ויקיפדיה

משתמש:Batdor ben shoshan/אלימות מינית

אלימות מינית היא כל פעולה בעלת אופי מיני, בין אם היא פיזית או מילולית, הנעשית ללא הסכמתו או בניגוד לרצונו של קורבן האלימות וכן, במידה וההסכמה נכפית תוך איומים או הפעלת כוח או תחת ניצול יחסי מרות.

תקיפה מינית עריכה

תקיפה מינית היא תקיפה בעלת אופי מיני המתבצעת כלפי אדם אחר, ללא הסכמתו או בניגוד לחוק. תחת המטריה של תקיפה מינית נכללים, בין השאר, מגע בעל אופי מיני באמצעות גופו של התוקף או באמצעות חפץ. העבירות מוגדרות על פי החוק הישראלי והן: מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום בכפייה ובעילה אסורה בהסכמה (להוציא בעילה בהסכמה במסגרת יחסי חברות בין בני נוער)[1]. יש הרואים גם בהטרדה מינית סוג של תקיפה מינית ויש המעדיפים להבחין בין השתיים, ולייחס את המושג "תקיפה מינית" למעשים ואת המושג "הטרדה מינית" לדיבורים. בשל בעיית הגדרת זו, תקיפה מינית נכללת תחת אלימות מינית, הכוללת כל סוג של אלימות ופגיעה בעלי אופי מיני[2].

דרכי הטיפול עריכה

הטיפול בקורבנות אלימות מינית מתבצע במספר מישורים משלימים ובהם המישור הפסיכולוגי-נפשי ומתן סיוע להתמודדות עם הטראומה, המישור הרפואי פיזי והמישור המשפטי והפלילי.

טיפול נפשי עריכה

במקרים רבים הקורבנות זקוקים לעזרה נפשית כדי להתמודד עם הטראומה שנגרמה להם. לעתים קרובות אדם שעבר תקיפה מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות פסיכולוגיות קשות, ובמיוחד אם אירוע ההתעללות אירע בילדות. חלק מהקורבנות סובלים מתופעות של דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף), הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית, פלאשבקים, פחד מטיפולים רפואיים, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות. בנוסף עשויים להופיע קשיים בהתמודדות עם הורות בצל פגיעה מינית. הטיפול בנפגעי אלימות מינית דורש סבלנות רבה ותשומת לב. יש להעניק לקורבן ואף לבני משפחתו תמיכה וטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.[3]

שיטות טיפול בטראומה מינית וטראומות שנובעות מאלימות בין-אישית: עריכה

ישנן שתי אסכולות עיקריות לטיפול נפשי פרטני: טיפול ארוך טווח וטיפול ממוקד קצר מועד.

טיפול ארוך טווח מתבסס על טיפול פסיכודינמי, העוסק במכלול הבעיות של המטופל. בטיפול עצמו המטפל יתייחס להיסטוריה ולרקע של הילד ומשפחתו ולבעיות שאינן הסיבה הראשונה לפנייה, והציפייה היא שהעיסוק באירוע הטראומתי יעלה תוך כדי הטיפול ולא מתוך הכוונה ממוקדת. המצדדים בצורת הטיפול הזו מדגישים שפעמים רבות קטינים שעברו תקיפות מיניות סובלים ממגוון בעיות נפשיות וחברתיות, ובייחוד מהזנחה פיזית ורגשית, שלעתים קשורה לפגיעה המינית. טיפול ארוך טווח יכול להתמודד עם מכלול הבעיות ולשאוף לשינוי דפוסי ההתנהגות. במקרים של פגיעות קשות, כגון גילוי עריות והתעללות מינית ממושכת, הטיפול יכול להתפרס על שנים ולכלול טיפולים חוזרים בשלבי התפתחות שונים של הקטין. הגישה השנייה היא טיפול ממוקד קצר מועד, שנועד לטפל ישירות בסימפטומים של הפגיעה המינית.

הטיפול המקובל בגישה קצרת המועד הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT), שבו המטפל פועל על-פי פרוטוקולים מסודרים ומשכו הוא בדרך כלל 31–00 מפגשים, המתפרסים על כמה חודשים עד שנה. בבסיס גישה זו עומד הרצון לאפשר לילד "לסגור" את ההתמודדות עם האירוע הטראומתי ולהמשיך הלאה בחייו. יתרון נוסף שמציינים המטפלים התומכים בגישה זו הוא שהוכח שהטיפול קצר המועד יעיל להתמודדות עם התסמינים של הפגיעה המינית עצמה.

נוסף על הגישות הללו יש צורות טיפול שאינן פרטניות, כגון טיפול משפחתי, קבוצות טיפוליות וטיפול המתמקד בהבעה ויצירה (אמנות, דרמה, מחול).

ענישה בחוק עריכה

ענישה בחוק היא כלי הגנה מהתוקף עבור הקורבן והחברה ומטרתו, בין היתר, לעורר הרתעה מביצוע מעשי אלימות מינית. בישראל עוסקים בעבירות מין סעיפים 345 - 355 לחוק העונשין[4]. להטרדה מינית מוקדש חוק נפרד, החוק למניעת הטרדה מינית[5]. תקיפה מינית מכל סוג היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

בגין תקיפה מינית ניתן להעמיד לדין את התוקף על העבירה הפלילית, שעונשה נקבע במשפט במגבלות החוק. החוק הפלילי מבחין בין שלוש דרגות חומרה בעבירות פליליות[6] :

1. פשע – עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים.

2. עוון – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה שאורכה נע בין 3 חודשים- 3 שנים (כולל)

3. חטא – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה בת פחות מ-3 חודשים.

מרבית עבירות המין הן פשעים ומיעוטן עוונות.

כמו-כן, זכאי המותקף לתבוע במשפט אזרחי, מהתוקף ולעתים גם מגורם אחר שיש לו אחריות (כגון מעביד), פיצויים בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתקיפה.

כיום, מרבית נפגעות התקיפה המינית אינן מודעות לזכויותיהן במישור האזרחי ובשל כך אינן מממשות את זכותן לתבוע בתביעה אזרחית את מי שתקפו אותן, בגין הנזקים הקשים שנגרמים להן. נפגעות תקיפה מינית אינן מודעות גם לאופציה של הגשת תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, אותה ניתן להגיש עד 90 יום מיום שפסק הדין הפלילי הופך לחלוט (פס"ד סופי, בלתי ניתן לערעור)[7]. בדרך כלל נודע לנפגעות על קיומה של אופציה משפטית זו לאחר שכבר חלף המועד לממשה. בנוסף, נפגעות רבות שמבקשות להגיש תביעה אזרחית עם סיומו של ההליך הפלילי אינן יכולות לעשות כן, על אף שקיימת הרשעה ועל אף שהנזקים הם אדירים, וזאת כיוון שכבר חלף מועד ההתיישנות האזרחית והן לא היו מודעות לכך שההליך הפלילי אינו עוצר את מירוץ ההתיישנות בהליך האזרחי[8].

הקשר שבין ההליך הפלילי להליך האזרחי עריכה

את התביעה האזרחית ניתן להגיש בלי קשר להליך פלילי, אולם ישנו יתרון גדול מאוד בהגשת תביעה אזרחית אחרי הרשעה בפלילים כיון ששאלת האחריות, שהיא השאלה העיקרית, כבר הוכרעה בהליך הפלילי ומה שנותר להוכיח בהליך האזרחי הוא את הנזק שנגרם לנפגעת כתוצאה מהפגיעה. במקרה שתביעה נגררת אינה אפשרית, למשל אם חלף הזמן להגשתה, ניתן להגיש תביעה אזרחית רגילה[7][8]

יתרונותיה של תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים: עריכה
  • היתרון העיקרי בהגשת תביעה במסלול זה הוא שלא יהיה צורך בהוכחת עצם ביצוע מעשה העבירה ואחריות הפוגע לביצועה, כיוון שהדבר נקבע כבר בהליך הפלילי.
  • התביעה הנגררת נדונה בפני אותו בית משפט שדן בתיק בהליך הפלילי ומכיר את העובדות. על התובע נותר להוכיח רק את הנזק שנגרם ואת אחריות הפוגע לנזק זה. בהתאם לכך, יפסוק בית המשפט את גובה הפיצוי.
  • בתביעה אזרחית נגררת, בשונה מההליך הפלילי, סכום הפיצוי אינו מוגבל וייקבע לפי גובה הנזק[7]

ראשי הנזק העיקריים הנתבעים הינם בדרך כלל[8]:

  1. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד – הפסדי שכר כתוצאה מקשיים לעבוד או להתקדם בעבודה (מחושבים לפי אחוזי הנכות התפקודית שנקבעים על ידי מומחה)
  2. הזדקקות לעזרת הזולת לעבר ולעתיד – הוצאות כתוצאה מהצורך בעזרה מגורם שלישי כגון עזרה בבית עקב קשיי תפקוד.
  3. עלויות טיפולים נפשיים ועלויות שיקום אחרות – הוצאות בגין טיפולים נפשיים ממושכים לעבר ולעתיד. וכן כל הוצאה אחרת שהוצאה בגין שיקום כגון תרופות, טיפולים אלטרנטיביים, עזרה בלימודים וכו'
  4. כאב וסבל – הנפגעות ככלל סובלות כאב וסבל רב בזמן האירוע ולאחריו ומפגיעות רגשיות ארוכות טווח ביניהן: חוסר אמון, דימוי עצמי נמוך, חוסר הנאה מהחיים, חוסר הנאה מיחסי מין וכו'
  5. פיצויים עונשיים

חוק ההתיישנות עריכה

ערך מורחב: התיישנות עריכה

החוק הפלילי קובע פרק זמן מקסימלי שבמהלכו ניתן להגיש תלונה במשטרה עקב ביצוע עבירה. פרק זמן זה מכונה "תקופת התיישנות" שכן בסיום תקופה זו, העברה "התיישנה" ולא ניתן עוד להגיש בגינה תלונה.

אורך תקופת ההתיישנות משתנה בהתאם לעבירה בה מדובר. החוק מתאים את תקופת ההתיישנות לדרגת החומרה של העבירות השונות (סעיף 9 (א') בחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב- 1982):

1. בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – 20 שנים.

2. בפשע אחר – 10 שנים.

3. בעוון – 5 שנים

4. חטא- שנה אחת.

לעניין עבירת מין שבוצעה בקטין על ידי בן משפחה או על ידי אחראי על קטין וחסר ישע, קובע החוק סייג להתיישנות העבירה, לפיו יחל מניין תקופת ההתיישנות ביום שמלאו לקטין הנפגע 28 שנים. בתוך כך קובע ההסדר, כי אם חלפו 10 שנים מיום ביצוע העבירה לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.

בשנת 2004 נוסף סעיף 354 (ג) לחוק העונשין כתיקון, פרי יוזמת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל. הסעיף קובע סייג להתיישנות עבירת מין שבוצעה בקטין שלא על ידי בן משפחה או אחראי, ולפיו יחל מירוץ ההתיישנות ביום שמלאו לקטין 18 שנים במקום ביום ביצוע העבירה. בדומה להסדר הקיים לגבי עבירת מין שבוצעה בקטין על ידי בן משפחה או אחראי, גם הסדר זה קובע, כי אם חלפו 10 שנים מיום ביצוע העבירה לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.

מערכת החינוך עריכה

מרכזי הסיוע מקיימים סדנאות להעלאת מודעות לנושא האלימות המינית ברחבי הארץ. סדנאות אלו מועברות לילדים ונוער בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים ובמסגרות בלתי פורמליות. מרכזי הסיוע מקיימים גם סדנאות להורים, לאנשי צוות חינוכי ולצוותים טיפוליים, למקומות עבודה ולקהל הרחב. סדנאות אלו נועדו להתיר את קשר השתיקה סביב אלימות מינית, לאפשר זיהוי של הגבולות בין מיניות בריאה לבין פגיעה מינית והטרדה מינית ולחשוף את הציבור לרשת התמיכה של מרכזי הסיוע

אוכלוסיות בסיכון עריכה

ישנו ספקטרום רחב של בני אדם היכולים ליפול קורבן לאלימות מינית. הוא יכלול בתוכו נשים, גברים וילדים אך גם אנשים המגדירים עצמם במונחים אחרים כטרנסג'נדרים.

רוב המחקרים והדו"חות מתמקדים באלימות מינית נגד נשים. הנרטיב הדומיננטי מתאר לעתים קרובות את הגברים כתוקפים ואת הנשים כקורבנות. ואכן, נשים סובלות באופן לא פרופורציונלי מאלימות מינית; עם זאת, אלימות מינית מתבצעת על ידי גברים ונשים כאחד. אוכלוסיות הנשים והילדים נחשבות כבעלות סיכון גבוה להיפגע מאלימות מינית, כשקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר היא נשים צעירות ורווקות.

  • אוכלוסיית הנשים - קיימת אי וודאות באשר לאחוזי הנשים שסבלו מאלימות מינית מתוך אוכלוסיית הנשים הכללית, זאת בשל חוסר היכולת והרצון של נפגעות אלימות רבות לדווח על האירוע. אמנם הפילוח המשוער של הגילאים בהם אירעה האלימות המינית מתייחס לכך כי בין 30-60 אחוזים מהנשים סבלו מאלימות מינית בפעם הראשונה עד גיל 15.
  • אוכלוסיית הגברים - בדומה לאלימות מינית נגד נשים, אלימות מינית נגד גברים יכולה ללבוש צורות שונות ויכולה להתרחש בכל סוג של הקשר, כולל בבית או במקום העבודה, בבתי כלא ובמהלך שירות בצבא. תקיפה מינית של גברים אינה מוגבלת לאזור גאוגרפי מסוים והיא מתרחשת ללא קשר לגיל הקורבן.
  • אוכלוסיית הילדים - מרבית האלימות המינית בילדים מתבצעת במסגרת התעללות מינית בתוך המשפחה או במצב של גילוי עריות. למקרים אלו נלווית לרוב סודיות ועשוי לחלוף זמן רב בטרם יתגלה האירוע או ידווח.
    • מקרב אוכלוסיית הילדים, נחשבות קבוצות בעלי מוגבלויות שכליות, התפתחותיות או גופניות לפגיעות במיוחד. הסיבה לכך היא מודעותו של התוקף למגבלות הקורבן והעדר יכולתו להתנגד, להבין או לדווח על מעשי האלימות.

אופי הפגיעה והתקיפות עריכה

אופי הפגיעה מושפע ממאפיינים שונים כמו הגיל בו היא החלה, משכה, הישנות התקיפות, פער הגילאים בין התוקף לקורבן, טיב הקשר והקרבה בין התוקף לקורבן ותגובת החברה והסביבה הקרובה לקורבן.

רובן המוחלט של הפגיעות מתבצע בידי יחיד ובשאר המקרים מדובר בתקיפה קבוצתית. כאשר במספר מועט מן המקרים מופעלת אלימות פיזית שאינה קשורה לפעולה מינית.

תקיפות מיניות בילדים ניתן למיין באמצעות בדיקת מניעי התוקף במסגרת היחסים בין התוקף לקורבן:

  1. פגיעה במסגרת ענישה חינוכית - הקורבן עשה משהו "לא בסדר" ועל כן התוקף מעוניין ללמדו לקח.
  2. פגיעה במסגרת התעללות - התוקף מעוניין לגרום כאב וסבל לקורבן.
  3. פגיעה במסגרת ניצול תמימותו של ילד לקיום יחסים מינים לא חוקיים עם מבוגר. מדובר ביחסים שמטרתם סיפוק צרכיו ותאוותו המינית של התוקף.

במקרים מסוימים, האלימות המינית משמשת ככלי שליטה, טקטיקת הפחדה והכנעה של יריב במאבק, או במצב בו התוקף רוצה לשלוט במעשיו של הנתקף. במקרה כזה האלימות המינית איננה אמצעי לסיפוק מיני, אלא כלי הפחדה אלים ומרתיע.‏[9]

השפעת האלימות עריכה

לאלימות מינית השלכות קצרות טווח וארוכות טווח על הנפגע/ת ובהן השפעות על תפקודיו הפיזיולוגיים (כתוצאה מהפגיעה), הנפשיים, הפסיכולוגיים, החברתיים והתקשורתיים‏.[10]

בטווח הזמן הקצר עלולה הפגיעה להוביל לאירועי חרדה, הפרעות שינה, בחילות, קשיי ריכוז, פרנויה ועוררות פיזיולוגית.

בטווח הארוך ידוע על הופעתן של תופעות כדיכאון, הערכה עצמית נמוכה, האשמה עצמית, הפרעות אכילה, נטיות אובדניות, פגיעה עצמית והתמכרויות שונות כמו סמים ואלכוהול. כמו-כן, תופעה קשה ועוצמתית במיוחד היא הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אשר עלולה לבוא לידי ביטוי שנים רבות לאחר האירוע.‏

אלימות מינית טומנת בתוכה גם תסמונת סודיות, הכחשה וסירוב לדון באירוע. איומי התוקף והרצון להדחיק את המקרה מובילים נפגעים/ות רבים/ות להימנע מדיווח עליו, וכן הפחד מסטיגמה ומתוצאות שליליות עבור הקורבן במידה והמקרה ייחשף, כמו הפחד מהתוקף ומתגובת הסביבה והמשפחה.‏

במישור הגופני, אלימות מינית יכולה להוביל להריון בלתי רצוי, להדבקה במחלות בכלל ובמחלות מין בפרט תוך סיכון חיי קורבן האלימות. מחקרים שונים מראים כי בכ-15 אחוז ממקרי אונס נשים שדווחו, האונס הוביל להריון‏.

סטטיסטיקה עריכה

ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים המתקיים בתאריך 25 בנובמבר, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מפרסם את הנתונים השנתיים אודות פגיעה מינית ופניה למרכזים ולרשויות[11].

נתונים כלליים לשנת 2015: עריכה

  • בשנת 2014 הגיעו 40,000 פניות למרכזי הסיוע
  • מתוכן, 8,938 היו פניות חדשות
  • מדובר בעליה של 3.5% ביחס למספר הפניות בשנה הקודמת
  • 13% מהמקרים שפניות אודותיהם הגיעו למרכזי הסיוע דווחו למשטרה
חלוקה על פי מין עריכה
  • 84.3% מהפניות דיווחו על פגיעה בנשים, נערות וילדות
  • 15.5% מהפניות דיווחו על פגיעה בגברים, נערים וילדים
חלוקה על פי גיל עריכה
  • 41.1% מהפניות דיווחו על פגיעה בבוגרים
  • 58.9% מהפניות דיווחו על פגיעה בקטינים (עד גיל 18)
חלוקה על פי סוג הפגיעה עריכה
  • הפגיעה הנפוצה ביותר היא אונס וניסיון אונס – 34% מכלל הפניות
  • 24% מהפניות דיווחו על פגיעה מינית על ידי בן-משפחה קרוב (גילוי עריות)
  • 13% מהפניות דיווחו על מעשה מגונה
  • 12% מהפניות דיווחו על הטרדה מינית במקום העבודה
  • 9% מהפניות דיווחו על הטרדה מינית
  • 5% מהפניות דיווחו על תקיפה קבוצתית
חלוקה על פי קשר עם התוקף עריכה

סך הכל התקבלו 5548 פניות על הפוגעים.

5346 גברים פגעו, 202 נשים פגעו

  • מרבית הפניות דיווחו על הורה/בן משפחה – 26% מהפניות
  • 25% מהפניות דיווחו על ידיד/שכן/מכר
  • 12% מהפניות דיווחו על בעל מרות חינוכית או תעסוקתית
  • 11% מהפניות דיווחו על זר
  • 10% מהפניות דיווחו על בן/בת זוג
  • 5% מהפניות דיווחו על נותן שירותים
  • 4% מהפניות דיווחו על מעסיק /עמית במקום העבודה
  • 3% מהפניות דיווחו על מטפל נפשי/גופני
  • 1% מהפניות דיווחו על סמכות דתית/ רוחנית

ארגונים ומוסדות סיוע בישראל לנפגעי אלימות מינית עריכה

בישראל פועלים ארגוני תמיכה רבים לנפגעי/ות אלימות מינית, כמוקדי חירום ולסיוע ממושך יותר, ובהם:

  • אלסואר – תנועה פמיניסטית ערבית לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית (ע"ר).
  • אתר מקום - אתר לעזרה עצמית לנפגעי תקיפה מינית ואלימות בין-אישית אחרת
  • תה"ל - מרכז סיוע לנשים וילדים דתיים
  • עמותת יחד מחושך לאור - עמותה המעניקה טיפול נפשי קבוצתי ארוך טווח לנפגעי/ות התעללות מינית בילדות.

בנוסף ניתן להסתייע בארגוני תמיכה נפשית כלליים, ובהם:

  • אל"י - אגודה להגנת הילד.
  • ער"ן – עזרה ראשונה נפשית (גם בשפות רוסית ואמהרית)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, סוגי תקיפה מינית, באתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
  2. ^ ראו עוד על חילוקי הדעות בנושא בערך חוק למניעת הטרדה מינית
  3. ^ ד"ר ענת גור, השלכות נפשיות ארוכות טווח בנשים נפגעות תקיפה מינית, באתר חכמת נשים
  4. ^ נבו - המאגר המשפטי, חוק העונשין, תשל"ז-1977, באתר www.nevo.co.il
  5. ^ נבו- המאגר המשפטי, חוק למניעת הטרדה מינית
  6. ^ נבו - המאגר המשפטי, סיווג עבירות (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994
  7. ^ 1 2 3 כל זכות, תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (הליך), באתר כל זכות
  8. ^ 1 2 3 עו"ד מירב ישראלי ועו"ד מיכל ורדי, תביעות אזרחיות של נפגעות תקיפה מינית, באתר מקום - לעזרה עצמית לנפגעי תקיפה מינית ואלימות בינאישית אחרת
  9. ^ Swiss S et al., Violence against women during the Liberian civil conflict, Journal of the American Medical Association, 1998, 279:625–629.
  10. ^ Holmes MM et al., Rape-related pregnancy: estimates and descriptive characteristics from a national sample of women, American Journal of Obstetrics and Gynecology,, 1996, 175:320–324.
  11. ^ נתוני איגוד מרכזי הסיוע, סטטיסטיקה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Batdor_ben_shoshan/אלימות_מינית&oldid=24744768"