מקווה (מחזה)

מִקְוֶוה הוא מחזה ישראלי מאת הדר גלרון.

עטיפת תוכניית ההצגה "מקווה"

עלילה עריכה

המחזה עוסק בשבע נשים הנמצאות על קשת רחבה ביחסן אל האמונה היהודית: חרדיות, מסורתיות, וחילונית אחת. המשותף לכולן הוא מקום המפגש, המקווה, שבוע לאחר גמר הווסת, בדרך כלל במחזוריות של אחת לחודש (בתקופת הווסת האישה היא נידה על פי ההלכה היהודית ואסורה במגע עם גבר). אמנם מקום המפגש מסמל את הדת היהודית, אך לא כל הדמויות הפועלות בו זהות במידת דתיותן או בתפיסת עולמן, מה שמהווה מקור לחיכוך ולחוסר הסכמה בין הנשים.

מערכות היחסים שנוצרות בין הנשים חושפות בהדרגה את הסודות. בד בבד עם חשיפת גופותיהן העירומים של הנשים הטובלות במקווה נחשפים גם הסודות והשקרים בעולמן של הנשים הדתיות, החיות בחברה שמייעדת להן תפקיד מוגדר ואינה מתייחסת לצורכי הפרט. כל הדמויות נתונות במצב כזה או אחר של כפייה. שושנה, הבלנית המבוגרת, מסתירה את קשריה עם בתה שיצאה בשאלה. שירה, הבלנית החדשה, נמנעת מיחסי אישות עם בעלה הנכה משום שאינה מעוניינת בילדים, ולכן נשארת לישון במקווה. הינדי מבוגרת מכדי שתהיה נידה והיא אם לבן שנולד מתרומת זרע. תהילה היא כלה צעירה הסובלת מכאבים בזמן היחסים עם בעלה, שנישאה לו בעקבות שידוך ואילוץ והיא בכלל אוהבת בחור אחר. חדוה היא אישה מוכה הנשואה לאדם בכיר בקהילה, ובתה אלישבע מסתירה בשתיקתה את הסוד הזה. מיקי היא חילונית הנאלצת ללכת למקווה כי בעלה, החוזר בתשובה, מסרב לגעת בה בלי אישור מהבלנית.

ככל שהמחזה מתקדם סודותיהן של הנשים מתגלים. הן נאלצות לעמוד מול העולם שבחוץ ומול אנשי משמרות הצניעות, הבאים לקחת את חדוה לאחר שנמלטה מבעלה המכה שהעליל עליה כדי להחזירה הביתה. בתוך המאבק בין הנשים המסתתרות במקווה לבין הגברים הנמצאים בחוץ (בהצגה הם נשמעים במגפון), תהילה, הכלה הצעירה שאיש לא הקשיב לכאבה, מתאבדת במי המקווה.

הדמויות עריכה

במחזה 8 דמויות:

  • שושנה - כבת 55, בלנית ותיקה, אישה חרדית. יש לה בת חילונית שלומדת בבצלאל, ואמה חייבת להמשיך בעבודתה במקווה על מנת לפרנס אותה, זאת ללא ידיעתו של בעלה. היא מקפידה מאוד על ההלכה ועל המצוות שחייבים למלא במקווה. עם התפתחות המחזה יתחולל בה שינוי: מדמות שמשתיקה את עניין האלימות במשפחתה של חדוה היא שתעודד את כולן לסייע לחדוה ולצאת נגד משמרות הצניעות, המאיימים עליהן כי יוכרזו מורדות.
  • שירה - כבת 35, בלנית חדשה שהיא פחות חרדית ויותר מסורתית. היא בקיאה מאוד בהלכות הדת ובתכתיבים ההלכתיים, אך מתוך מקום של ידע היא מפקפקת בעריצותם של הגברים שואלת שאלות רבות. בואה למקווה הוא כורח, היות שקודמתה בתפקיד התאבדה ואיש לא רצה למלא את מקומה. היא מעין 'אאוטסיידרית' בקהילה הקטנה, ונאבקת למען מתן עזרה לנשים מכל גוני הקשת ובדרך אמפתית ותומכת. מעלילים עליה כי היא אישה מורדת, זאת כדי להפוך את דבריה ללא רלוונטיים. היא מסייעת לחדוה, מעוררת את כל הנשים לעשות חשבון נפש עצמי ולמעשה מניעה את העלילה.
  • הינדי - כבת 60, מטופחת ונראית צעירה מכפי גילה. היא חברתה הטובה של שושנה, אך אפילו שושנה אינה יודעת את סודה. היא מבקרת במקווה אף שמפאת גילה כבר פסקה נידתה. אך אין זה סודה היחיד: בנה, שנוצר בהפריית מבחנה, הוא מזרעו של איש אחר היות שלא הצליחה להיכנס להריון מבעלה במשך שנים ארוכות. בתחילת המחזה יחסה כלפי שירה, הבלנית החדשה, קשה במיוחד, גם מהחשש שתגלה את סוד גילה המבוגר וגם משום שהיא לא מהמקום. הינדי אף מעלילה עליה שנפגשה עם גבר בלילה, אחרי שראתה אותה נשארת לישון במקווה. גם היא, בסיום המחזה ולאחר שהיא חושפת את סודה ומגלה לכולן את האמת, יוצאת לעזרתה של חדוה.
  • תהילה - כלה צעירה המגיעה זו הפעם הראשונה למקווה בלילה שלפני חתונתה. היא חוששת מיחסי האישות, מנסה לבקש שלא יאשרו לה לממשם, וזאת על מנת לקבל 'דחייה'. היא מבקשת עזרה, אך נענית בשלילה. היא אוהבת בחור אחר אך מתחתנת בשידוך. בהמשך היא מגיעה למקווה, מתארת את הכאב העצום שהיא חווה ולאחר מכן עוברת תהליך של הסתגרות, המביא לידי כך שמיחסים נעימים עם מיקי החילונית היא מתנערת ממנה ומעולמה. היא עוברת קשיים רבים ובסופו של דבר בוחרת לסיים את חייה במקווה.
  • חדוה - כבת 45, אישה מוכה הנשואה לפינחס - עסקן ציבור, בעל ממון ואיש בעל כוח פוליטי. היא מסתירה את עובדת היותה אישה מוכה, מתרצת את החבלות שעל גופה בכך שהיא נופלת, וסופגת את החיים הקשים שלה. במהלך ההצגה היא מחליטה לברוח בעזרתה של שירה לחברים של שירה, אך כשמשמרות הצניעות מגיעים אליהן ומאיימים עליהן היא מגיעה למקווה. שם היא מתלבטת אם לצאת, אף שבעלה שכנע את חברי היישוב כי היא חולה בנפשה, ולבסוף היא מחליטה להישאר ולהילחם על חייה ועל חיי בתה.
  • אלישבע – כבת 12, בתה השותקת של חדווה, היא אילמת מבחירה, זאת לאחר שבאחת הפעמים שאביה הכה את אמה היא יצאה נגדו והוא אמר לה שאם תגיד עוד מילה הוא יכה אותה. ומאז היא שותקת. שתיקתה מסמלת את השתיקה הכפויה על כל הנשים בעולם הזה, אולם היא זאת שפונה, בדרכה שלה, בתנועות ובמחוות, אל שירה ובעצם שוברת את קשר השתיקה, אף שהיא ממשיכה לשתוק. קולה נשמע רק כאשר היא צועקת את שמה של תהילה לאחר שהיא מגלה את גופתה צפה במי המקווה.
  • אסתי - כבת 35-40, אם לשישה ילדים, מצבה הכלכלי לא טוב, שושנה אף מוותרת לה על התשלום במקווה והיא גונבת כוסות מפלסטיק. מאמינה בכל ההלכות ומצייתת להן בלי עוררין. סולדת מכל מה שחדש או מהרצון לשינוי, היא הולכת אחרי העדר, גם כאשר שאר הנשים מחליטות לעזור לחדווה היא עושה זו מתוך הליכה אחרי מה ששושנה המשמשת לה מודל אומרת. רמת הערכיות שלה מוטלת בספק, היא נוטה להתלוצץ רבות על אף היותה חמורת סבר.
  • מיקי (מיכל) - זמרת חילונית המגיעה למקווה מתוך אינוס כיוון שבעלה התחזק מבחינה דתית והחליט שכל עוד לא תלך למקווה הוא לא יבוא עימה במגע מיני. בתחילה היא מאוד קולנית ובוטה, לבושה שונה במובהק ומוחצן, אבל בביקורה השני היא כבר מקפידה על לבוש צנוע יותר. היא בולטת בשונותה במקווה, היא מביטה בנשים ומעשיהן בצורה ביקורתית במיוחד, אינה בקיאה בנושאי ההלכה, ולא מודעת לנהלים הרבים. היא עוברת שינוי כאשר היא חוזרת לבגדיה המוחצנים בהמשך, כאשר היא מבינה שזה לא חלק מעולמה, ותומכת בתקווה אל מול משמרות הצניעות.

דמויות שאינן מופיעות על הבמה אך מוזכרות באופן מודגש הן, רחלי- ביתה של שושנה שחזרה בשאלה, לומדת בבצלאל ומשמשת כמודל (דוגמנית עירום) לאומנים. פינחס - בעלה של חדווה איש עמיד וחזק המכה אותה ומחזיק אותה בשל יכולותיו הפיננסיים ובעיקר קשריו החברתיים בשל היותו בעל מעמד נכבד בקהילה, וכן אמציה - בעלה הנכה של שירה שבשל רצונו בעוד ילדים היא נשארת ללון במקווה.

הפקות עריכה

הפקת 2004 - תיאטרון בית ליסין עריכה

ההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון בית ליסין ב-11 באוגוסט 2004 וזכתה בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הצגת השנה (2004) ובפרס השחקנית המבטיחה לענת מגן-שבו.[1]

הפקת 2014 - תיאטרון יידישפיל עריכה

ההצגה הועלתה בשנית ביידיש בבכורה ב-27 בדצמבר 2014.

  • בימוי: מיכה לבינסון;
  • דרמטורגיה: גורן אגמון;
  • תרגום ליידיש: לאה שלנגר;
  • עיצוב תפאורה: כנרת קיש;
  • עיצוב תלבושות: דליה פן הלר;
  • מוזיקה: יוני סילבר - קלרינט, בס וסקסופון, שי אלון - גיטרות, חיים גרינשפון - אקורדיון, שוש רותם לידור - שירה, אלדד לידור - קלידים ותכנותים
  • עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי;
  • שחקניות: ענת עצמון - הינדי, טרייסי אברמוביץ - שושנה, הדר גלרון - מיקי, אירמה סטפנוב - אסתי, מירי רגנדורפר - שירה, אליאן דבאל-שור - חדוה, הילית דייטש / מיטל אבני - תהילה, מיכל לאוטמן / אלומה רוזנבלום - אלישבע.

הפקת 2019 - תיאטרון הבימה עריכה

בכורה ב-4 ביולי 2019.

הפקת 2023 - בית צבי עריכה

בכורה ב-19 בפברואר 2023.

מחוץ לישראל עריכה

מלבד הפקות בישראל הועלו עד כה 19 הפקות בינלאומיות, באירופה ובארצות הברית.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה