משתמש:כובען שפוי/כובע חול

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

אמונה היא שם למצב פסיכולוגי בו אדם חש כי טענה או הנחה כלשהי הינה נכונה, או תיאור של הטענה שלגביה קיימת תחושת הנכונות. מצב שבו אדם מאמין בטענה שהיא נכונה עובדתית נקרא ידיעה. מאחר ואמונה שלא נתונה במחלוקת תיקרא בדרך כלל ידיעה, ישנה בשפת הדיבור קונוטציה רווחת שמצמצמת את המושג אמונה לדברים שאינם טריוויאליים, או שעשויה להיות מחלוקת לגביהם. כתוצאה מכך, השימוש הנפוץ במושג אמונה עשוי להתייחס במקרים רבים לטענות שאין להן הוכחה חותכת, או לטענות שניתן להטיל ספק בתקפות ההוכחות שלהן. ישנן דעות שונות לגבי אלו תפיסות הן אמונות בלבד ואלו תפיסות הן בנוסף גם מוכחות עובדתית.

מערכת האמונות האנושית

אמונות סינתטיות ואנליטיות

האמונה קושרת את האדם למושגי ה"אמת" וה"נכון". אמונת האדם עשויה להגדיר את המתודה לקביעת האמת, או את האמת עצמה, במובן זה קיים הבדל בין אמונות ישירות לאמונות עקיפות.

כל מערכת אמונות מתבססת על אקסיומות, שהן אבני יסוד שנכונותן ברורה לאדם בצורה אינטואטיבית, על דרכי גזירה אנליטיות, ועל מסקנות שנובעות מהנחות היסוד. אמונה אקסיומטית בטענה כלשהי יכולה להתבסס בחלקה על אמונות קודמות, אך יהיה בה מימד שיישען על התחושה הטבעית בלבד, והיא נוצרת על ידי האדם בצורה סינטתית. אמונה אקסיומטית יכולה להיות אפריורית, ולטעון לאמיתתה של אקסיומה מתימטית כלשהי, ללא הצורך להתבסס על שום אמונה קודמת. אמונה אקסיומטית יכולה להיות גם אפוסטריורית, כגון אמונה בדואליזם או במטריאליזם, שיכולה להתבסס על התחושה הכללית שהאדם קולט מהמציאות.

אמונה אנליטית שואבת את קיומה מכוחה של האמונה האקסיומטית שמחייבת אותה, והיא נובעת ממנה בצורה לוגית על ידי דרכי הגזירה האנליטיות. ניתן להוכיח שאמונה אנליטית כלשהי היא שגויה על ידי ההוכחה שהאקסיומות העומדות בבסיסה מובילות לאמונה הפוכה. ניתן גם להוכיח שאמונה אקסיומטית כלשהי היא שגויה על ידי ההוכחה שהמסקנות האנליטיות הנובעות ממנה מובילות לאבסורד, או לאמונה שסותרת אמונה אחרת, שמוסכם שהיא חזקה ממנה.

אמונה בטוב

לאמונה גם קשר הדוק למושגים "מוסר" ו"טוב", וזאת מכיוון שהם מחייבים השלכה של העולם הסובייקטיבי על החוץ. קיומו של טוב או מוסרי מותנה באמונה שיש אכן דברים "טובים" ו"מוסריים" שהינם יעד אנושי. סוג אמונה שכזה מכונה גם "אמונה בערכים".

היחס בין שתי האמונות, באמת ובטוב, נתון להשקפה פילוסופית. לדוגמה, הפילוסוף היווני סוקרטס לא קיים הבדלה בין "טוב" ל"אמת", ועל כן האמונה באחד מהם חייבה את האחר. לעומתו, הפילוסוף היווני אריסטו קיים הבדלה זו, והפריד בין שתי אמונות אלו.

עבור מרבית הפילוסופים, שתי אמונות אלו אינן נפרדות באופן מוחלט, ולרוב מייצגות שני פנים שונים של מערכת אמונות אחת ושלמה.^{[דרוש מקור]}

הוכחות אמפיריות לאמונה

רוב האמונות הבסיסיות המשותפות לבני האדם הן מוכחות אמפירית, מכוחו של הניסיון. לדוגמה, הקביעה "המקרר במטבח הוא לבן" היא אמונה שמוכחת בצורה אמפירית, מפני שהמידע על צבע המקרר נקלט על ידי חוש הראייה, הועבר למוח, והושווה למידע החושי והלשוני הקודם לגבי צבעים עד קבלת הקביעה כי צבעו לבן. קביעה זו נחשבת למוכחת עובדתית, שכן היעדר מחלוקת בנושא זה מאפשר לאדם לקבוע שהדבר נכון מבחינה אובייקטיבית, ולא מתבסס רק על התפיסה הסובייקטיבית של הרואה.

קיומו של המדע המודרני הופך את יחס האמונה והאדם למורכב, שכן הוא מרחיב את תחום ההתנסות החושית־לשונית, וכן חותר למציאת החוקים הנמצאים בבסיס התופעות הטבעיות. התפתחות המדע מאפשרת יצירת עולם אובייקטיבי הולך וגדל ושאלות כגון "כיצד פועל הגוף" ו"ממה מורכב העולם" ניתנות למדידה חושית אובייקטיבית באמצעות כלים מדעיים שונים, כמו השאלה "איזה צבע יש למקרר". עם זאת, אמונה שהוכחה בצורה אמפירית תהיה בהכרח אמונה בפרט מציאותי, כגון צבע המקרר, אך אמונה בכלל כלשהו או בחוק טבע שחורג מעבר לגבולות הנסיון הקודם כוללת מעצם טבעה ספקולציה כלשהי על העולם. כאשר במדע המודרני מצויין כלל כלשהו אמירתו מתבססת על וודאות סטטיסטית, ועל הכללה תיאורטית של כל הפרטים שנמצאו עד עכשיו תחת חוק אחד. התפתחות המדע והמקום שהוא תופס בחברה המערבית גרמה לכך שגם אמונות מדעיות נחשבות בדרך כלל למוכחות אמפירית.

חלק מהאמונות אינן ניתנות להוכחה אמפירית כלל. מאחר והוכחות אמפיריות מתבססות על המצוי (Is) בלבד, הכשל הנטורליסטי קובע שלא ניתן להפיק מהן מידע לגבי הרצוי (Ought). אמונות וטענות שבאות לקבוע נורמה מסוימת, כגון אמונה בחשיבותם של ערכים כגון שוויון, חופש וכדומה, ניתן להוכיח רק בצורה רציונלית, על ידי גזירה שלהן מהנחות יסוד משותפות. אף על פי שלא ניתן להוכיח בצורה אמפירית שנורמה מסוימת היא נכונה, ניתן להוכיח בצורה אמפירית שיישומה בפועל אכן מביא לתוצאות שמוסכם שהן רצויות. לדוגמה, לא ניתן להוכיח בצורה אמפירית שחשוב לאכול מזון בריא, אך מחקר מדעי עשוי להוכיח שאכילת מזון בריא מובילה לאריכות חיים.

למרות שכל אמונה נורמטיבית היא ביסודה השלכה של העולם הסובייקטיבי על המציאות, היא מכילה גם ממד של התנסות חושית, לשונית או תחושתית, בדומה לקביעות אובייקטיביות. למשל, האמונה כי סובלנות היא דרך הפתרון הטובה ביותר, מתבססת, בנוסף להיגיון, רגש וכדומה, על מכלול קודם של חוויות המתייחסות לפתרונות סובלניים או לא־סובלניים, והשתלשלות האירועים והתחושות הנלוות בכל מקרה.

עם קבלת המדע בתודעתו של האדם כאמת אובייקטיבית, עוסקות שאלות האמונה בסוגיות כלליות יותר, כגון "האם לקבל את דרך החקירה המדעית ולהאמין למדענים?" "האם שיטת הרפואה המערבית נכונה?" וכדומה, ומשקלן של השאלות הערכיות, כגון "מה חשוב בחיים?", "מהי הצורה הנכונה ביותר לקיים חברה?" בתוך תחום האמונה עולה.

חינוך לאמונה

האמונה קשורה, כפי שנרמז לפני כן, בחינוך מסוים אותו קיבל האדם. הוכחה לקביעה זו ניתן למצוא בכך שבני אדם שונים זה מזה באמונותיהם, באופן שנקבע סטטיסטית (לכל הפחות) על ידי החינוך אותו קיבלו, אך גם על ידי בחינה פילוסופית או סוציולוגית־פסיכולוגית של הנושא.

הכוונה, בתחום זה, היא להגדרה הרחבה של חינוך, כמציין את מכלול ההתרחשות החברתית והטבעית הסובבת את האדם. עם זאת, חקר שינוי האמונות של האדם מצביע, באופן גס, על כך ששינויי האמונה הולכים ומצטמצמים עם העלייה בגיל. בכל גיל נעשים שינויי אמונה, אך חריפותם ומשכם הולך וקטן ככל שהאדם מתבגר והולך.

גישה פילוסופית הרואה באמונה תוצר בלעדי של החינוך, שאינו נתון כלל לשינוי של האדם, היא גישה דטרמיניסטית. גישה המעמידה את האמונה כביטוי ישיר לבחירה ערכית של האדם היא אקזיסטנציאליסטית (קיומית).

חינוך מכוון

רוב החברות האנושיות עושות שימוש בחינוך באופן מכוון, כדי לשמר את מערכות האמונה שלהן. כאמור, החינוך משפיע באופן תמידי, גם בלא שיהיה מכוון, אך תופעה זו מהווה לקיחת אחריות על תהליך זה.

חינוך זה מתבטא עוד מגיל צעיר ביותר, על ידי המשפחה, אך נעשה גם בבתי הספר. מרבית החינוך מן הסוג הזה נעשה בקבוצות השתייכות קטנות (משפחה, כיתה וכו'), אך חלקו נעשה בשימוש באמצעי תקשורת המונים.

גם כאן, תקשורת ההמונים משמשת לחינוך לאמונה מסוימת גם כאשר אינה מכוונת לכך (לדוגמה: פרסום למכירת דירות נופש מעמיק את האמונה כי חופש נובע מנוחות ולא מתהליכים אחרים). שימוש מכוון באמצעי תקשורת המונים מכונה תעמולה.

חינוך מכוון זה עשוי להיות תולדה של תהליכים חברתיים ארעיים, ביוזמת הגורם המחנך ישירות (לדוגמה: חינוך לאמונה כי אלימות אינה צורת פתרון טובה על ידי מורה או גנן־ילדים), אך במקרים מסוימים הוא תוצאה של החלטה של הממשל. צורה זו נפוצה ביותר, ומהווה את יכולתה של החברה לעצב את אמונותיה.

לעתים, נעשה שימוש בהנחלה מכוונת של אמונות, בלא ניסיון ליצור הבנה רציונלית שלהן. במקרים אלו משמש החינוך כאמצעי ישיר ליצירת אמונה מסוימת באדם, כנגד נטייתו הרציונלית. מקרים אלו מכונים שטיפת מוח. אמצעי זה משויך לדעת רבים לדוקטרינות דתיות מסוימות (כדוגמת המערכת הכנסייתית הקתולית בימי הביניים, שהתבססה על יצירת רגשות עזים כפחד ואשמה) וכן לתנועות פוליטיות מסוימות (כדוגמת הקומוניזם בברית המועצות ובסין, שהוחדר למוחות מיליוני בני אדם בכוח השליטה על המשאבים השלטוניים).

אמונה והחברה האנושית

מכיוון שבכל מערכת חברתית אנושית קיים מידע רב לגבי הטבע והתנהגות האדם והחברה (מידע הנגזר ממורכבותם של היחסים האנושיים ומהיכולת הלשונית להבחין במורכבות זו), בכל תרבות נזקק האדם לכמות זו או אחרת של אמונות על מנת לתפקד במציאות מורכבת.

אמונות אלו משתנות בהתאם למורכבותה ולדרך צבירת המידע של כל חברה אנושית. מסיבה זו קיים קשר הדוק בין תרבות לבין אמונה, שני גורמים התלויים זה בזה באופן בלתי נפרד: התרבות קובעת באופן מסוים את האמונות השונות להן נצרך אדם על מנת להכריע הכרעות בחייו, ואילו מכלול האמונות מעצב את התרבות ומהווה חלק מרכזי בה.

לדוגמה: בימי הביניים היה צורך חברתי בשימור היציבות החברתית וההיררכיה בה. לפיכך^{[דרוש מקור]} התקיימה אמונה לפיה אלוהים, דרך הכנסייה, משמר את הסדר החברתי הקיים ואת המוסר והטוב, הכרוכים זה בזה ובהם מעוניין האל, ועל האדם לציית באופן מוחלט לסדר זה על ידי שימור ההיררכיה וערכיה. ההתנסות הפשוטה (דרך החושים, השפה והתחושות היומיומיות) לא הספיקה כדי לענות על השאלות הקיומיות והחברתיות שהאדם נצרך לענות עליהם, ולכן הוא האמין באמונה זו. האמונה הקתולית בימי הביניים היוותה מרכיב תרבותי בלתי ניתן לביטול של אותה תקופה. עם שינוי גורמי הכח השולטים על החברה לקראת סוף ימי הביניים יחד עם עלייתם של ערכים שונים המכתיבים את התנהלות החברה אמונה זו נפגעה והשתנתה.

אמונה ודת

רבים גורסים שאמונות דתיות באשר הן אינן נגזרות ישירות מההתנסויות החושיות האנושיות, אלא הן מטפיזיות. מאידך, רבים טוענים שאמונתם הדתית ניתנת להוכחה או לביסוס אמפירי או לוגי. שאלה זו (האם האמונה הדתית ניתנת לביסוס אמפירי/לוגי) נידונה בפילוסופיה של הדת וניתנו לה תשובות שונות.

יש גישות דתיות הטוענות כי רעיון האמונה הוא המגדיר הישיר של הידע האנושי, או של רובו. על-פי הדתות המונותאיסטיות הגדולות הקלאסיות (נצרות, אסלאם ויהדות קלאסיות), הידיעה כיצד נברא העולם, ומהי ההיסטוריה האנושית הבסיסית, נובעת ישירות מהאמונה בהסבר הניתן בכתבי הקודש השונים, ובתוקפם מעצם האמונה באל כישות ממשית. מצד שני, רבים טוענים כי אין הכרח באמונה בלתי מנומקת בכתבי הקודש אלא ניתן לבסס את נכונותם על ידי ראיות שונות כגון התרחשותם של ניסים בהם צפו בני אדם, התגשמותן של נבואות וכו'.

תפיסה חילונית מניחה את האמונה כמגדיר ראשוני בחיי האדם, ואילו את שאר הידיעה האנושית משאירה להתנסות חושית. התנסות חושנית זו מושגת באמצעים ישירים (צפייה במאורעות, לדוגמה), באמצעות תקשורת בין בני אדם (לדוגמה: קריאת עיתון על מנת להבין את העולם), או באמצעים שיטתיים, המכונים ברובם "מדע". אמצעים חושיים אלו הם המרכיבים, על פי התפיסה החילונית הטהורה, של הידיעה האנושית, ומתווכים את האמונה והידיעה.

פער זה בין הגישות אינו חד־משמעי לרוב, וקיימות גישות ביניים רבות.

לדוגמה חילונים רבים רואים במוסר דבר הנודע על ידי אמונה.

אמונה ומגמות חברתיות

מכיוון שהאמונה מגדירה את ערכיו של האדם, קשורות אמונה זו והמגמות החברתיות השונות המתרחשות במהלך ההיסטוריה.

יחס זה הוא דיאלקטי, כלומר - ההיסטוריה והאמונה משפיעות זו על זו. המדע החוקר יחס זה הוא מטריאליזם דיאלקטי.

לדוגמה: התפתחות הקפיטליזם הייתה כרוכה בהתפתחות האמונה של האדם כי כמות הרכוש שברשותו, היא מגדיר של הטוב שבמעמדו (בניגוד, לדוגמה, לאמונה הימי־ביניימית בקיום הסדר כקובע את הטוב, כפי שצוין לעיל). אמונה זו, המלווה באמונה כי האדם שואף להגדיל את כמות רכושו באופן אנוכי, קשורה באופן כלשהו להתפתחות הקפיטליזם, שהיא תורה המבוססת על רכוש אישי.

קשר זה הוא דו־כיווני בטבעו (לדוגמה: השיטה הקפיטליסטית חיזקה את האמונה ברכוש אישי, ואילו אמונה זו אפשרה את היווצרות הקפיטליזם). קיים דיון פילוסופי בנוגע לשאלת הקדימות, בו מכריעות נטיות פילוסופיות שונות.

"אמונה" במקורות

בתנ"ך אין המילה אמונה באה במשמעות של קביעת עמדה לגבי המציאות, אלא במשמעות של:

• יושר, אמת ו-נאמנות (דברים פרק לב פסוק ד: "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט; אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא." ובישעיהו פרק יא פסוק ה: "והיה צדק, אזור מותניו;והאמונה, אזור חלציו." ובחבקוק פרק ב פסוק ד: "הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה." ובתהילים פרק לג פסוק ד: "כי ישר דבר ה', וכל מעשהו באמונה." שם פרק צו פסוק יג: "לפני ה' כי בא, כי בא לשפט הארץ; ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו."[הש' לתהילים צח,ט])
• ביטחון/ מתן אמון (תהילים פרק עח פסוק כב: "כי לא האמינו, באלוהים;ולא בטחו, בישועתו." ובשמות פרק יד פסוק לא:"...ויאמינו בה' ובמשה עבדו.")
• סדירות ויציבות (ישעיהו פרק לג פסוק ו : "והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חכמת ודעת." ודברים פרק לב פסוק כ: "כי דור תהפוכות המה, בנים לא-אמון בם.")

ונראה שגם חז"ל המשיכו את המסורת הזאת:

• תלמוד בבלי, מסכת יומא דף פו, עמוד א: "'ואִהבת את ה' אלהיך'- שיהא שם שמיים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות..."
• תלמוד בבלי, מסכת שבת דף לא, עמוד א: "בשעה שמכניסין אדם לדין (של מעלה), אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?..."