Don't Let Me Down (שיר של הביטלס)

"**Don't Let Me Down**"
	סינגל בביצוע הביטלס בהשתתפות בילי פרסטון
יצא לאור	11 באפריל 1969 (בריטניה); 5 במאי 1969 (ארצות הברית)
הוקלט	28 בינואר 1969
מקום הקלטה	Apple, לונדון
סוגה	רוק, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה, בלו-אייד סול
שפה	אנגלית
איי-סייד	Get Back
אורך	3:35
חברת תקליטים	אפל רקורדס
כתיבה	לנון-מקרטני
לחן	ג'ון לנון, פול מקרטני
הפקה	גלין ג'ונס, ג'ורג' מרטין

Don't Let Me Down (בעברית: אל תאכזבי אותי) הוא שיר של להקת הרוק הבריטית הביטלס, שהוקלט בשנת 1969 במהלך הסשנים ל-Let It Be. הוא נכתב על ידי ג'ון לנון וניתן קרדיט ללנון-מקרטני. הלהקה הקליטה את השיר עם בילי פרסטון. השיר יצא כסינגל יחד עם "Get Back", אך המפיק פיל ספקטור לא כלל את השיר ב-Let It Be. עם זאת, בסופו של דבר הוא נכלל באלבום Let It Be... Naked.

כתיבה עריכה

השיר נכתב על ידי ג'ון לנון כשיר אהבה מיוסרת ליוקו אונו^[1]. פול מקרטני תיאר אותו כ”תחינה אמיתית”, כאשר לנון אומר לאונו, ”אני באמת חוצה קו [בשיר] הזה. אני באמת רק נותן לפגיעות שלי להיראות, אז אסור לך לאכזב אותי”.^[2]

הקלטה ושחרור עריכה

הוקלטו גרסאות רבות לשיר בימי הקלטת האלבום "Let It Be". הגרסה שהוקלטה ב-28 בינואר 1969 יצאה כבי-סייד לסינגל "Get Back" שהוקלט באותו היום. "Get Back" הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100 ו-"Don't Let Me Down" הגיע למקום ה-35. לאחר בחינה מחדש פיל ספקטור השמיט את הסינגל מהאלבום ובמקומו נכנס "Across the Universe".

הביטלס ביצעו את השיר "Don't Let Me Down" פעמיים במהלך הופעת הגג שלהם ב-30 בינואר 1969, וההופעה הראשונה נכללה בסרט Let It Be בבימויו של מייקל לינדזי-הוג. בנובמבר 2003 יצאה עריכה מורכבת של שתי גרסאות הגג ב-Let It Be... Naked. הגרסאות נראו בסרט The Beatles: Get Back - The Rooftop Concert משנת 2022 ומופיעות באלבום ההופעה.

גרסת הבי-סייד של השיר נכללה באוספי הביטלס Hey Jude, 1967-1970, Past Masters Volume Two ו-Mono Masters. אותה הקלטה מופיעה גם בפסקול הסרט התיעודי משנת 1988, דמיין.

גרסאות כיסוי עריכה

השיר הוא אחד משיריה המפורסמים ביותר של הלהקה וזכה לגרסאות כיסוי רבות, בהן:

בשנת 1969 דילארד וקלארק (אנ') הוציאו גרסת כיסוי לשיר באלבומם Through the Morning, Through the Night (אנ').
בשנת 1969, מרסיה גריפית'ס (אנ') עשתה גרסת רגאיי לשיר.
בשנת 1969, הארי ג'יי (אנ') הוציאו גרסת כיסוי לשיר באלבומו "The Liquidator" (אנ').
בשנת 1970, בן אי קינג הוציא גרסת כיסוי לשיר באלבומו "Rough Edges" (אנ').
בשנת 1971, שארלוט דאדה הוציאה בגאנה גרסת כיסוי לשיר במקצב אפריקאי.
בשנת 1977 פיבי סנואו (אנ') הוציאה גרסת כיסוי לשיר באלבומה "It Looks Like Snow" (אנ').
בשנת 1978, הזמר היפני הידקי סיג'או (אנ') הוציא גרסת כיסוי לשיר באלבומו "BIG GAME'78 HIDEKI".
בשנת 1992 הקליטה אנני לנוקס את השיר והוא נכלל בצד B באלבומה Walking on Broken Glass (אנ').
בשנת 1992, הלהקה הדנית The Sandmen (אנ') הוציאה גרסת כיסוי לשיר באלבומה Sleepyhead (אנ').
בשנת 1993 הקליט זמר הפופ האיטלקי ראיין פריז (אנ') גרסת קצבית לשיר.
בשנת 1996, להקת הרוק האמריקאית The Black Crowes (אנ') ביצעה גרסת כיסוי כמה פעמים בשידור חי ושוב בשנת 2005.
בשנת 1999, להקת Garbage ביצעה גרסת כיסוי בפתיחת הפרלמנט הסקוטי^[3].
בשנת 1999, להקת ג'ין (אנ') ביצעה גרסת כיסוי באלבומה "To See The Lights".
בשנת 2001, להקת Stereophonics (אנ') ביצעה גרסת כיסוי בפסקול הסרט I Am Sam (אנ').
בשנת 2003, פול וולר (אנ') ביצע גרסת כיסוי לשיר באלבומו Fly on the Wall - B Sides and Rarities (אנ').
בשנת 2003, להקת Matchbox Twenty (אנ') הפכה את השיר לדואט בין הזמר הראשי והפסנתרן רוב תומאס לבין הגיטריסט קייל קוק(אנ').
בשנת 2004, גרג בראון (אנ') ביצע גרסת כיסוי לשיר באלבומו In the Hills of California (אנ').
בשנת 2007, דנה פוקס (אנ') ומרטין לותר מק'קוי (אנ') ביצעו את השיר בסרט מעבר ליקום (אנ').
בשנת 2008, להקת מארון 5 ביצעה גרסת כיסוי לשיר בקונצרט ReAct Now: Music & Relief (אנ').
בשנת 2011, להקת הסקא פאנק-רגאיי, The Aggrolites (אנ'), מבצעת בהופעותיה גרסת סקא פאנק לשיר.
מונרו צ'יימברס (אנ') ביצע בשידור חי גרסת כיסוי לשיר בדואט עם הזמרת דניאל בלנגר.
ג'ון מאייר וקית' אורבן עשו גרסת כיסוי בפסטיבל קרוסרודס כמו גם בספיישל ההצדעה לביטלס, The Night That Changed America: A Grammy.
בשנת 2014, להקת Tackhead (אנ') הוציאה גרסת דאב ו-R & B אשר הופיעה באלבום הדיגיטלי שלהם, For the Love of Money (אנ'), בשנת 2014.
בשנת 2014, פאולו נוטיני ביצע גרסת כיסוי לשיר באלבומו Caustic Love (אנ').

מבצעים עריכה

ג'ון לנון - גיטרה קולית, גיטרות קצב
פול מקרטני - גיטרה בס, הרמוניה ווקלית
ג'ורג' האריסון - גיטרה מובילה, גיבוי קולי
רינגו סטאר - תופים
בילי פרסטון - פסנתר חשמלי

שום זיכוי של מפיק רשמי לא נכלל בגין ההופעה הבודדת בגלל "התפקידים המבולבלים של ג'ורג' מרטין וגלין ג'ונס"^[4]. עם זאת, תווי האוסף בין השנים 1967-1970 זיכו את מרטין כמפיק השיר.