אנדרה בוקורשלייב

אנדרה בוקורשלייב (בצרפתית: André Boucourechliev, בבולגרית: Андрей Атанасов Букурещлиев - אנדריי אטנאסוב בוקורשטלייב, ‏ 28 ביולי 1925 סופיה - 13 בנובמבר 1997 פריז) היה מלחין, פסנתרן ומוזיקולוג צרפתי ממוצא בולגרי. הצטיין כנציג של מוזיקת האוונגרד הצרפתית.

אנדרה בוקורשלייב
André Boucourechliev

אנדרה בוקורשלייב, צילום משנת 1952
לידה	28 ביולי 1925 סופיה, בולגריה
פטירה	13 בנובמבר 1997 (בגיל 72) בולון-ביאנקור, צרפת
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	אקול נורמל דה מוזיק בפריז
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	צרפתית
בן או בת זוג	Jeanne Boucourechliev-Bayet (1954–?)
פרסים והוקרה	לגיון הכבוד מפקד מסדר האמנויות והספרות
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

ילדות וצעירות בבולגריה

אנדרה בוקורשלייב נולד בשנת 1925 בסופיה כאנדריי בוקורשטלייב, בן למשפחה של חובבי מוזיקה. אביו היה המשפטן אטנאס בוקורשטלייב וסבו מצד האב, היה קצין שהצטיין במלחמות בולגריה. דוד אביו, אנגל בוקורשטלייב, היה מלחין. את שיעורי הפסנתר הראשונים קיבל בוקורשלייב מדודתו, דורה, שהייתה מורה למוזיקה, וקיבלה את חינוכה המוזיקלי בדרזדן. למד בבית ספר יסודי קתולי צרפתי של "אחיות תרזה הקדושה" ואחר כך במכללה צרפתית בסופיה. למד בהמשך למשך שנה גרמנית ורוסית במכללה לשפות. לאחר מכן רכש בקלות שליטה גם בשפות אנגלית ואיטלקית.

סיים את בחינות הבגרות במסגרת גימנסיה ריאלית ממלכתית. אחרי הפצצה אווירית כבדה על סופיה בידי ארצות הברית, שבה נהרס בית הסב שבו התגוררה המשפחה, הם נמלטו זמנית להרים, לבית נופש במתחם צ'מקוריה שביישוב בורובץ. שם נהנה בוקורשלייב הצעיר בחברת ידידיו ממגוון פעילויות של ספורט ותרבות, לרבות קריאה ושמיעת הקלטות מיצירות של באך, מלחינים רומנטיים גרמנים ושל גוסטב מאהלר. בתום מלחמת העולם השנייה פקד יחד עם חבריו את אולמות הקונצרט בהם הופיעו באותם הימים ברסיטלים פסנתרנים ידועים כמו ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, מוניק דה לה ברישולרי ודינו ליפאטי שהרשים אותו במיוחד בנגינתו "דמוית הפנינים" שלו.

בשנים 1948-1946 למד בוקורשלייב תאוריית המוזיקה, הלחנה ובעיקר נגינת בפסנתר (אצל אנדריי סטויאנוב ופאנקה פלישק) באקדמיה הלאומית למוזיקה בסופיה (בימינו האקדמיה למוזיקה על שם פאנצ'ו ולדיגרוב). בימי לימודיו הופיע בקונצרטים פומביים עם רפרטואר וירטואוזי שכלל יצירות של באך, שומן ("פרפרים","סצנות מהילדות"), סונאטות מאת בטהובן, גרנד פולונז בריליאנט מאת שופן, יצירות ליסט, תמונות בתערוכה של מוסורגסקי, יצירות מאת ראוול ומנואל דה פאיה. בשני רסיטלים ניגן את ארבע הסונאטות האחרונות ואת הוריאציות דיאבלי של בטהובן. ברוח התהפוכות הפוליטיות שחלו במולדתו עם השכנת השלטון הקומוניסטי יחד עם כמה עמיתים ארגן בוקורשלייב "בריגדה" לקונצרטים וביצעו מוזיקה קלאסית בפני פועלים במפעלים. על פעילות זו קיבל מהשלטונות החדשים "מדליית מצטיין בעבודה" ("אודארניק"), דרגה א. אולם כמו רבים מהכישרונות הצעירים חלם להמשיך בהשתלמויות בחו"ל.

בשנת 1948 התייצב בוקורשלייב בתחרות הלאומית למבצעי מוזיקה קלאסית. בתחרות ניגן את החלק הראשון והאחרון (סינפוניה וקפריצ'ו) של הפרטיטה השנייה בדו מינור מאת באך, היצירה "פרנצסיקוס הקדוש מפאולה הולך על הגלים" מאת ליסט, הסונאטה אופוס 31 מס.2 מאת בטהובן ובסוף, יחד עם התזמורת הפילהרמונית של סופיה - את הקונצ'רטו במי במול מז'ור מס.1 מאת ליסט. באווירת התלהבות כללית הוכרז לזוכה התחרות.

בצרפת

בזכות הצלחה זו קיבל מלגה מהשגרירות הצרפתית על מנת ללמוד אצל איב נאט ב"אקול נורמל דה מוזיק" בפריז. בהגיעו לפריז ברכבת "אוריינט אקספרס" חיכה לו ברציף ידידו הסופר רומן גארי שכיהן באותם הימים כקונסול של צרפת בסופיה. בשבוע הראשון בפריז התארח בוקורשלייב בביתו של גארי בככר סן סולפיס. בשנים 1949–1951 למד בוקורשלייב ב"אקול נורמל דה מוזיק" כתלמידו של איב נאט והחל מהסתיו 1949 בכיתתה של רן ז'יאנולי. השתלם גם בהרמוניה אצל ז'ורז' דאנדלו וכן בקונטרפונקט אצל אנדרה ווראבור (Andrée Vaurabourg). בשנת 1951 קיבל מידיו של אלפרד קורטו שהיה יושב ראש חבר השופטים את "הדיפלומה לאמנות הקונצרטית" עם הצטיינות. זאת אחרי שניגן את הפנטזיה מס.17 מאת רוברט שומאן, את ה"זיכרונות לפי נושא מ"דון ג'ובאני"" מאת ליסט ואת הסונאטה מס. 110 מאת בטהובן. הוא נשאר ללמד ב"אקול נורמל דה מוזיק" עד שנת 1958. הפסיק כמה שנים להופיע בקונצרטים בפומביים עד שנת 1955. אז השתלם בכיתת אמן של ולטר גיזקינג בזארבריקן, כשנה לפני מותו של הפסנתרן הגרמני, ובהשראתו חזר בוקורשלייב להופיע ברסיטל פומבי, בחודש מרץ 1955 באולם גאבו בפריז.

הוא חבר לחברת "דומן מוזיקל" (Domaine musical) של פייר בולז שבמסגרתה בוצעו יצירותיו האלקטרו-אקוסטיות הראשונות. בהמשך עבר בוקורשלייב לעבוד במילאנו, בה פגש את לוצ'יאנו בריו ואת ברונו מאדרנה. במילאנו הלחין את יצירתו Texte I (1958-1957). אחר כך שב לצרפת ופעל במסגרת "קבוצת המחקרים המוזיקליים" של פייר שפר. בשנים 1952–1960 לימד בוקרשלייב פסנתר בקונסרבטואר הלאומי בפריז כעוזרו של אוליבייה מסייאן וכהחל משנת 1976 למשך 7 שנים באוניברסיטת אקס-אן-פרבאנס

פעילותו כמלחין

נסיונותיו הראשונים בהלחנה התחילו אחרי שנת 1954 כשהשתתף באירועים המפורסמים למוזיקה עכשווית בדרמשטאט. הוא התחיל להלחין מספר יצירות אטונליות ואלקטרו-אקוסטיות. פרט ליצירות הכליות - Musique à trois (מוזיקה לשלושה כלים, 1957) וסונאטה לפסנתר (1957), הלחין בוקורשלייב קטעים לסרט מגנטי הוא שכלל את טכניקת ההלחנה שלו אחרי ביקורים בסטודיו לפונולוגיה של רשות השידור האיטלקית ואצל בריו ומאדרנה במילאנו. כמו כן עבד במסגרת "הקבוצה למחקר מוזיקלי" GRM של רשות השידור הצרפתית (ORTF). באותה תקופה חיבר את היצירות Texte 1 (1958), Texte 2 (1959). אחרי הצלחת הסונאטה שלו לפסנתר (1959) שבוצעה בבכורה במסגרת "דומן מוזיקל" וכתיבת יצירות נוספות שנועדו להשאיר למבצעים מקום לבחירה ולמקריות, שהה בוקורשלייב באמריקה, בה פגש את המלחינים ארלי בראון וג'ון קייג', את הכוראוגרף מרס קנינגהם ואת האמן הפלסטי רוברט ראושנברג. בהשפעת מגעיו עם האוונגרד האמריקאי, את פסגת ניסוייו המוזיקליים לפי עקרונות החופשיות והמקריות בביצוע השיג בוקורשלייב על ידי יצירתו "ארכיפלגים" (Archipels, ‏1971-1967), המורכבת מ"ארכיפלג 1" לשני פסנתרים ולשני כלי הקשה (1967), "ארכיפלג 2" לרביעיית מיתרים (1968), "ארכיפלג 3" לפסנתר ו-6 כלי הקשה 1969)" "ארכיפלג 4" לפסנתר ומ"אנארכיפלג" ל-6 כלים (1970). בהמשך הלחין את "צללים" (1970) הכוללת קטעים מרביעיות של בטהובן. כמו כן עיבד קול אנושי ומודולציות מעוותות שלו תוך ערבוב שמע על סרט מגנטי ביצירה Thrène ‏ (1974), לפי שיר בלתי גמור מאת מלארמה. בוקורשלייב הלחין גם כן את האופרה "שמו של אדיפוס" לפי לברית מאת הלן סיקסו, שהוצגה לראשונה ב-26 ביולי 1978 בפסטיבל אביניון.

פעילותו כמוזיקולוג

במקביל לפעילותו כפסנתרן ואחר כך כמלחין בוקורשלייב נודע בהשתתפותו הערה והמעורבת בדיונים בין המוזיקאים בסוגיות כמו סריאליזם, אטונליות, מוזיקה אלקטרונית, צורות מוזיקה פתוחות או מקריות. דיונים כאלה התקיימו למשל בדרמשטאט, בפסטיבלים בוונציה, ברואיאן ואחר כך בלה רושל. הוא כתב שנואים אלה גם בכתבי העת הצרפתיים NRF, Preuves, Esprit.

בוקורשלייב נפטר בפריז בשנת 1997 בגיל 72.

חיים פרטיים

בוקורשלייב היה החל משנת 1954 נשוי לז'אן באייה, בתו של הלטיניסט ז'אן באייה, חבר באקדמיה הצרפתית לכתובות ולספרות, ואחות של הפילוסופית והיסטוריונית קלר סלומון-באייה. בשנת 1956 קיבל את האזרחות הצרפתית.

פרסים ואותות הוקרה

• 1948 - הפרס הראשון בתחרות הלאומית של בולגריה למבצעי מוזיקה קלאסית
• 1976 - הפרס הגדול למוזיקה של עיריית פריז
• 1984 - הפרס הלאומי הגדול של צרפת למוזיקה
• מסדר האמנויות והספרות של צרפת בדרגת מפקד
• אות לגיון הכבוד של צרפת, בדרגת אביר

ספרים

בוקורשלייב כתב ספרים בתחום המוזיקולוגיה, חלקם המוקדשים למלחינים חשובים, שפורסמו בסדרת "סופלז'" של הוצאה לספרים "Seuil" ובהוצאת "פאיאר"

• Schumann 1957 (שומאן)
• 1963 Beethoven (בטהובן)
• 1982 - Igor Stravinsky (סטרווינסקי)
• 1993 - Essai sur Beethoven (מסע על בטהובן)
• 1993 Le langage musical (השפה מוזיקלית)
• Dire la musique 1995
• 1996 Regard sur Chopin ( מבט על שופן)
• 1998 - Debussy.La révolution subtile (על דביסי)

מבחר יצירות

• 1957: Musique à trois (Оp.1) לחלילות, קלרינט וצ'מבלו
• 1958: Texte I (Op.2) לסרט מגנטי
• 1959 (Ор.3) סונאטה לפסנתר
• 1961 Signes ("סימנים") לשני כלי הקשה, חלילית ופסנתר. ביצוע בכורה ב"דומן מוזיקל", ביצוע נוסף בקורסי הקיץ בדרמשטאט
• 1963: Grodek (Ор.5) לסופרן, חלילית ולשלושה כלי הקשה, על שירי גאורג טראקל - ביצוע בכורה ב"דומן מוזיקל", ביצוע נוסף בקורסי הקיץ בדרמשטאט
• 1966: Musiques nocturnes - לפסנתר, קלרינט ונבל
• 1967: Archipel 1 (Op.7) לשני פסנתרים ולשני כלי הקשה - (יצירה פתוחה);בוצע בבכורה בפסטיבל רואיאן;ב-1968 גרסה לשני פסנתרים
• 1969: Archipel II לרביעיית מיתרים. בוצע בבכורה בפסטיבל רואיאן
• 1969: Archipel III לפסנתר ולכלי הקשה - בכורה בפריז
• 1970: Archipel IV לפסנתר. בכורה בפסטיבל רואיאן
• 1971-1970: Anarchipel - ל-6 כלים קונצרטנטיים (נבל מוגבר, צ'מבלו מוגבר, עוגב, פסנתר ושני כלי הקשה). בכורה ב-1972
• 1970: Ombres (Hommage à Beethoven) (Ор.12) - צללים (הוקרה לבטהובן) ל 11 כלי מיתרים
• 1971: "Tombeau "a la mémoire de Jean-Pierre Guezec (קבר - "לזכרו של ז'אן-פייר גזק")
• 1971-1972: Faces (פָּנים) לשתי תזמורות עם שני מנצחים
• 1973-1972: Amers (מַרים) ל-19 כלים
• 1974-1973: Thrène (Op.16) לסרט מגנטי, לשיר Pour un tombeau d'Anatole מאת סטפאן מלארמה.
• 1975-1974: (Ор.17) קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת
• 1975: Six Études d’après Piranèse (Ор.18) (שישה אטיודים לפי פיראנזה) לפסנתר
• 1978: Le nom d’Œdipe, (Ор.19) - אופרה "השם של אדיפוס" על לברית מאת הלן סיקסו. בכורה קונצרטית באולפני "רדיו פראנס" ב-27 במאי 1978; בכורה על הבמה באביניון ב-26 ביולי 1978
• מאי 1980: Orion לעוגב
• אפריל 1981: Ulysse (Op.22) לחליליות ולכלי הקשה, מוקדש לפייר-איבו ארטו
• 1982: Orion II לפסנתר, שני כלי נשיפה ממתכת ושני כלי הקשה
• 1983: Orion III לפסנתר
• 1984: (Op.25) Nocturnes נוקטורנה לקלרינט ולפסנתר
• 1984: Lit de Neige (Op.26) (מיטת שלג) לסופרן ו-19 כלים, על שירים מאת פאול צלאן בתרגומו של אנדרה בושה
• 1987: Le Miroir, Sept répliques pour un opéra possible (Op.27) (הראי) - שבעה קטעים לאופרה אפשרית למצוסופרן ולתזמורת
• 1987 : La chevelure de Bérénice (Op.28) (שערותיה של ברניס) ל-20 כלים
• 1995: Trois fragments de Michel-Ange (Op.31) - שלושה קטעים של מיכלאנג'לו לסופרן, חליליות ופסנתר

לקריאה נוספת

• Poirier A. e.a. André Boucourechliev: Fayard,Paris 2002
• 2007 Esclapez Chr. La musique comme parole des corps: Boris de Schloezer, André Souris et André Boucourechliev.Harmattan, Paris
• Marc Vignal (red) Dictionnaire des Grands Musiciens. Librairie Larousse, 1985

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אנדרה בוקורשלייב
• אנדרה בוקורשלייב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנדרה בוקורשלייב, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנדרה בוקורשלייב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנדרה בוקורשלייב, באתר Discogs (באנגלית)
• ביוגרפיה באתר המכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי (אירקאם)