מחנה אם שטאו

מחנה אם שטאוגרמנית: Am Stau Lager ) מחנה בו שהו מעפילי האקסודוס בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1947[1]. הוא היה במלחמת העולם השנייה מחנה עבודות כפייה של האס אס, בחצי האי הרנינזל (גר') במחוז ליבק קוקניץ, שבגדה הדרומית של נהר טרווה(גר') מצפון לעיר המדינה ההנזית ליבק. מיקום המחנה היה במקום בו נכנסת כיום מנהרת הגברים התת-קרקעית(גר') אל מתחת לפני אדמה וחוצה את נהר טרווה מתחת למי הנהר.

מחנה מעפילי האקסודוס אם שטאו
Am Stau Lager
גדרות מחנה אם שטאו על רקע נהר טרווה Trave
גדרות מחנה אם שטאו על רקע נהר טרווה Trave
סוג מחנה עקורים
מדינה שלזוויג-הולשטיין שבצפון גרמניה.
מחוז לובק/קוקניץ
מחנות נלווים מחנה פפנדורף
תאריך הקמה 1934
תאריך סגירה 1951
תאריך שחרור 2–5 בנובמבר 1947
צבא משחרר כח הכיבוש הבריטי שבגרמניה
השתייכות האסירים ב־8 בספטמבר 1947 נכלאו במחנה 1484 מעפילי אניית המעפילים אקסודוס 1947 שהגיעו לגרמניה על אניית הגירוש אמפייר רייבל
שימור היסטורי אין, נכון לאוגוסט 2020
קואורדינטות 53°53′59″N 10°46′11″E / 53.8996°N 10.7696°E / 53.8996; 10.7696
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חצי האי הריניזל, מרינה אם שטאו וגשר הגברים

ההיסטוריה של האזורעריכה

חצי האי הרנינזל הוא תוצאה של עבודות להטיית זרימה וויסות של הנהר טרווה שנעשו במאות ה־19 וה־20. משנת 1851 ועד שנת 1909 חציית הנהר נעשתה באמצעות מעבורת כבלים ידנית שנקראה מעבורת הגברים(גר'). בשנת 1901 הורחב הנהר טרווה המתפתל כדי להקל על השטים בנהר בניווט והשייט לנמל ליבק. באותה הזדמנות גם יישרו את מסלול הנהר. במהלך העבודות להרחבת ערוץ הנהר הוקם בשנת 1902 גשר הגברים. במהלך עבודות אלה נוצר חצי אי חדש הרנינזל.

מעבורת הכבליםעריכה

 
מעבורת הגברים 1850–1909

מעבורת הגברים(גר') החלה לפעול במקום החל משנת 1850 אף על פי שבספרות מוזכרות מעבורות במקום כבר החל משנת 1190. המעבורת פעלה עד שנת 1909. בשנת 1901 החלו לבנות במקום המעבורת את גשר הגברים(גר').

גשר הגבריםעריכה

 
גשר הגברים
 
גשר מסוג מדפי כביש מתרוממים למעבר אניות

גשר הגברים(גר') נבנה בשנים 1901–1902. בחודש אפריל 1902 הגשר החל לפעול במקביל למעבורת הגברים. הגשר מסוג מדפי כביש מתרוממים אפשר מעבר אניות בנהר טרווה. גובה הגשר מעל מי הנהר כשמדפי הכביש מורדים ומאפשרים נסיעה מעל לגשר, הגיע לגובה 22 מטר כך שברוב המקרים לא היה צורך להרים את מדפי הכביש. הגשר נפתח רק במקרים שאניות הגבוהות מעל ל־22 מטר עברו בנהר. על הגשר יכלו לעבור משאיות במשקל עד 40 טון[2]. לאור כשלים רבים ותקלות רבות בגשר באוגוסט 2005 הופעלה מנהרת הגברים שעברה מתחת למי הנהר. עד ספטמבר 2006 נהרס [3] הגשר לחלוטין. שרידיו נראים כיתדות הבולטות מעל פני מי הנהר.

מחנה אם שטאו בחצי האי היה צומת דרכים עמוסה במלחמת העולם השנייה ואחריה. לפני בניית המנהרה. כביש B 75 עבר על חצי האי ואז חצה את הנהר מעל גשר הרנברוק(גר').

מלחמת העולם השנייהעריכה

במהלך מלחמת העולם השנייה, מחנות הפליטים פלנדר הראשון, השני והשלישי ומחנה ניקולאוס היו החשובים במחוז הרנוויק(גר') הנמצא בגדה הצפונית של נהר טרווה. במחנות אלה שוכנו כ־18,000 פליטים שהובאו מהשטחים המזרחיים הגרמניים לשעבר[4]. רבים מהם הובאו למקום על ידי הנאצים למחנות לעבודות כפייה. הם עבדו במסגרת עבודות הכפייה, במספנת פלנדר שייצרה אניות וצוללות לצי הנאצי או בתעשיית הדגים. "מחנה אם שטאו Lager Am Stau", שהוקם על ידי ה־אס.אס. בגדה הדרומית של נהר טרווה, שימש גם הוא כמחנה לעבודות כפייה בחצי האי הרנינזל. עם סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 חצי האי והמחנות שבו היו בשימוש הצבא הבריטי, כמחנות עקורים לעקורים פולנים, שחלקם הוחזרו למולדתם בניגוד לרצונם. בסתיו 1947 חלק מהמחנה שימש למגורי חיילים בריטים. כמו במחנה פפנדורף שביער וולדהוסנר, הצבא הבריטי ניצל את מחנה ה-SS שהיה במקום, כדי לאסור ולעצור בו את מעפילי אניית המעפילים אקסודוס-1947, שהובאו לגרמניה כמעפילים על ידי הבריטים ב־8 בספטמבר 1947 במסגרת מבצע אואזיס, לאחר שאניית המעפילים שלהם נעצרה בלב ים במרחק של כ־20 מייל מערבית לעזה[5].

לאחר סגירת מחנות הכפייה ומחנה המעצר הבריטי, התגבשה בחצי האי הרנינזל התיישבות של תושבים שניצלו את צריפי המחנות שהיו במקום להקמת מושבת צריפים חד משפחתיים[6].

החל משנת 1991 עם סגירת מפעלי הברזל והפלדה בגדה הצפונית של נהר טרווה התחיל תהליך של ניקוי האזור ממפעלי התעשייה הכבדה כדי להפוך את האזור למרכז טכנולוגי, התומך בחברות טכנולוגיות וסטארט-אפים צעירים. בהתאם למגמה זו חצי האי הרנינזל הוכרז כאזור לבנייה כפרית של בתים חד משפחתיים ואזור קייט, שייט וספורט. מסביב לחצי האי נבנו מרינות, מעגנים ליכטות ומגרשי ספורט.

מחנה מעפילי האקסודוס 1947עריכה

  ערכים מורחבים – אקסודוס (אוניית מעפילים), מבצע אואזיס - מחנות פפנדורף ואם שטאו
 
מפת מחנות הקיץ של מעפילי האקסודוס פפנדורף ואם שטאו במחוז ליבק גרמניה בין החודשים ספטמבר-נובמבר 1947.
 
דוד חטקביץ מלמד עברית במחנה אם שטאו

היסטוריהעריכה

 
אמבולנס מחנה אם שטאו בכניסה למחנה
 
אימוני שדאות במחנה אם שטאו

בשנת 1947, במסגרת מבצע אואזיס מעפילי אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - "אקסודוס-1947"", אשר גורשו על ידי הבריטים מארץ ישראל, לגרמניה דרך נמל המבורג. המעפילים שהיו על אניית הגירוש אמפייר רייוול ירדו בנמל המבורג ללא התנגדות, לשביעות רצונם של הבריטים[7]. על כן הם הובלו למחנה נח יותר ממחנה פפנדורף, אל מחנה אם שטאו. הבריטים הובילו את המעפילים מהמבורג ברכבות משא עד לתחנת הרכבת ליבק-קוקניץ ומשם במשאיות למחנה אם שטאו. ב־8 בספטמבר 1947, הובאו ונכלאו 1484 מעפילי האקסודוס למחנה אם שטאו. אף על פי שעל פי בדיקות הצבא הבריטי המחנה היה מותאם רק ל־1,000 בני אדם. רוב המעפילים, נשארו במחנה עד ה־2 נובמבר 1947. רובם היו צעירים ובני נוער יוצאי הונגריה, צפון אפריקה ופולין[8].

עד הגעת מעפילי האקסודוס, מחנה אם שטאו כבר פונה מיתר העקורים, שבויי המלחמה הפולנים והגרמנים וכמו כן מחיילים בריטים שגרו בו לאחר המלחמה. סביב המחנה נבנתה גדר תיל רחבה. המחנה אובטח על ידי כלבים ושומרים בריטים, שהוצבו על מגדלי שמירה שכללו זרקורים[9][10].

בחורף, בין 2 ל־5 בנובמבר 1947 הועברו רוב מעפילי האקסודוס ממחנה אם שטאו למחנה הצי הנאצי לשעבר בווילהלמסהאפן-זנגווארדן – כיום קסרקטין הצי הגרמני – האדמירל ארמין צימרמן, משום שצריפי העץ במחנה לא היו מתאימים למגורים בתנאי החורף, שבצפון גרמניה.(ראו טבלת אקלים בהמשך)

מעפילי האקסודוס שעדיין נשארו במחנה עזבו אותו לאחר הכ"ט בנובמבר 1947, במסגרת עלייה ד' על בסיס סרטיפיקטים מזויפים. רוב תושבי המחנה עלו לארץ ישראל באביב 1948 עם הקמת מדינת ישראל והכניסה החופשית אליה.

מבנה המחנהעריכה

מחנה אם שטאו שכן במחוז ליבק קוקניץ של העיר ההנזית ליבק, במרחק של כ־2 קילומטרים מדרום למחנה פפנדורף וכ-2 קילומטר מצפון מזרח לעיר ליבק, על חצי האי הרנינזל. ליד המחנה עברה החשמלית מספר 12 שנסעה בין הרנויק(גר') לליבק תוך מעבר מספר מחסומים וסבך של גדרות תיל חלוד. מהמחנה ניתן היה לראות את האניות המפליגות בנהר טרווה[11]. המחנה היה נח יותר למגורים ממחנה פפנדורף.[12] המעפילים התגוררו בצריפי עץ שטוחי גג (כפי שהיו במחנות צה"ל "במחנה צריפין - סרפנד" מימי הבריטים בארץ). בכל צריף שוכנו 16–20 איש במיטות קומתיים. רוב הצריפים היו מצוידים בשולחנות וכיסאות. המעפילים קיבלו 3 שמיכות לכל אחד[13] וניצלו שקי תפוחי אדמה ריקים והפכו אותם למזרנים לאחר שמלאו אותם בקש ועשבים. את בדי הברזנט, של מיטות השדה המתקפלות שקבלו מהבריטים, פרמו ותפרו מהם גרביים[14]. מתקני המים היו בלתי נאותים. לא היו אמצעי חימום בצריפים. במחנה לא היו שבילים סלולים. בימי גשם המעפילים בוססו בבוץ בין הצריפים[15].[12]

החיים במחנהעריכה

 
אספת מעפילים ליד הצריף הגדול כנגד היציאה לצרפת
 
מיכה פרי מפקד מחנה המעפילים באם-שטאו

כפי שהמעפילים היו מאורגנים בטרם ההפלגה על האקסודוס במסגרות של התנועות הפוליטיות כך הם הקפידו לשמור על הזיקה הפוליטית שלהם גם במחנה. במחנה אם שטאו בשונה ממחנה פפנדורף, בו המעפילים התלכדו סביב הנהגתו של מרדכי רוזמן שהיה ממנהיגי השומר הצעיר עוד בגרמניה בטרם העלייה על האקסודוס, המשיך להנהיג את הקבוצות השומריות על האקסודוס, על אניית הגירוש רונימיד פארק ובהמשך באופן ישיר גם במחנה פפנדורף. במחנה אם שטאו, לעומת זאת, התלכדו המעפילים סביב אנשי ההגנה מיכה פרי (פרלסון "גד"), סימה שמוקלר שהייתה אחות על האקסודוס, יוז'ק לימון ואלחנן ונחוצקר (ישי) שעלו לאמפייר רייבל בפורט דה בוק[16]. שליוו אותם על האקסודוס וגם על אניית הגירוש אמפייר רייבל. מיכה פרי ואלחנן ונחוצקר, אנשי ההגנה היו בעלי אוריינטציה מפא"יניקית בעיניהם כל מי שלא מסכים אתם, הוא מפורר את אחדות המחנה[17]. למעשה במחנה אם שטאו נמשך הפיקוד הארץ ישראלי על המעפילים כפי שהיה על האקסודוס ובאניית הגירוש אמפייר רייבל. בשונה ממחנה פפנדורף בו המעפילים הנהיגו את עצמם. בסופו של דבר מיכה פרי ארגן ועד פעולה/ מזכירות המייצגת את כל המפלגות מהן הגיעו המעפילים למחנה. מזכירות אם שטאו שתפה פעולה עם מזכירות המעפילים שהקים מרדכי רוזמן במחנה פפנדורף[18]. שתי המזכירויות הנפיקו במשותף את תעודות המעפילים בהן היו רק תמונת פרופיל מספור וציון שהמעפילים גורשו בכוח לגרמניה מנמל חיפה.

בתאריכים 13, 20, 25 בספטמבר וב־2 באוקטובר 1947 נכנסו למחנה נציגי הג'וינט והביאו למחנה מצרכים ממחסני הג'ויינט כגון מזון, חפצי רחצה, ספרי דת, תשמישי קודש לחגים, ספרים ועיתונים בעברית וביידיש. החל מ־7 באוקטובר 1947 נכנסו למחנה צוותי רווחה על בסיס יומי[19]. מבחינה בריאותית המעפילים היו במצב של חולשה כללית לאחר התלאות שעברו במשך 3 חודשים בים, התנאים הסניטריים והמזון הירוד שקבלו מהבריטים.

המעפילים התארגנו במחנה לחיים כמו בקיבוץ תוך כדי חלוקה שוויונית של המצרכים שנתקבלו מהג'ויינט ומיתר ארגוני הסיוע. במחנה הוקם מטבח משותף לבישול ארוחות צהריים שנוהל על ידי שף גרמני ו־3 עוזרות[20], ממחסן המחנה נתנו הקצבות פרטניות של מצרכים להכנת ארוחות הערב והבוקר בצריפים. הילדים קיבלו ארוחת 10 מיוחדת במסגרת כיתות לימוד שאורגנו במחנה. הילדים ובני הנוער היו עסוקים ברוב שעות היום. הם עסקו בלימוד עברית, כתיבת העיתון "בדרך", בספורט, אמוני שדאות, קרב מגע וקפא"פ, קונצרטים, הרצאות ואספות פוליטיות[21].

הבריטים עשו הכל כדי לשבור את רוחם של המעפילים במחנה באופנים שונים. צמצום מנות המזון וניסיונות לנטרל את כוחם של המנהיגים. בכך התכוונו לפורר את אחדות המעפילים במטרתם להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. מבין הפעולות שביצעו הבריטים היה ניסיון כושל ליצר רישום אוכלוסין. המעפילים הבינו שניסיון זה נעשה על מנת לדעת מאיזה ארצות הגיעו המעפילים כדי לגרשם חזרה לארצות מוצאם. לאחר מספר ימים מזכירות המחנה קראה להרוס את שולחנות הרישום, בהן ניהלו הבריטים את הרישום. כמו כן קראו למעפילים לא למסור את שמותיהם האמתיים וארצות מוצאם. בנימין גרושקה (בולק)[22], מתורגמן מטעם מזכירות המחנה שתרגם ליידיש את הוראות הבריטים קרא למעפילים "לא" (באלף רבתי) להישמע להוראות של הבריטים שהוא תרגם להם. בתוך קבוצות הנוער התארגנו קבוצות נערים ונערות שתפקידם היה לאבטח את אנשי ההגנה שהגיעו אתם למחנה מאניות הגירוש, מפני הבריטים. הם הכינו עבורם מקומות מסתור ותעלות בריחה[23] מתחת לצריפי המחנה ואבטחו את מקומות המסתור במשמרות.

אחרית דברעריכה

החל מאמצע חודש ספטמבר 1947 הנהגת המחנה בראשות מיכה פרי וסימה שמוקלר ארגנו סרטיפיקטים מזויפים למעפילים ושלחו אותם בקבוצות קטנות למינכן שבאזור הכיבוש האמריקאי על מנת שימשיכו משם בעליה ד' לארץ ישראל.

לקראת אמצע אוקטובר 1947 אנשי ההגנה החלו לעזוב את המחנה כדי לצאת למשימות נוספות שנועדו להם במסגרת העפלה והמוסד לעלייה ב'. הראשונים שעזבו אלחנן ונחוצקר ויוזק לימון והאחרונים עזבו מיכה פרי והאחות סימה שמוקלר. (בדצמבר 1947 מיכה פרי הגיע לרומניה כדי ללוות את מעפילי אניית המעפילים עצמאות)[24].

בסוף חודש אוקטובר 1947 מזכירות המחנה בשיתוף פעולה עם הבריטים התארגנו למעבר המעפילים למחנה משופר יותר. המתאים למגורים במהלך החורף בגרמניה (ראו טבלת אקלים בהמשך). בתחילת חודש נובמבר 1947 הועברו המעפילים במשאיות לתחנת הרכבת בבאד שווארטאו(גר') ומשם ברכבות לעיר ווילהלמסהאפן. מתחנת הרכבת בעיר הובלו המעפילים שוב במשאיות למחנה הצבאי שליד הכפר זנגווארדן, כיום קסרקטין הצי הגרמני – האדמירל ארמין צימרמן.

נכון לחודש אוגוסט 2020 אין כל ציון הנצחה במקום על המצאות מחנה מעפילי האקסודוס, על חצי האי הרנינזל.

גאוגרפיהעריכה

אקליםעריכה

הטבלה המובאת למטה מבטאת את הטמפרטורות והמשקעים הממוצעים לתקופה שבין השנים 1890 ועד שנת 2017.

אקלים במחנה אם שטאו - Lager Am Stau
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 2 3 7 12 17 20 22 21 18 13 7 3 21
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -2 -2 0 3 6 10 12 12 9 5 2 0 -1
משקעים ממוצעים (מ"מ) 52 41 43 42 51 60 74 52 52 55 54 56 654
מקור: hikersbay.com/climate/germany/lubek

נהר טרווהעריכה

 
נפתול בנהר בשטח מישורי

לקראת מוצא נהר טרווה לים הבלטי הוא זורם באזור מישורי יחסית וכתוצאה מכך הזרימה בנהר אטית וערוץ הנהר נעשה נפתול ומתפתל. הופעת הנפתולים בנהרות מתרחשת בדרך כלל בשטחים מישוריים, שאין בהם נטייה חזקה של הזרימה לכיוון מסוים והקרקע פעמים רבות מורכבת מסחף. הנפתולים אינם יציבים, זרם המים מביא סחף, שעלול למלא חלק מהפיתול ומצד שני הזרם עשוי לחפור נתיב חדש בתוך אדמת הסחף. בנפתול זרם המים נדחף לכיוון הגדה הקעורה ומוסיף לחפור בה בעוד שהסחף נוטה להצטבר בגדה השנייה, שם המים פחות עמוקים. חצי האי הרנינזל היה חלק מנפתול והוא נוצר באופן מלאכותי כתוצאה מעבודות שנעשו בראשית המאה ה-19 ליישור ערוץ הנהר על מנת לשפר את ערוץ לשיט בנהר.

אורך נהר טרווה כ־124 ק"מ והוא משמש ערוץ תחבורה עם הרבה מאוד תעלות שייט המתחברות אליו לכל אורכו והן מהווה תחנות יציאה בדרך, באזורים שונים בגרמניה.

פני השטח בחצי האיעריכה

חצי האי הרנינזל נמצא בגובה ממוצע של שלושה עד ארבעה מטרים מעל פני הים. להקמת מגורים במקום, גובה הקרקע חייב להיות 3.87 מטר מעל פני הים[25]. על כן צומצמה הבניה בחצי האי למבנים כפריים, חד קומתיים וחד משפחתיים. יתרת השטח יועד למגרשי ספורט ומעגני סירות ומפרשיות.

הגשר ומנהרת הגבריםעריכה

 
כניסת מנהרת הגברים לתוך האדמה בחצי האי הרנינזל ומרינה אם שטאו

מחנה אם שטאו נמצא ממזרח לאתר בו נכנסת כיום המנהרה התת-קרקעית(גר') החוצה את נהר טרווה מתחת למי הנהר. המנהרה בנויה בצורת 2 גלילים שעוברים בהם הכבישים 75B ו-104B. חצי האי Herreninsel (Lübeck) הוא רובע במחוז קוזניץ ליבק השייך לעיר המדינה ההנזית ליבק[26].

מנהרת הגברים (גר) Herrentunnel עם הכבישים הפדרליים 75 ו-104 נכנסת אל מתחת לפני האדמה באמצע חצי האי הרנינזל. אורך המנהרה 866 מטר. המנהרה נפתחה לשימוש הקהל הרחב ב־26 באוגוסט 2005. אל חצי האי ניתן להגיע מהעיר ליבק לאחר שעוברים את תחנת תשלום האגרה [27].

מנהרת הגברים החליפה את גשר הגברים. בשנת 2006 הגשר נהרס לחלוטין. לפניו חצו את הנהר במעבורת כבלים ידנית.

חצי האי הרנינזל נכון ל־2018עריכה

חצי האי הרנינזל הוא אזור בנייה מיוחד למעגני סירות ופעילות ספורט[28].

בתים משפחתייםעריכה

 
רחוב Wiesensteig על חצי האי הרנינזל.
 
לובק-קוקניץ, הרנוויק: אזור החוף בהרנייזל (לובק).

חצי האי הרנינזל משמש למגורים מאז שנת 1934. בשל הקרבה לנמל ליבק שממוקם מעבר לנהר, בגדה הצפונית של הנהר טרווה. קיים במקום מטרד רעש מעצם פעילות הנמל במשך היום והלילה ובנוסף קיים החשש מסערות בים הבלטי שעשויות לגרום לשיטפונות בחצי האי. על כן, המשך הבנייה במקום בעתיד הותנה בבניית מערכי הגנה מרעש ומפני שיטפונות. בשנת 2017 הוקמה בחצי האי מערכת ניקוז ציבורית במימון פדרלי [29].

מעגנים ומרינותעריכה

 
ליבק: הרנינזל, חגורת קנים ונמל הסירה Quandt an der Trave

על גדות חצי האי הרנרינזל נמצאים מעגנים לסירות. כגון מרינה אם שטאו[30],ומעגנים ומרינות נוספות כגון:-

  • מועדון שייט Segler-Verein Trave-SVT
  • מועדון שייט Siems
  • נמל סירות Quandt
  • מועדון שייט Kattegat

קראו עודעריכה

ספרות נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מחנה אם שטאו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 204
  2. ^ "Telephone monitoring for a bridge." In: "Lübeck city newspaper." March 25, 2003, accessed November 19, 2008 .
  3. ^ Hafenplan – S14/8 – Herreninsel bei NV Pedia
  4. ^ https://geschichtswerkstatt-herrenwyk.de/httpsgeschichtswerkstatt-herrenwykwissenswertes-ueber-herrenwyk
  5. ^ https://geschichtswerkstatt-herrenwyk.de/httpsgeschichtswerkstatt-herrenwykwissenswertes-ueber-herrenwyk
  6. ^ https://geschichtswerkstatt-herrenwyk.de/httpsgeschichtswerkstatt-herrenwykwissenswertes-ueber-herrenwyk
  7. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 204
  8. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 204
  9. ^ ז'ק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 273
  10. ^ https://geschichtswerkstatt-herrenwyk.de/httpsgeschichtswerkstatt-herrenwykwissenswertes-ueber-herrenwyk
  11. ^ ז'ק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור אחר, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 273
  12. ^ 1 2 פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 204
  13. ^ ז'ק דקוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 274
  14. ^ https://www.youtube.com/watch?v=grsMyENesxY
  15. ^ ז'ק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, 1971, עמ' 273
  16. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 213
  17. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסוודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 213
  18. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990, עמ' 213
  19. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 215
  20. ^ ז'ק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 274
  21. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 220
  22. ^ http://www.palmach.org.il/archive/galleries/galleryphoto/?itemId=40452
  23. ^ ז'ק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 280
  24. ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 230
  25. ^ Anfrage zur Zukunft der Herreninsel. Sitzung der Bürgerschaft der Hansestadt Lübeck Nr. 4/2013-2018.(הקישור אינו פעיל)
  26. ^ https://geschichtswerkstatt-herrenwyk.de/httpsgeschichtswerkstatt-herrenwykwissenswertes-ueber-herrenwyk
  27. ^ "Herrentunnel und Mautgebühr - Das müssen Sie wissen!" Bei herrentunnel.de
  28. ^ "Wohnen am Seehafen? Der Interessenkonflikt um die Herreninsel in Lübeck." Bachelor-Thesis an der HafenCity Universität Hamburg vom 14. Dezember 2016.
  29. ^ Anfrage zur Zukunft der Herreninsel. Sitzung der Bürgerschaft der Hansestadt Lübeck Nr. 4/2013-2018.(הקישור אינו פעיל)
  30. ^ Hafenplan – S14/8 – Herreninsel bei NV Pedia