זנגווארדן

זֶנְגְוָארְדֶןגרמנית: Sengwarden) הוא כפר באזור שטח השיפוט של העיר וילהלמסהאפן (Wilhelmshaven)‏[1], בסקסוניה התחתונה שבגרמניה.

זנגווארדן (כפר)
Sengwarden
Wappen Sengwarden.png
סמל זנגווארדן
Sengwarder Muehle 5030.JPG
טחנת הקמח של זנגווארדן
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
מדינה פדרלית סקסוניה התחתונהסקסוניה התחתונה  סקסוניה התחתונה
ראש העיר אנדראס וואגנר - Andreas Wagner
תאריך ייסוד 1168 לספירה
שטח 25.577 קמ"ר
גובה 8.6 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 1,224 (2017)
 ‑ צפיפות 0.5 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 53°36′N 8°03′E / 53.6°N 8.05°E / 53.6; 8.05 
אזור זמן UTC+1

גאוגרפיהעריכה

 
שטח השיפוט של העיר וילהלמסהאפן. הכפר זנגווארדן מודגש בצבע כתום.

הכפר זנגווארדן גובל במספר מועצות אזוריות וכן בעיירות זילנשטדה (גר') והוקזיל (גר') שבמחוז פריסלנד הסמוך ובעיר וילהלמסהאפן. הכפר נמצא באזור מישורי, בגובה של כ־5 מטר מעל פני הים.

היסטוריהעריכה

 
מפת זנגווארדן ומחנה הצי הגרמני אדמירל ארמין צימרמן שהיה מחנה מעפילי האקסודוס ב־1947 ועד 1948.
 
בכניסה למחנה מעפילי זנגווארדן 1947
 
אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - EXODUS-1947"
 
מבני מגורי המעפילים במחנה הצי "קסרקטין האדמירל-ארמין-צימרמן" שבזנגווארדן
 
לוח זיכרון שהוצב במרכז זנגווארדן ב־6 ב-ספטמבר 2019

הכפר זנגווארדן (הנדבך העתיק של הכנסייה שעליו נבנתה הכנסייה הנוכחית מתוארכים ארכאולוגית לשנת 1250), הוזכר במסמכים לראשונה בשנת 1168[2], הוא הפך לחלק מהעיר וילהלמסהאפן מאז 1972[1]. בעבר הכפר היה שייך למחוז פריסלנד בזמן שהנהלת האזור הייתה בעיר יפר (אנ'). בתחילת ימי הביניים היה הכפר זנגווארדן קהילה עצמאית לפני שהיא מוזגה עם אינהאוזן וקניפהאוזן (גר'). בעבר מושלי זנגווארדן, אינהאוזן וקניפהאוזן ששלטו באזור מטעם פריסלנד המזרחית, התגוררו בטירת אינהאוזן, שנבנתה על ידי אינו ט'רקסנה בסביבות שנת 1350.

עד היום, הכפר זנגווארדן שמר במידה רבה על אופיו הכפרי, בעיקר החקלאי.

זנגווארדן ופרשת אקסודוסעריכה

פרשת אקסודוסעריכה

  ערכים מורחבים – אקסודוס (אוניית מעפילים), מבצע אואזיס - מחנות אמדן וזנגווארדן

"יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס 1947" היא אחת מהידועות בספינות ההעפלה לארץ ישראל. בתום ליל קרב שהתקיים בתאריך 18 ביולי 1947 על סיפוניה בין המעפילים וחיילי מרינס בריטיים, מגיעה האקסודוס 1947 לנמל חיפה. המעפילים המותשים מורדים ממנה ועולים על 3 אניות מאסר וגירוש מדגם ליברטי המפליגות לדרום צרפת, בהתאם למדיניות הריפולמנט החדשה של ממשלת בריטניה וכחלק ממבצע אואזיס[3] של הצבא הבריטי ועוגנות מחוץ לנמל הנפט פורט דה בוק. לאחר למעלה משלשה שבועות בעגינה מול נמל פורט דה בוק, הבריטים התייאשו מהמצב. אניות הגירוש קבלו פקודה להפליג לנמל המבורג שבאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה.

בנמל המבורג אשר היה באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה הורדו המעפילים בכוח[4] והועברו למעצר בשני מחנות עקורים באזור ליבק (פפנדורף ואם שטאו [Am Stau]).

מחנות אם שטאו ופפנדורף לא התאימו למגורים בחורף. באמצע אוקטובר החליטו הבריטים להעביר את המעפילים למחנות "אמדן" (Emden) ו"זנגווארדן"[5]. תוך תאום ופיקוח של מזכירות המחנות של המעפילים בראשות מרדכי רוזמן.

בין 2 ל-5 בנובמבר 1947 הובאו מעפילי האקסודוס ממחנה אם שטאו (מאניית הגירוש אמפייר רייוול) למחנה הצי הנאצי לשעבר בווילהלמסהאפן-זנגווארדן – כיום קסרקטין הצי הגרמני – האדמירל ארמין צימרמן[6].

למחנה המעפילים זנגווארדן הגיעו כ-1,500 מעפילים אשר שוכנו בתנאים נוחים יחסית. כולל מיטות כיסאות ושלחנות בחדרים.

תוך שבועיים מהגעתם למחנה החלה בו פעילות של ארגון "אורט". ארגוני הסעד ג'וינט ואונרר"א סייעו במימון הפעילות של אורט. על פי עלון אורט[7] מסתיו 1947: ב־17 בנובמבר החלו לפעול שיעורי כלכלה ומסחר במחנה. לצורך הכשרה מקצועית הגיעו מכונות, כלים וחומרי גלם בכמויות גדולות. כל זאת במטרה להכשיר את המעפילים לחיים יצרניים בארץ ישראל.

בסוף 1947 למדו בבית הספר "אורט" בזנגווארדן למעלה מ-400 תלמידים, שנרשמו לקורסים בנגרות, ריתוך, אלקטרוטכנולוגיה, טכנולוגיית רדיו, מכונאות רכב, לבנים וביגוד.

התנועה חופשית אשר ניתנה למעפילים, אפשרה רכישה ואפיית לחם במאפיית הכפר זנגווארדן אשר הייתה בבעלות של משפחת ריס (Reese). מאפייה זאת שכנה ליד טחנת הקמח. בבית המשפחה בפינת הרחובות הדו (Hedostrasse) והרחוב הראשי (האופטשטראסה, Hauptstrasse), במרחק הליכה של כ־800 מטרים משער מחנה המעפילים.

בשבועות הראשונים במחנה הייתה חשדנות בין המעפילים ותושבי הכפר. במיוחד בנושאי כשרות המאפייה והתוצרת החקלאית שנרכשה מהאיכרים. בהמשך חשדנות זו נעלמה ובנוסף, המעפילים התקבלו לעבודה ולהתפרנס מהעבודה במשקי האיכרים[8].

בראיונות עם מעפילי האקסודוס שהיו ילדים כששהו במחנה המעפילים בזנגווארדן הם דווחו והעידו מול המצלמה[9] שבשעה ששיחקו במשחקי מחבואים הסתתרו בעיר תת-קרקעית עם רחובות מערכות חשמל וטלפונים שהייתה בנויה מתחת למחנה. בביקור נציגי צוות שימור מורשת האקסודוס ב-6 בספטמבר 2019, בבסיס הצי קסרקטין האדמירל ארמין צימרמן[10]Kaserene, נבדק ה"סיפור" עם מפקדת המחנה ואושר.

בית הספר במחנה נסגר באוקטובר 1948 לאחר שכל המעפילים עזבו את המקום ועלו לארץ ישראל[11].

הנצחת האקסודוס בזנגווארדןעריכה

 
ד"ר צבי חטקביץ יחד עם ראש העיר של וילהלמסהאפן וראש הכפר של זנגווארדן לאחר טקס הסרת הלוט מלוח הזיכרון לזכר מעפילי אניית המעפילים אקסודוס במדרכה הראשית במרכז זנגווארדן

בחודש מאי 2018, במסגרת ביקור ד"ר צבי חטקביץ ונציגים מצוות שימור מורשת הגבורה של מעפילי האקסודוס בזנגווארדן, הם נפגשו עם נציגי הכפר, הקואורדינטור קארל טיילן והבישופ של הכנסייה הלותרנית האוונגלית, יאן יאנסן (גר'). בפגישה הם העלו את הרעיון להקים בכפר לוח זיכרון לשימור מורשת האקסודוס ומעפיליה[12]. רעיון זה קרם עור וגידים במשך למעלה משנה במעורבותם של ראש עיריית וילהלמסהאפן אנדראס ואגנר (גר'), ראש הכפר זנגווארדן מרטין בורקרדט, הקואורדינטור קארל טיילן, הכומר ווקר לנדיג ונציג צוות שימור מורשת האקסודוס, ד"ר צבי חטקביץ. כתוצאה מפעילותם הנמרצת, נערכו טקסי הסרת הלוט מעל 2 לוחות זיכרון בשישי בספטמבר 2019, לזכרם של מעפילי האקסודוס ששהו במחנה זנגווארדן בין התאריכים אוקטובר 1947 ליולי 1948.[13] לוח אחד הוצב במרכז זנגווארדן בפינת הרחובות הדו (Hedostrasse) והרחוב הראשי (האופטשטראסה, Hauptstrasse). השני הוצב באתר מחנה המעפילים לשעבר הסמוך לזנגווארדן, על בנין מרכזי בבסיס הצי הגרמני Admiral Armin Zimmerman Kaserne[14]. לטקסים הגיעו במיוחד ונכחו כ-50 ממעפילי האקסודוס ובני משפחותיהם שהוזמנו על ידי ראש העיר של וילהלמסהאפן וראש הכפר של זנגווארדן .[13] לוחות הזיכרון עוצבו בגודל ובגובה, דמות אדם. הלוח במרכז הכפר הוצב באמצע מדרכה מרכזית כדי להביע את נוכחות מעפילי האקסודוס בכפר זנגווארדן כל הזמן.

אתרים תיירותייםעריכה

 
כנסיית סנט גאורג בזנגווארדן - St. George Church
 
עוגב כנסיית סנט גאורג
 
טחנת הקמח של זנגווארדן

בכפר קיימים מספר אתרים תיירותיים כאשר הבולטים מתוכם הם טחנת הקמח, וכנסיית סנט גאורג.

טחנת הקמח העתיקה שגובה המבנה שלה מגיע ל־18.6 מטר, נמצאת בצידו המערבי של הכפר בסמוך לכביש המוביל מערבה לכיוון מחנה המעפילים לשעבר שהיה במחנה הצי קסרקטין האדמירל-ארמין-צימרמן ולעיר אמדן.

כנסיית סנט גאורג הרומנסקית היא אחד המונומנטים המיוחדים של זאנגוורדן[15]. זוהי כנסיית הקהילה הלותרנית האוונגלית ומתוארכת לסביבות שנת 1250 לספירה. הכנסייה של ימינו בנויה על בניין קדום אחד לפחות, שקיומו הוזכר לראשונה בשנת 1168. החלק העתיק ביותר של הכנסייה, שנבנה במקור מאבני גרניט שהוחלקו בצד אחד, הוא הקיר הצפוני. השיפוץ הראשון, של הכנסייה, שהיה בקנה מידה גדול התבצע במחצית השנייה של המאה ה-15. בהזדמנות זו הוגבה הקיר הדרומי בלבנים וחלונות ויטראז' בסגנון הגותי המאוחר. האפסיס הגותי נוסף גם הוא בשלב זה. ציור התקרה, בהשראת הציור הישן של כנסיית טטנס (גר'), הוא משנת 1904. הוא שוחזר בשנת 1963. אורכה של הכנסייה הוא 42 מטר בסך הכל. מתוכם 7.5 מטר הם חדר הכניסה ו-11.5 מטרים לאפסיס. רוחב הכנסייה הוא 10 מטרים, גובהה עד לראש הגמלון 20 מטר. יש להוסיף גם את ה"רוכב גג", שהוא אופייני לכנסייה בזנגווארדן. גובהו 6.5 מטר[16].

חשיבותה של הכנסייה אינה רק בשל חשיבותה כמקום פולחן. היא משמשת גם כציון דרך חשוב לימאים ששטים בים הצפוני אל נמל וילהלמסהאפן וממנו. מגדל הכנסייה שגובהו 26.6 מטר בלט מאוד ונצפה ממרחקים לנוכח העובדה שהכנסייה עומדת גם על גבעה בגובה של כ-9 מטר מעל גובה פני הים, כשמסביב מישורים שגובהם לא יותר מ-5 מטר מעל פני הים המגיעים עד לקו החוף. בעבר הכנסייה שהייתה מבוצרת היטב, עם מגדל תצפית ותעלת חפיר רטוב המקיפה אותה, היוותה גם מקום מפלט ומקלט לאוכלוסייה מפני פולשים.

בכנסייה היה קיים עוגב שנבנה בין השנים 1643 ו-1644 על ידי בונה העוגבים של גטינגן יוסט זיבורג (גר'). אולם בשנת 1904 הוסר העוגב הישן. במקומו בשנת 1936, נבנה עוגב חדש בעבודת יד בסדנת העוגבים של אלפרד פיהרר (גר'). לעוגב כנסיית זנגווארדן יש בסך הכל 26 חלקי נגינה, רגיסטרים, צינורות חלילים ודוושות (לנגינה עיקרית: אחת עשרה צינורות חלילים; בגב: עוד שמונה צינורות חלילים; דוושות: שבע). בשל מלחמת העולם השנייה והתנאים הכלכליים הקשים שהיו בתקופה שלאחר המלחמה, ניתן היה להשלים את בניית העוגב רק בשנת 1964. בכנסייה נשמר עלון העוגב הישן משנת 1644[17].

הכפר זנגווארדן נודע גם בשוק הסוסים המתקיים בו משנת 1618 מדי שנה. שוק הסוסים מושך אליו מבקרים רבים מכל האזור.

אוכלוסייהעריכה

בסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסיית זנגווארדן 1,224 תושבים, כאשר מתוכם 1.3% הם זרים ו-7.8% הם מהגרים.

צפיפות האוכלוסייהעריכה

שטח הכפר זנגווארדן עומד על 2,557.7 דונם, צפיפות האוכלוסייה המחושבת היא תושב לכל 2 דונם.

גיל האוכלוסייהעריכה

בזנגווארדן אוכלוסייה צעירה יחסית. הגיל הממוצע הוא 44.8 שנים. 17.1% מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 18, אולם לעומת ממוצע הגיל הצעיר 22.9% מבני הכפר הם בני 65 ומעלה.

ספורטעריכה

 
מתחם המטווח לירי בצלחות חרס

בזנגווארדן נמצא מתחם ובו מועדון ספורט פופולרי המציע, כדורגל (בליגה עם פדרוורדן), התעמלות, טניס שולחן, בדמינטון וכדורעף. בצפון מזרח לכפר נמצא מטווח לירי בצלחות חרס.

יוצאי זנגווארדן ידועיםעריכה

  • אוגוסט פרידריך וילהלם קרומה (אנ'), היה פרופסור למדעי הצילום, סטטיסטיקאי וכלכלן. נולד בזנגווארדן חי בין השנים 1753 – 1833
  • וינפריד וימקק (אנ'), נולד בזנגווארדן ב-2 בינואר 1949. נשיא אגודת הספורטאים החרשים הגרמנית.
  • יאן יאנסן (גר'), תאולוג, הבישוף של הכנסייה הלותרנית האוונגלית באולדנבורג בין השנים 2008–2017. נולד ב־23 אפריל 1963.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, הוצאת עם עובד, 1990
  • ברכה חבס, הספינה שנצחה הוצאת "מערכות", תל אביב 1949
  • Jacques Derogy, La loi du retour, Fayard 1969
  • ז'אק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, הוצאת עם עובד, ספרית אפקים, 1971
  • Exodus 1947 : the ship that launched a nation / by Ruth Gruber, New York, Times Books, 1999

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זנגווארדן בוויקישיתוף
  מדיה וקבצים בנושא אקסודוס-1947 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Historisches Gemeindeverzeichnis für die Bundesrepublik Deutschland. Namens-, Grenz- und Schlüsselnummernänderungen bei Gemeinden, Kreisen und Regierungsbezirken vom 27. 5. 1970 bis 31. 12. 1982. W. Kohlhammer. 1983. עמ' 275. ISBN 3-17-003263-1. 
  2. ^ Die Architektur der mittelalterlichen Kirchen im ostfriesischen Küstenraum (מהדורה 2.). Ostfriesische Landschaftliche Verlags- und Vertriebs-GmbH. 2009. עמ' 26 f., 29, 31, 191, 193, 196, 204, 218. ISBN 978-3-940601-05-6. 
  3. ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 200, 296
  4. ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 204
  5. ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, עמ' 221
  6. ^ Bauabschnittes der Kaserne Sengwarden (בגרמנית)
  7. ^ ORT, אורט במחנות העקורים, ORT Bulletin, vol. I no.1 (December 1947) p.5
  8. ^ עדות של בת הטוחן של הכפר, הגברת גרדה ריס (Gerda Reese) בחודש מאי 2018 בריאיון לנציגי צוות שימור מורשת האקסודוס-1947 דר' צבי חטקביץ ודניאל לוי
  9. ^ לוי דניאל, זהבה דוידוביץ מעידה אודות העיר התת קרקעית בזנגווארדן, YouTube, ‏1/8/2019
  10. ^ Der Tiefbunker wurde zu Zeiten (בגרמנית)
  11. ^ Jim G. Tobias, Emden, Sengwarden, Jever Die letzten jüdischen Displaced Persons Camps in der britischen Besatzungszone, עמ' 151-158
  12. ^ "Die Kinder der "Exodus (בגרמנית)
  13. ^ 1 2 ישראל מושקוביץ, סגירת המעגל של תינוק האקסודוס, עיתון ידיעות אחרונות - 11/9/2019, עמ' 21
  14. ^ Hartmut Peters, Die „Exodus 1947“-Juden im DP Camp Sengwarden 1947/1948, https://www.groeschlerhaus.eu/ (בגרמנית)
  15. ^ Die Architektur der mittelalterlichen Kirchen im ostfriesischen Küstenraum (מהדורה 2.). Ostfriesische Landschaftliche Verlags- und Vertriebs-GmbH. 2009. עמ' 26 f., 29, 31, 191, 193, 196, 204, 218. ISBN 978-3-940601-05-6. 
  16. ^ Homepage der Evangelisch-lutherischen Kirchengemeinde Sengwarden: Unsere Kirche, abgerufen am 4. August 2018.
  17. ^ Orgel auf NOMINE e. V.; eingesehen am 25. Februar 2012.