מנחם עזריה מפאנו

רב, פוסק ומקובל. נחשב לגדול המקובלים באיטליה.

רבי מנחם עזריה מפאנו, המכונה גם עמנואל דה-פאנו או בקיצור: הרמ"ע מפאנו (ה'ש"ח - ד' באב ה'ש"ף; 1548 - 3 באוגוסט 1620) היה רב, פוסק ומקובל. נחשב לגדול המקובלים באיטליה.

רבי מנחם עזריה מפאנו
Brockhaus and Efron Jewish Encyclopedia e10 839-0.jpg
לידה 1548
ה'ש"ח
בולוניה, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 1620 (בגיל 72 בערך)
ד' באב ה'ש"ף
מנטובה, דוכס מנטואה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי הרמ"ע מפאנו
השתייכות מקובלים, פילוסופים.
תחומי עיסוק אמונה, פילוסופיה, קבלה הלכה
רבותיו רבי עזרא מפאנו איש מנטובה.
תלמידיו

רבי אהרן ברכיה ממודינא בעל ה"מעבר יבק"

רבי משה קזיס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

מנחם עזריה מפאנו נולד בעיר בולוניה שבאיטליה. מוצא משפחתו היה מהעיר פאנו (Fano) - עיר קטנה ליד פזארו (Pesaro) במחוז מארקה, בו ישבו יהודים כבר במאה ה-14, ובשנת 1542 הגיעו אליה יהודים נוספים מסיציליה. אביו, רבי יצחק ברכיה, היה ממיוחסי העיר ומיקיריה. מנחם עזריה נישא לרחל, בתו של ר' יצחק פואה ממנטובה, מגדולי רבני איטליה באותה עת.

אחרי שלמד תלמוד והלכות, בין השאר מפי רבי משה פרובינצאלו[1], שקד על לימוד הקבלה, בהם הושפע בעיקר מרבו, רבי עזרא מפאנו ממנטובה (כפי שהוא מציין בהקדמה לספרו פלח הרימון: "זכות מורי הר"ר עזרא נרו איש מנטובה וצדקתו לעולם תעמוד שהכניסני מנעורי לחצר גינת ביתן החכמה החביבה הזאת"), וכן מרבי משה קורדובירו, מרבי ישראל סרוק מצפת, ומרבי ישמעאל חנינא בן מרדכי מוולמונטונה (Valmontone).

בצעירותו למד בוונציה, עם חכמי העיר ומקובליה. בסביבות גיל שלושים הוא התחיל להתפרסם, ובשנת של"ד (1574) מינה אותו רבי יוסף קארו לפקח על הדפסת ספרו "כסף משנה".

הרמ"ע מפאנו תואר כראש ישיבה אליו נוהרים רבים בעיר רג'ו אמיליה שבה הייתה קהילה יהודית חשובה. מהעיר רג'ו עבר לעיר חותנו, מנטובה. בין היתר שימש הרב מנחם כפטרון לפילוסוף, הרופא והמקובל ר' אברהם בן חנניה יגל, העסיקו כמורה בביתו והתכתב עמו לאחר מכן.

גם במנטובה הקים הרמ"ע מפאנו ישיבה גדולה, והוא נחשב לאחד מעשיריה. בין תלמידיו הבכירים ניתן למנות את ר' אהרן ברכיה ממודנה, מחבר הספר "מעבר יבוק" ור' יצחק לומברזו מתוניס, מחבר הספר "זרע יצחק". הוא נשאר במנטובה לשארית חייו ובה גם נפטר.

פולמוס הזקןעריכה

דור אחר רמ"ע התעורר פולמוס הזקן עקב טענה שהעלה אותה לראשונה על הכתב רבי שבתי באר, תלמידו של הרמ"ע, בספרו באר עשק[2] לפיה היה רבי מנחם עזריה מגולח זקן. הרקע לעיסוק בשאלה זו הוא מנהגם הידוע של רבים מיהודי איטליה לגלח את זקנם, בניגוד למנהג היהודי הרווח בשאר הקהילות, דבר שהעלה שאלות הלכתיות ואחרות שעסקו בהם פוסקי זמנם. הרב באר, בתשובה שכתב בעניין זה בה עסק בשאלת הזקן מן הצד ההלכתי והקבלי וטען בין היתר כי לאחר בדיקה וחקירה שעשה אודות מנהגו של הרמ"ע התברר לו כי הרמ"ע נהג "להסתפר בזקנו" בכל ערב שבת. לעדות זו הייתה חשיבות רבה בשל העובדה שהרמ"ע היה ידוע כגדול מקובלי דורו. לעומתו, רבי יוסף אירגאס בספרו דברי יוסף[3] מביא את דברי הרב באר ומתעמת עמו. בין היתר התקיף את חוסר ידיעתו של הרב באר בתורת הקבלה (עובדה שהרב באר הודה בה בעצמו בתשובתו) וסיפר כי בירר אצל המקובל רבי בנימין הכהן ויטאלי אודות דברים אלו, והלה סיפר לו שבעצמו ראה את תמונת הרמ"ע במנטובה "והוא בזקן מלא על כל גדותיו". הרב אירגאס טען שאף מלשון העדות ששמע הרב באר שהיה הרמ"ע "מסתפר בזקנו" אינה טוענת שהיה הרמ"ע מגולח אלא שהיה מספרו. בספר "תולדות רבינו מנחם עזריה מפאנו" (פעטרקוב, תרס"ד) מקדיש המחבר פרק שלם לבירור זה, ומביא בו מקורות שונים המביאים עדויות המוכיחות כי לרמ"ע היה זקן. בין השאר מובאת עדותו של הרב אליהו משה פאניז'יל "שראה את צורת הרמ"ע בישיבת החכם כהר"ר יוסף ירא אבד"ק פירארה אשר באיטליה והוא בג"כ בחתימת זקן מלא". התמונה של הרמ"ע בזקן, כותב המחבר, הגיעה מר' יוסף ירא "ששלח לפקידי ק"ק מנטובה להעתיק על ידי רשומת האור את התמונה מציור קדמון שיש להם".

לעומת זאת, היש"ר מקנדיאה מעיד על הרמ"ע מפאנו שהיה מגולח, וכן החת"ם סופר מביא זאת בתשובותיו, ומסביר שהמקובלים אומרים שחוץ-לארץ "אינה כדאית לקדושת גידול הזקן".

הגותועריכה

הרמ"ע מפאנו כתב כשלושים ספרים העוסקים בהלכה ובקבלה. ספרו החשוב ביותר הוא ספר התשובות שלו, הקרוי "שו"ת הרמ"ע מפאנו". נוסף על כך הוא חיבר את סדר העבודה למועדים, לשבת וחול. כמו כן חיבר את הפיוט: "אדון לכל פועל, בית אראל תברך" בו חתום שמו. פסקיו משוקעים בספרות הפסק בדורות שאחריו, וה"מגן אברהם" על השולחן ערוך מרבה לצטטו.

ספרים חשובים נוספים הם "יונת אלם"[4] על חוכמת הקבלה וכנפי יונה - כוונות התפילות, רמזים ויחודים.

הוא תיקן תקנות לקהילות יהדות איטליה בענייני התפילות ונוסחיהן. בין השאר, ממנו נתפשט המנהג לקום באשמורת כל יום ולהתפלל סליחות ותחינות - כעדות ר' אהרן ברכיה ממודנה: "ועליו נאמר שהוא בבחרותו התחיל להנהיג בויניציא בק"ק איטליאני יצ"ו לקום באשמורות ואחריהם החזיקו הרבה יחידים מקהלות איטליה ישמרם ה' ותקבל תפילתם ברחמים".

אחד המנהגים הבולטים המיוחסים אליו הוא הנחת תפילין בשעת תפילת המנחה (לקראת ערב), בצומות י"ז בתמוז, י' בטבת, וצום גדליה[5]. למעשה הרמ"ע אישר הנחת תפילין במהלך היום כולו, ובמיוחד בשעת תפילת המנחה, בכל ימות החול של השנה, וכהמשך למנהג המצוי בימיו. גם הרשאה זו נתפסה כ'מנהג הרמ"ע מפאנו' - והונהג בידי יחידי סגולה בין הפרושים, וכן בין חלק מהחסידים[6].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנחם עזריה מפאנו בוויקישיתוף
  •   רבי מנחם עזריה מפאנו, באתר ויקיטקסט
  •   גלגולי נשמות, באתר ויקיטקסט
  •   עשרה מאמרות, באתר ויקיטקסט
  • הערות שולייםעריכה

    1. ^ שו"ת רבנו משה פרובינצאו סימן סב
    2. ^ סימן ע.
    3. ^ סימן כה.
    4. ^ יונת אלם
    5. ^ תשובה לשאלת מתפלל על הנחת תפילין במנחה, ביום צום - אתר הידברות.
    6. ^ מאמר על הנחת תפילין בתפילת המנחה מאמר של הרב אר'לה הראל באתר ישיבת הר-עציון


    תקופת חייו של הרב מנחם עזריה מפאנו על ציר הזמן
    תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים