ניופורט (ויילס)
ניופורט (באנגלית: Newport, בוולשית: Casnewydd) היא העיר השלישית בגודלה בוויילס ומחוז בממלכה המאוחדת. העיר שוכנת על גדת הנהר אסק (Usk), בקרבת מקום המפגש שלו עם שפך נהר סוורן, כ-19 ק"מ מצפון-מזרח לקארדיף.
 סמל ניופורט | |
 | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומה |
 ויילס |
| שפה רשמית | אנגלית, ולשית |
| שטח | 190 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 159,600 (2021) |
| ‑ צפיפות | 738 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 51°35′00″N 3°00′00″W / 51.583333°N 3°W |
| אזור זמן | UTC |
| https://newport.gov.uk | |
ניופורט שימשה כנמל עוד בימי הביניים, אז נבנתה מצודה על ידי הנורמנים. ניופורט בלעה את העיר הרומית הקדומה, קרליאן, ששכנה במעלה הזרם וב-1314 קיבלה את כתב הזכויות הראשון שלה. במאה ה-19 היא גדלה באופן משמעותי, כאשר הנמל שלה נעשה מוקד הפעילות של ייצוא הפחם מהעמקים המזרחיים של דרום ויילס. עד לעלייתה של קארדיף בשנות החמישים של המאה ה-19, הייתה ניופורט נמל ייצוא הפחם הגדול ביותר בוויילס. בניופורט התרחשה התקוממות המזוינת האחרונה על אדמת בריטניה, התקוממות ניופורט על ידי התנועה הצ'רטיסטית.
במהלך המאה ה-20 ירד חשיבותו של נמל ניופורט, אך העיר נותרה מרכז תעשייתי חשוב. ב-2002 הוענק לה מעמד של עיר עצמאית.
היסטוריה
עריכהתקופות קדומות
עריכהבתקופת הברונזה התיישבו דייגים על שפך נהר אסק. מאוחר יותר בנו שבטי לוחמים קלטים מבצר גבעה הצופה על היישוב. בשנת 75 לספירה, בשולי שטח האימפריה שלהם, בנו הלגיונות הרומים קסטרום (מצודה) בקרליאן כדי להגן על מעבר הנהר. על פי האגדה, בסוף המאה ה-5, נבנתה כנסיית סנט וולוס על ידי גווינליו, הפטרון של ניופורט ומלך גווינלווג. הכנסייה הייתה קיימת ללא ספק במאה התשיעית וכיום ניצבת באותו מקום הקתדרלה של ניופורט. הנורמנים הגיעו לאזור בערך בין השנים 1088 – 1093 ובנו את מצודת ניופורט ואת מעבר הנהר במורד הזרם והלורד הנורמני הראשון של ניופורט היה רוברט פיצהאמון.
שמה של ניופורט מוזכר לראשונה בשם Novo Burgus שהוקם על ידי רוברט, רוזן גלוסטר ב-1126. השם לקוח מהשם הלטיני המקורי Novus Burgus שמשמעותו "פרבר חדש של עיר חדשה". לעיתים הוזכרה העיר על מפות ישנות בשם "ניופורט על הנהר אסק" (Newport-on-Usk). משמעות שמה הולשי המקורי של העיר, Casnewydd-ar-Wysg, הוא "מצודה חדשה על האסק" והכוונה לשרידי המצודה מהמאה ה-12 שליד מרכז העיר של היום. מצודת ניופורט המקורית שכנה בשטח הפארק הסמוך כיום לקתדרלה של ניופורט.
העיר גדלה והתפתחה וב-1314 היא קיבלה את כתב הזכויות הראשון שלה.[1] כתב הזכויות השני הוענק לעיר ב-1385 על ידי יו סטפורד, רוזן סטפורד השני. במאה ה-14 הגיעו לניופורט מנדיקנטים (נזירים שהתקיימו על תרומות) והקימו בית חולים לחולי מחלות זיהומיות.
במהלך המרד הוולשי ב-1402, כבש ריס גתין, ממצביאיו של אווין גלינדור (Owain Glyndŵr), את מצודת ניופורט, בנוסף למצודות של קארדיף, לנדאף, אברגווני, קרפילי, קרליאן ואסק.[2] במהלך כיבושה, ניזוקה ניופורט קשות בשריפה וכנסיית סנט וולוס חרבה.
כתב זכויות שלישי, שמיסד את זכותה של העיר להפעיל שוק משל עצמה, הוענק לניופורט ב-1426 על ידי האמפרי סטאפורד, הדוכס הראשון מבקינגהאם. ב-1521 מוזכר נמל ניופורט כמוקד סחר שוקק חיים. המסחר שגשג בנמלים הסמוכים של בריסטול ושל ברידג'ווטר וענפי התעשייה העיקריים היו עיבוד עורות וייצור סבון ועמילן.[3] בעיר פעלו בעלי מקצועות כמו אופים, קצבים, מבשלי בירה, נגרים ונפחים. כתב זכויות נוסף הוענק לעיר ב-1623 על ידי ג'יימס הראשון.
במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, חנו כוחותיו של אוליבר קרומוול לחניית לילה על גבעת קרייסטצ'רץ', שם צפו על העיר לפני שתקפו למחרת את המצודה. כדור תותח שנחבר בגן ציבורי בניופורט ומתוארך לאירוע זה, מוצג כיום במוזיאון העירוני.
המהפכה התעשייתית
עריכהעם תחילת המהפכה התעשייתית בבריטניה במאה ה-19, הפכו העמקים של דרום ויילס לספקי מפתח של פחם ושל ברזל. מחצבים אלו הועברו במורד הנהרות המקומיים ולאורך תעלות המים לנמלים כמו ניופורט וכתוצאה מכך התרחבו הרציפים בניופורט באופן מהיר. ניופורט הפכה להיות אחת הערים הגדולות ביותר בוויילס ומוקד תעשייתי לעמקים המזרחיים של דרום ויילס. ב-1830 הייתה ניופורט נמל הפחם המוביל של ויילס ועד לשנות החמישים של המאה ה-19 היא הייתה גדולה יותר בהשוואה לקארדיף.
ההתקוממות בניופורט שהתרחשה ב-1839 הייתה המרידה החמושה האחרונה בהיקף גדול על אדמת בריטניה. 3,000 איש מאנשי התנועה הצ'רטיסטית, בהנהגתו של ג'ון פרוסט, צעדו לכוון מלון ווסטגייט שבמרכז העיר. הצועדים התנגשו עם לוחמי מיליציה שהוזמנה לניופורט על ידי ראש העיר, תומאס פיליפס. לפחות 20 מהצועדים נהרגו ומאוחר יותר הם נקברו בחצר כנסיית סנט וולוס. ג'ון פורסט נדון למוות בעוון בגידה, אך מאוחר יותר הומר עונשו להגליה לאוסטרליה. בשלב מאוחר יותר של חייו הוא שב לבריטניה (אך לא לניופורט). כיום קרויה כיכר על שמו במרכז העיר.
עד לשנות השלושים של המאה ה-19 היה בניופורט רוב של דוברי ולשית, אך עקב שטף גדול של מהגרים מאנגליה ומאירלנד במשך העשורים הבאים, הפכה העיר והמחוז בו היא שוכנת ל"לא-ולשית". במהלך המאה ה-19, טענה אגודת סנט ג'ורג' (קבוצה שכללה בעיקר מתיישבים ואנשי עסקים אנגלית), שניופורט היא חלק מאנגליה. בפגישה שהתקיימה ב-1896 בניופורט בנוכחות ראש ממשלת בריטניה, דייוויד לויד ג'ורג', ספגה אגודת "ויילס הצעירה" (Cymru Fydd) את מכת המוות שלה, כאשר הפוליטיקאי הולשי, רוברט בירד, ציין ש"במרחב שבין סוונסי לניופורט, קיימת אוכלוסייה קוסמופוליטית שלא מקבלת את עליונותם של הרעיונות הולשים".
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התחוללה התפתחות משמעותית של ניופורט. הרציפים על שם אלכסנדרה נפתחו ב-1875 האוכלוסייה גדלה במהירות וב-1891 העיר הפכה להיות עיר עצמאית ללא שליטה של מחוז. ב-1891 נפתחו הרציפים הדרומיים על שם אלכסנדרה והם היו לגדולים בעולם. למרות שהיקפי ייצוא הפחם מניופורט היו אז קטנים בהיקפם בהשוואה לאלה של קארדיף, ניופורט הייתה המקום בו הוקמה ב-1889 הפדרציה של הכורים של בריטניה ובעיר פעלו 8 קונסולים דיפלומטים ו-14 סגני קונסולים. ב-1898 נפתחה חברת עבודות הברזל של לייסט וב-1901 היא העסיקה כבר 3,000 עובדים. מבחינה אורבנית התרחבה העיר דרומה בהקמתם של הפרברים פילגוונלי ולילסוורי. תהליך זה חייב בסופו של דבר את הקמתו של גשר חדש על הנהר אסק שבנייתו הושלמה ב-1906 והוא מתואר כ"אוצר הגדול ביותר של ניופורט".
ב-1907 וב-1914 הורחבו הרציפים הדרומיים עוד. ב-2 ביולי 1909 התחולל אסון, כאשר במהלך בנייתו של תא שיט שקישר את הרציפים הדרומיים לשפך הנהר סוורן, התמוטטו קורות שתמכו בתעלה וקברו תחתם 46 פועלים. בין המצילים היה תומאס לואיס בן ה-12 שעבד כמחלק עיתונים, וממדי גופו היו קטנים דיים כדי שהוא יוכל לזחול תחת ההריסות. לואיס עבד במשך שעתיים עם פטיש ואזמל כדי לסייע בחילוצו של אחד הלכודים. בעקבות מעשה גבורה זה גויסו מהציבור כמה מאות ליש"ט ולואיס נשלח ללמוד הנדסה בסקוטלנד. בדצמבר אותה שנה עוטר לואיס במדליית אלברט על ידי המלך אדוארד השביעי וכיום מונצח שמו בפאב במרכז העיר.[4]
כיום
עריכהבהשוואה לערים רבות בוויילס, הבסיס הכלכלי של ניופורט רחב מאוד. פועלים בה בתי יציקה, מפעלי הנדסה, שוק בקר ובתי מסחר שמשרתים את רובו של מחוז מונמות'שייר. עם זאת, היקף הפעילות ברציפים ירד עוד לפני פרוץ השפל הגדול ושיעור האבטלה המקומי זינק ב-1930 ב-34.7%, נתון גבוה, אך לא כמו הנתונים בערי המכרות בעמקים של דרום ויילס. למרות הנתונים הכלכליים, ביצעה מועצת העיר תהליכים של שיכון מחדש ליותר ממחצית מאוכלוסיית העיר במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. ב-1930 שקקו הרציפים פעילות.
השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה עמדו בסימן של שגשוג מחודש. קתדרלת סנט וולוס (כיום קתדרלת ניופורט) זכתה ב-1949 במעמד של קתדרלה, ב-1962 נפתחו מפעלי הפלדה של לנוורן ובסוף שנות השישים נבנו גשר סוורן ונסללה השלוחות המקומיות של כביש M4 ובכך הייתה ניופורט למקום עם הנגישות התחבורתית הטובה ביותר בוויילס. למרות ששיעור התעסוקה במפעלי הפלדה של לנוורן ירד בשנות השמונים, החלו לפעול בעיר מגוון רחב של מקומות תעסוקה במגזר הציבורי. מפעל המיקרו-מעבדים של חברת אינמוס, שהמבנה שלו תוכנן על ידי האדריכל ריצ'רד רוג'רס, הפך את ניופורט למוקד משיכה לחברות טכנולוגיות.[5] פעילות מוזיקלית משגשגת בשנות התשעים, הקנתה לעיר את הכינוי "סיאטל החדשה".
ב-2002 הוענק לניופורט מעמד של עיר עצמאית לרגל חגיגות יובל החמישים למלוכתה של המלכה אליזבת השנייה. באותה שנה נמשתה ממימי הנהר אסק ספינה המתוארכת לאמצע המאה ה-15 שהיא היחידה מסוגה בעולם ששרדה.[6] בספטמבר 2014 התקיימה בניופורט ועידת הפסגה של מדינות נאט"ו.
ערים תאומות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ניופורט- ניופורט באתר המדריך הפתוח.
- אתר הנמל של ניופורט.
- אתר ההנצחה לנופלי ניופורט.
- ניופורט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Bradney, Joseph Alfred (1993). Gray, Madeleine, ed. A History of Monmouthshire, Volume 5: The Hundred of Newport. South Wales Record Society. p. 23. ISBN 0950867675. Retrieved 9 May 2013.
- ^ Owain Glyndwr, The Bell at Caerleon". The Bull Inn, Caerleon, June 2007. Retrieved 9 October 2008.
- ^ "A Brief History of Newport". Tim Lambert. Retrieved 9 October 2008.
- ^ "Newport: the Tom Toya Lewis". Geograph.org.uk. Retrieved 22 January 2013.
- ^ "The Inmos Legacy". Inmos.com. Retrieved 22 January 2013.
- ^ Newport City Council information on the ship