספרים רבים אשר השתמשו בכתיבה כתרפיה אישית ולאומית ועסקו בנושא. ציבור הקוראים התחבר מאוד אל הפרק הראשון בספר, "מומיק", וראה את שאר הספר כפחות קריא וברור.
לאחר לחץ ובקשות מצד קוראים, החליט גרוסמן להוציא את סיפורו של מומיק מתוך "עיין ערך: אהבה" ובצירוף שינויים אחדים ערך אותו לרומן עצמאי.
הספר עובד להצגה שהועלתה בתיאטרון גשר בשנת 2005[1]. הספר מופיע גם בגרסת שמע, בהקראת דויד גרוסמן.
עלילהעריכה
מומיק הוא ילד בן 9, תלמיד בית ספר יסודי בשכונת בית מזמיל בירושלים בשנות החמישים. הוא בן לזוג ניצולי שואה הסובלים מסיוטים וטראומות, אך מקפידים שלא לספר לו דבר על השואה ועל הזוועות שעברו עליהם, מתוך רצון לגונן עליו ולדאוג לו לילדות "נורמלית" ככל האפשר. מעבר לאביו ואמו, גדל מומיק כשהוא מוקף בניצולי שואה: השכנה בלה שמשגיחה עליו, דודו ודודתו וכל הדמויות המקיפות אותו בשכונה, כולם הגיעו מ"ארץ שם", שמומיק לא מבין מהי ומה קרה שם.
בתחילת הספר מגיע לבית המשפחה אנשל, אחי סבתו המנוחה של מומיק; אנשל (שמומיק קורא לו מיד "סבא") היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, כפי הנראה בשל מה שעבר עליו בשואה, ועל מומיק מוטל לטפל בו. אנשל מדבר בשברי מילים ומשפטים בלבד, ומומיק מנסה להתחיל ולהשלים משברים אלה את הסיפור שאותו, כך הוא מרגיש, מתאמץ לספר סבו, שהיה לפני המלחמה סופר ילדים מצליח בעיתון עברי בוורשה.
כיוון שבאותה תקופה לא מקובל לדבר על השואה ומוראותיה – בעיקר לא באוזני ילדים – בונה לו מומיק, ילד רגיש ומבודד מסביבתו, סיפר (נראטיב) פנטסטי משלו על השואה ועל ההיסטוריה הפרטית של משפחתו. באופן אירוני, דווקא העובדה שמנסים להסתיר ממנו בכל מחיר את המידע הזה דוחקת את מומיק לחקור ולחפש בכלים העומדים לרשותו, להשתמש בעולם הדמיון העשיר שלו כדי לדמיין מה היה שם, ולסגת יותר ויותר אל עולמו הדמיוני. מומיק מוצא את עצמו נקשר יותר ויותר אל חבורה של תמהונים ניצולי שואה, שמהם הוא לומד עוד ועוד פרטים על העולם שחרב ועל הדמונים הרודפים את הוריו. בעולם הלא פשוט שהוא גדל בו, הוא מגלה אט אט רסיסי זיכרונות מ"ארץ שם" (פולין בשואה), והוא מחליט לחקור מהי ה"חיה הנאצית" במטרה להציל את הוריו מהסיוטים ואת כל האנשים מ"ארץ שם".
מומיק מסופר על ידי מספר חיצוני המספר את הדברים מנקודת מבטו הילדותית של מומיק; הוא כתוב בשפה המשקפת את עולמו הנאיבי, ומעביר את אווירת החיים בישראל בשנים הראשונות למדינה.
בתיאטרוןעריכה
הנובלה "מומיק" עובדה למחזה בידי בן בר-שביט ולנה לסקינה והועלתה ב-2005 בתיאטרון גשר, בבימויו של יבגני אריה[2]. בהצגה השתתפו אמנון וולף, גיא קרסנר, יהונתן פרנקו, ליליאן רות חיילובסקי, לאוניד קנייבסקי, נטשה מנור, אלכסנדר סנדרוביץ', יבגני טרלצקי, קלים קמנקו, בוריס אחנוב/ ולדימיר חלמסקי וויקטור סוקולוב[3]. בשנת 2006 יצאה ההצגה לסיבוב הופעות באירופה[4], ובתחילת 2008 יצאה לסיבוב הופעות בצפון אמריקה[5].
קישורים חיצונייםעריכה
- יעל דר, אנטומיה נפשית של רקמה חברתית שלמה, באתר הארץ, 27 ביוני 2005
- נורית נידם, עיון ביצירה 'מומיק' לדוד גרוסמן. אתר המפמ"ר לספרות, משרד החינוך.
- איריס מילנר, מומיק, ילד נשרף: אתיקה של טראומה ב"מומיק" מאת דויד גרוסמן, אות 2, אביב 2012
- מומיק, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ ציפי שוחט, הצגות חדשות, באתר הארץ, 26 ביולי 2005
- ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, מה שרואים וחשים מ"שם", באתר הארץ, 21 בספטמבר 2005
אורלי פרום, עכבר העיר, פנטזיה נהדרת, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2006 - ^ עכבר העיר, עיין ערך גאולה, באתר הארץ, 15 באפריל 2007
- ^ מרב יודילוביץ', ההצגה "מומיק" למסע הופעות בינ"ל, באתר ynet, 30 בינואר 2006
- ^ "מומיק" יוצא להופעות בארה"ב וקנדה, באתר הארץ, 29 בינואר 2008
