ממלכת אבחזיה

ממלכת אבחזיה (בגאורגית: აფხაზთა სამეფო, אפּחאזתא סאמֶפּוֹ) הידועה גם בשם ממלכת אבחזיה-אגריסי או ממלכת האבחזים. ממלכה פיאודלית מימי הביניים בקווקז. הממלכה התקיימה משנות השמונים של המאה השמינית ועד לאיחוד גאורגיה לממלכה הגאורגית המאוחדת, (ברצף שושלתי העובר בתורשה), עם ממלכת הגאורגים, איחוד שהתבצע בשנת 1008.

ממלכת אבחזיה

גאוגרפיה
יבשת	אירואסיה
היסטוריה
תאריכי הקמה	778
תאריכי פירוק	1008
ישות קודמת	Avasgia
ישות יורשת	ממלכת גאורגיה

בעיה היסטוריוגרפית

ממלכת אבחזיה, 830-1020

העדויות על ההיסטוריה המוקדמת של הממלכה מקורן ב: הרשומות הגאורגיות,

הארמניות, הביזנטיות והמוסלמיות. עדויות הנתמכות בממצאים ארכאולוגיים ואפיגרפיים חדשים.

במחקר ההיסטוריוגרפי על הממלכה האבחזית, עלתה השאלה לגבי אופי המשפחות השליטות, וההרכב האתני שלהן. זו גם נקודת המחלוקת בין ההיסטוריונים הגאורגים המודרניים לבין ההיסטוריונים האבחזים. הסיבה למחלוקת נעוצה במיעוט המקורות הראשוניים בנושאים אלה. רוב ההיסטוריונים האבחזים טוענים כי הממלכה נוסדה כתוצאה מהתגבשות מוקדמת של שבטים אבחזים, שאיפשרה להם להגדיל את שליטתם על האזורים השכנים. מאידך, ההיסטוריונים הגאורגיים טוענים שהממלכה הייתה לגמרי גאורגית.

את הזהות האתנית של חלקי האוכלוסייה השונים בממלכה ניתן לייחס בראש ובראשונה לעובדה כי המושג "אבחזים" (או "אבחזיה") היה בשימוש, באותה תקופה ואף מאוחר יותר, עבור כלל תושבי הממלכה, שכללו גאורגים, מגרלים, לאזים וסוואנים, וכנראה גם את האבחזים המודרניים, אבסגוי, אפסילה והזיגים. נראה כי, אחוז משמעותי (אולי אף הרוב) של דוברי גאורגית (או ליתר דיוק שפות כרתווליות), התחברו לשלטון המלכים האבחזים, במטרה להיפטר מהשליטה הפוליטית והתרבותית של הביזנטים, הביא את הגאורגים לידי זניחת השפה היוונית כשפת הנאורות ההשכלה והתרבות.

היסטוריה מוקדמת

אבחזיה או אבסגיה, כפי שמופיעה במקורות הקלאסיים, הייתה, בימים שקדמו לממלכה, חלק מקולכיס ומאוחר יותר אגריסי (לזיקה), עד לשנות התשעים של המאה השביעית. לאחר מכן נסיכות תחת המרות של האימפריה הביזנטית. היא השתרעה בעיקר לאורך חוף הים השחור בצפון-מערב גאורגיה וכללה את סמגרלו ואבחזיה של היום, וצפונה לתוך שטחי מחוז קרסנודר שברוסיה של היום. בירתה של הממלכה הייתה אנאקופיה. הגבול בין הממלכה לאגריסי נמשך לאורך נהר קליסורה.

הממלכה האבחזית נשלטה על ידי ארכון (או על פי מקורות גאורגיים אריסתווי), ששלטונו עבר בירושה, שתפקד בפועל כמשנה למלך של הביזנטים. הממלכה הייתה בעיקרה נוצרית והעיר פיטיוס הייתה מקום מושבו של הארכיבישוף והיה תחת חסותו הישירה של פטריארך קונסטנטינופול.

בשנת 736, רדפו הערבים אחר הנסיכים הגאורגים הנמלטים, האחים מיר מאגריסי וארצ'יל מכארתלי והגיעו לאבחזיה. בבואם נתקלו בדיזנטריה שיטפונות ובהתנגדותו העקשנית של הארכון, לאון הראשון ובעלי בריתו, מכארתלי ואגריסי, שגרמו לנסיגתם. לאון הראשון נישא לביתו של מיר, ויורשו, לאון השני ניצל את איחוד השושלות כדי להשיג, בשנות השבעים של המאה השמינית, את השליטה על אגריסי. כנראה בדרך של המשך רציף של השלטון בלזיקה. הממשל החדש נחשב בחלק מהרשומות הגאורגיות (כמו למשל בחיבורו של לאונטי מרובלי, "חיי המלכים הגאורגים") והרשומות הארמניות (כמו למשל בחיבורו של הובאנס דראסחננאקרצי, "ההיסטוריה של ארמניה").

ההגנה המוצלחת מהערבים והניצחונות הטריטוריאליים החדשים הביאו את הנסיכים האבחזים מספיק כוח כדי לתבוע אוטונומיה מהאימפריה הביזנטית. לקראת שנת 786 לערך, השיג לאון את עצמאותו בעזרת הכוזרים. הוא הכתיר את עצמ ובתואר "מלך האבחזים" והעביר את בירתו לקוטאטיסי ( כיום כותאיסי), שבמערב גאורגיה. על פי הרשומות הגאורגיות, חילק לאון את ממלכתו לשמונה דוכסויות (סאאריסתוו): אבחזיה האמיתית, צחומי, בדיה, גוריה, רצ'ה, טאקוורי, סוואנתי, ארגוותי וכותאיסי.

התמה של צ'אלדיה באימפריה הביזנטית, 950 לספירה

התקופה המשגשגת ביותר של הממלכה האבחזית הייתה בין השנים 850-950. בשנים הראשונות של המאה העשירית השתרעה הממלכה, על פי המקורות הביזנטיים, לאורך חופי הים השחור לאורך שלוש מאות מיילים יוונים, מגבול התמה של כשדים ועד לפתח נהר ניקופסיס, כשהרי הקווקז מאחריה. הנטייה ההולכת וגוברת של הממלכה להתפשטות הובילה להתרחבות הממלכה ממזרח. החל מתקופת שלטונו של גיאורגי הראשון (872/873-878-879) שלטו המלכים האבחזיים גם על כארתלי, שבחלק המערבי של מזרח גאורגיה, והתערבו במערכת היחסים שבין הבגרטידים הגאורגיים לבין הבגרטידים הארמניים. בסביבות שנת 908 סיפח, המלך קונסטנטין השלישי (898/899-916/917), לבסוף חלק ניכר מכארתלי, והביא את ממלכתו עד כדי שכנות לשלטון הערבי בטביליסי. תחת שלטונו של בנו, גיאורגי השני (916/917-960), הגיעה הממלכה האבחזית לשיאה. במשך תקופה קצרה הכירו קאחתי, המחוז הגאורגי המזרחי ביותר, והרתי המחוז שנמצא בגבול גאורגיה ואלבניה, בריבונות האבחזית עליהן. כבעל ברית זמני של הביזנטים, שימש גיאורגי השני כפטרון הפעילות המיסיונרית של ניקולס מיסטיקוס (Νικόλαος Α΄ Μυστικός) באלאניה (אלאנים).

בגרט השני, מלך אבחזיה המלך האחרון של ממלכת אבחזיה

אף על פי כן, יורשיו של גיאורגי, לא היו מסוגלים לשמור על כוחה ושלמותה של הממלכה. בתקופת שלטונו של לאו השלישי (960-969) שחררו את עצמן מעול השלטון האבחזי. מלחמת אזרחים מרה, ומרידות של האצילים, שהחלו בתקופת שלטונו של דמטריוס השלישי (969-976), הביאו את הממלכה לאנרכיה מוחלטת בתקופת שלטונו של המלך האבחזי האומלל, תאודוריוס השלישי העיוור (976-978). במקביל, עברה ההגמוניה על עבר הקווקז לידי הבגרטים הגאורגיים מטאו-קלארג'תי. בשנת 978, תפס הנסיך הגאורגי, אחיינו (בן אחותו) של תאודוריוס חשוך הבנים, בגרט, בעזרת אביו המאמץ, דוד השלישי קורופלאטס. בשנת 1008, ירש בגרט את התואר "מלך מלכי הגאורגים" מאביו הביולוגי שנפטר. כך אוחדו שתי הממלכות תחת שלטון הבגרטיונים, ויסדו בפועל את הממלכה הגאורגית המאוחדת, שנקראה בשלב זה ממלכת הגאורגים והאבחזים.

הפלישה הסלג'וקית

המחצית השנייה של המאה האחת עשרה הייתה בסימן הפלישות ההרסניות של הממלכות הסלג'וקיות, שעד לסוף שנות הארבעים של אותה מאה הצליחו בבניית אימפריית נוודים נרחבת שכללה בתוכה את רוב מרכז אסיה ואיראן. בשנת 1071 הרסו צבאות הסלג'וקים, בראשות אלפ ארסלאן, את הצבא הביזנטי-ארמני בתגבור של כוחות רוסים, כוזרים, אלאנים, אוזסים, קומנים, פרנקים, גותים קרימנים, בולגרים, פצ'נגים, חלק מהמשמר הורנגי, צרפתים וגאורגים, בקרב מנזיקרט. ועד שנת 1081, נכבשו ונחרבו בידיהם ארמניה, אנטוליה, מסופוטמיה, סוריה ורוב גאורגיה.

בגאורגיה נותרו אבחזיה, האזורים ההרריים של סוואנתי, רצ'ה וחבי-חבסורתי, חופשיות משליטה סלג'וקית, והיוו כחוף מבטחים עבור הפליטים הרבים מהאזורים שהוחרבו. עד סוף 1099 הפסיק דוד הבנאי לשלם את המס השנתי לסלג'וקים והצליח להעביר את רוב השטחים הגאורגיים, מלבד הרתי וטביליסי שהייתה תחת שליטה של אמירות ערבית, לשליטה גיאורגית, כאשר אבחזיה וסוואנתי משמשות לו כבסיס עורפי מהימן. בשנים 1105-1124 ערך הצבא הגאורגי, בראשות דוד הבנאי, סדרת מערכות מבריקות כנגד הסלג'וקים והצליח לכבוש את יתר שטחי גאורגיה והוסיף עליהן את אזור ר'ישי-קבלה שבמערב שירוואן (شروان, Şirvan) וחלק ניכר מארמניה.

שליטים

רוב המלכים האבחזים, להוציא את ג'ון ואדרנסה מבית שאבליאני (ממוצא סוואני כפי הנראה), היו משושלת המוכרת לעיתים בהיסטוריה המודרנית כ"לאונידים" על שם המלך הראשון של השושלת לאון, או "אנוסידים", על שם הנסיך אנוס, האב הקדמון של השושלת כפי שטענה השושלת. ההיסטוריון סיריל טואומנוף מייחס את השם "אנוס" לאציל הגאורגי-אבחזי המאוחר יותר, אנצ'בדזה. על פי הנוהג, ממשיך מנין מלכי אבחזיה מהארכונים של אבסגיה. ישנה גם מידת מה של חוסר בהירות לגבי זמני המלוכה של כל מלך.

מקורות

• וסילי ברטולד וולדימיר מינורסקי, הערך "אבחזים", באנציקלופדיה של האסלאם
• גרהאם סמית, ויויאן לאו, אנדרו וילסון, אנט בוהר, אדוארד אלוורת' (1998), בניית אומה באזורי הגבול הפוסט-סובייטים: הפוליטיקה של הזהות הלאומית, עמ' 56-58, ISBN 0521599687, (באנגלית)

ראו גם

• מלך ממלכת אבחזיה
• נסיכות אבחזיה

לקריאה נוספת

• לבן גיגינאישווילי, "סיפורים מנוגדים באבחזיה ובגאורגיה. נקודת מבט שונה על אותה היסטוריה והחיפוש אחר האובייקטיביות", אפריל 2003, (באנגלית)
• סאיצ'י קיטאגאווה, תפקיד ההיסטוריוגרפיה בסכסוך האבחזי-גאורגי, (באנגלית)
• אנדאו אנדרסן, ההיסטוריה של אבחזיה בימי הביניים 620-1221, (באנגלית)
• גרגורי מינסקי (1997), על חורבות אימפריה: אתניות ולאומנות בברית המועצות לשעבר, מסת"ב 0313300445, (באנגלית)
• רונלד גריגור סאני (1994), יצירת האומה הגאורגית, עמ' 45, ISBN 0253209153, (באנגלית)
• רוברט תומסון (1996), שכתוב ההיסטוריה של הקווקז: אימוץ הכרוניקל הגאורגי על ידי ארמניה של ימי הביניים, הטקסט הגאורגי והאימוץ הארמני, מסת"ב 0198263732, (באנגלית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ממלכת אבחזיה בוויקישיתוף