אום כתף
אֻם כּאתף (בערבית: أم كاتف) או אום כתף הוא שמו של האזור הנמצא כ-15 קילומטרים ממזרח לצומת אבו עגילה במזרח סיני. במקום צומת כבישים, כביש אבו עגילה - ניצנה ממערב למזרח וכביש קסיימה - רפיח מדרום לצפון. במקור, השם הוא שמה של שלוחה בכיוון צפון-דרום שגובהה הוא 180 מטר מעל פני הים. מקור השם הוא שמו של צמח המלוח הקיפח אשר נקרא בערבית קטף.[1][2]
באזור הצומת, הנמצא בין המכשולים הטבעיים של ג'בל דלפה ודיונות חול, הוקם על ידי הצבא המצרי מתחם צבאי. מתחם זה עמד במוקד קרבות בין הצבא המצרי לבין צה"ל במלחמת העצמאות, במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים.
מלחמת העצמאות עריכה
כחלק מתנועת צה"ל אל מרחבי סיני במסגרת מבצע חורב, נע מערבה, ב-28 בדצמבר 1948, טור רכוב של חטיבת הנגב בתגבור יחידה מחטיבה 8 מעוג'ה אל-חפיר (ניצנה) לכיוון אבו עגילה. הכוח הופתע על ידי גדוד חי"ר מצרי (גדוד 4) שהיה מחופר במתחם ותנועתו נבלמה. לאחר התארגנות מחודשת של הכוח הצה"לי, הוחלט לנסות ולכבוש את המתחם בהתקפה משולבת שתוכננה על ידי חיים בר-לב, מפקד הגדוד התשיעי: פלוגה מהגדוד השביעי של חטיבת הנגב, בפיקוד אברהם אדן, החלה באיגוף דרומי על גבי הדיונות במטרה להגיע למתחם החפור מהאגף, וזאת, בחיפוי סוללת מרגמות 120 מ"מ. במקביל, בוצעה התקפת הסחה על ידי יחידה אחרת באגף הצפוני של המתחם. מעט לפני תחילת ההסתערות נשלח אל חזית המתחם סיור אלים של הכוח הצה"לי שנועד לגרום לכוח המצרי לפתוח באש ולגלות את עמדותיו.
בקרב קשה שנמשך במשך לילה שלם, וכלל שורה של הסתערויות על המתחם המצרי, הצליחה הפלוגה בפיקוד אדן לכבוש שורה של מוצבים מצרים. לאחר מכן חברה הפלוגה לגדוד השביעי אשר השלים את משימת כיבוש המתחם הגדודי המבוצר שנפרש על פני שלושה וחצי קילומטרים וכתוצאה מכך, לחדש את ההתקדמות ולכבוש את צומת אבו עגילה. לאחר יום אחד בלבד במקום נסוגו כוחות צה"ל על פי פקודת הדרג המדיני. הסופר והמשורר חיים גורי הקדיש פרק בספרו "עד עלות השחר" לקרב זה, בו היה סגן מפקד הפלוגה שהסתערה על מוצבי המצרים. אברהם אדן כתב מאוחר יותר (ב-1979) כי היה זה "הקרב הקשה ביותר שהייתי נתון בו" (במלחמת העצמאות).[3]
-
גדוד 7 של חטיבת הנגב במעבר הגבול בניצנה, במאסף הטור החטיבתי, בדרכו לקרב אום-כתף במלחמת העצמאות -
בלימת הטור המשורין של גדוד 9 (חטיבת הנגב) מרכס אום-כתף (1948) -
יחידת המרגמות פותחת באש על מוצבי אום-כתף (1948) -
כיבוש אום-כתף - על ידי פלוגה ב' (גיוס חוץ לארץ) של גדוד 7 בחטיבת הנגב (1948) -
כיבוש אום-כתף - פלוגה ב' (גח"ל) של גדוד 7 בחטיבת הנגב (1948)
מבצע קדש עריכה
ערך מורחב – מערכת אום כתף - אבו עגילה (1956)
מתחם אבו עגילה-אום כתף ומוצבי החוץ שלו היו בין המבוצרים ביותר בסיני. אלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני הכניס לפעולה את חטיבה 7 בפיקודו של אורי בן-ארי כבר בשחר יום 30 באוקטובר 1956, 24 שעות לפני המועד שנקבע לכך בתוכנית המקורית. צוות גדודי משוריין תקף את מתחם אום שיחאן אך נתקל בהתנגדות חזקה ובאש מדויקת של תותחים נגד-טנקים ונאלץ לסגת. התקפה זו העמידה את הכוחות המצרים בכוננות על. הוחלט להקדים את כניסתן של חטיבת חי"ר 10 וחטיבה משוריינת 37 כדי שיכבשו בהתקפה מתואמת של חי"ר ושריון, את מתחם אום כתף - אום שיחאן.
חטיבה 10 הייתה חטיבת חי"ר מילואים בפיקודו של שמואל גודר (גורודצקי). משה דיין ביקר במפקדת החטיבה ערב ההתקפה ונוכח לדעת על רמת מוטיבציה נמוכה של חיילים ומפקדים.
היחידות הראשונות של חטיבה 37 הגיעו לניצנה ב-31 באוקטובר 1956 לפני חצות. הטנקים הגיעו באיחור ולכן החליט מפקד החטיבה להיכנס לסיני על גבי זחל"מים. ב-04:00 ה-1 בנובמבר תקפו את מתחם אום כתף שתי פלוגות של חי"ר ממונע על זחלמ"ים מגדוד 377 של החטיבה, שנסעו באורות מלאים. בזחל"ם הפיקוד נעו מפקד החטיבה ורוב קציני המטה. המצרים הבחינו בטור המתקדם ופתחו באש אנטי-טנקית ובהפגזה ארטילרית כבדה. הזחל"מים הראשונים נכנסו לשדה מוקשים והיו מטרות נוחות לאש המצרים. הזחל"ם של מפקד החטיבה נפגע ראשון. מפקד החטיבה שמואל גלינקא נהרג וכל הקצינים שהיו איתו נפצעו. בחיפוי אש ארטלריה ובסיוע טנקים שבינתיים הגיעו, חולצו הנפגעים משדה המוקשים והכוח נסוג כשהוא נושא עמו למעלה משמונים פצועים.
בגלל ההתנהלות הכושלת של התקפת חטיבה 10 החליט אלוף הפיקוד באישורו של משה דיין, להדיח את מפקד החטיבה שמואל גודר (גורודצקי).
בינתיים עקפה חטיבה 7 את אום כתף ודרך מעבר הדייקה כבשה את מתחמי המצרים בסכר הרואיפה ואבו עגילה. הכוח המצרי באום כתף נשאר מנותק ובליל ה-2 בנובמבר 1956 הוא נסוג צפונה תחת חיפוי אש. בבוקר 2 בנובמבר 1956 הבחין סיור אווירי כי מתחם אום כתף נטוש. ניתנה הוראה לפלוגת טנקי שרמן בפיקודו של שמעון ליבר, גדוד 377, מחטיבה 37, שהייתה מסופחת לחטיבה 10, להיכנס למתחם, לנוע מערבה ולחבור לגדוד 82 באבו עגילה.
פלוגת השרמנים של רב-סרן ליבר עברה את המתחם הנטוש ונעה מערבה לכיוון אבו עגילה. בה בעת פלוגה א' בפיקודו של משה בר כוכבא מצוות גדודי משוריין (צג"ם) 82 שהיה אז בפיקודו של אברהם אדן נערכה, על פי מידע מודיעיני למארב חוסם אל מול כוח מצרי, לכאורה, הנסוג מאום כתף. בשעה 12:00 הבחין המארב בטנקי השרמן הלא מסומנים של שמעון ליבר נעים לעברו ממזרח למערב, והיות וגם למצרים היו טנקי שרמן, הניח שמדובר בכוח מצרי, וכשזה הגיע למרחק של 600 מטרים פתח עליו באש, ותוך חמש דקות פגע בשמונה טנקים. המניין הרשמי של ההרוגים היה 25 ובנוסף פצועים. טייסי חיל האוויר שהבחינו בטעות, הנמיכו טוס ובסימנים שונים אותתו להפסיק את האש. רק טנק אחד הצליח לסגת ושרד. היה זה מארב שריון קלאסי ואסון חמור, הגדול ביותר במבצע קדש. המארב נלמד בקורס קציני צה"ל שנים רבות.
מלחמת ששת הימים עריכה
- ערך מורחב – קרב אום-כתף
במלחמת ששת הימים פעל כוח אוגדתי משולב שכלל כוחות רגלים, שריון, ארטילריה, הנדסה, אוויר וצנחנים בפיקודו של אריאל שרון במטרה לכבוש את מתחם אום כתף הנמצא ממזרח לאזור הצומת. הקרב החל ב-5 ביוני כשהשריון הישראלי כבש את מוצבי החוץ של המתחם המצרי וכוח שריון ישראלי עצמאי נשלח דרך הדיונות שמצפון למתחם כדי לכבוש מוצב מצרי שהשתרע על מרחב של שמונה ק"מ. בלילה נכנסו כוחות החי"ר הישראלים לפעולה כשכוח של הנח"ל תקף מצפון את המתחם המבוצר תוך ריכוך וחיפוי של הארטילריה הישראלית וניהל קרב בתעלות המבוטנות של המתחם. כוח צה"לי של צנחני מילואים תקף מוצב ארטילריה מצרי בעורף המתחם לאחר איגוף אנכי מוסק. לאחר קרב לילי וכיבוש חלק גדול מתעלות המתחם המבוצר, החל במהלך הלילה כוח הנדסה להכשיר דרך עבור כוח השריון הישראלי שחדר לפנות בוקר אל המתחם ופגע בטנקים ובמשמידי טנקים מצריים.
במקביל, כוח השריון הישראלי העצמאי, נע מערבה, לאחר שכבש ביום הראשון את שרשרת המוצבים שמצפון לאום כתף וביום השני כבש את צומת אבו עגילה שבעורף מתחם אום כתף. בבוקר היום השני, לאחר שאוגדת שרון השלימה את כיבוש המתחם, היא פינתה את הציר הראשי שבו ואיפשרה לחטיבה 520 מאוגדה 31 לעבור דרך המתחם בדרכה לכיבוש ג'בל לבני.
יש הסבורים כי קרב זה היה אחד המבצעים החשובים מבחינה אסטרטגית לצה"ל, מבחינת שילוב מוצלח של כוחות מחיילות שונים: שריון, חי"ר, תותחנים הנדסה וחיל אוויר. וקרב מכריע מבחינת התמוטטות הצבא המצרי בסיני ופקודת הנסיגה שניתנה מקהיר בצהרי היום השני למלחמה.
לקריאה נוספת עריכה
- מאיר פעיל, "שלוש מערכות אבו עגילה - 1948, 1956, 1967", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
- משה דיין: יומן מערכת סיני, הוצאת "עם הספר, 1965
- חיים גורי, עד עלות השחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1950, הוצאה מחודשת - 2000
- אברהם אדן (ברן), על שתי גדות הסואץ, הוצאת עידנים, 1979, עמ' 207-210
קישורים חיצוניים עריכה
- תיאור הקרב במלחמת העצמאות באתר הפלמ"ח
- אריה חשביה, ברן -דיוקנו של מפקד שריון, דבר, 25 באוקטובר 1968 המשך תיאור קרב אום כתף ב-1948, דבר, 25 באוקטובר 1968
- פליקס פריש, מלחמת ששת הימים: המסע בדיונות של אום-כתף, nrg
- סיפורו של קרב בין כוחות צה"ל - באתר "סקופ"
הערות שוליים עריכה
- ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969
- ^ יצחק ביילי, שמות גאוגרפיים בפי הבדואים, באתר "סנונית", 1976, פריט מס' 37 ברשימה
- ^ אברהם אדן (ברן), על שתי גדות הסואץ, הוצאת עידנים, 1979, עמ' 207-210