משתמש:דודס/ארגז חול/ענק
ספר שופטים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים, אחרי ספר יהושוע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של "תקופת השופטים" התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה עד לימיו של שמואל הנביא שהביא לתחילתה של תקופת המלוכה.
שם הספר עריכה
שם הספר, שופטים, עתיק, ונמצא כבר בברייתא במסכת בבא בתרא, בה מנויים ומסודרים ספרי התנ"ך. השם נובע מהשופטים - מנהיגי העם בעת ההיא, עליהם נסוב חלקו העיקרי של ספר שופטים.
השם שופט, במובנו הרחב, מבטא לא רק את הדנים בין אנשים בעסקי ממונות, אלא גם מושלים ומצביאים, ההולכים בראש צבא עמם כדי להושיעו ולשפוט בינו לבין אויבו. שימוש כזה נמצא במספר מקומות במקרא, למשל בספר שופטים ג' ט': ויקם ה' מושיע לבני ישראל... וישפט את ישראל ויצא למלחמה. גם תרגום יונתן מתרגם את המילה "שופטים"
תוכן הספר עריכה
את ספר שופטים ניתן לחלק על פי תוכנו לשלושה חלקים עיקריים.
חלק ראשון, המסתיים בפרק ב' פסוק ה', עוסק בנושא התנחלות בני ישראל בארץ. הכתוב מתאר את כיבוש נחלות יהודה ושמעון על ידי שני השבטים, וחלוקת האדמות. בהנגדה לסיפור זה, מופיע פירוט של שבטים שלא סיימו ליישב את שטחי ארצם ולגרש מהם את השבטים הכנעניים, תושביה הקודמים של הארץ. בסופו של החלק, מופיע קטע תוכחה על ההזנחה של כיבוש הארץ, הנאמר על ידי מלאך ה', העולה אל העם מן הגלגל (אתר מקראי אל הבוכים.
בחלק השני, המסתיים בפרק ט"ז, מתוארת בצורה כרונולוגית ומסודרת תקופת השופטים. מובאים בה מעשיהם של השופטים - עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, יעל אשת חבר הקיני, גדעון, אבימלך, תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, יפתח הגלעדי, אבצן מבית לחם, אילון הזבולוני, עבדון בן הלל הפרעתוני ושמשון. בראש סיפור זה, מופיעה סקירה קצרה על המוטיב המרכזי של התקופה: התבוללות עם ישראל בשארית הגוי יושב הארץ, זעם ה' על המו והפקרתם או "מכירתם" בידי עמים זרים, שוב העם אל ה', שליחת שופט ביד ה' שמושיע את העם, ושוב העם לסורו ולחטאיו אחר מות השופט.
חלק שלישי, הכולל את הפרקים י"ז-כ"א כולל שני סיפורים מתחילת תקופת השופטים המתארים את הסתאבותו המוסרים של העם בתקופה זו, בה לא היה לעם מושל מסודר. הסיפור הראשון, סיפור פסל מיכה, הוא מעשה של גזל ועבודה זרה, השם ללעג את עובדי העבודה הזרה, ההופכים כסף גנוב לאל, תוך כדי הונאה נוספת, ולבסוף האל עצמו נגנב מהם בכח הזרוע. הסיפור השני, מעשה פלגש בגבעה, הוא תאור זוועה של ירידה מוסרית חמורה, המתחילה בגילוי עריות וברצח, ומסתיימת במלחמת אחים, ובהכחדו כמעט של שבט מישראל. שני סיפורים אלו, צורפו לספר כנספח, בהקשר לתקופה ולנסיבות.
צורתו הספרותית של הספר עריכה
רובו של ספר שופטים כתוב בצורת פרוזה, אך יש בו גם מעט קטעי שירה.
סגנונה של הפרוזה בספר שופטים נאה מאד, והוא בולט ביחודו גם מבין ספרי המקרא האחרים. התאור חי ומפורט, עשיר בפרטים ריאליסטיים וקריא ביותר. בין השיטין ניתן להבחין גם ברוח וברגש הקשורים למעמד - סגנון ציני ומבודח בתאור מעשי שמשון[1] וסיפור מלכותו של אבימלך[2], וצער כבוש עם נפילתו של שמשון במות הגיבורים שלו[3] ובהקרבת בת יפתח לעולה על מזבח שגיונותיו של אביה[4]. לעיתים, באירועים דרמטיים, הופכת הפרוזה לפרוזה שקולה[5].
הנאומים בספר כתובים רובם בסגנון של תוכחה דתית, דומה לסגנון של ספר דברים. ראוי לציון מיוחד נאומו של יותם, ובו המשל המפורסם הלועג לאנשים הרודפים אחר השילטון בעוד הם ריקים מתוכן, חסרי יכולת להגן על עמם ואינם מסוגלים לשום מלאכה מועילה יותר.
בספר מספר פסוקי שירה קצרים כמו למשל חידת שמשון ופתרונה[6] ושיר ההלל הפלישתי:
נתן אלהינו בידינו, את שמשון אויבנו.
נתן אלהינו בידנו, את אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את חללינו.[7].
חשובה במיוחד השירה הגדולה - שירת דבורה[8]. רובה של השירה הוא הלל לה', ויש בו גם ביקורת על השבטים שלא סייעו בקרב, שבחים ליעל וברק, תאור צפייתה הנכזבת של אם סיסרא לשוב בנה מהקרב וסיומת של קללה לאויבי ה' וברכה לאוהביו.
חיבור הספר עריכה
בספר שופטים, נמצאים מוטיבים עתיקים בתולדות עם ישראל. השאלה אותה שואל העם "ויש ה' עמנו, ולמה מצאתנו כל זאת"[9], שייכת לתקופה בה עוד לא ידע העם סבל רב, והיא סמוכה ככל הנראה לתקופת ההתנחלות והנצחונות על עמי הארץ. גם השאלה המופיעה בספר מספר פעמים[10] האם זקוק העם למלך או שלטון קבוע אחר, עדיין לא באה על פתרונה כמו בתחילת ספר שמואל. עם זאת, מהפסוק החוזר על עצמו בחלקו השלישי של הספר "בימים ההם אין מלך בישראל - איש הישר בעינין יעשה"[11] נראה כי המחבר היה כבר בתקופה בה היה מלך, ככל הנראה בתקופתם של שאול, דוד או שלמה - מלכים שסביר שכותב הספר יהיה מרוצה משלטונם.
לפי חז"ל[12], נכתב ספר שופטים על ידי שמואל הנביא, חותמה של תקופה זו. לדעתם של פרשנים חדשים, כוונת חז"ל בעניין זה כי הספר נכתב על ידי שמואל ותלמידיו, ולאו דווקא על ידי איש אחד.
פרשנים ביקורתיים מציינים את העובדה כי ניתן לחלק את הספר לשני נושאים: רובו של הספר בנוי על סיפור החוזר על עצמו, והמופיע גם בפתיחה לחלק השני של הספר - חטאי העם, הצקות של עמים אחרים כעונש, ישועה הבאה בעקבות חזרה בתשובה וקריאה אל ה', וחזרה לחטא לאחר תקופה לא ארוכה - הרואה בעבודה זרה את תמצית הירידה הרוחנית של הדור. חלקו האחר של הספר, משלים את התמונה ההיסטורית על ידי אזכור שופטים שלא הצטיינו במלחמה או באירוע מפורסם אחר, ומתייחס לאי כיבוש הארץ בשלמות כאל החטא העיקרי, ואל העדר השלטון כאל הגורם המרכזי לבעיות התקופה. לדעתם של חוקרים אלו, התחבר ספר שופטים בעיקר על ידי שני מחברים: הראשון כתב את חלקו האמצעי של הספר הכולל את ההקדמה וסיפורי השופטים הגדולים, ואילו השני הוסיף את תאורי השופטים הקטנים, את החלק הראשון על ההתנחלות ואת האחרון אודות פסל מיכה ופילגש בגבעה. עם זאת, מקובל על פי ניתוח הסגנון ותוכן שגם החלקים השייכים למחבר מסויים, לא בהכרח פרי עטו, ולעיתים הוא העתקה ממקור אחר או שהמחבר השני ערך את דברי הראשון.
הכרונולוגיה של הספר עריכה
בספר שופטים מתוארים שופטי ישראל בסדר עוקב, כשמופרטות שנות שפיטתם ושנות השיעבוד שביניהן. מחיבור זה, אפשר לקבוע את מספר השנים המדוייק של התקופה. להלן יפורט החישוב:
| שיעבוד לכושן רשעתיים | 8 שנים |
| שפיטת עתניאל בן קנז | 40 |
| שיעבוד לעמון ועמלק | 18 |
| השקט שלאחר מעשה אהוד בן גרא | 80 |
| שעבוד לכנענים | 20 |
| דבורה וברק בן אבינעם | 40 |
| שעבוד למדין | 7 |
| שפיטת גדעון | 40 |
| אבימלך | 3 |
| תולע בן פואה | 23 |
| יאיר הגלעדי | 22 |
| שעבוד לפלישתים ועמון | 18 |
| שפיטת יפתח | 6 |
| אבצן | 7 |
| אילון הזבולוני | 10 |
| עבדון בן הלל הפרעתוני | 8 |
| שעבוד לפלישתים ושפיטת שמשון | 40 |
לפי חישוב זה, אורכה הכולל של תקופת השופטים הוא כ390- שנה.
ישנם חוקרים המצביעים על המספרים העגולים 20, 40 ו-80 הנמצאים בשנותיהם של עתניאל, אהוד, דבורה גדעון ושמשון, וטוענים כי אלו מספרים מעוגלים או מוערכים. כנגד דעה זו, ניצבת העובדה כי הכתוב מציין גם מספרים לא עגולים, הנותנים רושם כי מדובר במספרים מדוייקים.
בנאומו של יפתח למלך בני עמון, מציין יפתח כי ארץ בני עמון כבר אינה בידיהם שלש מאות שנה[13]. לפי החשבון לעיל, יוצא שמראשית תקופת השופטים עד לאותו מעמד עברו כ-319 שנה, ואם להוסיף זאת לכ-28 שנה של תקופת יהושוע[14], עולה החשבון ל-347 שנה. לשאלה זו ניתנים מספר תירוצים. יש המסבירים זאת בכך שדברי יפתח משוערים בלבד ולא מדוייקים - תרוץ שלא מספק את חובבי הדיוק במקרא. ספר סדר עולם וכן מספר חוקרי מקרא טוענים כי שנות השיעבוד לארם נהריים, לעמון ולכנענים, מובלעים בתוך שנות השפיטה של קודמיהם וכי תולע בן פואה ויאיר שפטו יחד רק 44 שנה, ושנותיהם - 22 ו-23 מעוגלות כלפי מעלה. הסבר אחר גורס כי הסיכום של שלוש מאות השנה, שנכתב בידי מחבר החלק המרכזי של הספר, לא לוקח בחשבון את שנות שפיטתם של חלק מהשופטים שנוספו בידי העורך השני.
ההיסטוריה של תקופת השופטים עריכה
עם תחילת תקופת השופטים, מעט לאחר תום תקופת הכיבוש וההתנחלות, החלו תהליכים שונים שגרמו לשינויים אזוריים. שארית הכנעני יושב הארץ החלה מתחזקת בעמקים ודוחקת את בני ישראל לכיוון הר אפרים - אזור שלא נתיישב בתקופה הקודמת. על אף שהיישוב בהר אפרים ובהרי הצפון התחזק, נותרו שבטים רבים כשהם יושבים בעמקים, לעיתים כמעט מעורבים עם תושבי הארץ הכנענים. הקשיים אותם עבר כל שבט לבדו - זה בבעיות של הקמת ישובים חדשים וחברו בבעיות בטחון, גרמו להפחתת הקשר בין השבטים, דבר שמנע התארגנות לשליט מסודר ואף הפחית את הסולידריות בין השבטים כמו במלחמת סיסרא. באזורים מסוימים נוצרה מתיחות בין ישראל לכנעני, ואילו באזורים אחרים נוצרה התקרבות מסוימת שכללה דו קיום ולימוד מערכיהם ותרבותם של העמים השכנים. חולשה זו של עם ישראל ככלל, הביאה את העמים שממזרח לישראל כעמון, עמלק ומדין לבוא לארץ ישראל לשם ביזה ומלחמה.
בשלב מאוחר יותר, נכנסו לארץ הפלישתים - לוחמים מאומנים בעלי צבאות סדירים שבאו מכיוון הים, לחצו את שבטי ישראל והדפום הרחק משפלת יהודה אל ההר. לעומת הכנעני שהובס פעם אחת ולא חזר יותר, ולעומת עמי המזרח שהיו באים רק לעיתים, היוו הפלישתים איום קבוע על העם, והם הפכו להיות הגורם הצבאי המשמעותי ביותר במאות השנים הבאות. למעשה, עד ימי דוד לא ירד עולם של הפלישתים מצוואר בני ישראל. כנראה, היה האיום הפלישתי אחד הגורמים העיקריים לבקשת העם למנות להם מלך - ובכך גם לבוא תקופת השופטים אל קיצה.
מגמות הספר עריכה
מגמותיו העיקריות של ספר שופטים, הנובעות מהמבט ההיסטוריוסופי שלו, די ברורות מהכתוב עצמו. החלק הראשון, מסתיים בפסוקי תוכחה על ההזנחה בכיבוש הארץ. פסוקים אלו מפרשים את עובדת השארותם של שבטי כנען בארץ ישראל ואולי גם את היאחזותם של הפלישתים בארץ - עובדות שגרמו לחלק ניכר מהמלחמות בארץ בתקופת השופטים ובתקופות מאוחרות יותר - כעונש על זלזולם של בני ישראל בציווי ליישב את הארץ ולגרש את יושביה הקודמים. החלק השני פותח גם הוא בהסבר היסטוריוסופי ברור, הרואה את חטאי העם, בעיקר עבודה זרה, כסיבה לשיעבוד תחת עמים אחרים ואילו את חזרתם בתשובה כמה שמביא לישועתם. בחלק השלישי, חוזר על עצמו הפסוק האומר כי ההפקרות והירידה המוסרית נבעו בעיקר מהעדרו של שלטון מסודר.
מחיבורו הכולל של ספר שופטים, נראה כי המחבר תולה את כל בעיות הדור - המוסריות והדתיות בהשארת עמי הארץ ובהתבוללות עמם. הסדר מדורג - בתחילה עצם הזילזול במצוות ההורשה, לאחר מכן עבודה זרה, ולבסוף מעשה פילגש בגבעה. יש גם הרואים בשני הסיפורים האחרונים בספר מגמה של תמיכה במלכות יהודה, על ידי הנגדה בין מקרים אלו בהם מעורבים לויים ואישים מהר אפרים ומבית לחם יהודה, לבין דוד המלך שהיה גם הוא מבית לחם ונמשך על ידי שמואל הנביא - לוי מהר אפרים.
הערות עריכה
ציוני המקורות בפרק ופסוק ללא שם הספר מתייחסים לספר שופטים.
לקריאה נוספת עריכה
- דעת מקרא - מבוא לספר שופטים מאת יהודה אליצור
- מבוא למקרא מאת משה צבי סגל כרך ראשון
ראו גם עריכה
- מלחמת סיסרא - סקירה על פרק ד' בספר שופטים.
- שירת דבורה - סקירה על פרק ה' בספר שופטים.
- פילגש בגבעה
- פסל מיכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פעילויות על דמויות בספר שופטים באתר מקראגשר