מרדכי ריווסמן

מרדכי (מארק סמיונוביץ') ריוֶוסמןיידיש: ריוועסמאַן; ברוסית: Марк Семёнович Ривесман; בתעתיק לטיני (גרמני): Riwesmann;‏ 25 ביוני (על פי הלוח היוליאני: 7 ביולי)1868, וילנה9 במאי 1924, לנינגרד) היה סופר, משורר, מחזאי, הומוריסטן, מתרגם ומורה יהודי-רוסי איש סנקט פטרבורג, שכתב למבוגרים ולילדים ביידיש וברוסית.

מרדכי ריווסמן
מרדכי ריווסמן
מרדכי ריווסמן
לידה 25 ביוני 1868
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במאי 1924 (בגיל 55)
סנקט פטרבורג, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, מחזאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בקרב דוברי העברית מוכר ריווסמן בעיקר כמחברם של שני שירי חנוכה ביידיש שתורגמו לעברית: "ימי החנוכה" (שתורגם על ידי אברהם אברונין) ו"שימו שמן" (בתרגום לוין קיפניס).

ביוגרפיהעריכה

מרדכי ריווסמן נולד ב-1868 במשפחת יהודית בעיר וילנה, ממרכזי התרבות היהודיים החשובים ברוסיה (כיום בירת ליטא). למד ב"חדר" עד גיל 12, ואז למד בגימנסיה של וילנה. לאחר מכן שימש במשך 5 שנים מורה בעיר, וב-1896 היה למורה בבית הספר של חברת מפיצי השכלה בבירה סנקט פטרבורג, שבה ישב עד מותו.

ניסיונותיו הספרותיים הראשונים היו בשפת אמו, יידיש, והוא הראה אותם לסופר יהודה ליב לבנדה, שאת הרומנים והסיפורים הקצרים שלו קרא בשקיקה מגיל 14; הסופר היהודי-רוסי הנודע עודדו לכתוב, אך לא ביידיש, שכן זו "שפה מגונה", אלא ברוסית, "שכן אנחנו חיים ברוסיה". כנגד זאת, הסופר היידי הזקן אייזיק מאיר דיק, שקרא את פיליטוניו ושיריו של ריווסמן שהתפרסמו ברוסית, ייעץ לו לכתוב דווקא ביידיש: "כל אישה יהודייה צריכה להיות מסוגלת להבין אותך... יידיש היא הרי שפתו של ההמון הגדול". וכך החל ריווסמן לפרסם ביידיש: סיפורו הראשון, "דבשה", התפרסם ב-1892 בכרך השני של כתב העת "יודישע ביבליאָטעק" (הספרייה היהודית) שבעריכת י"ל פרץ.

משנת 1892 פרסם בכתב העת היהודי בשפה הרוסית "ווֹסחוֹד" סיפורים מחייהם של ילדים, שבשנת 1908 ראו אור בצורת ספר שנועד לקריאה בבית הספר והמשפחה היהודיים: Еврейским детям (לילדים יהודים). עם היווסדו של היומון היידי הראשון ברוסיה, "דער פֿרײַנד" (הידיד), ב-1903, החל שוב לכתוב ביידיש ובמשך 5 שנים פרסם בעיתון שורה של סיפורים מחיי יהודים עניים (כגון "דער בעל-מוסף, החזן הבעל-מוסף; "חנוכה-לעמפל", מנורת חנוכה; "עקזאַמען", בחינה) ושירים ("דער שמש", השמש – על פוגרום קישינב; "די מוטער און דאָס קינד", האם והילד – מוטיב של פוגרום; "די משוגענע מוטער", האם המשוגעת). באותה עת השתתף גם בכתבי עת נוספים ביידיש, כגון "די וועלט", "דער טאָג" ו"די פֿאָלקס-שטימע", ותחת שם העט "מאָטעלע" (מוטל'ה) פרסם פיליטונים וחרוזים סאטיריים במגזינים ההומוריסטיים "דער שייגעץ" ו"דער בעזים" (מוסף של "דער פֿרײַנד").

ריווסמן קנה לעצמו שם כשפרסם ב-1908 את הספר "דעם 'זיידענס' משלים" (משליו של "סבא") – קובץ של משלי קרילוב "מעובדים בצורה חופשית ויהודית".[1] מהדורה שנייה מורחבת ראתה אור ב-1918, וב-1919 הופיע בהוצאת הקומיסריון (המשרד הממשלתי) לענייני יהודים (קאָמיסאַריאַט פֿאַר אידישע ענינים), גם כן בפטרבורג, מבחר של עשרים משלים, מעובדים לילדים בני 7–12.

פרסם גם כמה מחזות עבור תיאטרון בפטרבורג, שבהם הוא עצמו נהג להשתתף, כגון הקומדיה בשלוש מערכות "גליקן" (הצלחות, או מזלות), שהוצגה על ידי הלהקה הווילנאית ב-17–1916, המיניאטורות "ר' מאיר בעל-הנס", "נאָכן טשאָלנט" (אחרי הטשולנט) ו"אין אייַלעניש" (בדחיפוּת), הדרמות "ענדע זומער" (סוף הקיץ), שהוצגה על ידי להקתה של אסתר רחל קמינסקה, ו"די פֿינסטערע נאַכט" (הלילה האפל), ומלבדם שורה של מחזות לילדים ברוסית, שנכתבו לחגים היהודיים וראו אור בהוצאת "עזרא" בפטרבורג.

ההיסטוריון של הספרות ישראל צינברג, בנקרולוג שפרסם עם מותו, קבע: "עבור יהודי פטרבורג הרוסית, מתבוללים-למחצה ומתגעגעים לסביבה היהודית, היה ריווסמן ממש אוצר, התגלמות העממיות, ההומור טוב-הלב והעליזות היהודית, מאגר חי של יידיש וילנאית עסיסית, של חוכמה עממית, לשון נופל על לשון ותכסיסים בדחניים, והיו מתגלגלים מצחוק ממשלי קרילוב המיוהדים, השירים, הדקלומים, הסצנות התאטרליות וההומורסקות שלו".[2]

בשנת 1908 ייסדה בפטרבורג קבוצת מוזיקאים יהודים בוגרי הקונסרבטוריונים של סנקט פטרבורג ומוסקבה את החברה למוזיקה עממית יהודית. אחת ממטרותיה המרכזיות של החברה הייתה איסוף ותיעוד המוזיקה היהודית. חבריה יצאו אל העיירות בתחום המושב ועסקו בהקלטה וברישום של אלפי שירים ונעימות עממיים. היצירות שתועדו התפרסמו בקבצים שהוציאה החברה, וחלקן עובדו להרכבים קוליים ואינסטרומנטליים. עבודתה של משלחת אתנוגרפית בראשות זוסמן קיסלגוף (אנ') שנשלחה לאסוף שירים וניגונים עממיים בקרב היהודים בפלכי ויטֶבּסק וחֶרסון[3] (צפון-מזרח בלארוס ודרום אוקראינה של ימינו, בהתאמה) הניבה אנתולוגיה חשובה בעריכת קיסלגוף שהוציאה החברה ב-1912. ריווסמן היה חבר פעיל בחברה למוזיקה יהודית ומראשיה. לאוסף השירים שערך קיסלגוף הוא סייע בחיבור עיבודים ותרגומים (חלק מהשירים שנכללו בקובץ היו ברוסית), וכן שלושה שירים ביידיש פרי עטו, שנדפסו בספר זה אחר זה:[4] "חנוכה, אוי חנוכה" – שזכה בארץ ישראל לגרסה עברית מאת המורה, הלשונאי העברי והמורה אברהם אברונין: "ימי החנוכה"; שיר נוסף לחנוכה, שזכה גם הוא לגרסה עברית בארץ ישראל, מאת לוין קיפניס: "שימו שמן";[5] ושיר שלישי, ללחן מאת אברהם גולדפדן, שהיה לפופולרי מאוד: "היַינט איז פּורים, ברידער" (היום פורים, אחיי).[6]

יצירתו של ריווסמן לילדים כללה סיפורים ומחזות בנושאים יהודיים – עיבודים לסיפורי המקרא וסיפורים לחגים. אחדים מסיפוריו תורגמו לעברית: בחודש כסלו תרע"ו (סוף 1915) הופיע המחזה "החנוכייה" בתרגום עברי מאת ישראל יהודה אדלר כחוברת ב' של הוצאת "משתלה", שהקימו אז בירושלים ארבעת הסופרים חיים דב שוורץ (שחר), מרדכי פריזנט (מיכאלי), נח זווין (טמיר) ולוין קיפניס.[7] שנה לאחר מכן הופיע מחזה שני של ריווסמן בתרגום עברי, "תענית אסתר", במסגרת ה"ספרייה קטנה לילדים" שערך אדלר.[8] מחזה נוסף לפורים, לפעוטות, בשם "משלוח מנות" ראה אור בתרגום עברי מאת פלק הלפרין ביומון לילדים "החבר".[9]

בשנים שלאחר המהפכה עמל ריווסמן על תרגום של האופרה "המכבים" (אנ') של אנטון רובינשטיין (שהליברטו שלה, מאת סלומון (שלמה) הרמן מוזנטל, מבוסס על מחזה מאת אוטו לודוויג).[10] באותן שנים גם פעל בחברה היהודית לתיאטרון שנוסדה אז בעיר.

בשנת 1919 ראה אור בהוצאת הקומיסריון לענייני יהודים בפטרבורג שירון תעמולתי ביידיש בשם "רויטע פֿריַיהייטס-לידער" (שירי חירות אדומים). בשירון, שאותו חיבר ריווסמן בשם העט "מבש"ר" (ראשי התיבות של שמו: מרדכי בן שמעון ריווסמן), נדפסו נוסחים מחודשים של פזמונים ידועים, שרק מנגינותיהן נותרו על כנן בעוד מילותיהם שונו כדי שיתאימו לקו הקומוניסטי.

את זיכרונותיו מהשנים 1877–1915 – על י"ל לבנדה, יהושע שטיינברג, ש"י פין, א"מ דיק, שמ"ר, אליקום צונזר,[11] י"ל פרץ, חיים צ'מרינסקי, מנדלי מוכר ספרים וש. אנ-סקי – פרסם (תחת הכותרת "זיכרונות ומפגשים 1877–1915") בכתב העת היהודי-רוסי Еврейская летопись (גיליון 3, 1922).

ספריועריכה

  • М. С. Риваеманъ, Еврейскимъ дѣтям: книга для чтенія въ еврейской школѣ и семьѣ., С.-Петербургъ: Тип. І. Лурье, 1908. (בכתיב מודרני: Еврейским детям; בתעתיק לטיני: Evreiskim detiam)
  • מ' ריוועסמאַן, דעם 'זיידענס' משלים: פֿריַי און יודישליך בעאַרביַיט נאָך קרילאָוו, סנקט פטרבורג: דפוס יוסף לוריא, 1908. (הספר, בארכיון האינטרנט)
    • מהדורה שנייה מורחבת: דעם זיידענס משלים: פֿריַי און גאַנץ אידישליך בעאַרביַיט נאָך קרילאָוו, בעדייטענד אויסגעבעסערט און פערגרעסערט 2טע אויפל, פטרוגרד: דרוקעריַי טאָגבלאַט, 1918.
    • מבחר של עשרים משלים בהוצאת הקומיסריון לענייני יהודים: דער זיידע – די אייניקלאַך: (20 קרילאָווס משאלים): באַַארבעט פֿאַר אידישע קינדער פֿון 7–12 יאר: מרדכי ריוועסמאַן, פטרבורג: קאָמיסאַריאַט פֿאַר אידישע ענינים, 1919.
  • מ.[רדכי] ריבסמן, החנֻכיה: מחזה, תר'[גם] יש"י [ישראל יהודה] אדלר, חוברת ב' של משתלה: ספריה לילדים ולבני הנעורים, ירושלים: הוצאת תלפיות, תרע"ו.
  • מ.[רדכי] ריבסמן, תענית אסתר: חיזיון הִתולי לילדים, חוברת שבועית כ"ב של ספריה קטנה לילדים בעריכת יש"י [ישראל יהודה] אדלר, יפו: דפוס ס' שושני, תרע"ז.
  • מ"ב"ש"ר, רויטע פֿריַיהייטס-לידער, סנקט פטרבורג: קאָמיסאַריאַט פֿאַר אידישע ענינים ("אידיש סאָציאַליסטישע ביבליאָטעק"), 1919.

קישורים חיצונייםעריכה

מפרי עטו:

ביצועים לשיריו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מ. ריוועסמאַן, ‏דעם "זיידענס" משלים, סנקט פטרבורג: דפוס יוסף לוריא, 1908, בארכיון האינטרנט.
  2. ^ С.Л. Цинберг, "М.С. Ривесман: Некролог," Еврейская летопись, 3 (1924), pp. 222–223; מובא בתוך זלמן רייזען, ‏ריוועסמאַן מרדכי, לעקסיקאָן פֿון דער יִידישער ליטעראַטור, פּרעסע און פֿילאָלאָגיע, מהד' 2, כרך 4, וילנה: ב. קלעצקין, תר"ץ 1929, עמ' 328–329, בארכיון האינטרנט.
  3. ^ מ' ברונזפט [גורלי], האסכולה המוזיקלית היהודית, ירושלים: עבר, ת"ש, עמ' 16.
  4. ^ מ.[רדכי] ריוועסמאן, ‏שירים מס' 24, 25, 26, בתוך: ז.[וסמאַן] קיסעלגאָף (עורך), א.[לכסנדר] זשיטאָמירסקי ופּ.[סח] לוואָוו (מעבדים), ליעדער-זאַמעלבוך: פֿאַר דער אידישער שול און פֿאַמיליע, כרך המילים, פטרבורג: געזעלשאֲפֿט פֿאַר אידישע פֿאַלקס-מוזיק אין פּעטערבורג; אַרויסגעגעבען מיט מיטווירקונג פֿון דער געזעלשאַפֿט "מפיצי-השכלה" אין פּעטערבורג; ברלין: ליאו וינץ, 1912, בארכיון האינטרנט.
  5. ^ מילות השיר "שימו שמן" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  6. ^ מילות השיר "זה היום" והאזנה לו, באתר זמרשת. על השיר ראו Marlena Fuerstman, Haynt Iz Purim, Brider, המרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים, מרץ 2016.
  7. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 157.
  8. ^ על פי אוריאל אופק, זוהי "קומדיה קצרה ומשעשעת, רצופה דיאלוגים שנונים, על ילד שהתערב עם אחיו ואחותו כי יצליח להכין במו ידיו חנוכיות חרס, ולאחר שזכה בהתערבות הודה כי החנוכיה היפה שהביא אינה מעשה ידיו אלא מעשה ידי סבא" (אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, 1988, עמ' 157).
  9. ^ ג. קרסל, "לביבליוגרפיה של המחזה העברי", קרית ספר לז,א (תשכ"ב), עמ' 130. המחזה גם נדפס בנפרד כנראה בשנת 1917 בעיר סורוקה; ראו רשומה באתר WorldCat.
  10. ^ Galina Kopytova, Jascha Heifetz: Early Years in Russia, trans. and ed. Dario Sarlo & Alexandra Sarlo, Bloomington: Indiana University Press, 2014, p. 248.
  11. ^ שאת שירו המפורסם "די סאָכע" (המחרשה) פרסם בתרגום לרוסית ב-1888 (ותרגם לרוסית גם את האלגיה שחיבר לרגל מותו של לבנדה).
  12. ^ ראו רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.