פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

ד"ר מרדכי ברכיהו (בורוכוב; נכתב גם: ברוכוב, בורכוב) (פורים תרמ"ב, מרץ 18828 בדצמבר 1959) היה רופא ארצישראלי, איש העלייה השנייה, מניח היסודות להחדרת המודעות להיגיינה ורפואה מונעת בארץ.

תוכן עניינים

תולדותיועריכה

ברכיהו נולד בשם מרדכי בורוכוב בעיירה מיישָגולה (מיישעגאָלע) (אנ') שליד וילנה, ליטא (רוסיה), בנו של הרב אבא יעקב הכהן בורוכוב, בעל ה"חבל יעקב", שכיהן כר"מ בישיבת מרכז הרב. למד בחדר ובישיבת טלז וסיים לימודים בגימנסיה רוסית. למד רפואה באוניברסיטאות שווייץ (ברן, בזל וציריך). בשנת 1910 הוסמך כדוקטור לרפואה, ולאחר מכן השתלם בבית החולים "מואבּיט" (גר') בברלין. בשנת 1912 עלה לארץ ישראל ועבד כרופא הגימנסיה העברית "הרצליה". בבית ספר זה החליף את הרופאה הד"ר סוניה בלקינד שהייתה הרופאה של התלמידות בלבד.[1] עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האימפריה העות'מאנית ושירת בו כרופא עד 1918. לאחר מכן היה רופא במושבות הגליל, ממקום מושבו בראש פינה.

בשנת 1919 עבר ברכיהו לירושלים וייסד עבור "הדסה" מחלקה היגיינית לבתי ספר. בתחום זה הרבה לעסוק בעשורים הבאים והיה ממפתחי תחום ההיגיינה והרפואה המונעת, החדיר את התחום הרפואי למוסדות חינוך, ופיתח את תחום ה"היגיינה הרוחנית". הרבה לעסוק גם בהיבטים פסיכולוגיים. במהלך השנים, החל ב-1929, ייסד בארץ בתי ספר ראשונים מסוגם לילדים בעלי פיגור שכלי וכן תחנות לטיפול בילדים במצבי דחק.

את דרכו הספרותית החל טרם עלייתו במאמרים עיתון העברי "המליץ", ולאחר מכן כתב בכתבי עת שונים, בעיתונות בשפה הגרמנית, וכן "הארץ", "דבר" ואחרים. לעיתים חתם בשמות עט: 'מ. אסיא', 'מ. בן-יעקב', 'מ. אבירות' ועוד. ברכיהו היה עורך ירחון "היגיינה רוחנית". החל בשנה הראשונה לשהותו בארץ ישראל החל לפרסם ספרים בתחום הרפואה והיה עורך הוצאת "לעם", שנוסדה בימי העלייה השנייה ועסקה בהוצאת פרסומים מדעיים לקהל הרחב.

בשנת 1952 פרש לגמלאות מ"הדסה", בתום 40 שנות עבודה רפואית בארץ.[2] בשנת 1953 זכה בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב (פרס כבוד), על פעולתו החלוצית בהיגיינה בבתי הספר ובשילוב הרפואה בחינוך בארץ.[3]

ברכיהו נפטר בביתו שבירושלים בדצמבר 1959, בגיל 77, ממחלת לב ממושכת. הותיר אישה, הרופאה ד"ר חנה ברכיהו, ושתי בנות.

לאחר מותו נדפסו זיכרונותיו, שהשאיר בכתב יד.

אחיו הוא הסופר אהרון מיכל ברכיהו.

מפרסומיועריכה

  • שיחות של רופא, חוברת א, יפו: לעם, תרע"ג. (מאמרים פופולריים בנושא מחלות מידבקות של בצילי (אנ'))[4]
  • לואי פסטר (חוברת ל' בסדרה "קופת הספר", תל אביב: קֻפת-הספר, [תרפ"-].
  • היגינה: חלק כללי, ורשה: האחים לוין אפשטין, תרפ"ה.
  • היגינת הילד בגיל הגן, ירושלים הדסה ('ספריה עממית הדסה') תרפ"ז. (חוברת)
  • עבודת ההיגינה בבתי הספר, ירושלים: הסתדרות מדיצינית הדסה, תרפ"ט. (הוצאה מיוחדת מספר היובל של הסתדרות המורים)
  • הטִפול ברגל, תל אביב: אמנות ('ספרית בריאות העם'), תר"ץ. (חוברת)
  • ההיגינה של צורכי האֹכל, תל אביב: אמנות ('ספרית בריאות העם'), [תר"ץ?] (חוברת)
  • גיל ההתבגרות: להורים ולמחנכים, ירושלים: ספרית הד החִנוך (דפוס הספר), תר"ץ.
  • חיי אדם: פרקים בפיסיולוגיה ובהיגיינה; מאושר על ידי מחלקת החנוך של הסוכנות היהודית כספר עזר לבתי הספר; הוצא על ידי המזכירות לענייני הבריאות של הועד הלאומי לכנסת ישראל, כרך א (חוברות א–ו), כרך ב (חוברת א–ה), ירושלים: (דפוס עזריאל), 1932–תרצ"ו. (כרך ב' יצא בהוצאת עבר ונדפס בדפוס ארץ ישראל; חוברות א–ד: תרצ"ה, כרך ב, חוברת ה: תרצ"ו.) (הופיע במהדורות נוספות)
    • חיי אדם; קִצר והתקין לבית הספר העממי: מ. בנארי, 4 כרכים, ירושלים: עבר, תרצ"ט. (התוכן: א. השלד, השרירים, העור; ב. הנשימה, הלב והדם; ג. המזון, העיכול, ההפרשה; ד. המח והעצבים, החושים) (בשנת תש"ז 1947 הודפסו במינכן עותקים עבור הילדים היהודים במחנות העקורים) (מהדורה ב בשינויים: ירושלים: עבר, תשי"א)
  • עברינות הנוער בארץ; עם הקדמה מאת ארנולד צווייג, ירושלים: (דפוס ארץ ישראל), תרצ"ז.
  • בעיות סוציאליות וחינוכיות, כרך א, ירושלים: עבר, תרצ"ז.
  • בית הספר והתלמיד בארץ ישראל: סקירה על 18 שנות עבודה של מחלקת הדסה להיגינה של בית הספר, ירושלים: (דפוס האומן), תרצ"ח.
  • מלידה עד שש: הוראות חִנוך וטִפול בילד, תל אביב: י' סמילנסקי, 1939.[5] (חוברת) (מהדורה ב מתֻקנת ומֻרחבת: "מלידה עד שש: 255 הוראות חנוך וטפול בילד", ירושלים: עבר, תש"ה)
  • מה נעשה לבנינו ויהיו בריאים ברוחם?, ירושלים: פסיעות ('ספרית ילדים בריאים'), [תש"-?]. (חוברת)
  • בית הספר והגן: הלכות בריאות גופנית ונפשית, ירושלים: מחלקת ההיגיינה של בית הספר הדסה, 1942. (מהדורה ב מתוקנת ומורחבת: ירושלים: עבר, תש"ז)
  • תורת פרויד, תל אביב: יבנה, 1944.
    • מהדורה ב, בהוספת ביוגרפיה, דוגמאות ואנאליזה נפשית:, תל אביב: יבנה, תשי"ז. (כולל גם מילון עברי–גרמני–אנגלי קצר למונחים פסיכואנליטיים) (הופיע במהדורות נוספות)
  • הדור הבא: מחיי המין, תל אביב: יבנה, 1946.
  • העזיבות: א. עזיבות גופנית; ב. עזיבות חינוכית; ג. עזיבות נפשית; ד. ריפוי, ירושלים: היגיינה רוחנית, [תש"י לערך]. (חוברת)
  • פסיכולוגיה: בלווית 11 ציורים, תל אביב: י' צ'צ'יק, תשי"ח.

לאחר מותו:

  • זכרונות מראשית הקמת מחלקת ההיגיינה של בתי הספר, ירושלים: דפוס אחוה, 1960.

תרגוםעריכה

  • וילהלם ירושלם, פסיכולוגיה: ספר למוד למורים ולמתלמדים, עם 14 ציורים; תרגם: מ' ברכיהו (ברוכוב), תל אביב: מרכז המורים בא"י, תרפ"ג.
  • זיגמונד פרויד, א. על החלום; ב. רביזיה של תורת החלום; תרגם: מ' ברכיהו, ירושלים: עבר, תשי"ד.
  • קארל גרוס (אנ'), מישחקי אדם: מנקודת המבט הפיסיולוגית, הביולוגית, הפסיכולוגית, האסתיטית, הסוציולוגית והפדגוגית; תרגם ועיבד: מ' ברכיהו, ירושלים: מס, תשט"ו.
  • ארנסט ג'ונס (אנ'), זיגמונד פרויד: חייו ופעלו; תרגם מאנגלית: מ' ברכיהו, תל אביב: עיינות, תשט"ז. (התוכן: כרך א: שנות הגידול והתגליות הגדולות 1900–1856)
  • זיגמונד פרויד, פשר החלומות, תרגם: מ' ברכיהו, 2 כרכים, תל אביב: יבנה, תשי"ט. (הופיע במהדורות נוספות)

קישורים חיצונייםעריכה

מפרי עטו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1799-1948", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 134
  2. ^ 4 עובדי "הדסה" לפנסיה, חרות, 21 במרץ 1952.
  3. ^ חולק פרס סולד, חרות, 24 באפריל 1953.
  4. ^ עיון בספרים חדשים, המצפה, טור 2, 15 באוקטובר 1913.
  5. ^ סקירה: ש. זיידמן, בשדה חנוך, דבר, 28 בפברואר 1940.