פתיחת התפריט הראשי

נחמיה צבי אנטון נוֹבֶּל (Nehemia Anton Nobel;‏ 8 בנובמבר 1871, נאגיאטד, הונגריה - 24 בינואר 1922, פרנקפורט, גרמניה) היה רב נאו-אורתודוקסי, בקיא בתלמוד ובמדעי היהדות, דרשן והוגה דעות יהודי גרמני, יליד הונגריה. דמות כריזמטית ואחד מהוגי ה"ציונות הרוחנית" יחד עם מרטין בובר ופרנץ רוזנצוויג בהרצאותיו ודרשותיו עורר מחדש עניין ביהדות בקרב חוגים רבים בין הצעירים היהודים בגרמניה. נחמיה נובל היה מראשוני הציונים הדתיים.

נחמיה אנטון נובל
Nehemia Anton Nobel
הרב נחמיה אנטון נובל
הרב נחמיה אנטון נובל
לידה 8 בנובמבר 1871
הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בינואר 1922 (בגיל 50)
פרנקפורט, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Old Jewish Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לדברי רחל הויברגר שחקרה את חייו ופעלו, הרב נובל "ניסה ליצור סינתזה נוסטלגית בין היהדות ההיסטורית והתרבות המודרנית"[1].

ילדותו ולימודיועריכה

נחמיה צבי נובל נולד בשנת 1871 ביישוב נאגיוטד במחוז שומוג' שבהונגריה, בן למשפחה בת 11 ילדים. אביו היה הרב יוסף נובל (1839–1917) ואמו הייתה אסתר לבית ברוק. בשנת 1880 עברה המשפחה לעיר הַלְבֶּרְשְׁטָאדְט, שם היה אביו רב הקהילה האורתודוקסית בבית כנסת קטן ודרשן מוערך. בשנת 1895 סיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים הנאו-אורתודוקסי של הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין. שירת בצבא גרמניה במשך שנה אחת. בשנים 1896–1900 שימש כרב בחברת "תלמוד תורה" בעיר קלן[2]. בשנת 1897 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת בון, שם היה תלמידו של הפסיכולוג והפילוסוף וילהלם דילטהיי. עבודת הדוקטורט שלו דנה בתורת היופי של שופנהאואר.

בשנת 1898 נשא לאישה את יוליה וייל מן היישוב פירזן. בשנת 1905 נולדה בתם, רות. בשנת 1900 נסע להשתלם בפילוסופיה באוניברסיטת מרבורג אצל ההוגה הנאו-קנטיאני היהודי הרמן כהן, יוזמה שהייתה נחשבת תמוהה מצד רב אורתודוקסי ההולך בתלם. בד בבד עם שמירת המסורת, העריץ נחמיה נובל את ההומניזם של גתה והושפע בהשקפותיו מספרו של הרמן כהן "דת התבונה ממקורות היהדות". הרמן כהן הלך לאחר מכן ללמוד שיעורי תלמוד אצל תלמידו לשעבר ועד שנת מותו 1918, נהג לבקר בבית הכנסת של נובל בכיכר ברנה בפרנקפורט.

כמו כן, היה מראשוני הרבנים האורתודוקסים שתמכו בתנועה הציונית, ואף השתתף בתנועה הציונית באופן פעיל: במרץ 1899 נבחר לכנס של הפדרציה הציונית. השתתף בייסוד "המזרחי", וב-1903 היה ציר בקונגרס הציוני השישי בבזל.

פעילותו כרב וכציוניעריכה

 
בית הכנסת האורתודוקסי החדש ברח' ברנה בפרנקפורט, שבו כיהן הרב נחמיה צבי נובל בשנים 1910–1922, נהרס בליל הבדולח ב־9–10 בנובמבר 1938

בשנים 18961899 פעל נובל כרב ודרשן של "עדת האורתודוקסים" – קודם בעיר קלן (חברת תלמוד תורה), אחר כך ב"קהילת עדת ישראל" בקניגסברג, החל משנת 1901 בלייפציג והחל משנת 1906 בהמבורג, שם החליף את הרב אנסלם שטרן. בין השנים 19101922 כיהן נובל כרב אורתודוקסי ואב בית דין ב"קהילה הכללית" בפרנקפורט במקום הרב מרכוס הורוביץ. שם מונה כמרצה למדעי היהדות ולאתיקה באוניברסיטה המקומית.

גם תמיכתו בציונות הייתה באותם הימים עמדת מיעוט בין הרבנים האורתודוקסים של גרמניה. התחיל את פעלו כציוני בקלן. יצר קשרים הדוקים עם הרצל ועם דוד וולפסון ונמנה עם מייסדיה של הפדרציה הציונית בגרמניה. בהיותו משוכנע כי בזהות היהודית מאוחדות הדת והלאום היהודיים, לקח בשנת 1904 חלק בקונגרס הראשון של התנועה האורתודוקסית הציונית "מזרחי" ונבחר לסגן היושב ראש שלה.

בשנת 1919 נבחר בראש האיגוד הכללי של רבני גרמניה, וכמו כן עמד בראש האקדמיה למדעי היהדות. בעיצומן של מחלוקות קשות בין הזרמים השונים של יהדות גרמניה, הקפיד הרב נובל לאמץ עמדה מתונה. לא הצטרף ל"רבנים הליברלים", ואף לאותם הרבנים האורתודוקסים שחתמו על עצומת מחאה נגד "הקוים המנחים של יהדות ליברלית" משנת 1912.

בין פסיקותיו המתקדמות, ברוח תנועת המזרחי החדשה, הייתה זו שהתירה בחירת נשים במוסדות הקהילה האורתודוקסית[3].

דרשותיו היו מלהיבות את הקהל עד כדי עוררות רגשות משיחיים. עם זאת, לפי עדות תלמידו פרופ' עקיבא ארנסט סימון, הרב נובל דאג שכל דרשה לא תעבור את גבול הראוי בעיניו, של 12 דקות. [4] הצליח לקבץ סביבו תלמידים מהאליטה של האינטליגנציה הצעירה של יהדות גרמניה כמו מרטין בובר, פרנץ רוזנצווייג, נחום גלאצר, אריך פרום, זיגפריד קרקאואר, אוסקר וולפסברג (ישעיהו אביעד) ועקיבא ארנסט סימון. בתמיכתו בשנת 1920 פתח פרנץ רוזנצווייג בפרנקופורט את בית המדרש החופשי המפורסם ללימודי ערב Freies Jüdisches Lehrhaus שאמור היה להניח את היסודות לזהות יהודית חדשה. שם עשה גם בובר צעדיו הראשונים בפיתוח תורת הדו-שיח שלו. הרב נובל היה מושך הרבה קהל גם להרצאותיו שם.

הרב נחמיה צבי אנטון נובל נפטר בגיל 51 בשנת 1922, בדיוק בשנה שבה מונה כפרופסור באוניברסיטת פרנקפורט. לשכה של המסדר בני ברית בהמבורג קיבלה את שמו.

הייתה לו בת בשם רות, ילידת 1905. אחיו היה הרב ישראל נובל (1878-1962) שכיהן בעיר שניידמול (כיום פילה בפולין) ואחר כך בברלין, משם עלה לארץ ישראל.

ספריםעריכה

  • עבודת הדוקטורט על תורת היופי של שופנהאואר ביחסיה לבקורת של קאנט על השיפוט האסתטי, הוצאה לאור כוהן, 1897
  • פורת יוסף - קונטרס אודות תיקון עירובין, פרנקפורט דמיין, תרע"ד
  • חמשה נאומים - 1912
  • דרשות בעת מלחמה - בבית הכנסת בכיכר ברנה בפרנקפורט, הספר מוקדש לזכרו של תלמידו אלפרד (אברהם) מיינץ, שנפל בקרב. הוצאה לאור קאופמן, 1915.
  • הגות והלכה - מוסד הרב קוק, 1969, ירושלים

לקריאה נוספתעריכה

  • ישעיהו וולפסברג, הרב ד"ר נחמיה צבי נובל, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער – המדור הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד בסיוע מוסד הרב קוק ('דמויות בציונות ובתולדות הישוב'), תש"ד.
  • רחל הויברגר - הרב נחמיה אנטון נובל - הרנסאנס היהודי בפרנקפורט על המיין, הוצאה לאור סוצייאטטס, 2005 (Rachel Heuberger, Rabbiner Nehemias Anton Nobel. Die jüdische Renaissance in Frankfurt am Main, Frankfurt 2005) (בגרמנית)
  • אהרן שאר-ישוב - נחמיה צבי נובל כהוגה ופעיל ציוני, בקובץ "מאה שנות ציונות דתית", אוניברסיטת בר-אילן, 2003.
  • Nehemia Zvi Nobel as a Zionist Thinker and Activist, Hundert Years of Religious Zionism, Bar-Ilan University Press, ed. A. Sagi and D. Schwartz, Ramat-Gan 2003,

Vol. 1, pp. 323-338 (Hebrew).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ http://www.ahf-muenchen.de/Tagungsberichte/Berichte/pdf/2001/69-01.pdf מרקו טוריני (ברלין) - יסודות לגישה חדשה לכתיבת ביוגרפיות יהודיות - בכנס הבינלאומי על חקר היהדות האירפוית במרכז צונץ בוויטנברג, 19 - 12 יולי 2001.
  2. ^ דברים שנשא בפרידתו מהחברה באתר ארכיון האינטרנט
  3. ^ http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/karlibah-1.htm מאמר של הרב דר אלכסנדר קרליבך על החינוך בשיטת התורה עם דרך ארץ], באתר "דעת".
  4. ^ http://archive.is/20121130093050/http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:7S6OmC1BmLUJ:www.biu.ac.il/JH/Parasha/yitro/are.html+נחמיה+צבי+%D7%A0%D7%25 95%D7%91%D7%9C&cd=7&hl=iw&ct=clnk&gl=il אהרן ארנד - על פרשת יתרו - דף השבוע באוניברסיטת בר-אילן - פברואר 2009.