לוקהיד F-117 נייטהוק

מטוס הקרב החמקן הראשון בעולם
(הופנה מהדף F-117 נייטהוק)
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

לוקהיד F-117 נייטהוקאנגלית: Lockheed F-117 Nighthawk) הוא מטוס הקרב החמקן הראשון בעולם. הוא פותח בחשאי באזור 51 על ידי חברת לוקהיד האמריקאית, ונחשף לציבור רק בנובמבר 1989 בבסיס נליס של חיל האוויר האמריקני בנבדה, למרות שהיה בשירות האמריקנים משנת 1983, והשתתף בפלישה לפנמה בשנת 1989. המטוס היה בשירות חיל האוויר האמריקני בלבד.

F-117 נייטהוק
F-117 Nighthawk
F-117 Nighthawk Front.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תקיפה חמקן
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן לוקהיד קורפוריישן
טיסת בכורה 18 ביוני 1981
תקופת שירות 15 באוקטובר 198322 באפריל 2008
צוות 1
יחידות שיוצרו 64
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מחיר 42.6 מיליון דולר. 111.2 מיליון דולר בשקלול עלויות פיתוח.[דרוש מקור]
ממדים 
אורך 20.09 מטר
גובה 3.78 מטר
מוטת כנפיים 13.20 מטר
שטח כנפיים 73 מ"ר
משקל ריק 13,381 ק"ג (29,500 ליברות)
משקל המראה מרבי 23,814 ק"ג (52,500 ליברות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 1,040 קמ"ש (646 מייל לשעה)
טווח טיסה מרבי 2,110 ק"מ (1311 מייל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חימוש 
פצצות תא חימוש פנימי לשני כלי נשק מהסוגים הבאים:
GBU-10 Paveway II ,GBU-12 Paveway II
,GBU-27 Paveway III ,BLU 109 ,WCMD ועוד.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
שני מנועי סילון טורבו-מניפה ג'נרל אלקטריק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים
LOCKHEED F-117A NIGHT HAWK.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מטוס זה נבנה במטרה לפעול בשטח אויב מבלי להתגלות במכ"ם. דרישה זו הכתיבה את צורתו יוצאת הדופן. המטוס בנוי ברובו מחומרים מרוכבים אל מתכתיים, שאינם מחזירים אותות מכ"ם, וצורתו הזוויתית מיועדת להפחית את הד המכ"ם שלו. כונסי האוויר שלו מכוסים רשת שמסתירה את החלקים הנעים והחמים של קדמת המנוע וכך מקטינה את חתימת המכ"ם שלו ונחירי הפליטה בנויים כמלבנים מוארכים שמפזרים את החום ומקטינים את החתימה התת-אדומה של המטוס. בנוסף הוא צבוע בצבע סופג מכ"ם שמקטין גם הוא את החזרת אותות המכ"ם. תכונות אלו מקשות על סוללות נ"מ ומטוסי קרב עוינים לגלותו ולשגר עליו חימוש.

חימושו של המטוס, טילים או פצצות, נמצא בתא פנימי בבטן המטוס כדי להימנע מחתימת המכ"ם שהם יוצרים. F-117 הוא מטוס קרב, אך תוכנן בעיקר על מנת לתקוף כוחות קרקע. המטוס חסר תותח וחימושו העיקרי הוא פצצות מונחות לייזר דוגמת GBU-12 ו-GBU-24. חסרונו העיקרי ביחס למטוסי קרב אחרים הוא שלמטוס אין יכולת לשאת טילי אוויר-אוויר על כנפיו, שוב משיקולי חמקנות. ב-F-22 ראפטור, מטוס העליונות האווירית החדש של חיל האוויר האמריקאי, נפתרה בעיה זו על ידי פיתוח יכולת שיגור טילי אוויר-אוויר מתוך תא פנימי בבטן המטוס.

היסטורית פיתוחעריכה

 
פס הייצור של ה-F 117 בידי סדנת הבואשים.
 
"האב בלו" (Have Blue), האב טיפוס של ה-F 117.
  ערך מורחב – סדנת הבואשים

במהלכה של מלחמת וייטנאם, טילי קרקע-אוויר המודרכים בידי מכ"ם גבו מחיר כבד מחיל האוויר האמריקאי. בתגובה לכך, החל הפיתוח של חמקן, שיועד להיות בלתי-נראה עבור מכ"ם. בדומה לווייטנאם כך היה גם במלחמת יום הכיפורים, כאשר מטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום בשירות חיל האוויר הישראלי ספגו אבדות כבדות מצד מערכות סוללת ה-2K12 קוב שהייתה בשירות צבא מצרים[1]. התאוריה המקורית של החמקן פותחה בידי הפיזיקאי והמתמטיקאי הסובייטי פיוטר אופימצב (Пётр Уфимцев; יליד 1931). ב-1964 פרסם אופימצב תאוריה לפיה התדר החוזר של המכ"ם אינו תלוי בגודלו של המטוס אותו הוא קולט, אלא חתך זווית הראש שלו. אופימצב טען שהוא יכול לחשב את חתך טווח הראיה של המכ"ם לרוחב פני הכנף ולאורך שפתו. על בסיס השערה זאת, העריך אופימצב כי אפילו מטוס גדול יכול לשמש כחמקן. בהתחשב בפיתוח האווירי של אותה העת, עבודתו של אופימצב לא הוערכה עקב היותה לא-יציבה. היה זה רק שנים מאוחר יותר כאשר אנליסט בשירות לוקהיד מרטין עבר על פני עבודתו של אופימצב ונעזר בה עבור פיתוח החמקן האמריקאי[2].

פריצת דרך ראשונית בפיתוח המטוס הגיע לבסוף מצדה של מחלקת "סדנת הבואשים" של תאגיד לוקהיד מרטין. ב-1975 הניחו מהנדסים שמשטחים מעוקלים משקפים תדרי מכ"ם לכיוונים רבים, באופן דומה לכך שבועת סבון משקפת את אור השמש. הונח כי במצב שבו זוויות המטוס יהיו שטוחות, בדומה לצלעותיו של יהלום, מספר החזרי התדרים יוגבל באופן משמעותי. הדרישות לשינוי זוויות המבנה של המטוס הובילו להידבקות הכינוי "יהלום חסר תקווה" שכן היו ספקות רבות לגבי היכולת לתפעל את מטוס שכזה ורק לאחר לחץ ממושך העניקה DARPA אשרה לקידום ההצעה של לוקהיד ב-1977[3]. בראש תוכנית הפיתוח עמד בן ריץ' (Ben Rich), שפעל תחת הדירקטור של סדנת הבואשים, קלארנס "קלי" ג'ונסון, ובהמשך גם ירש אותו.

הפיזיקאי ג'יימס קלרק מקסוול בזמנו פרסם מערך משוואות שיכולות לנבא כיצד גוף בעל צורה נתונה יפזר, או ישקף, קרינה אלקטרומגנטית. שני מהנדסי סדנת הבואשים, ביל שרודר (Bill Schroeder) ודניס אוברהולזר (Dennis Overholser) פיצחו את המשוואות של מקסוול ביחס להצעות של ריץ' בשנת 1975[4]. עבור הוכחת היתכנות של ההצעה של ריץ' עבור חמקן, החלו בסדנת הבואשים בפיתוח האב טיפוס של ה-F 117, "האב בלו" (Have Blue), אשר יצא לטיסת בכורה בינואר או פברואר 1978[5]. מחירו של האב טיפוס 37 מיליון דולר אמריקאי[4]. במהלך ניסויי האב טיפוס נעשה שימוש במערכת טוס-על-חוט המבוסס על המערכת של ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון[1]. לאחר הצלחת מערכת הטוס-על-חוט בייצוב האב טיפוס, החל הפיתוח של ה-F 117 מתוכו. המשטחים ופרופילי הקצוות הותאמו לכך שמכ"ם עוין ישקף אותות קרן צרה ככל הניתן, שיופנו על כל מקרה הרחק מגלאי המכ"ם של האויב. לכל הדלתות והלוחות הנפתחים במטוס נבנו קצוות משוריינים קדימה ואחורה כדי לשקף מכ"ם. מבנה המטוס בנוי בעיקר מאלומיניום, עם טיטניום באזורי המנוע ומערכות הפליטה. המשטח החיצוני של המטוס מצופה בחומר סופג מכ"ם (RAM). חתך המכ"ם של ה-F-117 נאמד בין 10 ס"מ ל-100 ס"מ[6].

טיסת הבכורה של ה-F 177 נעשתה ב-18 ביוני 1981. לוקהיד קורפוריישן בנתה 59 מטוסי F-117 בנוסף לחמשת מטוסי הפיתוח הראשונים במתקן הניסויים בברבנק, קלפורניה[7], שהועברו לאזור 51 בנבדה להרכבה והטסה, כאשר ה-F 117 המבצעי הראשון התקבל על ידי חיל האוויר של ארצות הברית ב-23 באוגוסט 1982[5]. ה-F 117 נכנס לשירות רשמי ב-15 באוקטובר 1983. מטוסי ה-F 117 תופעלו תחילה בידי היחידה הטקטית 4,450 שבסיסה בנליס. לקראת סוף 1989 פורסם פרויקט הפיתוח של החמקן לציבור הרחב. בעבור הפיתוח של ה-F 117 נדרשו מספר גורמי מפתח מצד גורמים בכירים, כגון תמיכה חזקה ומתמשכת בתכנית מבכירי מחלקת ההגנה וחיל האוויר, נכונות להאציל סמכויות לדרג המהנדסים בסדנת הבואשים, המאפשרת מענה מהיר לבעיות המבוססות על הבנה מעמיקה של קשיי הפיתוח וסובלנות על אף הסיכון וחוסר הוודאות ששרר לגבי תוצאות התוכנית[8].

מאפיינים כללייםעריכה

 
תרשים F-117.

הנעהעריכה

לנוכח הצורה האווירודינמית הבלתי-יציבה של ה-F 117, הוא מונע על בסיס הנעה וקטורית עם 2 מנועי טורבו מניפה של חברת ג'נרל אלקטריק מדגם F404 בדחף של 48.0 קילו ניוטון. ההנעה הוקטורית משמשת עבור הטיית הסילון של המנועים ובכך כיוונון התנועה של המטוס[9]. הנעה וקטורית מאפשרת תמרונים שאינם אפשריים עבור מטוסים ללא הנעה וקטורית, תכונה הנקראת "תמרוניות-על" (super-maneuverability) המקנה להם יתרון גדול בקרב אוויר[10]. בעזרת התרמוניות-על ה-F 117 יכול לבצע המראה ונחיתה אנכית. מבנה המנועים מורכב מטיטניום אמיד בלחץ הסילון, אשר בשימוש בו יתרון של משקל ויתרון של כמות (ישנם מרבצי טיטניום גדולים באזור האגן הגדול)[11]. בנוסף להנעה הוקטורית נעשה כאמור גם שימוש בארבע מערכות בקרת טיסה טוס-על-חוט ממוחשבת התורמת בדיוק ובהורדת משקל בנוסף להליך הייצוב של המטוס[12].

סדרת מנועי 'ג'נרל אלקטריק F404'‏ (General Electric F404) הייתה מבין המנועים הרבגוניים ביותר מסוגה. זהו מנוע טורבו-סילון הכולל טורבינת גז המייצרת אנרגיה מכנית בעזרת בערה ומדחף הנעזר באנרגיה המכנית בשביל להסיע את האוויר. בין לבין המנוע בשימוש גם במטוסי בואינג F/A 18 הורנט, A-4SU סופר סקייהוק בשירות הכוחות המזוינים של סינגפור ומטוסים נוספים[13]. בתחילת שנות השמונים התקינה נורת'רופ גראמן את ה-F404 במטוס קרב חד-מנועי מסוג F-5, שבהמשך גם היה נתון לשימוש בנורת'רופ F-20 טייגרשארק[14]. בערך בתקופה שבה לוקהיד מרטין זכתה בחוזה עבור פיתוח ה-F 117 בשנת 1978, F 18 של מקדונל דאגלס הגיע לראשונה לשמיים. ג'נרל אלקטריק עיצבה את מנוע ה-F404 החדש במיוחד עבור ה-F 18. ה-F404, בעל מוניטין אמין לתחזוקה, קל משקל ובעל מחיר סביר, השיג מוניטין מוצלח במהרה. ה-F404 הפך גם לאפשרות מסקרנת עבור ה-F 117, שהיה באותה העת בפיתוח סודי. ללא ידיעה של כמעט איש מלבד המהנדסים בפס ייצור של ג'נרל אלקטריק במסצ'וסטס, הפיתוח של מנוע נוסף עבור ה-F 117 נשמר בסודיות מוחלטת. זו הייתה גרסה כמעט זהה ל-F404 של ה-F 18. המנועים שיועדו עבור F-117 הופרדו בפס הייצור שבו נבנו מאלו שיועדו עבור ה-F 18[15].

מנוע F404 שוקל כ-13,000 קילוגרם[16]. מהירות מרבית של ה-F 117: מאך 0.92 (617 מייל/שעה, 993 ק"מ/שעה), מהירות שיוט: 0.92 מאך. טווח טיסה מקסימלי: 1,720 ק"מ. גובה מרבי: 45,000 רגל (13,716 מטר). ב-F 117 ניתן לבצע תדלוק אווירי. שטח כנף: 780 רגל² (73 מ"ר).

מבנה המטוס והאוויוניקהעריכה

  ערך מורחב – אוויוניקה

העיצוב הייחודי של ה-F 117 בעל המושב היחיד סיפק יכולות לחימה יוצאות דופן. ה-F 117 דומה בגודלו למקדונל דאגלס F-15 איגל. למטוס מבנה זוויות חדות עשויות אלומיניום, טיטניום ונירוסטה. מבחינה חיצונית, מטוס ייחודי זה מורכב מהיבטים רבים לכיוון אנרגיית המכ"ם הרחק מהפילטר שקולט את התדרים, בדומה לעיצוב ההרכב של "היהלום חסר התקווה" של האב טיפוס האב בלו. על מנת להוריד את חתך המכ"ם שלו (RCS), גוף המטוס לא בנוי ממתכת אשר מחזירה תדרי מכ"ם אלא כוללת שכבה דקה של חומר בולע מכ"ם, אשר אינו מחזיר את התדר. למטוס זנבות תאומים המייצרים באחוריו צורת "V" ואלו מרוכבים מגרפיט תרמופלסטיק[16]. כל הפתחים במטוס (פליטות מנועים, פתחי אוורור וכו') מכוסים ברשתות או במסכים להפחתת השתקפות המכ"ם.

על מנת להפחית את עלות וזמן הפיתוח של ה-F 117, נעשה שימוש בחומרה ברכיבי מדף בכמה מקרים. המטוס מצויד גם ביחידת כוח עזר הנגזרת גם כן מתכונה נוספת של ה-F 18 המאפשרת התנעה עצמית של המנועים הראשיים ומספקת כוח חשמלי והידראולי עבור גיבוי בעת צורך. שלושה מחשבי שליחות של מכונות עסקים בינלאומיות (IBM), הנגזרים מאלה המשמשים מעבורת חלל, מניעים את האוויוניקה של המטוס. מערכת אוויוניקה דיגיטלית מהווה את הלב של פלטפורמת ההפצצה המדויקת של ה-F 117, המגבירה את יעילות המשימה ומפחיתה את עומס העבודה של הטייס[17].

תא הטייס של המטוס מצויד במערכת תצוגה עילית (HUD) התורמת להתמצאות של הטייס באשר מתרחש בשטח, מחווני תצוגה רב תכליתיים, ומערכת מפות דיגיטלית נעה. תפקידי הניווט מטופלים על ידי טבעת לייזר של גירוסקופ ומערכת זיהוי מיקום גלובלית (GPS). לביצוע משימת הפצצות הליליות, ה-F 117 אשר כונה "מטוס הסילון השחור" (Black Jet) נעזר במערכת זיהוי, התמקדות וייעוד בעזרת קרינה אלקטרומגנטית תת-אדומה (IRADS) עם יכולת התמקדות בגורמים הנמצאים קדימה ומטה למיקום המטוס באוויר. פונקציית מיקוד הלייזר של ה-IRADS מנחה את מערך התחמושת המדויקת שנושא ה-F 117 בדיוק קטלני. למרות שמטוס זה יכול להשתמש במגוון אמצעי לחימה טקטיים ומדויקים, הנשק המועדף בשימוש היה פצצת ה-GBU 27 המודרך בלייזר, שפותח במיוחד עבור ה-F 117. עם יכולתו לחדור מעל 6 מטרים של בטון מזוין, יכול ה-F 117 להביא להשמדת בונקרים ובורות פיקוד והדרכה לוגיסטית ומקלטי נשק ומטוסים של האויב הנמצאים על הקרקע[18].

תכנון מפורט של משימות לאזורי מטרות מוגנים מאוד מתבצע על ידי מערכת תכנון משימות אוטומטית, שפותחה במיוחד כדי לנצל את היכולות הייחודיות של ה-F 117. מערכת זו, המנצלת את טכנולוגיית המחשב המהירה, מחשבת את נתיב הטיסה הבטוח ביותר לנוע דרכו אל עבר המטרה ובחזרה בהתחשב במערכות המכ"ם הסובבות. ה-F 117, בעזרת התדלוק האווירי, יכול לתמוך בהתחייבות צבאית ברחבי העולם, והוא מהווה גורם הרתעה מרכזי בתוך הכוחות הצבאיים האמריקאים. ה-F 117 נותר בחזית הטכנולוגית באמצעות מערכת מתוכננת לשיפור מערכות הנשק.

ייעוד מבצעיעריכה

 
ה-F 117 ממטיר פצצות בעת טיסה, 31 בדצמבר 2007.
 
F-117 מטייסת הקרב ה-9 "אבירי ברזל", מבסיס חיל האוויר הולומן, ניו מקסיקו, טס משימת אימון מעל מדבר ניו מקסיקו.

מטרות מבצעיותעריכה

על אף העובדה שה-F 117 נודע כמטוס קרב, הוא למעשה פעל מבצעית כמטוס תקיפה מפציץ. המטוס לא יועד לקרבות אוויר אך כאשר הועלתה האפשרות של קרב אווירי על הפרק בעת הפיתוח של המטוס, קרבות ניסוי הוכיחו כי הוא מסוגל להתביית בקרב אווירי על מטרות אויב דרך טילים מונחים בקרינה תת-אדומה[19]. נכון ל-1988, ההנהגה הצבאית והמדינית האמריקאית ניסו לשמור את קיומו של ה-F 117 בסודיות מידיעת הציבור אך לנוכח דליפת מידע הפנטגון הודיע לציבור הרחב על השימוש במטוס[20]. בבחינה מבצעית ה-F 117 מעולם לא שומש עבור קרבות אוויר[21]. למטוס יש שני מסעי נשק, אחד לכל אחד מנשקיו העיקריים, שהם פצצות מונחות לייזר. דרך המערכת האוויוניקה של המטוס, המערכת המחשוב הפנימית יכולה להתאים עצמה לטיסה לילית ולקליטה בעזרת חיישן של עצמים מרוחקים[22].

היות וה-F 117 הוא מטוס הנע במהירות תת-מהירות הקול, פעילותו המבצעית בעת הפצצת מטרות תלויה כמעט לחלוטין על מערכת החמקנות שלו[23]. הודות ליכולת החמקנות שלו ולאוויוניקה, ה-F 117 היה בעל יכולת גבוהה בחדירה לתוך שטח עוין ובהתבייתות על מטרות אויב בקרקע[24]. כל כלי הנשק הנושאים על ידי ה-F 117 מאובטחים במעגן טרפזי ייחודי שמורד בלחץ הידראולי. מבנה זה מבוסס על מפרט העיצוב הראשוני של המטוס, שקבע כי עליו להיות מסוגל לשאת חלק נרחב מכלל סוגי הנשק במלאי חיל האוויר האמריקאי. במקרה זה, ה-F 117 מסוגל, לפחות בתיאוריה, לשאת נשק מונחה מכ"ם כגון טילי אוויר-אוויר AIM-7 ספארו. רק מספר מצומצם של ניסויים קרקעיים של המטוס בירי של טילי AIM 9 סיידוויינדר הושלמו[25].

חימושעריכה

למטוס 2 מפרצי נשק פנימיים (ניתן לטעון שתי פצצות או טילים בלבד):

היסטוריה מבצעיתעריכה

המטוס השתתף במגוון עימותים, בהם:

מבצע מטרה צודקתעריכה

  ערך מורחב – הפלישה האמריקאית לפנמה

מלחמת המפרץעריכה

מלחמת המפרץ (1991)

מלחמת יוגוסלביהעריכה

  ערך מורחב – הפלת מטוס F-117A בשמי סרביה

הסכסוך בבלקן (1992, 1996, 1999). ב-27 במרץ 1999 הופל מטוס F-117 בשמי סרביה, בידי יחידת נ"מ של צבא סרביה שהפעילה סוללת נ"מ מדגם S-125 נייבה. הטייס נטש את המטוס והוצא מאזור הקרבות על ידי יחידות איתור וחילוץ.

מלחמת עיראקעריכה

מלחמת עיראק (2003)

באפריל 2008 סיים המטוס את שירותו בחיל האוויר האמריקני ופינה את מקומו לטובת ה-F-22 ואחר כך ה-F-35.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Don Hollway, Stealth Secrets of the F-117 Nighthawk, HistoryNet, ‏2020-01-17 (בAmerican English)
  2. ^ History M. A., Information and Library Science M. S., History and Political Science B. A., Facebook Facebook, Stealth Fighter: Lockheed F-117 Nighthawk, ThoughtCo (באנגלית)
  3. ^ How the Skunk Works Fielded Stealth, Air Force Magazine (בAmerican English)
  4. ^ 1 2 F-117 Development, F-117 Stealth Fighter Association (בAmerican English)
  5. ^ 1 2 40 years of the Nighthawk, Skies Mag (בAmerican English)
  6. ^ F-117A Nighthawk Stealth Fighter - Airforce Technology, www.airforce-technology.com (בBritish English)
  7. ^ F-117 Nighthawk Fast Facts; World’s First Operational Stealth Aircraft, Lockheed Martin (לוקהיד מרטין), ‏November 2019
  8. ^ Giles K. Smith, Acquisition Lessons of the Stealth Fighter, 1996-01-01
  9. ^ Airplane - Vectored Thrust, NASA (נאס"א)
  10. ^ W. B. Herbst, Supermaneuverability,, 1984-01-01
  11. ^ Eric R. Force and Scott Creely, Titanium mineral resources of the Western U.S.—an update - Ione Basin, California, ‏2000
  12. ^ Alex Hollings, Why the F-117 Nighthawk Is Such a Badass Plane, Popular Mechanics, ‏2019-08-12 (בAmerican English)
  13. ^ F404, www.globalsecurity.org
  14. ^ GE - Aviation: F404, web.archive.org, ‏2006-03-10
  15. ^ Cole Massie, This GE-Powered Stealth Aircraft Still Awes Aviation Enthusiasts 40 Years Later, The GE Aviation Blog | Aerospace & Flight News, ‏2021-06-18 (בAmerican English)
  16. ^ 1 2 About the F-117, F-117 Stealth Fighter Association (בAmerican English)
  17. ^ The Black Jet, Air Force Magazine (בAmerican English)
  18. ^ F-117A Nighthawk System program office, FAS - Military analysis network
  19. ^ F-117 Stealth Fighter? The truth about air-to-air combat in the Nighthawk, Sandboxx, ‏2021-10-07 (בAmerican English)
  20. ^ Alex Hollings, The 'stealth fighter' that wasn't: Why the F-117 Nighthawk is still misunderstood, Business Insider (בAmerican English)
  21. ^ military - Was the intended purpose of the F-117 Nighthawk originally a stealth-fighter?, Aviation Stack Exchange
  22. ^ Weapons - F-117a Stealth | The Gulf War | FRONTLINE | PBS, www.pbs.org
  23. ^ LOCKHEED F-117 NIGHTHAWK - STEALTH FIGHTER, The Pentagon, פרק TECHNICAL SPECIFICATIONS; Operational analysis, עמ' 30
  24. ^ F-117A NIGHTHAWK (Retired), Air Combat Command (בAmerican English)
  25. ^ LOCKHEED F-117 NIGHTHAWK - STEALTH FIGHTER, The Pentagon, פרק TECHNICAL SPECIFICATIONS; Weapons systems, עמ' 44