מרדכי צאנין
מרדכי ישעיה צאנין (1 באפריל 1906 - 4 בפברואר 2009) היה בלשן וסופר יידיש, מילונאי ועיתונאי, ומנהיג תרבותי של היידיש בישראל. מחבר המילון הגדול יידיש-עברית-יידיש, מייסדו ועורכו של העיתון "לעצטע נייעס".
 | |
| לידה |
1 באפריל 1906 סוקולוב פודלסקי, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 2009 (בגיל 102) ישראל |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | פולין, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| פרסים והוקרה |
פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש |
| הערות | סופר |
| תרומות עיקריות | |
| מחבר המילון הגדול יידיש-עברית-יידיש; מייסד ועורך העיתון "לעצטע נייעס" | |
  | |
קורות חייו
עריכהתחילת דרכו
עריכהנולד בשם מרדכי ישעיה צוקרמן לדוד וטובה מלכה בו' בניסן תרס"ו, 1906, בעיירה סוקולוב פודלסקי (Sokolov Podlasky) שבפולין[1]. בבית הוריו קיבל חינוך מאביו, שהיה אוטודידקט משכיל. לאחר מכן למד ב"חדר" (אצל שלושה מלמדים) ובישיבה של הרב יצחק זליג מורגנשטרן, מסוקולוב. בצד החינוך היהודי למד מספרי לימוד בשפה הפולנית. בשנת 1921 עקרה המשפחה לוורשה וצאנין למד בגימנסיה פולנית. מאוחר יותר, צאנין לא פסח על אף הרצאה בנושא ספרות באוניברסיטת ורשה, ו"בלע" את כל ספרי הספרות היפה שהיו בספרייה היחידה באזור היהודי של ורשה, ביידיש ובפולנית, בתרגום מגרמנית, מרוסית ומצרפתית. העיתון הראשון בו כתב בוורשה היה הפאלקסצייטונג, שהיה עיתונה של מפלגת הבונד, איתה הזדהה צאנין באותה עת.[2] הוא התנגד לציונות. כפי שהסביר לימים, "העיתונים 'היינט' ו'דער מאמענט' היו בשבילי טרייף; הם היו ציוניים."[3] צאנין עבד בארגון המרכזי של בתי הספר האידים בוורשה (TSYSHO). הסיפור הראשון שכתב פורסם בכתב העת ביידיש "אויפגאנג" בשנת 1928 בוורשה. בשנים 1932 ו-1934 הוציא לאור שני ספרים.
לפני מלחמת העולם השנייה החל לשרת בצבא הפולני. עם פרוץ מלחמת העולם בספטמבר 1939 גויס, אך הדיוויזיה שבה שירת לא הספיקה ללחום נגד הנאצים. הוא שב לוורשה, עבר את הפצצות הגרמנים על ורשה והצליח לחלץ את הוריו ואחיותיו מפולין (הם הצליחו להגיע ארצה) ולאחר חודשיים תחת שלטונם של הנאצים ברח לליטא ה"חופשית". כאשר זו נכבשה על ידי הצבא האדום, המשיך בנדודיו ליפן, שבה עבר בין מרכזים היסטוריים ותרבותיים, ולשאנגחאי שבסין. בדרכו לארץ ישראל שהה חצי שנה בהודו, כי המצרים לא הרשו ליהודים לעבור בארצם בדרך לארץ ישראל. הודות לנחום אפנדי, רבה של מצרים, זכה להגיע לארץ ישראל בשנת 1941, בימים שהגנרל רומל עמד על גבול מצרים ומולו ניצב הפילדמרשל הבריטי מונטגומרי. בארץ ישראל השתקע בתל אביב, בה פעל עד מותו. בתל אביב התפרנס מחנות לתיקים שפתח. במקביל פרסם גם סיפורים ביידיש שפרסם בעיתונים.
לאחר תום המלחמה, בסוף שנת 1945 יצא צאנין לסיור בן שנה בפולין ובמהלכו שלח מאמרים ליומון היידי "פארווערטס" בניו יורק. במאמריו דיווח על חורבנן של כמאה קהילות יהודיות בערים ועיירות בפולין. את רשמי המסע פרסם לאחר מכן גם בספר "איבער שטיין און שטאק: א רייזע איבער הונדערט חרוב געווארענע קהילות אין פוילן" שיצא לאור ב-1952 (תורגם לעברית: "תל-עולם: מסע על פני 100 קהילות נחרבות").
פעילותו כעיתונאי ועורך
עריכהמאז הקמת המדינה היה הדמות המרכזית שפעלה למען התערותם והתחברותם של מאות אלפי עולים דוברי יידיש בחיי המדינה. ביולי 1948 החל לפרסם שבועון ביידיש בשם "אילוסטרירטער וואכנבלאט" (ביידיש: "שבועון מאויר"), שיצא לאור עד אוקטובר 1949. לאחר מכן ייסד, עם שני שותפים, את השבועון "לעצטע נייעס" (ביידיש: "חדשות אחרונות"). צאנין ביקש להפוך את השבועון ליומון אך לא קיבל לכך רישיון מן הרשויות, שניסו למנוע את הפצת השפה והתרבות היידית, "לשון הגולה". לשם השוואה, יומונים בגרמנית, באנגלית, בהונגרית, בצרפתית ובערבית הורשו והופיעו בישראל. כדי לעקוף את ההגבלה, הופיע "לעצטע נייעס" 3 פעמים בשבוע ובשלושת ימי השבוע הנותרים הוציא צאנין עיתון בשם אחר. אחרי מאבק בן תשע שנים בשלטון, קיבל צאנין ב-1958, רישיון להפיכת השבועון ליומון. בשיאו הופץ העיתון בימי שישי בכ-30.000 עותקים. ב-1960 מכר את העיתון ל"חברה המאוחדת לפרסומים" שהייתה בשליטת מפא"י והשתלטה על מרבית העיתונות הלועזית בישראל. צאנין המשיך לערוך את העיתון עד 1977. כעבור שנים, עם התמעטות קוראיו, הפך העיתון לשבועון, ובמתכונת זו הופיע עד לסגירתו ביולי 2006. בהיותו מייסדו ועורכו הראשי של "לעצטע נייעס", הפך את העיתון למוסד שדאג לקליטתם של מאות אלפי עולים חדשים והשתלבותם בארץ. בגלל מגמת העיתון להדגיש את עליונותה של התרבות היהודית המזרח-אירופית, האשכנזית, פנו חברי מפא"י יוצאי עדות המזרח בקיץ 1964 למוסדות מפא"י בדרישה להדיח את צאנין מעריכת "לעצטע נייעס". הניסיון לא צלח וצאנין נותר חבר ב"ועדת העורכים" של העיתון. ב-1968 יסד צאנין את השבועון "צאנינס אילוסטרירטע וועלט" (העולם המאויר של צאנין), וערך אותו במשך שבע שנים.
פעילותו כסופר יידי
עריכהמרדכי צאנין חיבר ופרסם כארבעים כרכים ביידיש: סיפורים, רומנים, נובלות, ביקורות, ביוגרפיות ועוד. שפר מזלו יחסית ליוצרי יידיש אחרים, וחמישה מספריו תורגמו ויצאו לאור בעברית. בשנות פעילותו בתל אביב פרסם למעלה מעשרים ספרים בסגנונות ספרותיים שונים, בהם אפוס היסטורי בשישה כרכים, "ארטאפאנוס חוזר הביתה" אותה כתב במשך 20 שנים (בשנים 1966–1986). את סיפור בריחתו מפולין לאחר הכיבוש הנאצי פרסם בספר "גרענעצן ביז צום הימל" (גבולות עד השמים), בשנת 1970. הוא ערך והוציא לאור מילון שלם עברי-יידיש ויידיש-עברי, המשמש עד היום המילון הבסיסי לשפות אלו. בנוסף ליצירתו הספרותית זכתה להערכה רבה פעילותו למען ההכרה בתרבות היידיש כחלק אינטגרלי של היצירה התרבותית הלאומית של עם ישראל ושל מדינת ישראל. הוא נמנה עם פעילי בית שלום עליכם בתל אביב. בזכותו שונה מעמד היידיש בישראל ואף הופקה מדליה רשמית לציון תרבות היידיש והעותק הראשון נמסר לו. כן הונפק בול לציון היידיש ותרבותה.
מרדכי צאנין היה מיוזמי ומקימי בית לייוויק, ביתה של אגודת סופרי ועיתונאי יידיש בישראל. הבית נחנך בשנת 1970 ובמשך השנים שמרדכי צאנין עמד בראש אגודת סופרי ועיתונאי יידיש בישראל, התנהלה בבית פעילות תרבותית מקיפה: ערבי קריאה וספרות, מופעי מוזיקה ותיאטרון, פעילות אשר ממנה נהנה ציבור רחב של תושבי העיר. במשך כל שנותיו בישראל היה מקום מושבו של מרדכי צאנין בתל אביב, ותושבים רבים בעיר נהנו מפרי פועלו. שמו של צאנין היה מוכר בארץ ובעולם כלוחם עיקש למען שפת היידיש ותרבותה, וכאחד מגדולי סופרי היידיש.
מרדכי צאנין נפטר בי"א בשבט תשס"ט 4 בפברואר 2009[4] ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק ליד רעייתו דבורה דורה לבית אלטר (1909–1996). הוא הותיר אחריו את בנו זאב ונכדים. אחותו, פלה, נישאה לאדריכל יצחק בונה (בלקס).
כתביו בעברית
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- עקיבא צימרמן: חדשות אחרונות ביידיש - לדמותו של מרדכי צאנין, עת מול, גיליון 218, עמ' 15 - 17, אוגוסט 2011
- לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 7, עמ' 532–534
קישורים חיצוניים
עריכה
- מידע על מרדכי צאנין בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של מרדכי צאנין, בקטלוג הספרייה הלאומית
- בני מר, מייסד עיתונות היידיש בישראל, מרדכי צאנין, מת בגיל 103, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009
- רחל רוז'נסקי, שומר הזיכרון, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
- מרדכי נאור, מר יידיש, באתר העין השביעית, 23 באוקטובר 2011
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: רב שיח בהנחיית רחל רוז'נסקי, ובהשתתפות מעוז עזריהו וליאור אלפרוביץ' אינו ערך חוקי
מ. צאנין והיידיש בישראל בשנות ה-50, רב שיח בהנחיית רחל רוז'נסקי, ובהשתתפות מעוז עזריהו וליאור אלפרוביץ בערוץ "בית לייוויק", באתר יוטיוב (אורך: 22:55), 24 באפריל 2011- רחל רוז'נסקי, מרוצָה מהסטֶן שלה, דווקא 3, יולי 2007, עמ' 42–44 - על השבועון "אילוסטרירטער וואכנבלאט"
- מרדכי צאנין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 7, עמ' 532
- ^ Электронная еврейская энциклопедия, "Цанин Мордехай", https://eleven.co.il/article/14589
- ^ סרטון של התוכנית חיים שכאלה ,https://www.youtube.com/watch?v=ZoKeYt2r_w0
- ^ בני מר, מייסד עיתונות היידיש בישראל, מרדכי צאנין, מת בגיל 103, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009