פתיחת התפריט הראשי

מלחמת האזרחים באוקראינה

(הופנה מהדף משבר אוקראינה)

מלחמת האזרחים באוקראינה החלה בראשית שנת 2014 בעקבות עלייתם לשלטון של חוגים אוקראינים פרו-מערביים, ולאומניים שהדיחו את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' בסדרה של הפגנות שנמשכו כשלושה חודשים נגד החלטתו של הנשיא לא לחתום על הסכם שיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי.[1] הדבר גרם לחלק מהאוכלוסייה באזורים מסוימים בדרום מזרח אוקראינה להגביר את השאיפה להתנתק מאוקראינה ולחבור לרוסיה או להקים מדינה עצמאית בשם נובורוסיה. הבדלנים זוכים לעידודה של רוסיה, לסיוע בנשק ואף בהשתתפות של מתנדבים רוסים בלחימה.

מלחמת האזרחים באוקראינה
2014 pro-Russian unrest in Ukraine.png

מצב אזורי הסכסוך
תאריך התחלה: 6 באפריל 2014
מקום: דונבאס, אוקראינה
עילה: החלפת הממשל האוקראיני מממשל פרו-רוסי לממשל פרו-מערבי ולאומני
הצדדים הלוחמים

נתמך עלי ידי:

נתמך עלי ידי:
רוסיהרוסיה  רוסיה

ראשי מדינה
אוקראינהאוקראינהפטרו פורושנקו
אוקראינהאוקראינהארסני יאצניוק
אוקראינהאוקראינהאולכסנדר טורצ'ינוב 
הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק דניס פושילין
הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק דמיטרי טראפזניקוב
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק איגור פלוטניצקי
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק לאוניד פסצ'ניק
נהרגו:
הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק אלכסנדר זכרצ'נקו 
מפקדים

הכוחות המזוינים של אוקראינההכוחות המזוינים של אוקראינה סטפן פולטורק
הכוחות המזוינים של אוקראינההכוחות המזוינים של אוקראינה ויקטור מוז'נקו

הכוחות המזוינים של נובורוסיההכוחות המזוינים של נובורוסיה מיכאיל "גיבי" טולסטיך
הכוחות המזוינים של נובורוסיההכוחות המזוינים של נובורוסיה ארסני "מוטורולה" פאבלוב
הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק ולדימיר קונונוב
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק סרגיי איגנאטוב

כוחות

50,000 חיילים

20,000 לוחמים, ועוד 3000–4000 לוחמים רוסיים מתנדבים.

250Px

במרץ 2014 הכריזה רוסיה על סיפוח קרים שבאוקראינה לשטחה. הסיפוח החד-צדדי של שטח ממדינה ריבונית ללא הסכמת ממשלתה הוא שנוי במחלוקת והביא בתגובה להטלת סנקציות כלכליות של רוב מדינות המערב כלפי רוסיה.

תוכן עניינים

רקעעריכה

השאיפות הבדלניות של אזרחי אוקראינה ממוצא רוסי זכו לעידוד של רוסיה בהנהגת ולדימיר פוטין, ששואף לחדש את ימיה של רוסיה כמעצמה עולמית. ההתקרבות ההולכת ונמשכת של אוקראינה למערב, ורצונם של רבים בתוכה להצטרף לאיחוד האירופי עוררו התנגדות במוסקבה.

התפרקות ברית המועצות אפשרה את כינון המדינה האוקראינית העצמאית המודרנית, אך אוקראינה נותרה קשורה באופן הדוק לרוסיה. הקשרים בין רוסיה לאוקראינה הם תרבותיים, אתניים ובעיקר כלכליים. שאיפות מדינאים דוגמת ויקטור יושצ'נקו חידדו את ההבדלים בין חלקי המדינה השונים וניסו לקדם את חבירתה של אוקראינה לברית נאט"ו המערבית, שלה היסטוריה ארוכה של עוינות כלפי ברית המועצות. רוסיה שירשה את הרגשות האנטי מערביים מברית המועצות התנגדה לצירופה של אוקראינה לברית נאט"ו ובחשה בפוליטיקה שלה. יתרה מכך, אוקראינה ביקשה להצטרף לאיחוד האירופי וגם זה היה לצנינים בעיני הרוסים.

הלחץ התפוצץ באירועי יברומאידאן. ההפגנות הגדולות החלו כאשר סירב הנשיא דאז ויקטור ינוקוביץ' הפרו-רוסי לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. ינוקוביץ הודח מתפקידו ולאחר תקופת מעבר נבחר במקומו פטרו פורושנקו, אך האירועים שהחלו בהפגנות התגלגלו הלאה. חלקים ממזרח המדינה ביקשו להתנתק באופן אקטיבי מאוקראינה וגורמים מערביים טוענים שרוסיה אף שלחה כוחות צבא שהוסוו כמתנדבים לאוקראינה כדי לסייע לבדלנים להתנתק מאוקראינה.

שורשים היסטורייםעריכה

הרקע לשאיפות הבדלניות נעוץ בהיסטוריה של האזור. עד אמצע המאה ה-17 הוא היה חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, ואז עבר בחלקו, במרד חמלניצקי, לשליטת רוסיה הצארית. לאחר חלוקת פולין הפכו השטחים המערביים לממלכת גליציה תחת שלטון בית הבסבורג, שם עודדו האוסטרים במאה ה-19 את יצירתה של זהות אוקראינית עצמאית כמשקל נגד ללאומיות הפולנית. השטח המזרחי נותר רוסי והונהגה בו מדיניות רוסיפיקציה נוקשה, ובהמשך צורף לברית המועצות. ב-1921 שטח גליציה אוחד מחדש עם פולין העצמאית, שניסתה לדכא את הלאומיות האוקראינית. ב-1939 פלשו הסובייטים לפולין וסיפחו את החבלים המאוכלסים אוקראינים לרפובליקה הסובייטית המקבילה, אוקראינה הסובייטית, ואלה נותרו בשליטתם עד קריסת ברית המועצות. לפיכך, הצד המזרחי הוא בעל זיקה חזקה לרוסיה וחלק נכבד מהאוכלוסייה הוא ממוצא רוסי. בצד המערבי של אוקראינה האוכלוסייה היא אוקראינית בעלת רגשות לאומיים חזקים וחלק מתושביה אף לקח חלק במאבק מזוין נגד ברית המועצות במסגרת ארגונים לאומניים אוקראינים במהלך מלחמת העולם השנייה.

המלחמה במחוזות השוניםעריכה

2014עריכה

חצי האי קריםעריכה

  ערך מורחב – המשבר בחצי האי קרים (2014)

החל מ-26 בפברואר חיילים של צבא רוסיה[2] התחילו לזרום לחצי האי במטרה להשתלט עליו תוך סיוע ממליציות מקומיות של בדלנים פרו-רוסים. שאלת ניתוקו של חצי האי הועמדה למשאל עם. ההצבעה במשאל עם שבו השתתפו 83% מבעלי זכות בחירה הראתה תמיכה גורפת של 96% בעד צירוף חצי האי לרוסיה.[3] אוקראינה ומדינות המערב לא קיבלו את תוצאות משאל העם וגורלו של חצי האי טרם הוכרע. הלכה למעשה, חצי האי הצטרף לרוסיה בעקבות חתימה על הסכם ב-18 במרץ, אך מעמדו המשפטי לא ברור ולא מוכר על ידי מדינות העולם. בתגובה למהלך הטילו מדינות המערב סנקציות כלכליות על רוסיה.

לא כל תושבי חצי האי היו מרוצים מהמהלך. לפי נציבות האו"ם לפליטים כ-10,000 בני אדם יצאו מחצי האי, 80% מהם טטרים.(מיעוט אתני גדול בחצי האי)[4]

אודסהעריכה

ב-2 במאי 2014 התקיימו שתי הפגנות באודסה, האחת של פרו רוסים והשנייה של לאומנים אוקראינים, רבים מהם אוהדי כדורגל המכונים "אולטראס". במהלך ההתנגשות בין המפגינים נהרגו עשרות בני אדם בחילופי אש ונשק קר, רובם פרו-רוסים שנלכדו בתוך בניין איגודי הפועלים שהוצת בידי הלאומנים האוקראינים.[5]

דונייצק ולוהנסקעריכה

בעקבות עליית הכוחות הלאומניים בקייב, החלו בסוף פברואר 2014 הפגנות המוניות בערים דונייצק ולוהנסק שבחבל דונבאס בדרום-מזרח אוקראינה. ההפגנות קראו לשמירת השפה, התרבות הרוסית והקשר עם רוסיה. בתחילת מאי 2014, בעקבות ההצלחה של הפרו-רוסים בחצי האי קרים, התקיים משאל עם במחוזות דונייצק ולוהנסק שתמך בהקמת מדינות עצמאיות, והבדלנים הכריזו על הקמת הרפובליקה העממית של דונייצק והרפובליקה העממית של לוהנסק, לאחר מכן התאחדו שתי הרפובליקות לנובורוסיה.

באפריל 2014 אוקראינה הגיבה לאירועים במבצע צבאי "אנטי טרוריסטי", והעבירה כוחות צבא גדולים למחוזות המורדים. כוחות הצבא האוקראיני נתקלו בכוחות חמושים של הבדלנים. מאז אפריל 2014 מתנהלים באזור קרבות כבדים של שריון בשריון וחי"ר והופלו עשרות מטוסי קרב ותובלה של חיל האוויר האוקראיני.

ב-17 ביולי הופלה טיסה 17 של מלזיה איירליינס ליד העיר דונייצק. ישנן מספר גרסאות לגבי האשמים בהפלת המטוס. על המטוס היו כשלוש מאות איש אשר נהרגו.[6]

במהלך אוגוסט 2014 חל מפנה בקרבות והבדלנים הצליחו לכתר אלפי חיילים אוקראינים במספר אזורים, הבולט בהם הוא כיתור אילובאייסק בו נהרגו ונשבו אלפי חיילים אוקראינים.

ב-28 באוגוסט אוקראינה הודיעה כי כוחות של הבדלנים השתלטו על ערים חשובות, בין היתר גם על נובואזובסק עיר בעלת חשיבות אסטרטגית על חוף ים אזוב הנמצאת במרחק של כ-100 קילומטרים ממעוז הפרו-רוסים בדונייצק. בעיר התבצעו קרבות עזים בין הכוחות. ג'פרי פייאט, שגריר ארצות הברית באוקראינה ציץ בחשבון הטוויטר שלו כי "מספרם של הכוחות הרוסיים שמעורבים בלחימה על אדמת אוקראינה עולה" אולם רוסיה ממשיכה להכחיש את מעורבותה בלחימה. בנוסף, פולייאקובה, חברת המועצה המייעצת לפוטין בנושא זכויות אדם אמרה "כאשר המוני בני אדם על טנקים ונגמ"שים, תחת הוראות של מפקדים, משתמשים בנשק כבד בטריטוריה של מדינה אחרת וחוצים את הגבול, אני מחשיבה זו לפלישה". פורושנקו נפגש עם פוטין. לאחר הפגישה פוטין הבהיר כי הפסקת האש תלויה באוקראינה, שצריכה להגיע להסכמות עם הבדלנים הפרו-רוסים.[7]

ספטמבר: הסכם הפסקת האש הראשוןעריכה

ב-5 בספטמבר נחתמה הפסקת אש בין הצדדים שנשמרת חלקית. באוקטובר 2014 התנהלו קרבות כבדים במספר מוקדים, הבולט בהם הוא שדה התעופה של דונייצק. כוחות צבא אוקראינה הנצורים במקום מנסים למנוע מהבדלנים מלהשתלט על האתר האסטרטגי.

2015עריכה

ינואר: קריסת הפסקת האשעריכה

ב-11 בינואר 2015 קרסה הפסקת האש והקרבות התחדשו במלוא העוצמה. ב-13 בינואר נפגע אוטובוס אזרחי בוולנובאחה שבמחוז דונייצק וכעשרה מנוסעיו נהרגו ככל הנראה מפגז של הבדלנים שיועד אל עבר מחסום של צבא אוקראינה.

ב-22 בינואר הודה המטכ"ל של אוקראינה באובדנו של שדה התעופה בדונייצק. באותם הימים התרחשו מספר תקיפות בולטות על אזרחים: הפגזת תחנת טרוליבוס בדונייצק שגרמה ל-15 הרוגים והתקפת גראדים על מריאופול בה נהרגו 30 אזרחים ונפצעו יותר ממאה.

בתחילת פברואר 2015 התמקדו הקרבות באזור העיירה דבלצבה. באזור זה, הנמצא כ 50 ק"מ מצפון מזרח לדונייצק, היו מרוכזים כ-8,000 חיילים אוקראינים. הבדלנים ניסו לכתר אותם ולהשתלט על האזור, המהווה צומת רכבות וכבישים חשוב המחבר בין דונייצק לרוסיה.

ב-9 בפברואר יחידות של הבדלנים כבשו את הכפר לוגווינובו הסמוך לכביש M03, המוביל מדבלצבה לארטיומובסק וסגרו את הכיתור.

פברואר: הסכם הפסקת האש השניעריכה

ב-12 בפברואר 2015 נחתם במינסק הסכם הפסקת אש נוסף, שהתבסס על ההסכם הקודם מחודש ספטמבר. לפי עיקרי ההסכם, שאמור להיכנס לתוקף החל מה-15 בפברואר, מלבד הפסקת האש והסגת כלי הנשק הכבדים, יוקם אזור חיץ מפורז בשטח של לפחות 50 קילומטרים. כמו כן, הכוחות האוקראיניים ייסוגו מנקודות עימות עם הבדלנים ואלה יצטרכו לסגת עד קו הגבול בין הצדדים שנקבע בהסכם מינסק בספטמבר. זה יתבצע לא מאוחר מיומיים אחרי תחילת הפסקת האש ויושלם בתוך 14 ימים. לאחר מכן אמור להתחיל משא ומתן על עריכת בחירות מקומיות על הקמת ממשל זמני, בהתאם לחוק האוקראיני, באזורים מסוימים במחוזות דונייצק ולוהנסק. עוד נקבע כי תינתן חנינה לאזרחים במזרח המדינה שהיו מעורבים באירועים אלימים, יתבצעו חילופי שבויים שיושלמו עד חמישה ימים אחרי הסגת הכוחות ויוגש סיוע הומניטארי לתושבים. כמו כן, לממשלת אוקראינה תהיה שליטה על גבולות המדינה, גם באזור שנמצא בשליטת המורדים וכל הכוחות וכלי הנשק הזרים במדינה ייסוגו מהאזור. הארגונים הלא חוקיים במזרח אוקראינה ימסרו את נשקם.[8]

יום למחרת, ב-13 בפברואר, נמשכה הלחימה העזה בין הבדלנים לצבא אוקראינה. צבא אוקראינה מסר כי 11 חיילים נהרגו ו-40 נפצעו במהלך הקרבות, שהתרכזו סביב העיירה דבלצבה. שני בני אדם נוספים נהרגו מפגיעת פגז בבית קפה בעיירה שחסטייה, שבשליטת השלטונות בקייב. הבדלנים טענו כי שלושה ילדים נהרגו בהפצצות בדונייצק ובגורלובקה. אוקראינה האשימה את המורדים בתגבור הכוחות הצבאיים באזורי הקרבות מאז נחתם ההסכם יום קודם לכן.[9] ב-14 בפברואר נהרגו שבעה חיילים מצבא אוקראינה ועוד 23 חיילים נוספים נפצעו.

ב-15 בפברואר נכנסה הפסקת האש לתוקפה, אך חילופי האש לא פסקו לחלוטין. הקרבות סביב העיירה דבלצבה נמשכו והבדלנים טענו כי הפסקת האש אינה כוללת את העיירה האסטרטגית, משום שלדבריהם היא נמצאת בטריטוריה שלהם. צבא אוקראינה מסר כי ההתקפה על העיירה בוצעה באמצעות מגוון של כלי נשק, בהם גם רקטות גראד, וכי הבדלנים מתכננים לכבוש את דבלצבה מכיוון מערב.[10]

ב-16 בפברואר מסר צבא אוקראינה כי חמישה חיילים נהרגו ועוד 25 נפצעו בתקיפות של הבדלנים במזרח המדינה מאז נכנסה הפסקת האש בין הצדדים לתוקף. באותו יום נמשכה הלחימה העזה בעיירה דבלצבה, שעליה הכריזו הבדלנים חלק משטחם. כמו כן, באותו יום התפתחו קרבות עזים בעיירה שירוקינו, שבאזור מריופול, ושטחים נרחבים מהעיירה נחרבו.[11]ב-17 בפברואר התקדמו הבדלנים בשטח דבלצבה, כבשו חלקים נרחבים ממנה ושבו מספר לא ידוע של חיילים אוקראינים.

יום למחרת, ב-18 בפברואר, הוכרע הקרב בעיירה כשצבא אוקראינה נסוג ממנה תחת אש בלתי פוסקת. קודם להוצאת הכוחות הכריז הנשיא פטרו פורושנקו כי הייתה זאת נסיגה מתוכננת. הצבא מסר כי במהלך הימים שקדמו לנסיגה, נהרגו בקרבות בעיירה 22 חיילים ועוד 150 נפצעו. האיחוד האירופי גינה את פעולות הבדלנים וטען כי הם מפרים את הפסקת האש, אך הביע תקווה שהסכם מינסק עדיין ייושם.[12] במהלך אביב 2015 התקיימו קרבות ספורדיים בין הצדדים, כשהבולטים בהם הם הקרבות במריינקה שליד דונייצק ושירוקינו בגזרת מריאופול. כתוצאה מהקרבות בשירוקינו הוכרז על פירוז העיירה מחיילי שני הצדדים. נכון לאמצע אוגוסט 2015 הקרבות בין צבא אוקראינה לבין הבדלנים מתגברים והפסקת האש עומדת בפני קריסה.

2016עריכה

2017עריכה

2018עריכה

ההתנקשות במנהיג הבדלנים בדונייצקעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה