תמר רוס

פילוסופית ישראלית

תמר רוס (נולדה בי"ד בשבט ה'תרצ"ח, 16 בינואר 1938) היא פרופסור אמריטה לפילוסופיה כללית ולפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. רוס היא פמיניסטית דתית, ומרבה לעסוק בנושא זה גם במחקריה. בשנת 2013 נבחרה רוס להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות ה-65 למדינת ישראל.

תמר רוס
TamarRoss.jpg
לידה 16 בינואר 1938 (בת 82)
דטרויט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יוסף דן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה יהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

תמר רוס (לבית וולגלרנטר-איתמר) נולדה בדטרויט. אביה, הרב אלימלך ירחמיאל איתמר (וולגלרנטר), כיהן כרב בדטרויט ובהמילטון, ושימש סגן יו"ר הסתדרות הרבנים האורתודוקסים בארצות הברית. בשנת 1956 עלתה עם משפחתה לישראל והתיישבה בשכונת רחביה בירושלים. האב התמנה כמזכיר הראשי של הרבנות הראשית. רוס למדה בסמינר הדתי למדריכים של עליית הנוער.

בשנת 1960 נישאה ליעקב יהושע רוס, לימים פרופסור בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. ב-2015 הוענק לה עיטור יקירת ירושלים.

לבני הזוג רוס שבעה ילדים. בנם אריאל הוא ראש כולל חרדי בדרום. בנם אברהם הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות. בנם ניחם הוא ד"ר להיסטוריה של עם ישראל ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בתם חנה רוס פרידמן היא ד"ר לתלמוד, מקימת תיכון פלך תל אביב, וראשת קהילת יחד בעיר. בעבר ניהלה את בית המדרש "עתים" באוניברסיטת תל אביב. היא נשואה לאביעד פרידמן, יו"ר החברה למתנ"סים. בתם דבורה היא ד"ר למתמטיקה וממקימות ארגון "קיימא" לתמיכה באמהות יחידניות דתיות.

קריירה אקדמיתעריכה

לשלושת תאריה האקדמיים למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1960 סיימה לימודים לתואר ראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל. בשנת 1978 סיימה לימודים לתואר שני בספרות עברית, בהנחייתו של פרופ' ישעיה תשבי. בשנת 1987 סיימה לימודיה לתואר דוקטור. עבודת הדוקטורט שלה, בהנחייתו של פרופ' יוסף דן, קרויה "פילוסופיה מוסרית בכתביהם של חסידי רבי סלנטר בתנועת המוסר". בעבודה זו היא בוחנת את כתביהם של מנהיגי תנועת המוסר, לאור תורות פילוסופיות מודרניות מן המאה ה-19 והמאה ה-20, העוסקות בתורת המוסר.

רוס לימדה שנים רבות במדרשת לינדנבאום. בשנת 1990 הצטרפה לסגל האקדמי של אוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 2005 מונתה לפרופסור מן המניין.

התמחותה היא במחשבה יהודית מסורתית, בתקופה המודרנית, הכוללת את הגות תנועת החסידות, התנגדות לחסידות, תנועת המוסר ומחשבת הרב קוק, שהיא מן החוקרים הבולטים של הגותו. היא מתמקדת בעיקר בתחומי ההשקה שבין הדת והמודרניות. הנושאים שהיא עוסקת בהם במסגרת זו הם אפיסטמולוגיה, הרמנויטיקה ומשמעותה של שפה דתית, סובלנות ופלורליזם, אפשרותה של התגלות אלוהית לאור החשיבה ההיסטורית והביקורת הפוסט-מודרנית, וכן הפילוסופיה של ההלכה.

הגות ותאולוגיהעריכה

מרכז העניין של רוס הוא במתח שבין תפיסת עולם מדעית ומוסרית לבין תפיסת עולם דתית. רוס מקדמת גישה המכונה בספרות הפילוסופית 'אנטי-ריאליזם' - גישה המאמצת את המסורת והחיים הדתיים ויחד עם זה דוחה טענות מטאפיזיות, היסטוריות ומוסריות, המונחות בבסיס הדת. בכך היא בעצם עורכת מידור בין המישור העובדתי למישור הדתי. גישה פילוסופית-דתית זו היא, כפי שהיא מעידה בעצמה, ממשיכה מסורת פילוסופית מבית מדרשו של הפילוסוף האוסטרי-בריטי לודוויג ויטגנשטיין.

היא פיתחה את התאולוגיה של 'ההתגלות המתמשכת' לפיה, ההתגלות האלוהית נמשכת לאורך כל ההיסטוריה האנושית ולא פסקה במעמד הר סיני או כשפסקה הנבואה. לפי תפיסה זו, ההתגלות האלוהית מופיעה לאורך ההיסטוריה האנושית במקומות שבהם האנושות מתעלה למדרגה מוסרית גבוהה יותר (למשל, חזון הצמחונות של הרב קוק). גישה זו מעניקה בסיס דתי ורוחני להתפתחויות שונות בעולם בכלל ובעולם הדתי בפרט, כמו הליברליזם, שוויון הזכויות והפמיניזם הדתי. ההתקדמות של האנושות בכיוון זה מבטאת את התגלות האל.

לפי תפיסה זו, התנועה הפמיניסטית שפרחה במאה העשרים מבטאת את 'דבר ה' בעולם' ועל כן, אל לו לאדם האורתודוקסי להתכחש לדבר האל. הפמיניזם האורתודוקסי של תמר רוס הוא תולדה של תפיסתה התאולוגית העמוקה, כפי שהיא מעידה: "עבורי הפמיניזם היווה תירוץ ודוגמה בלבד, דרכו ביקשתי להתייחס לשאלה הגדולה יותר של התגלות אלוהית בכלל'.[1]

רוס כתבה מאמרים רבים העוסקים בסוגיה הפמיניסטית הדתית על שלל היבטיה. כך למשל, במאמר הנושא את השם 'העוד מסוגלות אנו להתפלל לאבינו שבשמים?',[2] היא עוסקת בקושי של המאמינה הדתית בעלת המודעות הפמיניסטית, להשתמש בביטויים דתיים המצויים בקנון היהודי, מהמקרא ועד סידור התפילה, הרוויים בתפיסות עולם שוביניסטיות. במאמר זה, רוס פורשׂת כמה אפשרויות הזמינות לאדם האורתודוקסי, להתמודד עם מתח זה. בין השאר, היא טוענת כי ניתן לאמץ תפיסה קבלית, אשר יש לה גילויים בתורתו של הרב קוק, לפיה ''תפקידה של הסימבוליקה הדתית אינו להביע את אופן התרשמותנו מהמציאות האלוקית במתחים אנתרופולוגיים, אלא לספק לנו כלי או משענת שיאפשרו לנו להוות את אותה המציאות בלא מיצוע של מילים ומעבר לכל הגדרה'.[3] לפי תפיסה זו, האיש או האישה בעלי המודעות הפמיניסטית יכולים לראות בטקסט ובריטואל הדתי דבר שלא בא לבטא אמיתות אודות העולם אלא בא לעורר אותו לרגשות ולפעולות מסוימים. ואם כך, אין צורך לתת חשיבות למשמעויות הקונקרטיות של המילים עצמן שמופיעות בסידור התפילה.

מכתביהעריכה

חקר הרב קוק (מבחר)עריכה

פמיניזם דתיעריכה

ספר יובל לכבודהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תמר רוס, 'אורתודוקסיה ואתגר ביקורת המקרא', בעיני אלוהים ואדם: האדם המאמין וחקר המקרא, עריכה: יהודה ברנדס, טובה גנזל וחיותה דויטש, ירושלים: בית מורשה בירושלים ופרדס הוצאה לאור, תשע"ה, עמ' 270
  2. ^ תמר רוס, 'העוד מסוגלות אנו להתפלל אל אבינו שבשמים?', עין טובה: ספר היובל לטובה אילן, עריכה: נחם אילן, ישראל: הקיבוץ המאוחד ונאמני תורה ועבודה, תשנ"ט, עמ' 264-277
  3. ^ שם, עמ' 274.