משתמש:אסי אלקיים/הושענות

פיוטי ההושענותעריכה

בכל יום של ההושענות אומרים פיוט אחר (או מספר פיוטים), המבוסס על המילים 'הושע נא' החוזרות על עצמן עם כינויים מליציים שונים למושאי התפילה, לעיתים לפי אקרוסטיכון (אלפביתי או שם המחבר). לדוגמה, פיוט אחד (לפי מנהג אשכנז), שבו המושא הוא עם ישראל, אומר 'הושע נא אוֹם אני חומה, הושע נא; הושע נא ברה כחמה, הושע נא; הושע נא גולה וסורה, הושע נא', וכן הלאה.

ישנם חילוקי מנהגים באשר לסדר הפיוטים (איזה פיוט יש לומר בכל יום); ישנם מנהגים סבוכים יחסית בנושא, התולים את הסדר לפי היום בשבוע שבו חל סוכות, וישנם מנהגים אשר קובעים סדר אחד ללא שינוי בין השנים. ביום הושענא רבא נוהגים (לפי כל המנהגים) לומר את כל הפיוטים (פיוט בכל הקפה), ועוד רבים מיוחדים ליום הושענא רבא עצמו.

סדרי ההושענותעריכה

ישנם שלושה מנהגים עיקריים של אמירת פיוטי הושענות:

  • המנהגים המבוססים על המסורת הארץ ישראלית: אשכנז המערבי והמזרחי, איטליה ורומניא. ההבדל בין המנהגים הללו הוא בעיקר השיבוץ של הפיוטים לימים השונים של החג. הסברה הרווחת במחקר היא שפיוטים אלו הם קדומים מאוד. רוב החוקרים מייחסים אותם לקליר אך יש הסוברים שהם עוד מזמן בית שני. עדות על כך היא פשטותם היחסית של הפיוטים, וחוסר החריזה ותחכום-היתר, האופייניים לפיוטים המאוחרים יותר.
  • המנהג המובא בסידור רס"ג, שהשתמר בתכלאל. כנראה פיוטים שחוברו בידי רס"ג עצמו, אם כי יתכן שהם ממסורת בבלית קדומה יותר.
  • מנהג ספרד המכיל חלק מן ההושענות שבסידור רס"ג, ומוסיף פיוטים רבים שנתחברו על ידי משוררי ספרד חלק נכבד מהם של הפייטן ר' יוסף אבן אביתור.

סדר אמירת פיוטי ההושענות לפי מנהג אשכנזעריכה

לפני הפיוט היומי אומרים תפילה קבועה: 'הושע נא למענך אלהינו הושע נא' ושוב עם המילים 'למענך בוראנו', 'למענך גואלנו', 'למענך דורשנו'. נהוג שהחזן אומר פסוק והקהל חוזר אחריו.

לפי מנהג אשכנז המזרחי :(ארצות מזרח אירופה וארץ ישראל) (כל פיוט נקרא על שם שורת הפתיחה)

כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום: ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים: ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים: ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים: ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים: ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים: ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:
שני למען אמיתך אבן שתיה אערוך שועי אום אני חומה אל למושעות אום נצורה
שלישי למען אמיתך אבן שתיה אערוך שועי אל למושעות אום נצורה אדון המושיע
חמישי למען אמיתך אבן שתיה אום נצורה אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע
שבת אום נצורה למען אמיתך אערוך שועי אבן שתיה אל למושעות אדון המושיע

לפי מנהג אשכנז המערבי (ארצות מערב אירופה) הסדר פשוט יותר: אערוך שועי, אל למושעות, אום אני חומה, אבן שתיה, אדמה מארר. בשבת אומרים אום נצורה והוא דוחה ביום אחד את הפיוטים הבאים אחריו.

לאחר הפיוט השייך לאותו היום אומרים בכל יום את הפיוט כהושעת אלים.

הושענא רבאעריכה

ביום הושענא רבא נאמרים שבעת הפיוטים הבאים: למען אמיתך, אבן שתיה, אום אני חומה, אדון המושיע, אדם ובהמה, אדמה מארר, למען איתן הנזרק בלהב אש. לאחר מכן נאמרים פיוטים המיוחדים ליום הושענא רבא, ובסיומם חובטים את הערבה.

יש להעיר כי כל כל הפיוטים במנהג זה הולכים אך ורק לפי אקרוסטיכון אלפביתי.

סדר אמירת פיוטי הושענות לפי סידור רס"ג ומנהג תימןעריכה

הסדר הנהוג בתכלאל של יהודי תימן נלקח מן הסדר של רס"ג בסידורו. יש לציין שגם המתפללים בנוסח השאמי אומרים את ההושענות לפי הסדר התימני ולא לפי הסדר הספרדי, למרות שרובו של נוסח זה תואם את הנוסח הספרדי.

בכל יום אומרים שלושה פיוטים המתחלפים מידי יום. לפי המנהג אותו מביא רס"ג נהגו להקיף שלוש פעמים בכל יום (ראו להלן הושענות#מספר ההקפות) ובכל הקפה אמרו פיוט אחר. בתימן נהגו להקיף רק פעם אחת ולא שלוש, אך אף על פי כן נהגו לפי הסדר של רס"ג לומר שלושה פיוטי הושענא. לפי סדר זה אין אומרים הושענות בשבת לפיכך הסדר מעיקרו אינו מכיל פיוטי הושענות לשבת (ראו להלן האם אומרים הושענות בשבת), זאת בניגוד לסדר ההושענות הספרדי שמעיקרו מכיל פיוטי הושענות לשבת למרות שכיום ברוב קהילות הספרדים לא נהוג לאומרם.

הקפה ראשונהעריכה

הפיוטים המיועדים להקפה ראשונה פותחים במילה "הושענא" לפני כל פסוק (לפי סידור רס"ג רק לאחר סיום הפסקה)ולאחריהם פיוט לפי סדר אלפביתי שכל שורה בו פותחת במילה "למענך" או "למען" (למשל הפיוט הראשון פותח במילים "הושענא למענך אדיר באדירים, הושענא למענך בורא רוח ויוצר הרים). הפיוטים לפי סדר הימים: למענך אדיר באדירים, למען אב עקד בן, למען אב ידעך מבין מנאצים, למענך תקיף אלוהי קדם מעונה (פיוט זה הוא בסדר תשר"ק דהיינו אלפביתי הפוך), מארוד וארפד. הפיוט מארוד ומארפד הוא חריג שכן אין הוא פותח במילה למענך או למען, הוא אלפבית מרובע (בעיקרו). בתכלאל הסדר שונה: למענך אדיר באדירים, למען אב עקד בן, מארוד וארפד, למען אב ידעך מבין מנאצים, למענך תקיף אלוהי קדם מעונה.

הקפה שניהעריכה

ההבדל בין הפיוטים של ההקפה הראשונה לפיוטים של ההקפדה השניה הוא שבהקפה השניה המענה הוא "ענה בהושענא" ולא "הושענא למען/למענך". הפיוטים הם: אתוים בשמך רצים, תאיבי (או: תואבי) ישעך שוכן שחקים (לפי סדר תשר"ק), אוחזי ארבעה מינים (לפי סדר אתב"ש), אומני חוקה נסוכה, איומה אמרתך לוקחת.

הקפה שלישיתעריכה

הפיוטים בהקפה זו שונים מהותית מן הפיוטים בשתי ההקפות הראשונות הן מבחינת המבנה והן מבחינת כמות הפיוטים. מבנה הפיוט מתייחס ליום המסוים של החג (היום הראשון, היום השני וכן הלאה). להלן נביא לדוגמא את הפיוט של היום הראשון (ישנם שינויי נוסח רבים שלא הובאו כאן):

אנא אל אחד ושמו אחד
ומי ישיבנו והוא באחד
קרא שמים וארץ ויעמדו כאחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור אב ירש את הארץ והיה אחד
הכין למורדים לב אחד ודרך אחד
לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור בן יחיד היה לפני אביו אחד
שניהם בנסיון הלכו כאחד
נתת כופר תחתיו איל אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור תם הוסיף חלק שכם אחד
קיווה להפליט המחנה האחד
אסף בניו לקבל מלכות שמים פה אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא המשמיענו שתים בקולות וברקים כאחד
המנחילנו תורה אחת ומשפט אחד
ומי כעמך ישראל גוי אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

מבנה הפיוטים בהקפה השלישית נשמר באופן זה: הבית הראשון מכיל שבח לה', הבית השני מתייחס לאברהם ופותח תמיד במילים "אנא זכור אב", הבית השני ליצחק ופותח תמיד במילים "אנא זכור בן", ההבית השלישי ליעקב ופותח תמיד במילים "אנא זכור תם". כל שורה חותמת במספרו של היום (אחד, שנים וכו' - תמיד בלשון זכר ללא התחשבות בחוקי הדקדוק, כך למשל ביום רביעי "הנותן נושאי כסאו חיות ארבעה, המציב פינות ארבעה ותקופות ארבעה"). הפזמון החוזר "הושיענו בחגיגת יום אחד/ימים שנים/שלושה וכו'. תבנה ציון ברינה, והעלנו לתוכה בשמחה. יראו גוים ויבושו, ויכלמו זרים זדים. נהדרך בארבע מצוות, ונמליכך ביום זה סוכה. וכך נאמר בהגלותך מלכנו: אנא אל נא הושענא והושיעה נא". בסדר הושענות הספרדי מופיעים גם כן פיוטים אלו, אלא שאומרים בפזמון החוזר רק את הקטע "הושיענו בחגיגת יום אחד/ימים שנים/שלושה וכו'", ואין אומרים "תבנה ציון וכו'".

כמות הפיוטים כאן שונה מכמות הפיוטים בשאר ההקפות. בשתי ההקפות הראשונות קיימים רק חמישה פיוטים, שכן ביום שבת אין אומרים הושענות, וביום הושענא רבא אומרים את כולם יחד. בהקפה השלישית אומרים את הפיוט שמתאים למספר של אותו יום ולכן ישנם שבעה פיוטים לכל שבעת ימי החג, אך את הפיוט ששיך ליום שבו חלה שבת לא אומרים באותה שנה. למשל אם יום טוב הראשון של סוכות חל בשבת לא יאמרו באותה שנה את הפיוט "אנא אל אחד ושמו אחד", וביום השני יאמרו כבר את הפיוט השייך ליום השני ("אנא אל אחד ומבייש אומרי שנים").

לאחר כך אומרים בכל יום קטע בארמית הפותח במילים "תתפרקון ותשתיזבון".

הושענא רבאעריכה

בהושענא רבא ישנן שבע הקפות. בהקפה הראשונה אומרים את שני פיוטי ההושענות של יום ראשון ("למענך אדיר באדירים" ו"אתוים בשמך רצים"), אך לא את הפיוט השלישי של היום הראשון ("אנא אל אחד ושמו אחד") מלבד בהקפה השביעית בה אומרים את הקטע ליום השביעי. בהקפה השניה אומרים את פיוטי ההושענות של יום שני וכן הלאה. ישנה תוספת הקיימת במנהג תימן שאינה בסידור רס"ג לומר בכל הקפה קטע מהפיוט "יה איום" וקטעי סליחות. תוספת זו היא ככל הנראה מן הסדר הספרדי של ההושענות, וההסבר עליה יורחב להלן (בהסבר על סדר ההושענות הספרדי).

סדר אמירת פיוטי הושענות לפי מנהג הספרדיםעריכה

פותחים באמירת הפסוקים "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (תהילים, כ"ו, ו-ז). לאחר מכן אומרים "הושענא, הושענא. למענך אלוהינו. למענך בוראנו. למענך גואלנו. למענך דורשינו" (נהוג שהחזן אומר כל קטע והקהל חוזר אחריו).

אחר כך אומרים את הפיוט למענך אדיר אדירים הלקוח מן הסדר של רס"ג (הפיוט הראשון של היום הראשון), אלא שאומרים אותו רק עד האות ל' (למענך לא יתמו שנותיו לדור דורים), למרות שבסידור רס"ג ובתכלאל הוא ממשיך עד סוף האלף-בית. השונה מסידור רס"ג הוא שבסדר הספרדי פיוט זה נאמר בכל יום, ואילו בסידור רס"ג הוא שייך רק ליום הראשון (ולהושענא רבא בו חוזרים על כל הפיוטים).

לאחר מכן אומרים בכל יום חמישה פיוטים שונים המתחלפים מידי יום ביומו, ובין הפיוטים אומרים עניות של הושענות (כלומר החזן אומר והקהל עונה אחריו, בניגוד לפיוט עצמו שרק החזן אומרו בקול והקהל בלחש) כפי שיפורט להלן. הפיוט הראשון הינו הפיוט היומי הנאמר בהקפה השלישית לפי סידור רס"ג (ראו לעיל בהסבר על סדר ההושענות בתכלאל ובסידור רס"ג), וכפי שנאמר לעיל המענה על פיוט זה הוא "הושיענו בחגיגת ימים שנים/שלושה וכו'". לאחר מכן אומר החזן "הושענא, הושענא" והקהל חוזר אחריו. הפיוט השני הינו תמיד פיוט עם חריזה פשוטה (חריזה בין הדלת לסוגר בלבד), ללא פזמון חוזר. הפיוט השלישי הינו לפי מבנה קבוע: כל בית פותח במילה "אנא" ומסיים במילים "היום ביום ראשון/שני וכו' הושיעה נא" והקהל עונה לאחר כל בית "אנא הושיעה נא". הפיוט הרביעי גם הוא לפי מבנה קבוע: כל בית פותח במילים "כהושעת" ומסיים "נהללך ביום ראשון/שני וכו' כן הושענא" והמענה הוא "אני והו הושיעה נא". לפיוט החמישי והאחרון אין מענה אך יש לו פזמון חוזר המשתנה בכל יום. לאחר מכן אומרים לקט פסוקים הקבוע בכל יום.

לשם דוגמא יובא להלן סדר ההושענות ליום רביעי (לא הובאו שינויי נוסח):

ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה': לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך:

בקטע הבא החזן אומר פסוק והקהל עונה אחריו, החזן אומר את הפסוק הבא, הקהל עונה אחריו וכן הלאה:
הושענא, הושענא.
למענך אלוהינו.
למענך בוראנו.
למענך גואלנו.
למענך דורשינו.

הפיוט הבא נאמר כל יום ולקוח מסידור רס"ג:

למענך אדיר אדירים.
למענך בורא רוח ויוצר הרים.
למענך גדול העצה משפיל ומרים.
למענך דובר צדק ומגיד מישרים.
למענך היודע ועד אם יסתר איש במסתרים.
למענך והוא באחד ומי ישיבנו אמרים.
למענך זך ונקי ומתברר עם ברים.
למענך חופש מצפון וחוקר כל חדרים.
למענך טפחה ימינו שמים ועשה מאורים.
למענך יסד ארץ בצורות ביקע יאורים.
למענך כביר כוח מכובד באורים.
למענך לא יתמו שנותיו לדור דורים.

הפיוט הראשון (הלקוח אף הוא מסידור רס"ג):

החזן אומר והקהל עונה אחריו: הושענא, הושענא.

אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה
הנותן נושאי כיסאו חיות ארבעה
המציב פינות ארבעה ותקופות ארבעה

הושיענו בחגיגת ימים ארבעה

אנא זכור אב העיר ממזרח באור לימים ארבעה
רדף ויחלק על מלכים ארבעה
בשרתו לשוב זרעו לדורות ארבעה

הושיענו בחגיגת ימים ארבעה

אנא זכור בן הוגש לעקידה על קרנות ארבעה
חפר בפלשת בורות ארבעה
ויעתק לחברון קרית ארבעה

הושיענו בחגיגת ימים ארבעה

אנא זכור תם נעזר באימהות ארבעה
חינן להינצל משפטים ארבעה
בתפילתו כילכלת בניו בדברים ארבעה

הושיענו בחגיגת ימים ארבעה

אנא המוליכנו במדבר בדגלים ארבעה
ציווה למלאות בחושן טורים ארבעה
המצוונו להללו בחג במינים ארבעה

הושיענו בחגיגת ימים ארבעה

הפיוט השני:

החזן אומר והקהל עונה אחריו: הושענא, הושענא.

אל פתחך ירון שה אובד בהדומך / ה' אדוננו מה אדיר שמך:
ביער בערבה בקול יעוז / ה' ברצונך העמדת להררי עוז:
גמא צמא לישעך פוער פיו למלקושו / ה' גואל ישראל וקדושו:
דיבר ויקרא ארץ דלה אביריך מִמְּצרים / ה' דובר צדק ומגיד מישרים:
הבא שנת שילומים לאשר בדשן נידשנו / ה' הט שמך ותרד גע בהרים ויעשנו:
והרק חנית וסגור לקראת רודפי כמהים / ה' ואין עוד זולתו אין אלוהים:
זרע אדם וזרע בהמה חיש לגולת אריאל / ה' זכרנו יברך את בית ישראל:

החזן אומר והקהל עונה אחריו: הושענא, הושענא.

הפיוט השלישי:

החזן אומר והקהל עונה אחריו: אנא הושיעה נא, אנא הושיעה נא.

אנא יערב לך שועי
בלולבי בנענעי
וקרב נא קץ ישעי

היום ביום רביעי. הושיעה נא. הקהל עונה: אנא הושיעה נא.

אנא סוב נא להרגיעי
וכונן ארחי וריבעי
פעלי שעה בהשתשעי

היום ביום רביעי. הושיעה נא. הקהל עונה: אנא הושיעה נא.

הפיוט הרביעי:

החזן אומר והקהל עונה אחריו: אני וָהוּ (יש גורסים: וָהוֹ) הושיעה נא, אני והו הושיעה נא.

כהושעת יקיר / משוד מקרקר קיר / ותך ותעקיר / שוקק שיקועי
גם עתה חלץ / אלוץ ממאלץ / ומדוי לב תעלץ / נהללך ביום רביעי, כן הושענא.
הקהל עונה: אני והו הושיעה נא.
כהושעת שורק / מכף צר שורק / אשר שיניו חורק / לרצץ את גיזעי
פתע פתאום / נאמת נָאוֹם / להשביתו מלאום / נהללך ביום רביעי, כן הושענא.
הקהל עונה: אני והו הושיעה נא.

הפיוט החמישי:
ישעך הראה יה / האל גדול דעה
מהר קץ פדות / לאום נושעה

סובבי תורתך פעמים ארבעה

גואל ישראל / היה נא מושיעם
ובעיתות כאל / היה נא מרגועם
גלה קץ ישעם / ולך לישועה

סובבי תורתך פעמים ארבעה

קטע זה נאמר בכל יום (מלבד מספר היום שהוא מתחלף): כהושעת מאז עדתך, כן הושיעה את עמך וברך את נחלתך.
נהללך ביום רביעי - כן הושענא.

החזן אומר והקהל עונה אחריו: אני והו הושיעה נא, אני והו הושיעה נא. ככתוב הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם (ספר תהילים, פרק כ"ח, פסוק ט'). יש מוסיפים גם את הפסוקים הבאים: ספר מלכים א', פרק ח', פסוקים נ"טס'. ספר יהושע, פרק א', פסוקים ח'ט'.

הושענות לשבתעריכה

סדר ההושענות הספרדי מכיל הושענות לשבת, למרות שכיום בקהילות ספרדיות רבות לא נהוג לאומרן (לגבי האם אומרים הושענות בשבת ראו להלן הושענות#האם אומרים הושענות בשבת). כאשר שבת חלה באחד מימי החג אומרים את ההושענות לשבת במקום ההושענות לאותו יום ואז באותה שנה אין אומרים כלל את ההושענות השייכות ליום שחל בשבת. למשל אם החג הראשון של סוכות חל ביום חמישי אז שבת חלה ביום השלישי של החג. לכן לא יאמרו באותה שנה את ההושענות של היום השלישי. הנוהגים לומר הושענות לשבת יאמרו הושענות לשבת באותו יום ואלו שאין אומרים הושענות לשבת לא יאמרו כלום. ביום ראשון יאמרו (לפי שני המנהגים) את ההושענות של היום הרביעי.

מבחינת הסידור התוכני של הפיוטים - הוא זהה למבנה של שאר הימים פרט להבדל אחד: הפיוט הראשון של ההושענות הוא "אום נצורה" ולא הפיוט המזכיר את מספר היום ("הושיענו בחגיגת יום אחד/ ימים שנים/שלושה וכו').

הושענא רבאעריכה

בהושענא רבא ישנן שבע הקפות. לפני ההקפה הראשונה (ואך ורק לפניה) אומרים את הקטעים שנאמרים בכל יום (ארחץ בניקיון כפי וכו'). בכל הקפה אומרים את הבתים מן הפיוט הלקוח מסידור רס"ג המתאימים למספר ההקפה (למשל בהקפה הרביעית אומרים את הפיוט "אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה" שהובא לעיל), אלא שבמקום "הושיענו בחגיגת יום אחד" אומרים "הושיענו בהקפת פעם אחת", במקום "הושיענו בחגיגת ימים שנים" אומרים "הושיענו בהקפת פעמים שנים" (בפיוט זה כל המספרים הם בלשון זכר בלבד, בניגוד לדקדוק), וכן הלאה. בהקפה שביעית אומרים "הושיענו בחגיגת ימים שבעה ובהקפת פעמים שבעה".

לאחר מכן אומרים בית מן הפיוט "יה איום" שהוא פיוט על סדר שבעת כורתי ברית (אברהם, יצחק, משה, אהרון, פינחס (יוסף) ודוד). מקור המושג "שבעה כורתי ברית" הוא במסכת דרך ארץ זוטא פרק א'. כל הקפה היא כנגד אחד משבעה כורתי הברית (הקפה ראשונה כנגד אברהם, הקפה שניה כנגד יצחק וכן הלאה), ובה נאמר הקטע מן הפיוט המתייחס לאותו "כורת ברית". הפזמון החוזר הוא "זכרנו ה' ברצון עמך". מוסיפים גם קטעי סליחות (בקטעים מהסליחות המתייחסות לכורתי הברית בוחרים רק את הקטעים המתייחסים לאותו "כורת ברית"). במספר קהילות נהוג שכל הקפה נאמרת על ידי אדם ששמו כשם כורת הברית שקשור לאותה הקפה. למשל את ההקפה הראשונה אומר אדם ששמו אברהם, את השניה אדם ששמו יצחק וכן הלאה. בסיום כל הקפה אומרים פסוק אחד מאנא בכח.

לגבי ההקפה השישית ישנם שלושה מנהגים. לפי המנהג הקדום הסדר של ההקפות היה שונה במקצת: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד. לפי סדר זה פינחס לא נכלל. הרמ"ע מפאנו הביא את הקטע ממסכת דרך ארץ זוטא המתייחס לשבעת כורתי הברית שאינו מזכיר את יוסף כלל אלא רק את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, פינחס ודוד. לפיכך, טוען הרמ"ע מפאנו, יש להזכיר את פינחס ולא את יוסף, ולשם כך הוא חיבר בית נוסף לפיוט "יה איום" המתייחס לפינחס. מכאן התפצלו המנהגים לשנים: יש נוהגים להזכיר בהקפה השישית רק את פינחס כדעת הרמ"ע מפאנו (שכן יוסף אינו משבעת כורתי ברית) ויש נוהגים, כפשרה בין המנהגים, להזכיר גם את יוסף וגם את פינחס (המנהג השני נפוץ יותר).

ההקפה השביעית והאחרונה היא ארוכה במיוחד. היא פותחת בתכנים המיוחדים להקפות של הושענא רבא, ולאחר מכן הולכת לפי הסדר של ההקפות בכל יום: פיוט עם מענה "אנא הושיעה נא", פיוט עם מענה "אני והו הושיעה נא". לאחר מכן ישנם שבעה פיוטים נוספים המיוחדים להושענא רבא שלכל אחד מהם מענה יחודי. תכנם של הפיוטים הוא בקשה לגשמי ברכה. לאחר מכן אומרים לקט פסוקים מנבואות הנחמה. בקהילות רבות נהוג לומר קדיש תענו ותעתרו הלקוח מתפילות הימים הנוראים.

מספר ההקפותעריכה

לדעת רס"ג ורב האי גאון מקיפים שלוש פעמים: הקפה הראשונה היא לצד ימין (נגד כיוון השעון), הקפה שניה לצד שמאל (לכיוון השעון), והקפה שלישית שוב לצד ימין. כך הביא ר' יצחק אבן גיאת את דברי רב האי, ברם ר' אברהם בן נתן הירחי והטור (אורח חיים, סימן תר"ס) מביאים בשם רב האי שמקיפים פעמיים. ברם לדעת ר' יצחק אבן גיאת ור' אברהם בן נתן עצמם מקיפים רק פעם אחת, וכן דעת הטור. כך גם נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תר"ס, א'), וכך נוהגים כיום בכל הקהילות (כולל התימנים למרות שלדעת רס"ג מקיפים שלוש פעמים).

בהושענא רבאעריכה

בהושענא רבא לכל הדיעות מקיפים שבע פעמים. לדעת רב האי שהוזכר לעיל שלוש הקפות הראשונות הן לימין (נגד כיוון השעון), שלוש הבאות לשמאל (כיוון השעון) והאחרונה לימין. ברם לפי רוב הדיעות כל ההקפות הן לימין, וכך נפסק בשולחן ערוך.

האם אומרים הושענות בשבתעריכה

ראשונים רבים (ר' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג, אבודרהם, הטור) מביאים את דברי רב שרירא גאון שאסור לומר הושענות בשבת. הסיבה שניתנה: הושענות נאמרות בזמן בו מקיפים את התיבה עם לולב. קיים חשש שילדים יראו שאומרים הושענות בשבת ואז יבואו לחשוב שיש ליטול לולב בשבת. כנראה שגם רס"ג היה סבור כשיטת רב שרירא גאון, שכן אין הושענות לשבת בסדר ההושענות שלו.

ברם הטור עצמו לאחר הביאו את דברי רב שרירא חולק עליו וטוען שאין לחוש לכך, שכן אף לשיטת הנוהגים לומר הושענות בשבת אין מקיפים את התיבה כמו בשאר הימים, ודי בכך כדי שהילדים לא יבואו לטעות. כך גם פוסק ר' יוסף קארו, בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תר"ס, סעיף ג') "יש מי שאומר שאין אומרים הושענא בשבת, ולא נהגו כן". באותה תקופה נהגו הספרדים לומר הושענות בשבת.

לעומת זאת, החיד"א מעיר על דבריו שבירושלים (כוונתו לספרדים בירושלים) לא נהגו לומר הושענות בשבת, כדברי רב שרירא. מירושלים התפשט המנהג כמעט לכל הקהילות הספרדיות, וכיום מעטות הקהילות הספרדיות שאומרות הושענות בשבת (עד הדור האחרון היה נהוג לומר הושענות בשבת בתוניסיה, מרוקו ובקהילות הספרדיות של מערב אירופה). בקהילות האשכנזים לעומת זאת נהוג עד היום לומר הושענות בשבת. יהודי תימן לא נהגו מעולם לומר הושענות בשבת שכן הם הולכים לפי הסדר של רס"ג שאינו מכיל הושענות לשבת.

באיזה קטע בתפילה אומרים הושענותעריכה

רס"ג בסידורו כותב שיש לומר את ההושענות מיד לאחר אמירת ההלל, לפי הוצאת ספר תורה (וכך נוהגים גם יהודי תימן שכן הם הולכים בסדר ההושענות לפי סידור רס"ג), אך הטור (חלק אורח חיים סימן תר"ס) מביא בשם רס"ג שאומרים אותן לאחר קריאת התורה, לפני תפילת מוסף. הטור כותב שהטעם לדברי רס"ג הוא כדי לא להוציא פעם נוספת ספר תורה לחינם, ושזהו מנהג טוב. ברם, הטור כותב שהמנהג המוכר לו הוא לומר הושענות לאחר חזרת הש"ץ של תפילת מוסף (הראשון שזכיר מנהג זה הוא רב עמרם גאון בסידורו). גם אבודרהם מביא שאומרים הושענות רק לאחר חזרת הש"ץ וכנראה שכך נהגו בזמנו יהודי ספרד.

ברם החיד"א מביא שבארץ ישראל נוהגים לומר הושענות מיד לאחר אמירת ההלל (כמו שכתב רס"ג בסידורו), ושכן דעת האר"י. מכאן התפשט המנהג כמעט לכל הקהילות הספרדיות (למעט קהילות מערב אירופה השומרות על המנהג הקדום).

גם אצל האשכנזים חל שינוי כזה. בעבר נהגו כל יהודי אשכנז לומר הושענות לאחר תפילת מוסף. אך כאשר חודש נוסח ספרד אצל האשכנזים הנהיגו המתפללים בנוסח ספרד לנהוג כמנהג האר"י לומר הושענות מיד לאחר ההלל, ואילו מתפללי נוסח אשכנז שמרו על המנהג הקודם.