נישואים בין-דתיים

נישואים בין-דתיים הם נישואים בין בני זוג המשתייכים לדתות שונות. במדינות שונות התקיימו ועדיין מתקיימות הגבלות בחוק על נישואים בין-דתיים. פעמים רבות משמש לתיאור נישואים בין-דתיים המושג "נישואי תערובת", אך למושג זה גם משמעויות נוספות, כגון נישואים בין בני גזעים שונים (נישואים בין-גזעיים).

בנישואים בין-דתיים אפשר שכל אחד מבני הזוג יישאר בדתו, ואפשר שאחד מבני הזוג ימיר את דתו לזו של האחר.

יחס הדתות לנישואים בין-דתייםעריכה

יהדותעריכה

  ערך מורחב – נישואי תערובת ביהדות

ביהדות נישואים של יהודי וגוי אסורים לגמרי, ונחשבים לגורם מרכזי להתבוללות. בתנ"ך מופיעים מקורות רבים לחשיבות האיסור. עם זאת, במקרה שאישה יהודיה נישאת לגוי, צאצאיהם יחשבו על פי היהדות ליהודים.

נצרותעריכה

רוב הזרמים בנצרות אינם אוסרים על נישואים בין-דתיים. הכנסייה הקתולית נוהגת על פי המשפט הקאנוני, בו קיימים חוקים ספציפיים העוסקים במקרים של נישואים בין-דתיים.

חלק מהזרמים בנצרות מתנגדים לנישואים בין-דתיים, על סמך מספר פסוקים מתוך האיגרת השנייה אל הקורינתים. התנגדות זו אוסרת על נוצרים להתחתן עם בני דתות אחרות, ובמקרים מסוימים אף אוסרת על נישואים בין אנשים השייכים לזרמים שונים בנצרות.

אסלאםעריכה

באסלאם אישה מוסלמית אינה יכולה להינשא לגבר שאינו מוסלמי. לגבר מוסלמי מותר לשאת אישה שאינה מוסלמית, אך רק אם היא נמנית עם אנשי הספר: (יהודים ונוצרים). חכמי האסלאם קבעו שנישואים כאלה אינם רצויים כאשר הזוג מתגורר במדינה שאינה מוסלמית. הח'ליפה עומר שלל במהלך שלטונו נישואים בין-דתיים.

במקרה של נישואי מוסלמי עם בן דת אחרת, הצאצא נחשב מוסלמי כאשר אביו הוא מוסלמי.

נישואים בין מוסלמים ליהודים בישראלעריכה

נישואים בין מוסלמים ויהודים הם נישואים בין בני זוג אשר אחד מהם הוא יהודי והאחר מוסלמי.

נישואים מעורבים מסוג זה אינם תקפים על פי הדת היהודית, אך כאשר הנישואים הם הטרוסקסואליים והגבר הוא מוסלמי, הנישואים תקפים על פי הדת המוסלמית.[1]

כללי החוק והדתעריכה

החוק בישראל אינו מאפשר נישואים בישראל בין בני דתות שונות, משום שסמכויות החיתון נתונות בידי בתי הדין הדתיים, הפועלים על פי זרמים הלכתיים, שאינם מכירים בנישואים מסוג זה. זוגות אלו יכולים להיחשב כידועים בציבור ולזכות בדרך זו בזכויות רבות המוקנות לבני-זוג נשואים. מעמד זה הוא נזיל יותר וקשה יותר להגדרה ולהוכחה מנישואים; הן משום שמעמד זה פחות מוכר על ידי גופים שונים, ומחייב לא פעם מאבקים משפטיים לצורך קבלת הזכויות המוענקות לנשואים על דרך השגרה; והן משום שהוא מקנה לבעליו רק חלק מהזכויות המוענקות לזוגות נשואים.[2]

זוגות בהם האישה היא מוסלמית והגבר יהודי מעטים מאוד במדינת ישראל כיוון שלפי הדת המוסלמית אין על האישה להינשא לגבר מדת אחרת, חתונה כזו לפי האסלאם מבוטלת ונחשבת לחטא וזינה. הדת המוסלמית על פי אנשי דת האסלאם, נקבעת על פי אב המשפחה כך שצאצאי אישה מוסלמית וגבר יהודי אינם מוסלמים. התרבות המוסלמית מגנה בשל כך נישואי מוסלמיות עם יהודים.[3]

כמו כן, מוסדות הדת היהודיים מגנים כל קשר זוגי בין יהודי ללא-יהודי ועל כן מגנים נישואי מוסלמים ויהודים מבלי העדפה מסוימת לדת הגבר ולדת האישה.

שונה מכך יחס הדת המוסלמית לגבר מוסלמי הנשוי לאישה יהודיה. מתוקף מצוות הרבייה של צאצאי האסלאם בעולם ישנה מצווה להוליד ילדים עם נשים צנועות מעמי הספר (אסלאם נצרות ויהדות), לאחר שהנשים היהודיות והנוצריות מתאסלמות. על פי הקוראן סורה 5 פרק 5 פסוק 7 (תרגום רקנדורף):

"היום הזה יאכל לכם כל הטוב לכם, גם מאכלי אנשי הכתב; וגם מאכליכם יאכלו להם. גם תוכלו לקחת נשים חופשיות מאמינות בדתכם, וגם נשים חופשיות מאת האנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, אם תתנו להן את מהרן ותצניעו לכת עמהן, ואל תעשון למנאפות ושגלים. וכל המכחש באמונתו, שווא פעלו ויספה בעולם הבא."

סורת אל-בקרה (פרה: 221).

בנוסף, על פי אותו פסוק, על המאמין המוסלמי חל איסור נאיפה ומשגל מחוץ לנישואין.

מחקרים בתחוםעריכה

החברה הישראלית מאופיינת בריבוי שסעים על רקע דתי ואתני. נישואי התערובת מהווים גורם חשוב בהגדרת המבנה החברתי של קבוצה מסוימת, ובאמצעותם ניתן לחשוף את הגמישות של גבולות החברה הנוגעים לגזע ולדת. מחקרו של מהא כרכבי סבאח (2019) על נישואי תערובת בין נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל לגברים יהודים אזרחי ישראל מעיד כי הנשים המשתתפות במחקר סבורות שמוצא אתני או דתי שונה אינו אמור להשפיע על בחירת בן זוגן. עם זאת, ההפרדה הגאוגרפית הטבעית בין ערבים ליהודים בארץ משפיעה על תפיסות בני שתי האוכלוסיות בנוגע לשאלת בני הזוג הפוטנציאליים. בנוסף המחקר מעיד כך:

המרואיינות במחקר – נשים נוצריות ומוסלמיות – ניהלו משא ומתן עם בני משפחותיהן על ההחלטה להינשא לבן זוג שאיננו משתייך לקבוצה האתנית שלהן. הן תיארו סנקציות חברתיות שונות המוטלות על פלסטיניות ישראליות הנישאות ליהודי, ובהן דחייה, כעס, ובמקרים מסוימים ניתוק כל קשר (המרואיינות שחוו סנקציות כאלה העירו כי עוצמת הסנקציות התרופפה בחלוף הזמן). מאחר שהחברה הפלסטינית היא בעלת אופי קולקטיבי, נשים בנישואי תערובת מחויבות להתחשב בתגובות הן מצד משפחתן הגרעינית והן מצד משפחתן המורחבת. עם זאת, נסיבות מסוימות משפיעות על התגובות מצד משפחתה של האישה, כגון היעדר אב-משפחה, גדילה בסביבה חילונית ורצון של המשפחה שבתם לא תישאר רווקה."[4]

עדויותעריכה

בנוסף לעדויות הנשים הפלסטיניות (מוסלמיות ונוצריות) ממחקרו של סבאח, ישנן כ-50 עדויות וסיפורי הצלה שונים מטמיעה בחברה המוסלמית אשר מוצגות באתר "ארגון יד לאחים - הצלה מטמיעה והתבוללות". מובאות באתר עדויות של נשים אשר חולצו מחייהן כאישה ראשונה, שנייה או כשפחה בכפר מוסלמי לאחר שבחרו להינשא לגבר פלסטיני. רוב העדויות הן של נשים אשר נישאו בגילי 17–25 וחולצו מהכפר כמה שנים לאחר נישואיהן לאחר שעברו 'תלאות קשות' לדברי דוברת הארגון. בארגון פועלים 150 מתנדבים וחולצו 751 נשים וילדים (2021), ע"פ נתוני הארגון.[5]

התנגדות להגבלת נישואים בין-דתייםעריכה

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של עצרת האומות המאוחדות שוללת הגבלות על נישואים בין-דתיים: ”כל איש ואישה שהגיעו לגיל בגירות רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין, בתקופת הנישואין, ובשעת ביטולם“[6]

בישראלעריכה

נישואים שנערכו בישראל מוכרים על ידי המדינה רק כשהם נישואים דתיים, על פי דתם של בני הזוג: יהדות, נצרות, אסלאם והעדה הדרוזית. היהדות בישראל מיוצגת על ידי הרבנות הראשית לישראל הפועלת בהתאם להלכה, לפיה אין נישואים בין יהודי לגוי, ובדת הדרוזית אין נישואים בין דרוזים לשאינם דרוזים. ממילא נישואים בין-דתיים בהם אחד מבני הזוג יהודי או דרוזי, אינם מוכרים על ידי המדינה. הקאדים המוסלמים מקיימים לעיתים טקסי נישואים של מוסלמי עם יהודייה או נוצרייה, והכמרים הנוצרים מקיימים במקרים מיוחדים טקסי נישואים של נוצרי או נוצרייה עם מי שאינו נוצרי, ובמקרים נוספים מכירים בהם בדיעבד, וממילא המדינה מכירה בנישואים אלו בהתייחס לבן הזוג המוסלמי או הנוצרי.[7] נישואי בני זוג שאינם משתייכים לעדות הדתיות המוכרות רשמית אינם מוכרים, אך הם יכולים לזכות למעמד מקביל לפי חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, לרבות במקרה של נישואים בין-דתיים. נישואים שנרשמו בשאר מדינות העולם מוכרים בישראל בהתאם לבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים, לרבות נישואים בין-דתיים.

נישואים של יהודים עם לא יהודיים מעוררים התנגדות בחלק מהחוגים היהודיים הדתיים בישראל. ארגון "יד לאחים" פועל להעביר לקהילות יהודיות נשים יהודיות שנישאו לגברים לא יהודים, חיות בסביבה לא יהודית ופנו לארגון בבקשת עזרה. עובדת נישואיה של ח"כ עינת וילף לגרמני שאינו יהודי עוררה מורת רוח בחוגים דתיים בישראל, והרב ישראל רוזן קרא להחרמת פעולותיה הציבוריות בתחום החינוך וקליטת העלייה.[8]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה