מישור סולסברי

אזור בחלק הדרום-מערבי של דרום-מרכז אנגליה
סטונהנג', אתר העתיקות המפורסם ביותר על מישור סולסברי

מישור סולסבריאנגלית: Salisbury Plain) הוא רמת קירטון בחלק הדרום-מערבי של דרום-מרכז אנגליה המשתרעת על שטח של 780 קילומטרים רבועים. המישור הוא חלק מגבעות קירטון שבחלק המזרחי והדרומי של אנגליה שנוצר על ידי הסלעים של חבורת צ'וק[א] ושוכן בעיקר במחוז וילטשייר, אבל הוא מתפשט גם לתוך המחוזות ברקשייר והמפשייר. המישור התפרסם בשל האתרים הארכאולוגיים שנתגלו בו, כולל סטונהנג', אחד מהמונומנטים המפורסמים ביותר באנגליה. המישור מאוכלס בדלילות, בעיקר כתוצאה מהקמת אזור אימונים גדול של הצבא הבריטי (Defence Training Estate Salisbury Plain), והוא האזור הגדול ביותר שנותר בצפון-מערב אירופה של ערבות דשא גיריות (Calcareous grassland). בנוסף יש במישור אדמה חקלאית, ומעט אזורים קטנים של עצי אשור ויערות מחטניים. המקום הגבוה ביותר הוא איסטון היל (Easton Hill).

גאוגרפיהעריכה

 
מראה טיפוסי של מישור סולסברי כפי שהוא נשקף מתצפית בגבעת ואלברי (Walbury Hill)

הגבולות של מישור סולסברי מעולם לא הוגדרו בפועל, ויש חילוקי דעות לגבי גודל השטח המדויק שלו. עמקי הנהרות המקיפים אותו, והגבעות[ב] והמישורים שמעבר להם מגדירים באופן רופף את גבולותיו. בצפון, המתלול של הגבעות המשקיפות על עמק פיוסי (Vale of Pewsey), בצפון-מערב הנהר אייבון בריסטול. הנהר ויילי (River Wylye) זורם לאורך הגבול הדרום-מערבי, הנהר בורן (River Bourne), זורם ממזרח. הנהר אייבון המפשייר זורם דרך המחצית המזרחית של המישור, ודרומה המישור הולך ומצטמצם ככל שעמקי נהרות הולכים ומתקרבים עד שהם נפגשים בסולסברי. מנקודה זו ואיך זורם הנהר אייבון דרומה אל תעלת למאנש בכרייסטצ'רץ' (Christchurch). גבעות המפשייר (Hampshire Downs) וגבעות ברקשייר (Berkshire Downs) הם גבעות קירטון ממזרח ומצפון למישור סולסברי. וגבעות דורסט (Dorset Downs) שוכנות לדרום-מערב. במערב ובצפון הגאולוגיה היא בעיקר חרסיות, ואבני גיר של העמקים בלקמור (Blackmore Vale), ורדור (Vale of Wardour) ואייבון (Avon Vale).

היישוב הגדול ביותר במישור הוא איימסברי (Amesbury), אם כי קיימים גם כפרים קטנים, כדוגמת טילסהד (Tilshead), צ'יטרן (Chitterne) ושרוטון (Shrewton) במרכז המישור, כמו גם כמה כפרירים ומחנות צבא. כביש A303 חוצה את החלק הדרומי של המישור בעוד שהכבישים A345 ו-A360 חוצים דרך מרכז המישור.

היסטוריהעריכה

 
סטונהנג' על מישור סולסברי

מישור סולסברי מפורסם בהיסטוריה ובארכאולוגיה שלו. בתקופה הנאוליתית החלו האנשים של תקופת האבן להתיישב במישור, קרוב לוודאי שההתיישבות התמקדה סביב המתחם הסוללתי[ג] של רובין הוד'ס בול (Robin Hood's Ball).[ד] רוגמים גדולים מהסוג המכונה באנגלית לונג בארו (Long barrow) כדוגמת וייט בארו (White Barrow) ועבודות עפר אחרות נבנו לאורך המישור. בהגיע שנת 2500 לפנה"ס הפכו השטחים סביב חומות דרינגטון וסטונהנג' למוקד לבנייה, וההתיישבות בחלק הדרומי של המישור נמשכה לתוך תקופת הברונזה.

בתקופת הברזל בבריטניה, סביב שנת 600 לפני הספירה, החלו להיבנות מבצרי גבעות סביב הגבולות של המישור, כולל מחנה סקרצ'ברי (Scratchbury Camp) ומחנה בטלסברי (Battlesbury Camp) בדרום-מערב, מחנה בראטון (Bratton Camp) בצפון-מערב, מחנה קסטרלי (Casterley Camp) בצפון, מבצר ירנברי (Yarnbury Castle) ומחנה אספסיאנוס (Vespasian's Camp) בדרום וגבעת סידברי (Sidbury Hill) במזרח.

דרכים רומאיות הן תוואי נוף גלויים לעין, ששירתו קרוב לוודאי את היישוב שהיה קרוב לסארום הישנה (Old Sarum). וילות כפריות רומיות נדירות במישור ומשמות המקומות האנגלו-סקסונים ניתן להסיק שהמישור שימש בעיקר כנחלה קיסרית שבה גידלו דגן.

במאה השישית בנו התושבים החדשים האנגלו-סקסונים יישובים מתוכננים בעמקים, מוקפים בסוג הטרסות המכונה לינצ'ט (lynchet), והגבעות נותרו כמרעה לצאן. מדרום נמצאת העיר סולסברי, שהקתדרלה שלה מהמאה ה-13 וה-14 ידועה בזכות הצריח הגבוה ביותר במדינה, והבניין היה במשך מאות שנים המבנה הגבוה ביותר בבריטניה. הקתדרלה מעידה על השגשוג שהסחר בצמר ובבדים הביא לאזור. באמצע המאה ה-19 החלה תעשיית הצמר והבדים להצטמצם, מה שהוביל לקיטון באוכלוסייה ושינוי השימוש בקרקע מגידול כבשים לצמר לחקלאות ולשימוש צבאי. וילטשייר הפך לאחד המחוזות העניים ביותר באנגליה בתקופה זו של הידרדרות.

יש במישור כמה דמויות גבעה, שבהן הידועה ביותר היא הסוס הלבן של וסטברי (Westbury White Horse). תעלת קנט ואייבון (Kennet and Avon Canal) נבנתה צפונית למישור דרך עמק פיוסי.

בספטמבר 1896 ערכו ג'ורג' קמפ (George Kemp) וגוליילמו מרקוני ניסויים בטלגרפיה אלחוטית במישור סולסברי והשיגו תוצאות טובות במרחק של 2 קילומטרים.[1]

אתר האימונים הצבאיעריכה

 
הצבא הפך חלק מהאזורים של המישור בלתי נגישים לציבור.

אזור האימונים של הצבא הבריטי (Defence Training Estate Salisbury Plain), בראשי תיבות DTE SP, משתרע בערך על פני מחצית מהמישור. הצבא התחיל לראשונה לערוך תרגילים צבאים במישור ב-1898. מאז רכש משרד ההגנה הבריטי שטחי קרקע נרחבים עד מלחמת העולם השנייה. משרד ההגנה הוא כיום בעלים של 390 קילומטרים רבועים של קרקעות, אזור האימונים הצבאי הגדול ביותר בממלכה המאוחדת. מתוכם, כ-100 קילומטרים רבועים סגורים באופן קבוע לציבור, והגישה לאזורים אחרים מוגבלת מאוד. נכון ל-2016, המחנות והקסרקטינים הגדולים ביותר הם בלרקהיל (Larkhill), במחנה בולפורד (Bulford Camp), במחנה טידוורת (Tidworth Camp) בטרנצ'ארד לינס (Trenchard Lines) ובוורמינסטר (Warminster).[2]

כמה מתקנים נבנו ופורקו, כולל קו רכבת ושדה תעופה שנבנו ליד סטונהנג'. ב-1943 פונו הכפר אימבר (Imber) והכפריר הינטון פארווה (Hinton Parva) כדי לאפשר את האימונים לקראת המערכה בנורמנדי. בעוד שתושבי הינטון פארווה הורשו לחזור בתום הלחימה, הכפר אימבר נותר סגור, למעט טקס כנסייתי שנתי וביום הבנקים.

בית הספר המלכותי לתותחנות (Royal School of Artillery) ממוקם בלרקהיל, ואש חיה נורית במישור 340 ימים בממוצע בשנה. אנשי צבא מבריטניה וממקומות אחרים בעולם משקיעים כ-600,00 ימי אדם במישור מדי שנה.[3]

אזור האימונים DTE SP שוכן סמוך למתקנים צבאיים אחרים כולל מעבדת הטכנולוגיה והמדע של משרד ההגנה (Defence Science and Technology Laboratory) בפורטון דאון (Porton Down, שמרבית עבודתה סודית), שדה התעופה בוסקומב דאון (Boscombe Down) ובסיס חיל האוויר וואלופ (Wallop Army Air Corps Base), שבו מתאמנים טייסים על הגרסה הבריטית של אפאצ'י AH-64.

200 קילומטרים רבועים מוגדרים כאתרים של אינטרס מדעי מיוחד (Special Scientific Interest) ואזורים מיוחדים של שימור (Special Areas of Conservation) וכל האזור מוגדר כאזור שימור מיוחד לעופות.[4]

הרדיו של צבא בריטניה (British Forces Broadcasting Service) משדר מבולפורד שבמישור סולסברי.[5]

אקולוגיהעריכה

בגלל שטחי האימונים הגדולים שאינם נגישים לציבור, המישור הוא מקלט לחיות בר, ומשכן לשתי שמורות טבע לאומיות, אך קיים חשש שרמת הרעייה הנמוכה במישור יכולה לאפשר לצמחיית בתה להתפשט לערבות העשב. המישור כולל את המרחב הגדול ביותר הידוע של גבעות קירטון בלתי מעובדות בצפון-מערב אירופה, ומייצג 41% מהשטח הנותר של בית גידול זה בבריטניה. המישור מהווה בית גידול ל-13 מינים של צמחים נדירים ברמה הלאומית, 67 מינים של חסרי חוליות נדירים ומהווה אתר בעל חשיבות בינלאומית לעופות. בנוסף לבית הגידול של גבעות הקירטון, המישור תומך בבתי גידול של בתה ויערות, שלוליות זמניות ואגמים וקבועים והנהר בורן.

צמחייהעריכה

מגוון רחב של סוגי קרקע, מדרונות והתוצאות של השימוש בקרקע בעבר ובהווה גרמו להיווצרות קהילות צמחיית עשבים שונות. עדויות היסטוריות מצביעות על כך ששטחים גדולים של ערבות עשב הם קדומים, ושטחים שעובדו בתחילת המאה ה -20 חוו קרוב ל-100 שנה של קולוניזציה מחדש של עשביית קירטון. חלקים ממזרח מישור סולסברי והשוליים של מרכזו ומערבו הם שטחי מרעה המנוהלים לשם רעיית צאן ולקציר חציר, בעוד שאמצע המרכז והמערב אינם משמשים למרעה. חלק גדול ממישור סולסברי הוא ערבת עשב עשירה במין הברומית Bromus erectus (באנגלית Upright brome). בין שיחי הברומית יש מגוון צמחים בעלי פרחים. בין המינים הנפוצים: בן-אפר אדום (Festuca rubra)‏, Koeleria macrantha (באנגלית Crested hair-grass), בן-סירה מיובל (Sanguisorba minor), דבקה אמיתית (Galium verum), שמשון לוטמי (Helianthemum nummularium)‏, Leontodon hispidus (באנגלית Rough hawkbit) ו-Filipendula vulgaris (באנגלית Dropwort). צמיחה קבועה של המין האחרון היא מאפיין ייחודי של ערבות הברומית במישור סולסברי וידוע רק מאתר אחר מחוץ למישור בהמפשייר. במקומות שבהם מין הברומית Bromus erectus שולט פחות בבית הגידול, הצמחים הנלווים הם: תגית קולומברית (Scabiosa columbaria), פעמונית מגובבת (Campanula glomerata)‏, Genista tinctoria (באנגלית Dyer's greenweed), שלחופן עטוי (Anthyllis vulneraria), כרבולת בקייתית (Onobrychis viciifolia) ו-Hippocrepis comosa (באנגלית Horseshoe vetch).

 
ניתן למצוא את הסחלב Neotinea ustulata במישור סולסברי

הצמחים הנדירים והראויים לציון הם הסחלב Neotinea ustulata (באנגלית Burnt-tip orchid)‏, Galium pumilum (באנגלית Slender bedstraw)‏, Senecio integrifolius (באנגלית Field fleawort) ו-Gentianella anglica (באנגלית Early gentian), צמח נדיר אנדמי לבריטניה. שטחי העשב הקדומים על קרקעות של שכבת רנדזינה דקה ברכסי הגבעות במזרח ובמרכז, שארנבות נוהגות לכרסם, מתאפיינים בעשבים רב-שנתיים נמוכים כולל: Asperula cynanchica (באנגלית Squinancy-wort)‏, Polygala calcarea (באנגלית Chalk milkwort)‏, Cirsium acaule (באנגלית Dwarf thistle)‏, Thymus praecox (באנגלית Wild thyme) והצמח הנדיר ברמה לאומית Thesium humifusum (באנגלית Bastard toadflax). מישור סולסברי הוא הנקודה הדרומית בבריטניה שבה צומח Astragalus danicus (באנגלית Purple milk-vetch).

Succisa pratensis (באנגלית Devil's-bit scabious)‏, Serratula tinctoria (באנגלית saw-wort) ואשבל רפואי (Stachys officinalis) מצויים כולם בשפע ומדגימים את האופי הימי של ערבות הדשא הקירטוניות במישור, מאפיין המוגבל לדרום-מערב אנגליה. הגבלה דומה חלה על חברת הצומח שבה Carex humilis (באנגלית Dwarf sedge) מהווה מרכיב בולט. סוג זה של ערבות עשב מצוי בעיקר בווילטשייר וקיים גם על הרכסים המרכזיים שההתערבות האנושית בהם נמוכה. מגוון צמחי התבלין מצומצם במשטחי הדשא בהם שולטת הברומית, אבל גזר לבן, Heracleum sphondylium (באנגלית Common Hogweed) ו-Centaurea scabiosa (באנגלית Greater knapweed) אופייניים. צמח טפיל על המין האחרון, Orobanche elatior (באנגלית Knapweed broomrape), נפוץ במישור בכמויות הגדולות ביותר מאשר בכל מקום אחר בבריטניה. ערבות עשב של בולבסן קיפח (Arrhenatherum elatius) נפוצות גם כן, אבל הן במיוחד מאפיין של הרכסים המערביים, ומציינים לעיתים קרובות אזורים שעובדו בעבר.

על תילי נמלים ועל אזורי מרעה תכוף נפוץ Hieracium pilosella (באנגלית Mouse-ear hawkweed) יחד עם בן-אפר המרעה (Festuca ovina) וקורנית הבר (Thymus serpyllum). גם חד-שנתיים אופייניים לבית גידול זה וכוללים את אביבית בינונית (Erophila verna), בקעצור שלוש האונות (Saxifraga tridactylites)‏, Arabis hirsute (באנגלית Hairy rock-cress) והצמחים הנדירים בבריטניה: Cerastium pumilum (באנגלית Dwarf mouse-ear) וצללית הכלאיים (Minuartia hybrida). חברת צומח מקומית מאוד המאופיינת על ידי מדשאה עשירה בחזזיות (מינים של קלדוניה (Cladonia)) ו-Dicranum scoparium (באנגלית Broom moss) מצויים בחלק ממכתשים שנוצרו מפגיעת טילים שהתייצבו ברכסים המרכזיים. סוג צמחייה זו מצויה אך ורק בפורטון דאון ובברקלנדס (Brecklands).

אזורים קטנים של צמחיית קירטון-שדה בור קיימים על משקעים דקים של חרסית המעורבת בצור. במקומות אלו חיים בצוותא צמחים אוהבי קירטון כדוגמת בן-סירה מיובל (Sanguisorba minor) ו-Filipendula vulgaris (באנגלית Dropwort) יחד עם צמחים אופייניים לקרקעות חומציות, כולל אולקס אירופאי (Ulex europaeus), אברש מצוי (Calluna vulgaris) ו-Scleranthus annuus (באנגלית Knawel), חד-שנתי שאינו נפוץ. שני צמחים הרשומים בספר האדום של שמירת הטבע בבריטניה גדלים במישור. האוכלוסייה הגדולה ביותר בבריטניה של Cirsium tuberosum (באנגלית Tuberous thistle) גדלה ברכסים המערבים והמין אינו יוצר כמעט בכלל כלאים עם Cirsium acaule (באנגלית Dwarf thistle), שהיה גורם להצטמצמותו במקומות אחרים. Salvia pratensis (באנגלית Meadow clary) מצליח לשרוד כמושבה קטנה בערבות הברומית.

במישור סולסברי יש צמחיית טחבים מגוונת ובה שבעה מינים נדירים ברמה לאומית שהולכים ונעשים נדירים באתרי ערבות עשב קירטוניות אחרות, כולל Barbula acuta‏, Phascum curvicolle‏, Pleurochaete squarrosa‏, Thuidium abietinum ו-Weissia sterilis.

אף שיש מעט התפתחות של בתה במישור, עובדה בולטת היא ששטחים נרחבים של ערבות העשב הקירטוניות נשארו פתוחים, כשרק מינים מעוצים מעטים פלשו אליו. ראויים לציון במיוחד הם חורשות גדולות של ערער מצוי (Juniperus communis) בבולפורד דאונס ובביקון היל. הן הצורה הזוחלת והן צורת הפירמידה של עץ זה קיימים ואתר זה, יחד עם פורטון דאון מדרום, הם הדוגמאות הטובות ביותר שנשארו באנגליה לסוג השפלה של הערער הקשור לקירטון ובתה מעורבת.

 
הפרפר Hamearis lucina
 
מין הדבורה Nomada armata
 
הסרטן הזעיר Chirocephalus diaphanus ממשפחת הזימרגלאים
 
כרוון

חרקיםעריכה

ערבות העשב המגוונות במבנן ומבחינה בוטנית תומכות במגוון נרחב של חסרי חוליות נדירים שבית הגידול שלהם הם גבעות הקירטון הנרחבות שיש להם חשיבות בהבטחת שרידותם.

  • פרפרים – המישור הוא מעוז חשוב למיני הפרפרים של גבעות הקירטון שאוכלוסיותיהם נמצאות בהידרדרות. ריכוז גבוה של מושבות של שלושה מינים נדירים מבחינה לאומית, Polyommatus bellargus (באנגלית Adonis blue)‏, Hamearis lucina (באנגלית Duke of Burgundy), והאוכלוסייה הגדולה ביותר של Euphydryas aurinia (באנגלית Marsh fritillary) חיים על גבעות הקירטון. מושבה של Thecla betulae (באנגלית Brown hairstreak) שוכנת במזרח מישור סולסברי באחד משני מיקומים בווילטשייר. קיימות גם אוכלוסיות חזקות של מינים אחרים של פרפרי גבעות הקירטון כגון Polyommatus coridon (באנגלית Chalkhill blue) ו-Argynnis aglaja (באנגלית Dark green fritillary). סטירית סלעים אפורה (Hipparchia semele) יוצאת דופן בהיותה פרפר שנמצא לעיתים רחוקות רחוק מן החוף.
  • עשים – במישור יש מקבץ יוצא דופן של שני מיני עשים נדירים מאוד, 36 מיני עשים נדירים מבחינה לאומית ושני מיני עשים אזוריים ראויים לציון. מרביתם התמחו בבית גידול של גבעות הקירטון או שהם תלויים חלקית בגבעות הקירטון. המין הנדיר מאוד Adscita globulariae (באנגלית Scarce forester) נוכח באזור, ובין המינים הרבים של עשים נדירים לאומית: Adscita geryon (באנגלית Cistus forester)‏, Bembecia ichneumoniformis (באנגלית six-belted clearwing)‏, Phibalapteryx virgata (באנגלית Oblique striped)‏, Eupithecia pimpinellata (באנגלית pimpernel pug)‏, Eupithecia subumbrata (באנגלית Shaded pug) ו-Hemaris tityus (באנגלית Narrow-bordered bee hawk moth). זחלים של עשים אלו ניזונים מהצמחים הגדלים בערבות העשב הקירטוניות הנפוצים ברחבי המישור. עשים נדירים לאומית אחרים כדוגמת Synanthedon andrenaeformis (באנגלית Orange-tailed clearwing) תלויים בבתי הגידול של צמחיית הבתה.
  • דבורים – הפאונה של הדבורים עשירה במינים התלויים בערבות העשב הקירטוניות. במישור קיימת אחת משתי האוכלוסיות היחידות בבריטניה של המין Melitta dimidiata (באנגלית Mining bee) המצוי בסיכון, ושני מינים בסיכון נוספים שקיימים בו הם Andrena hattorfiana והטפיל של הקן שלו Nomada armata (באנגלית Cuckoo bee). המישור הוא אתר פנים יבשתי נדיר למין הנדיר Bombus humilis (באנגלית Brown-banded carder bee), והאתר היחיד בשפלה באנגליה של Bombus soroeensis (באנגלית Broken-belted bumblebee).
  • זבובים – הזבובאים כוללים ארבעה מינים נדיר המצוינים בספר האדום של בריטניה התלויים בערבות העשב הקירטוניות: Chaetorellia loricata‏, Urophora solstitialis‏, Terellia vectensis ו-Volucella inflata ממשפחת הרחפניים.
  • סרטנים – מחקרים הראו שמישור סולסברי הוא אתר חשוב לסרטן נדיר המצוין בספר האדום של בריטניה, הסרטן הזעיר Chirocephalus diaphanus ממשפחת הזימרגלאים התלוי לקיומו בשלוליות זמניות, בית גידול נדיר ההולך ומתמעט. בתי גידול מסוג זה נוצרו במישור כאשר תנועת הטנקים המתמשכת לאורך ערבות העשב הקירטוניות יצרה שקעים שבהם נאספים מי גשמים.
  • אחרים – חסרי חוליות אחרים הנדירים מבחינה לאומית שייכים לסדרות החגבאים (חגבים וצרצרים), פשפשים וחיפושיות. סדרת החיפושיות כולל את המין Cantharis fusca ממשפחת הקנתריתיים המצוין בספר האדום של בריטניה.

עופותעריכה

האזור כולו הוא בעל חשיבות לאומית ובינלאומית עבור עופות מקננים ועופות חורפים. בין העופות שבעה מינים המפורטים בנספח 1 של ההנחיות של האיחוד האירופי על שימור עופות הבר, אוכלוסיות של שישה מינים של עופות המצוינים בספר האדום של בריטניה, וכמה מינים של עופות המועמדים להיכנס לספר האדום. בין העופות המקננים שלושה מינים ראויים לציון במיוחד. עד 20 זוגות של כרווניים המייצגים 12% מהאוכלוסייה הבריטית מקננים במישור. האזור מהווה כ-20% מרישומי קינון של שלווים בבריטניה בכל שנה, ומספר הבזים המקננים בו עולה על 1% מהאוכלוסייה הבריטית על בסיס קבוע. מינים מקננים חשובים אחרים כוללים: איית צרעים, תנשמת לבנה, ינשוף עצים, זמיר הירדן, דוחל, דוחל חום-גרון, סלעית, גיבתון עפרוני, ומדי פעם זרון פס (Circus pygargus).

מקבץ העופות המקננים מגוון בצורה יוצאת דופן בהתייחס לאתר ערבת עשב בריטית יבשה. בחורף המישור הוא אזור חשוב ללהקות של קיכלים, פרושים וגיבתונים התרות אחר מזון. ציפורים אלו והיונקים הקטנים המצויים בשפע הם טרף לדורסים כדוגמת זרון תכול (Circus cyaneus), בז גמדי וינשוף שדות. זרונים תכולים מתקבצים בכמויות גדולות בבריטניה בחורף, והמישור הוא אתר קינון חורפי למין זה בדרום אנגליה.

ב-2003 הושבה החובה הגדולה לבריטניה במישור סולסברי.[6]

נחשים ודו-חייםעריכה

מינים מעניינים אחרים במישור סולסברי כוללים את מין הטריטון Triturus cristatus (באנגלית Great crested newt). טריטון זה חי בבריכות טל לרוחב המישור ובשלוליות לאורך הנהר וינטרבורן, יחד עם מין הטריטון Lissotriton vulgaris (באנגלית Smooth newt), צפרדע מצויה (Rana temporia) וקרפדה מצויה. נחש מים אירופי נצפים לעיתים קרובות בסמוך לשלוליות וכמו כן חיים במישור לטאה משריצה (Zootoca vivipara), קמטן שביר (Anguis fragilis) וצפע אירופאי.

בתרבותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מישור סולסברי בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ Chalk Group יחידה ליתוסטרטיגרפית של שכבות של קירטון בדרום ובמזרח אנגליה
  2. ^ באנגלית downs, מילה שמקורה קלטי המתארת גבעות קירטון האופייניות לדרום אנגליה
  3. ^ תרגום מילולי של המקור באנגלית causewayed enclosure. אתר שהוקף בחפיר שבו הייתה סוללה אחת או יותר ששימשה למעבר החפיר
  4. ^ אתר נאוליתי הבנוי משני חפירים קונצנטריים ובו סוללה אחת

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Guglielmo Marconi and Early Systems of Wireless Communication
  2. ^ "A Better Defence Estate". Ministry of Defence. נובמבר 2016. עמ' 17. ארכיון ארכיון מהמקור מ-8 November 2016. 
  3. ^ Salisbury Plain Training Area
  4. ^ "The Defence Training Estate – Detailed guidance". Ministry of Defence of the United Kingdom. 12 בדצמבר 2012. ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 September 2013. 
  5. ^ "Forces radio stations merge". Salisbury Journal. 12 ביוני 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-9 November 2016. 
  6. ^ James Owen, 2003. "Tall As a Deer, Huge U.K. Bird Staging a Comeback
  7. ^ "Salisbury Plain (Roud 1487)". mainlynorfolk.info. ארכיון ארכיון מהמקור מ-3 May 2018. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2018.