נבחרת יוגוסלביה בכדורסל

נבחרת יוגוסלביה בכדורסלסרבו-קרואטית: Кошаркашка репрезентација Југославије, בסלובנית: Jugoslovanska košarkarska reprezentanca, במקדונית: Кошаркарска репрезентација на Југославија) הייתה נבחרת כדורסל שייצגה את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מ-1943 עד 1992 ונשלטה על ידי פדרציית הכדורסל היוגוסלבית.

נבחרת יוגוסלביה בכדורסל
Кошаркашка репрезентација Југославије
יוגוסלביהיוגוסלביה
מידע כללי
כינוי Plavi (הכחולים)
התאחדות פדרציית הכדורסל היוגוסלבית
הצטרפות 1936
השתייכות פיב"א אירופה
מירב השערים דראז'ן דליפאגיץ' (3,700)
מירב ההופעות קרשימיר צ'וסיץ' (303)
גביע העולם בכדורסל
הופעות 10 (הראשונה ב-1950)
ההישג הטוב Gold medal icon.svg 1970, 1978, 1990
Silver medal icon.svg 1963, 1967, 1974
Bronze medal icon.svg 1982, 1986
המשחקים האולימפיים
הופעות 8 (הראשונה ב-1960)
ההישג הטוב Gold medal icon.svg 1980
Silver medal icon.svg 1968, 1976, 1988
Bronze medal icon.svg 1984
אליפות אירופה בכדורסל
הופעות 21 (הראשונה ב-1947)
ההישג הטוב Gold medal icon.svg 1973, 1975, 1977, 1989, 1991
Silver medal icon.svg 1961, 1965, 1969, 1971, 1981
Bronze medal icon.svg 1963, 1979, 1987
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאחר מלחמת העולם השנייה, הנבחרת שיפרה בהתמדה את דירוגיה והייתה לאחד הכוחות הדומיננטיים בכדורסל העולמי בשנות ה-70 וה-80, יחד עם ארצות הברית וברית המועצות, וזכתה בחמש מדליות אולימפיות ושמונה גביעי עולם, שלושה עשר תארים בסך הכול, יחד עם עוד שלוש עשרה זכיות במדליות יבשתיות ביורובאסקט.

אחד-עשר חברי היכל התהילה של פיב"א יצאו מנבחרת יוגוסלביה: קרשימיר צ'וסיץ', דראז'ן דליפאגיץ', איבו דאניו, מירזה דליבאשיץ', ולאדה דיבאץ, דראגן קיצ'אנוביץ', רדיבוי קוראץ', טוני קוקוץ', דראז'ן פטרוביץ', זוראן סלאבניץ' וג'ורה זדובק.

היסטוריהעריכה

1947–1957עריכה

יוגוסלביה ערכה את הופעת הבכורה שלה באליפות אירופה ביורובאסקט 1947, המהדורה החמישית של הטורניר. הנבחרת הגיעה למקום ה-13 מתוך 14 נבחרות בתחרות, כשהפסידה לברית המועצות והונגריה בסיבוב המקדים, ניצחה את הולנד אך הפסידה לאיטליה בחצי הגמר (מקום שלישי בשוויון המשולש בין הנבחרות), וכן ניצחה את אלבניה במשחק הדירוג 13/14. ההופעה השנייה של יוגוסלביה הייתה ביורובאסקט 1953 במוסקבה. הם ניצחו במשחקם הראשון 27–25 מול בולגריה אך סיימו במאזן 3–1 בבית המוקדם. בשובר השוויון המשולש עם בולגריה וישראל, יוגוסלביה סיימה במקום השני ועלתה לסיבוב האחרון, שם ניצחה 3 משחקים אך הפסידו 4 וסיימה במקום ה-6 הכללי בטורניר בן 17 הקבוצות. יוגוסלביה שוב עלתה לסיבוב האחרון ביורובאסקט 1955 בבודפשט, הפעם במקום השני הבלעדי עם מאזן 3–1 בסיבובים המוקדמים. הביצועים שלהם בסיבוב האחרון היו 6 הפסדים ב-7 משחקים, אבל כן נקודת שיא של ניצחון 52–49 על מדליסטית הכסף, צ'כוסלובקיה, בדרך למקום ה-8 מבין 18 הנבחרות המשתתפות. יוגוסלביה הגיעה למקום ה-6 ביורובאסקט 1957 בסופיה, שם היא הצליחה להשיג שני ניצחונות בסבב האחרון, נגד פולין וצרפת, וסיימה במאזן 2–5 שהספיק לה למקום ה-6 בטורניר.

1963–1970עריכה

יוגוסלביה זכתה במדליה האירופית הראשונה שלה, ארד באליפות אירופה 1963, שם הפסידה 72–83 לפולין בחצי הגמר, אך ניצחה במשחק על המקום השלישי 89–61 מול הונגריה. לפני כן הם זכו במדליית כסף ביורובאסקט 1961, שם הפסידו 53–60 לברית המועצות בגמר. אחרי הישג זה הגיעה מדליית כסף נוספת באליפות העולם ב-1963, בה זכתה ברזיל. ביורובאסקט 1965 הם שוב הפסידו את המקום הראשון לברית המועצות בגמר. יוגוסלביה השתתפה באליפות העולם 1967, בה זכתה ברית המועצות, והגיעה למקום השני. יוגוסלביה ניצחה את כל היריבות מלבד ארצות הברית בבית א' באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968, בה הייתה בבית גם עם איטליה, ספרד, פוארטו ריקו, פנמה, הפיליפינים וסנגל. הם עלו לשלב הנוקאאוט, שם הצליחו לגבור על ברית המועצות 62–63. הם שיחקו שוב נגד ארצות הברית בגמר, ושוב נוצחו 65–50. עם 16 נקודות, איבו דאניו, שהוליך את רשימת הקלעים נגד פנמה, איטליה וארצות הברית בסיבוב המקדים, היה מלך הסלים של יוגוסלביה גם בגמר.[1][2][3]

ביורובאסקט 1969 והפסידה יוגוסלביה 81–72 בגמר, שוב על ידי ברית המועצות. באותה אליפות נבחרו איבו דאניו וקרשימיר צ'וסיץ' לחמישיית הטורניר.[4] יוגוסלביה זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה בטורניר גדול באליפות העולם 1970, לאחר שניצחה את ברזיל (55–80), ארצות הברית (70–63) וברית המועצות (72–87). קרשימיר צ'וסיץ', שהוביל את יוגוסלביה לאחת מהריצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל הבינלאומי,[3] נכלל בחמישיית הטורניר.[3]

עד 1974 איבו דאניו היה השחקן היוגוסלבי היחיד שנבחר ל-MVP של גביע העולם בכדורסל, ועד היום הוא ודראגאן קיצ'אנוביץ' נותרו השחקנים היוגוסלביים היחידים שנכללו בו ובהיכל התהילה של פיב"א. דראז'ן דליפאגיץ', דראז'ן פטרוביץ' וטוני קוקוץ', לעומת זאת, הם היחידים שזכו ב-MVP של גביע העולם ונבחרו גם להיכל התהילה של פיב"א וגם להיכל התהילה של הכדורסל נכון לשנת 2021.[5]

1971–1978עריכה

 
קרשימיר צ'וסיץ' (בתמונה) ופאו גאסול הם השחקנים היחידים שזכו ב-MVP של אליפות אירופה פעמיים.

יוגוסלביה זכתה במדליית הכסף ביורובאסקט 1971, כשהפסידה 69–64 לברית המועצות. צ'וסיץ' נבחר ל-MVP של אליפות אירופה בפעם הראשונה. ב-1973 הם זכו ביורובאסקט, כשניצחו בגמר את ספרד. באותה שנה רק צ'וסיץ' נכלל בחמישיית הטורניר.[4] הצלחה זו שוחזרה על ידי זכייה ביורובאסקט 1975, אותו אירחה יוגוסלביה. בטורניר זה שוב הוענק לצ'וסיץ' פרס ה-MVP, ועד היום הוא ופאו גאסול בשוויון במקום הראשון ברשימת פרסי ה-MVP של אליפות אירופה, עם שניים. יוגוסלביה הייתה סגנית האלופה באליפות העולם 1974, בה זכתה ברית המועצות. דראגן קיצ'נוביץ' נבחר ל-MVP של הטורניר. ב-1977 ניצחה יוגוסלביה את ברית המועצות 74–61 בגמר היורובאסקט, ובכך זכתה ביורובאסקט השלישי שלה.[3] שני שחקנים (דליפאגיץ' וסלאבניץ') נבחרו לחמישיית הטורניר.

יוגוסלביה זכתה באליפות העולם 1978. הם ניצחו את קנדה, דרום קוריאה וסנגל בסיבוב המקדים; את ברית המועצות, ברזיל, איטליה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה והפיליפינים בבית חצי הגמר ואת ברית המועצות 82–81 בגמר.[6]

דראז'ן דליפאגיץ' נבחר ל-MVP של הטורניר, והוא, צ'וסיץ' וקיצ'אנוביץ' נכללו בחמישיית הטורניר.[7] [8]

1979–1987עריכה

יוגוסלביה זכתה במדליית ארד ביורובאסקט 1979 אחרי ברית המועצות וישראל, שם צ'וסיץ' וקיצ'נוביץ' נכללו בחמישיית הטורניר. בשנת 1980, יוגוסלביה זכתה בזהב האולימפי הראשון והיחיד שלה באולימפיאדת 1980, בו לא השתתפו חלק ממדינות המערב בעקבות החרם, כמו ארצות הברית, ארגנטינה, פוארטו ריקו, קנדה וסין. יוגוסלביה יצאה כבלתי מנוצחת הן מהסיבוב המקדים (ניצחה את ספרד, פולין וסנגל) והן מבית הגמר (ניצחה את איטליה, ברית המועצות, ספרד, ברזיל וקובה), וגברה במשחק האליפות על איטליה 86–77. הם סיימו במקום השני ביורובאסקט 1981, כשהפסידו 84–67 לברית המועצות בגמר, וזכו במדליית ארד באליפות העולם 1982, כשבמשחק על המקום השלישי ניצחו 119–117 את ספרד. דראגן קיצ'נוביץ' נכלל בחמישיית הטורניר.[9][3] הם הגיעו למקום השלישי גם בטורניר האולימפי בלוס אנג'לס 1984, בו הפסידו לספרד 61–74 בחצי הגמר וניצחו את קנדה 88–82 במשחק על מדליית הארד. יוגוסלביה זכתה במדליית ארד גם באליפות העולם 1986, שם הובסה על ידי ברית המועצות בחצי הגמר אך הצליחה לגבור ברזיל. פטרוביץ' היה ה-MVP של הטורניר. הם הגיעו שוב למקום השלישי ביורובאסקט 1987, כשניצחו את ספרד 87–98 במשחק על מדליית הארד לאחר הפסידו 81–77 ליוון בחצי הגמר.[10][3]

אולימפיאדת סיאול 1988עריכה

יוגוסלביה הגיעה למקום השני בטורניר האולימפי בסיאול 1988, שהיה האחרון שלה כיוגוסלביה. הם הגיעו למקום הראשון בשלב הבתים, והפסידו רק משחק אחד לפוארטו ריקו. הם עלו לשלב הנוקאאוט, וניצחו את קנדה 95–73 ברבע הגמר ואת אוסטרליה 91–70 בחצי הגמר. הם הפסידו לברית המועצות רק במשחק הגמר 63–76.[11][3]

יורובאסקט 1989עריכה

יוגוסלביה זכתה באליפות אירופה ה-26, כשגברה על יוון בגמר. בסיבוב המקדים הם היו בבית עם סגנית האלופה יוון, צרפת ובולגריה. הם הביסו את יוון 103–68, בולגריה 78–98 וצרפת 89–106, ובכך עלו לשלב הנוקאאוט כבלתי מנוצחים. הם ניצחו את איטליה 97–80 בחצי הגמר ואת יוון 98–77 בגמר.[12] במשחק זה דראז'ן פטרוביץ' היה מוליך האסיסטים עם 12, ולאדה דיבאץ הוביל בריבאונדים עם 10, וג'ורה זדובץ רשם שיא של 8 חטיפות ללא איבודים.[12][3]

 
ולאדה דיבאץ ודראז'ן פטרוביץ' באליפות העולם 1990 שנערכה בארגנטינה.

אליפות העולם 1990עריכה

אליפות העולם 1990, שהתקיימה בארגנטינה, הייתה אליפות העולם האחרונה בה השתתפה המדינה לפני פירוקה. בסיבוב המקדים הגיעה יוגוסלביה למקום השני בבית א' אחרי פוארטו ריקו. הם היו בבית גם עם ונצואלה ואנגולה. הם ניצחו את ונצואלה 92–84 במשחק הראשון, את אנגולה 92–79 במשחק השני, והפסידו 75–82 לפוארטו ריקו במשחק האחרון של הסיבוב המקדים.

בסיבוב השני יוגוסלביה הוגרלה לבית עם ברית המועצות, יוון וברזיל. הם ניצחו בכל המשחקים: את ברזיל 105–86, ברית המועצות 100–77 ויוון 77–67.

בסיבוב האחרון ניצחה יוגוסלביה את ארצות הברית 99–91 בחצי הגמר הראשון, כשברית המועצות ניצחה את פוארטו ריקו, שעד אז הייתה בלתי מנוצחת.

בגמר ניצחה יוגוסלביה את ברית המועצות 75–92 באצטדיון לונה פארק בבואנוס איירס. בסיום הטורניר נבחר טוני קוקוץ' ל-MVP של הטורניר.[13][14]

יורובאסקט 1991עריכה

יורובאסקט 1991 באיטליה היה הטורניר האחרון בו השתתפה יוגוסלביה, כאשר המדינה התפרקה כמה חודשים אחריו. המצב הביטחוני במדינת הולדתם גרם להפרעה בנבחרת. כבר ב-1990 היו בעיות בין פטרוביץ' הקרואטי לדיבאץ הסרבי.[15] יום לפני חצי הגמר נאלץ ג'ורה זדובץ לעזוב את הנבחרת, מפני ששדה התעופה של עיר הולדתו הופצץ וסלובניה הכריזה על עצמאות.[16][17]

יוגוסלביה שובצה בבית א' בסיבוב המקדים עם ספרד, פולין ובולגריה. הם גברו על ספרד 76–67, הביסו את פולין 103–61 וניצחו את בולגריה 68–89, ובכך זכו בראשות הבית.[18] זדובץ נאלץ לעזוב את הנבחרת רגע לפני חצי הגמר, אך יוגוסלביה בכל זאת ניצחה את צרפת 76–97. בגמר הם ניצחו את איטליה המארחת 88–73.[18][17] טוני קוקוץ' נבחר ל-MVP של הטורניר.[18]

סיכום תחרויותעריכה


במשחקים האולימפייםעריכה

שנה מקום מש' נ' ה'
גרמניה הנאצית  ברלין 1936 לא העפילה
הממלכה המאוחדת  לונדון 1948
פינלנד  הלסינקי 1952
אוסטרליה  מלבורן 1956
איטליה  רומא 1960 6 8 4 4
יפן  טוקיו 1964 7 9 6 3
מקסיקו  מקסיקו סיטי 1968   9 7 2
גרמניה המערבית  מינכן 1972 5 9 7 2
קנדה  מונטריאול 1976   7 5 2
ברית המועצות  מוסקבה 1980   8 8 0
ארצות הברית  לוס אנג'לס 1984   8 7 1
קוריאה הדרומית  סיאול 1988   8 6 2
סך הכול 8/12 66 50 16

באליפות העולםעריכה

שנה מק' מש' נ' ה'
ארגנטינה  ארגנטינה 1950 10 5 0 5
ברזיל  ברזיל 1954 11 5 1 4
צ'ילה  צ'ילה 1959 לא העפילה
ברזיל  ברזיל 1963   9 8 1
אורוגוואי  אורוגוואי 1963   9 6 3
יוגוסלביה  יוגוסלביה 1970   6 5 1
פוארטו ריקו  פוארטו ריקו 1974   7 6 1
הפיליפינים  הפיליפינים 1978   10 10 0
קולומביה  קולומביה 1982   9 7 2
ספרד  ספרד 1986   10 8 2
ארגנטינה  ארגנטינה 1990   8 7 1
סך הכול 10/11 78 58 20


באליפות אירופהעריכה

שנה מקום מש' נ' ה'
שווייץ  שווייץ 1935 לא העפילה
לטביה  לטביה 1937
ליטא  ליטא 1939
שווייץ  שווייץ 1946
צ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה 1947 13 5 2 3
מצרים (1922–1952)  מצרים 1949 לא העפילה
צרפת  צרפת 1951
ברית המועצות  ברית המועצות 1953 6 11 6 5
הונגריה (1949–1957)  הונגריה 1955 8 11 4 7
בולגריה (1946–1967)  בולגריה 1957 6 10 4 6
טורקיה  טורקיה 1959 9 7 6 1
יוגוסלביה  יוגוסלביה 1961   10 8 2
פולין  פולין 1963   9 8 1
ברית המועצות  ברית המועצות 1965   9 8 1
פינלנד  פינלנד 1967 9 9 6 3
איטליה  איטליה 1969   7 6 1
גרמניה המערבית  גרמניה המערבית 1971   7 6 1
המדינה הספרדית  ספרד 1973   7 7 0
יוגוסלביה  יוגוסלביה 1975   8 8 0
בלגיה  בלגיה 1977   7 6 1
איטליה  איטליה 1979   9 6 3
צ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה 1981   10 8 2
צרפת  צרפת 1983 7 7 4 3
גרמניה המערבית  גרמניה המערבית 1985 7 8 5 3
יוון  יוון 1987   8 5 3
יוגוסלביה  יוגוסלביה 1989   5 5 0
איטליה  איטליה 1991   5 5 0
סך הכול 21/27 169 123 46

טבלת מדליותעריכה

      סך הכול
במשחקים האולימפיים
1 3 1 5
אליפות העולם
3 3 2 8
אליפות אירופה
5 5 3 13
משחקי הים התיכון
5 1 1 7
האוניברסיאדה
1 2 1 4
15 14 8 37

השנים הדומיננטיות בתחרויות פיב"אעריכה

נבחרת יוגוסלביה של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 הציגה את מה שהיה אולי הדור הגדול ביותר בתולדות הכדורסל היוגוסלבי. עם שחקנים כמו דראז'ן פטרוביץ', ולאדה דיבאץ, טוני קוקוץ', דינו ראדג'ה, פרדראג דנילוביץ', ז'ארקו פספאלי וג'ורה זדובץ, המדינה הייתה אחראית לגל של שחקני NBA בינלאומיים בשנות ה-90. רבים מהשחקנים היוגוסלביים לשעבר בעידן זה היו חלק מהנבחרת הלאומית עד גיל 21 שזכתה באליפות העולם לנוער ב-1987, כשניצחה את ארצות הברית הן בשלב הבתים והן בגמר.

סטטיסטיקות אישיותעריכה

מלכי ההופעותעריכה

# שחקן משחקים עמדה שנים
1 קרשימיר צ'וסיץ' 303 C 1967–83
2 דראז'ן דליפאגיץ' 243 SF 1973–86
3 וינקו ילובאץ 240 C 1969–77
4 דאמיר שולמן 226 SF 1967–76
5 ז'ארקו קנז'ביץ' 219 C 1970–78
6 ניקולה פלצ'אש 215 SG 1967–75
7 ראטקו ראדובאנוביץ' 214 C 1975–87
8 דראגן קיצ'אנוביץ' 213 SG 1971–83
9 איבו דאניו 209 SG 1957–70
10 ראיקו ז'יז'יץ' 186 C 1975–84


מלכי הסליםעריכה

# שחקן נק'
1 דראז'ן דליפאגיץ' 3,700
2 דראגן קיצ'אנוביץ' 3,330
3 קרשימיר צ'וסיץ' 3,180
4 רדיבוי קוראץ' 3,107
5 דראז'ן פטרוביץ' 2,830
6 וינקו ילובאץ 2,220
7 איבו דאניו 2,214
8 ראטקו ראדובאנוביץ' 2,175
9 דאמיר שולמן 1,798
10 מירזה דליבאשיץ' 1,759

נבחרות חדשותעריכה

לאחר פירוק יוגוסלביה בשנת 1991, נוצרו חמש מדינות חדשות: בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, מקדוניה הצפונית, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (בשנת 2003 שמה שונה לסרביה ומונטנגרו) וסלובניה. ב-2006 הפכה גם מונטנגרו למדינה עצמאית וסרביה הפכה ליורשת של סרביה ומונטנגרו. ב-2008 הכריזה קוסובו על עצמאות מסרביה והפכה לחברה בפיב"א ב-2015.

להלן רשימה של נבחרות גברים באזור של יוגוסלביה לשעבר, בסוגריים שנת הצטרפותן לפיב"א:

אף אחת מהנבחרות הללו אינה יורשת של התוצאות שהשיגה נבחרת יוגוסלביה[דרוש מקור].

לאחר פירוק יוגוסלביה ב-1991, המשיכו המועדונים, הליגות והנבחרות הלאומיות של איגודי הכדורסל היורשים את המסורת המכונה "בית הספר היוגוסלבי לכדורסל", כאשר חלקן המשיכו להניב תוצאות נאות והציגו ביצועים חזקים בתחרויות בינלאומיות, הן בתחרויות עולמיות והן ביבשתיות. הנבחרת המוצלחת ביותר מאז התפרקות המדינה המשותפת הייתה סרביה ומונטנגרו וכעת סרביה. גם קרואטיה זכתה להצלחה לא מבוטלת מיד לאחר הפירוק, וגם סלובניה זכתה בטורניר הבינלאומי הראשון אי פעם לאחר שניצחה את סרביה בגמר יורובאסקט 2017. גם נבחרות לאומיות אחרות המשיכו להפגין ביצועים יפים לאורך השנים על הבמה הבינלאומית בתחרויות שונות, כשבוסניה, מונטנגרו ומקדוניה, כולן העפילו באופן קבוע ליורובאסקט ולטורנירים גדולים אחרים.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "VII Olympic Basketball Tournament". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Preliminary Round". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Cosic-led Yugoslavia had one of greatest runs in international basketball history". FIBA. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Linguasport.com Tournament Team.
  5. ^ "History, All time Medallists". fiba.com.
  6. ^ "VIII WORLD CHAMPIONSHIP (MANILA 1978) GAME DETAILS". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Velasco, Santiago. "VIII World Championship (Manila 1978) Game Details". LinguaSport.com. נבדק ב-18 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Manila Chosen Site Of World Basketball Meet". San Juan, Puerto Rico: The Virgin Islands Daily News. 12 ביולי 1974. נבדק ב-18 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "IX WORLD CHAMPIONSHIP (CALI 1982) GAME DETAILS". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "XXV European Championship - Preliminary Round". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "XII Olympic Basetball Tournament". www.linguasport.com. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 "XXVI EUROPEAN CHAMPIONSHIP (ZAGREB 1989)". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "XI World Championship (Buenos Aires 1990)". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2014. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "TONI KUKOČ NAMED TO THE NAISMITH MEMORIAL BASKETBALL HALL OF FAME". Nba.com. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "'Once Brothers', Zdovc look back at successful and turbulent Yugoslavian era". FIBA. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "BASKETBALL; Yugoslav Team Loses Player to Upheaval". The New York Times. 29 ביוני 1991. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 "Jure Zdovc - The Golden Slovenian". יורוליג. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 "XXVII European Championship". www.linguasport.com. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2014. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצונייםעריכה