פתיחת התפריט הראשי

ד"ר מרדכי (מוטי) קידר (נולד בז' בכסלו ה'תשי"ג, 25 בנובמבר 1952[1]) הוא מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ויו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. התמחה בין היתר בחקר ממשל חאפז אל-אסד בסוריה.

מרדכי קידר
מרדכי קידר, 2019
מרדכי קידר, 2019
לידה 25 בנובמבר 1952 (בן 66)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מזרחנות
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

 
קידר בביתו ברעננה, אוגוסט 2015

קידר נולד בתל אביב. הוא שירת באמ"ן וסיים את שירותו בדרגת סגן-אלוף. לאחר שחרורו מצה"ל היה חבר בתנועת נתיבות שלום[2]. את כל לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 19811983 למד לתואר ראשון במחלקה לערבית ובמחלקה למדע המדינה, ובשנים 19911997 סיים דוקטורט במחלקה לערבית. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הלשון הפוליטית הפומבית של משטר אסד בסוריה: מסרים ודרכי הבעתם". בשנת 2000 מונה למרצה באוניברסיטת בר-אילן.

קידר מתמחה בתקשורת ההמונים של העולם הערבי ומתראיין לערוצים ערביים דוגמת "אל-ג'זירה"[3], חלק מהעימותים שלו בערוצים הערבים עם אישי דת ותרבות עוררו סנסציה בעולם הערבי. הוא משמש גם כפרשן של עיתון "מקור ראשון", ומכהן כיו"ר "מוניטור האקדמיה הישראלית"[4], גוף העוקב אחר מרצים המוגדרים על ידיו פוסט-ציוניים, במטרה לפרסם את פרסומיהם והצהרותיהם.

ביולי 2012 שובץ קידר כמגיש שותף מתחלף להגשת התוכנית "סדר יום", המשודרת ברשת ב', כחלק מהחלטה של הנהלת רשות השידור לאזן את המגישה הקבועה קרן נויבך. לאחר התנגדות העובדים למהלך, אמר שהוא הוזמן כפרשן והודיע שיסכים להיות מראיין אורח רק בהסכמת שני הצדדים[5].

מסוף יוני 2015, כותב קידר טור קבוע באתר "מידה". כמו כן הוא בעל טור שבועי בעיתון החרדי "יום ליום".

בראשית שנות ה-2000 העלה קידר את רעיון "שמונה האמירויות הפלסטיניות" שהוא לדעתו הפתרון היחיד לבעיה הפלסטינית. עיקרו של רעיון זה הוא פירוק הרשות הפלסטינית והקמת שמונה אמירויות בערים הראשיות ביהודה, שומרון ועזה, על בסיס המשפחות המקומיות. על פי תוכניתו, ישראל חייבת להישאר לתמיד בשטח הכפרי של יהודה ושומרון כדי למנוע הקמת מדינה ערבית עם רצף טריטוריאלי שתהפוך למדינת טרור[6].


נשוי לריינה, ולהם שלושה בנים ושתי בנות.

ספריועריכה

  • התנועה האיסלאמית בישראל, הוצאת נשיונל ג'יאוגרפיק, ישראל, 2002
  • Asad in Search of Legitimacy: Messages and Rhetoric in the Syrian Press under Hafiz and Bashar. Sussex Academic Press (July 2005)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה