מנזר אותימיוס

אתר ארכאולוגי השוכן במרכזו של מישור אדומים

מנזר אותימיוס (נכתב גם אבטימיוס) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במרכזו של מישור אדומים, אזור התעשייה של מעלה אדומים, כקילומטר מדרום לנחל אוג. במקום נמצאים שרידיו של מנזר אשר נוסד בשנת 428 בידי אותימיוס הקדוש, מראשוני הנזירים במדבר יהודה.

מנזר אותימיוס
היסטוריה
נבנה המאה ה־5 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג מנזר ביזנטי
אתר ארכאולוגי
מצב שמור
גישה לציבור מנוהל בידי רשות הטבע והגנים
הערות הביקור במקום הוא לקבוצות בלבד, בתשלום ובתיאום מראש
אתר אינטרנט מנזר אותימיוס, באתר רשות הטבע והגנים
מיקום
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מישור אדומים
קואורדינטות 31°47′33″N 35°20′10″E / 31.7923838°N 35.3361976°E / 31.7923838; 35.3361976
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים האתר

היסטוריה עריכה

ב-428 ייסד אותימיוס ייסד את המנזר. נוסד תחילה כלאורה ובו כנסייה שסביבה נבנו 12 תאי מגורים לנזירים. במנזר נערך, בין היתר, ריפוי חולים. ב-482, מספר שנים לאחר מותו של אותימיוס בשנת 473, הפך המנזר לקוינוביון, הוא הוקף חומה ובמרכזו הוקמה כנסייה חדשה. במנזר נחצבו בור מים גדול שסיפק את צורכי הנזירים ואיפשר לקיים באתר בוסתן. כשהבור נתגלה מאות שנים רבות אחר כך, הוא עוד היה בשימושו של שבט בדואי מקומי. אותמיוס עצמו נקבר בקריפטה מתחת לקפלה קטנה שנבנתה במרכז המתחם, וזו השתמרה. המנזר נפגע ברעידת אדמה בשנת 660 אך שוקם והמשיך להתקיים עד המאה ה-13. הכניסה למנזר עצמו נבנתה בתקופה הצלבנית. במאה ה-13 הפך האתר לחאן דרכים אשר נודע בשם "חאן אל-אחמר" (החאן האדום), וננטש באופן סופי בתקופה העות'מאנית.

אורכו של האתר כ-90 מטרים ורוחבו כ-80 מטרים. נוסף על בור המים, שרידי הכנסיות והקריפטה, נשתמרו בו תאי נזירים, אכסניה, פסיפס ותעלות מים. במקום אף שוכנת קריפטה שבה עצמותיו של אותימיוס.

האתר לא היה נגיש לקהל עד שנת 2010, עת הועבר לניהולה של רשות הטבע והגנים. ביקור במקום מותנה בתיאום מראש לקבוצות בלבד המבקרות במוזיאון השומרוני הטוב.[1]

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנזר אותימיוס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ כרמלי, גלעד (2021-12-23). "חד פעמי: מנזר משנת 428 ששוכן ליד סניף של "רמי לוי" ייפתח מחר למבקרים". Ynet. נבדק ב-2022-01-02.
  2. ^ קמחי, רמי, על מקורותיה הספרדיים הרנסנסיים של הטרילוגיה האלכסנדרונית ליצחק גורמזאנו גורן, Moreshet Israel, 2019, עמ' 217–236 doi: 10.26351/mi/17/8