טראמפ שאטל
טראמפ שאטל בע"מ, הייתה חברת תעופה בבעלותו של איש העסקים ולימים נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. החברה פעלה בין השנים 1989–1992. קוד יאט"א של החברה היה "TB", ולאחר סגירת החברה קוד זה הוקצה לחברת התעופה הבלגית, TUI fly בלגיה[1].
 | |||||||
 | |||||||
| נתונים כלליים | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות |
1989–1992 (כ־3 שנים)  | ||||||
| מיקום המטה | ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| שליטה בחברה | ארגון טראמפ | ||||||
| בעלות | דונלד טראמפ | ||||||
| נתוני חברת תעופה | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
היסטוריה עריכה
ההשקה הרשמית של החברה התקיימה במרץ 1988, כאשר טראמפ רכש שלושה מסוקים מסוג Sikorsky S-61 שהיו שייכים ל-Resorts International Airlines (RIA) שנהגו להעביר ציוד למלון באטלנטיק סיטי. לאחר שטראמפ החליט לרוכשם הוא צבע את המסוקים בשחור ואדום והטביע עליהם את הלוגו "טראמפ אייר"[2]. טראמפ טען שמסוקים אלו "היו מודל זהה לאלו ששימשו את נשיא ארצות הברית"[3].
בסוף שנות השמונים של המאה ה-20 הפעילו חברות התעופה איסטרן איירליינס ופאן אמריקן וורלד איירווייז שירותי טיסה בצפון מזרח ארצות הברית והיו רווחיים מאוד, עם זאת כאשר החלו תחזיות כלכליות פסימיות קרסו החברות ולבסוף פשטו את הרגל[4].
נשיא חברת איסטרן איירליינס, פרנק לורנצו פגש במסיבה את איש העסקים דונלד טראמפ. לאחר פגישתם הראשונה החליטו לנהל משא ומתן על מכירת חברת התעופה וציוד המטוסים שלה וזאת תמורת כ-365 מיליון דולרים, דבר אשר היה נחשב יקר בהרבה מהעלות להקמת חברת תעופה דומה אך עדיין מספיק מוצדקת במקרה והחברה תשיג נתח שוק מספק וגבוה[5]. באותו מחיר טראמפ קיבל צי של כ-17 מטוסי בואינג 727 וכן את הזכות לשים את שמו על החברה וצי מטוסיה[6]. החברה פעלה בעבר גם עבור נוסעים עסקיים אך לאחר ביקורת רבה הודיע טראמפ כי יהפוך אותו לחברה שתספק טיסות יוקרה[7].
לאחר שהשניים הגיעו להסכם סופי באוקטובר 1988, הגישה איסטרן איירליינס בקשת לפשיטת רגל. עם זאת לאחר הבקשה לקוחות רבים עברו לחברת התעופה המתחרה, פאן אם ובעקבות כך איסטרן איירליינס שהייתה בעבר חברת מצליחה החלה להפסיד כמויות גדולות של כסף. טראמפ ניסה לנצל מצב זה כדי לנהל משא ומתן על מחיר זול יותר ולרכוש עוד מטוסים לחברתו מספק חיצוני. חברת התעופה אמריקה ווסט איירליינס הגישה הצעה אטרקטיבית יותר מהצעתו של טראמפ אך לבסוף ההצעה לא עלתה על הפרק מכיוון שמימון ההצעה לא סופק בזמן. הצעתו של טראמפ אושרה על ידי בית המשפט במאי 1989 וחודש לאחר מכן הושלמה העסקה בעזרת מימון הלוואה[8].
המבצע של טראמפ שאטל הושק ביוני 1989 וכבר חודשיים לאחר תחילת המבצע חזרה החברה לנתח שוק של כ-50% וטראמפ כמו שהבטיח הרחיב את שירותי החברה לטיסות יוקרה. המטוסים נצבעו בצבע לבן וכללו מספר עיצובים חדשניים גוף המטוס היה מעוצב בעזרת גילופים של עצי מייפל ואף שירותים בצבע זהוב. החברה הייתה מובילה באימוץ טכנולוגיות מתקדמות, טראמפ שאטל סיפקה יחד עם חברת LapStop מחשבים ניידים לנוסעים, מלבד דברים אלו החברה גם סיפקה ארוחות חינם שכללו עוף וסטייקים ואף לעיתים גם שמפניה ויין[9]. גם טראמפ שאטל וגם פאן אם הוציאו מיליונים דולרים על קמפיינים לפרסום החברות על מנת לשמור על מעמד חזק בתחום התעופה.
התרסקות החברה עריכה
באוגוסט 1989 אחת מטיסות החברה שנחתה בבוסטון נפגע אף המטוס לאחר שבעת הנתיחה אירעו תקלות שהיו קיימות עוד לפני רכישת החברה אך לא טופלו. בעקבות כך החליט טראמפ לטוס בעצמו באחת מהטיסות באותו קו כדי לנהל את התגובה מטעם החברה אם יקרה אירוע דומה נוסף.
על אף הצפי והתחזיות, החברה מעולם לא הייתה רווחית ותנועת הנוסעים בחברה החלה לרדת בהדרגה החל מנובמבר 1989 עד שבסוף אותה שנה כל אזור צפון-מזרח ארצות הברית נכנס למיתון כלכלי שצמצם את הביקוש לטיסות, דבר אשר התחזק לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק באוגוסט 1990. הפלישה גרמה להכפלת מחירי הדלק ורבים מלקוחות החברה השתמשו בה על מנת לקצץ את עלות הטיסות בהם הם השתמשו. בעקבות המיתון גם בתי הקזינו של טראמפ נקלעו לקשיים חמורים וטראמפ נאלץ לוותר על מספר מעסקיו על מנת למנוע את פשיטת רגל. בספטמבר 1990 אזל לחברה הכסף והיא החלה לצבור חובות.
מכירת החברה עריכה
טראמפ הבטיח כי ישלם 135 מיליון דולר של חוב החברה. תאגיד הבנק האמריקאי, סיטיבנק (אנ') (מקבוצת סיטיגרופ) סידר כך שנורת'ווסט איירליינס תשתלט על חלק מהחברה תמורת הקלה על חובותיו של טראמפ. מספר דיווחים העידו כי הצדדים היו קרובים להסכם באפריל 1991.
ב-7 באפריל 1992 טראמפ שאטל חדלה מלהתקיים לאחר שמוזגה לתאגיד חדש שהחל לפעול באפריל 1992[10].
שירותי החברה עריכה
החברה הפעילה קווי תעופה במטוסי בואינג 727 ממספר יעדים ובהם טיסה מנמל התעופה לה גוארדיה שבניו יורק לנמל התעופה הבינלאומי לוגן שבבוסטון, וטיסה מנמל התעופה לה גוארדיה לנמל התעופה רונלד רייגן וושינגטון נשיונל שבוושינגטון די. סי. מלבד יעדים אלו סיפקה החברה גם שירותי שכר ליעדים נוספים.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Codes IATA/OACI by airline". www.al-airliners.be. נבדק ב-2017-08-21.
- ^ https://www.newspapers.com/clip/31464697/new_york_daily_news_19880327/
- ^ https://www.newspapers.com/clip/31464842/hackensack_the_record_19880323/
- ^ Landler, Mark (1989-06-25). "Selling the Trump Shuttle". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-08-21.
- ^ Viser, Matt (2016-05-27). "Donald Trump's airline went from opulence in the air to crash landing". The Boston Globe. נבדק ב-2017-08-21.
- ^ "10 Donald Trump Business Failures". Time (באנגלית). 29 באפריל 2011. נבדק ב-18 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Special Friday Flashback: When Trump Ran 'The Shuttle'". Airways Magazine (באנגלית אמריקאית). 2017-01-20. נבדק ב-2017-08-21.
- ^ Hylton, Richard D. (1991-04-16). "NWA-Trump Shuttle Deal Seen as Near". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-08-21.
- ^ "Trump Shuttle's Boston Workers Recall Lavish Start Before 'Things Started to Go Down'" (באנגלית). WBUR. נבדק ב-2017-08-21.
- ^ "Trump Shuttle: When President Trump Owned an Airline... And Failed". International Aviation HQ. נבדק ב-2019-07-26.