ממלכת אבחזיה

ממלכת אבחזיהגאורגית: აფხაზთა სამეფო, אפּחאזתא סאמֶפּוֹ) הידועה גם בשם ממלכת אבחזיה-אגריסי או ממלכת האבחזים היא ממלכה פיאודלית מימי הביניים בקווקז, שהתקיימה משנות השמונים של המאה השמינית ועד לתחילת איחוד גאורגיה לממלכה הגאורגית המאוחדת, ברצף שושלתי העובר בתורשה, עם ממלכת הגאורגים בשנת 1008.

ממלכת אבחזיה
גאוגרפיה
יבשת אירואסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תאריכי הקמה 778 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק 1008 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת Avasgia עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות יורשת ממלכת גאורגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בעיה היסטוריוגרפית עריכה

 
ממלכת אבחזיה, 830-1020

מקורן של העדויות על ההיסטוריה המוקדמת של הממלכה הן בעיקר מהרשומות הגאורגיות, הארמניות, הביזנטיות והמוסלמיות, הנתמכות בממצאים ארכאולוגיים ואפיגרפיים חדשים.

בעיית המחקר ההיסטוריוגרפי לגבי הממלכה האבחזית, היא במיוחד השאלה לגבי אופי המשפחות השליטות וההרכב האתני שלהן. זו גם הנקודה העיקרית הנתונה במחלוקת בין ההיסטוריונים הגאורגים המודרניים לבין ההיסטוריונים האבחזים. הסיבה למחלוקת נעוצה בעובדת מיעוט המקורות הראשוניים בנושאים אלה. רוב ההיסטוריונים האבחזים טוענים כי הממלכה נוסדה כתוצאה מהתגבשות מוקדמת של שבטים אבחזים, שאיפשרה להם להגדיל את שליטתם על האזורים השכנים. מאידך, מפריכים ההיסטוריונים הגאורגיים את הטענה, וחלקם אף טוענים שהממלכה הייתה לגמרי גאורגית.

את הזהות האתנית של חלקי האוכלוסייה השונים בממלכה ניתן לייחס בראש ובראשונה לעובדה כי המושג "אבחזים" (או "אבחזיה") היה בשימוש, באותה תקופה ואף מאוחר יותר, עבור כלל תושבי הממלכה, שכללו גאורגים, מגרלים, לאזים וסוואנים, וכנראה גם את האבחזים המודרניים, אבסגוי, אפסילה והזיגים. נראה כי, אחוז משמעותי (אולי אף הרוב) של דוברי גאורגית (או ליתר דיוק שפות כרתווליות), התחברו לשלטון המלכים האבחזים, במטרה להיפטר מהשליטה הפוליטית והתרבותית של הביזנטים, הביא את הגאורגים לידי זניחת השפה היוונית כשפת הנאורות ההשכלה והתרבות[1][2].

היסטוריה מוקדמת עריכה

אבחזיה או אבסגיה, כפי שמופיעה במקורות הקלאסיים, הייתה, בימים שקדמו לממלכה, חלק מקולכיס ומאוחר יותר אגריסי (לזיקה), עד לשנות התשעים של המאה השביעית. לאחר מכן נסיכות תחת המרות של האימפריה הביזנטית. היא השתרעה בעיקר לאורך חוף הים השחור בצפון-מערב גאורגיה וכללה את סמגרלו ואבחזיה של היום, וצפונה לתוך שטחי מחוז קרסנודר שברוסיה של היום. בירתה של הממלכה הייתה אנאקופיה. הגבול בין הממלכה לאגריסי נמשך לאורך נהר קליסורה.

הממלכה האבחזית נשלטה על ידי ארכון (או על פי מקורות גאורגיים אריסתווי), ששלטונו עבר בירושה, שתפקד בפועל כמשנה למלך של הביזנטים. הממלכה הייתה בעיקרה נוצרית והעיר פיטיוס הייתה מקום מושבו של הארכיבישוף והיה תחת חסותו הישירה של פטריארך קונסטנטינופול.

בשנת 736, רדפו הערבים אחר הנסיכים הגאורגים הנמלטים, האחים מיר מאגריסי וארצ'יל מכארתלי והגיעו לאבחזיה. בבואם נתקלו בדיזנטריה שיטפונות ובהתנגדותו העקשנית של הארכון, לאון הראשון ובעלי בריתו, מכארתלי ואגריסי, שגרמו לנסיגתם. לאון הראשון נישא לביתו של מיר, ויורשו, לאון השני ניצל את איחוד השושלות כדי להשיג, בשנות השבעים של המאה השמינית, את השליטה על אגריסי. כנראה בדרך של המשך רציף של השלטון בלזיקה. הממשל החדש נחשב בחלק מהרשומות הגאורגיות (כמו למשל בחיבורו של לאונטי מרובלי, "חיי המלכים הגאורגים") והרשומות הארמניות (כמו למשל בחיבורו של הובאנס דראסחננאקרצי, "ההיסטוריה של ארמניה").

ההגנה המוצלחת מהערבים והניצחונות הטריטוריאליים החדשים הביאו את הנסיכים האבחזים מספיק כוח כדי לתבוע אוטונומיה מהאימפריה הביזנטית. לקראת שנת 786 לערך, השיג לאון את עצמאותו בעזרת הכוזרים. הוא הכתיר את עצמ ובתואר "מלך האבחזים" והעביר את בירתו לקוטאטיסי ( כיום כותאיסי), שבמערב גאורגיה. על פי הרשומות הגאורגיות, חילק לאון את ממלכתו לשמונה דוכסויות (סאאריסתוו): אבחזיה האמיתית, צחומי, בדיה, גוריה, רצ'ה, טאקוורי, סוואנתי, ארגוותי וכותאיסי[3].

 
התמה של צ'אלדיה באימפריה הביזנטית, 950 לספירה

התקופה המשגשגת ביותר של הממלכה האבחזית הייתה בין השנים 850-950. בשנים הראשונות של המאה העשירית השתרעה הממלכה, על פי המקורות הביזנטיים, לאורך חופי הים השחור לאורך שלוש מאות מיילים יוונים, מגבול התמה[4] של כשדים ועד לפתח נהר ניקופסיס, כשהרי הקווקז מאחריה. הנטייה ההולכת וגוברת של הממלכה להתפשטות הובילה להתרחבות הממלכה ממזרח. החל מתקופת שלטונו של גיאורגי הראשון (872/873-878-879) שלטו המלכים האבחזיים גם על כארתלי, שבחלק המערבי של מזרח גאורגיה, והתערבו במערכת היחסים שבין הבגרטידים הגאורגיים לבין הבגרטידים הארמניים. בסביבות שנת 908 סיפח, המלך קונסטנטין השלישי (898/899-916/917), לבסוף חלק ניכר מכארתלי, והביא את ממלכתו עד כדי שכנות לשלטון הערבי בטביליסי. תחת שלטונו של בנו, גיאורגי השני (916/917-960), הגיעה הממלכה האבחזית לשיאה. במשך תקופה קצרה הכירו קאחתי, המחוז הגאורגי המזרחי ביותר, והרתי המחוז שנמצא בגבול גאורגיה ואלבניה, בריבונות האבחזית עליהן. כבעל ברית זמני של הביזנטים, שימש גיאורגי השני כפטרון הפעילות המיסיונרית של ניקולס מיסטיקוס (Νικόλαος Α΄ Μυστικός)[5] באלאניה (אלאנים).

 
בגרט השני, מלך אבחזיה המלך האחרון של ממלכת אבחזיה

אף על פי כן, יורשיו של גיאורגי, לא היו מסוגלים לשמור על כוחה ושלמותה של הממלכה. בתקופת שלטונו של לאו השלישי (960-969) שחררו את עצמן מעול השלטון האבחזי. מלחמת אזרחים מרה, ומרידות של האצילים, שהחלו בתקופת שלטונו של דמטריוס השלישי (969-976), הביאו את הממלכה לאנרכיה מוחלטת בתקופת שלטונו של המלך האבחזי האומלל, תאודוריוס השלישי העיוור (976-978). במקביל, עברה ההגמוניה על עבר הקווקז לידי הבגרטים הגאורגיים מטאו-קלארג'תי. בשנת 978, תפס הנסיך הגאורגי, אחיינו (בן אחותו) של תאודוריוס חשוך הבנים, בגרט, בעזרת אביו המאמץ, דוד השלישי קורופלאטס. בשנת 1008, ירש בגרט את התואר "מלך מלכי הגאורגים" מאביו הביולוגי שנפטר. כך אוחדו שתי הממלכות תחת שלטון הבגרטיונים, ויסדו בפועל את הממלכה הגאורגית המאוחדת, שנקראה בשלב זה ממלכת הגאורגים והאבחזים.

הפלישה הסלג'וקית עריכה

המחצית השנייה של המאה האחת עשרה הייתה בסימן הפלישות ההרסניות של הממלכות הסלג'וקיות, שעד לסוף שנות הארבעים של אותה מאה הצליחו בבניית אימפריית נוודים נרחבת שכללה בתוכה את רוב מרכז אסיה ואיראן. בשנת 1071 הרסו צבאות הסלג'וקים, בראשות אלפ ארסלאן, את הצבא הביזנטי-ארמני בתגבור של כוחות רוסים, כוזרים, אלאנים, אוזסים, קומנים, פרנקים, גותים קרימנים, בולגרים, פצ'נגים, חלק מהמשמר הורנגי, צרפתים וגאורגים, בקרב מנזיקרט. ועד שנת 1081, נכבשו ונחרבו בידיהם ארמניה, אנטוליה, מסופוטמיה, סוריה ורוב גאורגיה.

בגאורגיה נותרו אבחזיה, האזורים ההרריים של סוואנתי, רצ'ה וחבי-חבסורתי, חופשיות משליטה סלג'וקית, והיוו כחוף מבטחים עבור הפליטים הרבים מהאזורים שהוחרבו. עד סוף 1099 הפסיק דוד הבנאי לשלם את המס השנתי לסלג'וקים והצליח להעביר את רוב השטחים הגאורגיים, מלבד הרתי וטביליסי שהייתה תחת שליטה של אמירות ערבית, לשליטה גיאורגית, כאשר אבחזיה וסוואנתי משמשות לו כבסיס עורפי מהימן. בשנים 1105-1124 ערך הצבא הגאורגי, בראשות דוד הבנאי, סדרת מערכות מבריקות כנגד הסלג'וקים והצליח לכבוש את יתר שטחי גאורגיה והוסיף עליהן את אזור ר'ישי-קבלה שבמערב שירוואן (شروان, Şirvan) וחלק ניכר מארמניה.

שליטים עריכה

רוב המלכים האבחזים, להוציא את ג'ון ואדרנסה מבית שאבליאני (ממוצא סוואני כפי הנראה), היו משושלת המוכרת לעיתים בהיסטוריה המודרנית כ"לאונידים" על שם המלך הראשון של השושלת לאון, או "אנוסידים", על שם הנסיך אנוס, האב הקדמון של השושלת כפי שטענה השושלת. ההיסטוריון סיריל טואומנוף מייחס את השם "אנוס" לאציל הגאורגי-אבחזי המאוחר יותר, אנצ'בדזה[6]. על פי הנוהג, ממשיך מנין מלכי אבחזיה מהארכונים של אבסגיה. ישנה גם מידת מה של חוסר בהירות לגבי זמני המלוכה של כל מלך.

מקורות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ממלכת אבחזיה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אלכסנדר זברב (בריסל, 1966), סכסוכים אתניים בקווקז 1988-1994, (באנגלית)
  2. ^ גאורגה אנצ'בדזה, "הממלכה הגאורגית-אבחזית", 2000, באתר מרכז האזרחים לבניית שלום, "אספקטים בסכסוך הגאורגי-אבחזי", (באנגלית)
  3. ^ וחושטי, "ההיסטוריה של אגריסי, אבחזתי ואימרתי" חלק ראשון, (ברוסית)
  4. ^ תמה (θέμα) - יחידה (מחוז) צבאית ומינהלית של האימפריה הביזנטית
  5. ^ ניקולס מיסטיקוס (Νικόλαος Α΄ Μυστικός) - פטריארך קונסטנטינופול ממרץ 901 ועד לפברואר 906 וממאי 912 ועד למותו בשנת 925
  6. ^ סטיפן ראפ (2004), מחקרים על ההיסטוגרפיה של גאורגיה בימי הביניים,עמ' 481-484, ISBN 9042913185, (באנגלית)