פתיחת התפריט הראשי
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נכי נאצה הייתה להקת הארדקור פאנק ישראלית שפעלה במהלך שנות התשעים ונחשבת לאחת מאבות זרם האנרכו-פאנק בישראל[1].

נכי נאצה
מוקד פעילות ישראלישראללהבות הבשן, ישראל
שנות פעילות 19901997
סוגה הארדקור פאנק
חברת תקליטים Beer City
חברים
פדריקו גומז - שירה
סנטיאגו גומז - גיטרה
עודד טל - שירה, גיטרה ובס
קרן קריאל - בס
איתי לוי - תופים
חברים לשעבר
יוני טל - בס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פעילות הלהקהעריכה

הלהקה הוקמה בדצמבר 1990 בלהבות הבשן על ידי שני זוגות אחים: פדריקו וסנטיאגו גומז, בני קיבוץ להבות הבשן, ויוני ועודד טל, בני קיבוץ דן. הארבעה, תלמידי פנימייה, נחשפו לפאנק שלוש שנים לפני, ב-1987.

ב-1991 קיימה הלהקה את הופעתה הראשונה בתחרות להקות רוק בחיפה, וב-11 ביוני 1991 הוציאה קלטת דמו ראשונה. הקלטת כללה 5 שירים, ביניהם "רצח עם שלם" ו"הטיל של הימין", שהפכו ללהיטים.

בסוף 1992 צורף ללהקה המתופף איתי לוי. את לוי, פאנקיסט, הכירה הלהקה במקרה: במהלך טיול שנתי בן 3 ימים של כיתתו של סנטיאגו בפנימייה, כיתתו של איתי (מבית ספר אחר) הגיעה לפנימייה והשתמשה בחדרים כחדרי השינה. כשלוי, שהיה גם הוא פאנקיסט, נכנס לחדרו של סנטיאגו, הוא מצא שם חומרים אישיים שסנטיאגו כתב ללהקה, ומשהסתבר לו שגם הוא פאנקיסט, השאיר לו פתק אישי שבו כתב שגם הוא פאנקיסט ושברצונו להצטרף ללהקה, וכמו כן ציין פרטי קשר. חברי הלהקה נענו לבקשתו והוא צורף בתור מתופף. עם צירופו של לוי, שהוסיף לסאונד המוזיקלי של הלהקה, חל גם שינוי בתפקידם של יוני ועודד טל - יוני, שהתגייס לצה"ל, עבר לנגן בגיטרה שנייה, ועודד נטש את הגיטרה הרגילה לטובת הבס והפך לסולן שני. גיוסו של יוני לצבא לא הפריע לפעילות הלהקה, אם כי הפריעה להם העובדה שהוא לא סרבן גיוס כמוהם, ושהוא מנגן בלהקה רק לשם ההנאה ולא לשם העברת המסרים הפוליטיים שלה, בהם הוא לא תומך. בעותה עת, יוני גם היה חבר בלהקת הרוק המראות.

ב-8 בפברואר 1993 הקליטה הלהקה קלטת דמו חדשה שיצאה כספליט עם להקת פאבליק דומיין (הצד השני של הקלטת שייך לנכי נאצה). בקלטת נכללו שירים שיופיעו בעתיד באלבום הבכורה של הלהקה יהפכו בעתיד ללהיטיה הגדולים ("רצח עם שלם", "דת גזענית", "פוגרום על חילונים", "?Forever More"), גרסאות חדשות לשירים מהקלטת הקודמת ("מלונות לעולים", "עוד טרנספר גאוני", "הטיל של הימין") ושירים חדשים כמו "טוב למות בעד ארצנו", "מחנות ריכוז לצפונים" וגרסה מיוחדת לשירו של אריק איינשטיין "אני ואתה". גרסתם של נכי נאצה לשיר הורכבה מהבית הראשון של השיר המקורי בתוספת המשפט "בעזרת פעולה ישירה" (כלומר, הרעיון היה שבעתיד יהיה שינוי חברתי-פוליטי בישראל שיתרחש רק בעזרת פעולה ישירה). באותה שנה התגייס לוי לצבא (דבר שעליו התחרט בהמשך), דבר שהאט על קצב פעילותה של הלהקה. בנוסף, הלהקה הוחתמה בלייבל האמריקאי Beer City והחלה להקליט את אלבומה הראשון.

ב-1994 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון, "תתכחשו ליהדות". האלבום, שיצא על גבי תקליטון ויניל, כלל 8 שירי פאנק מהירים שרובם זכו להצלחה רבה והפכו ללהיטים הגדולים של נכי נאצה, ביניהם "?Forever More", "רצח עם שלם", "דת גזענית", "התבוללות עכשיו" ושיר הסקא פאנק הישראלי הראשון, "תמכרו את המתנחלים לעבדות".

ב-1995 פגשה הלהקה את קרן קריאל, שהייתה מעריצה של נכי נאצה, וזו הצטרפה ללהקה כבאסיסטית. לכבוד הצטרפותה ולכבוד יום הולדתה של קריאל, הקליטה הלהקה קלטת דמו שכללה 2 שירים ("גאוות הגליל" ו"כל מטוסינו שבו בשלום"), אך לא הופצה בצורה מסחרית. הקלטת יצאה בשני עותקים בלבד, שאחד מהם נשלח לה. גורלו של העותק השני אינו ידוע. עם צירופה של קריאל פרש יוני טל מהלהקה.

ב-1996, לאחר שערכה מסע הופעות מוצלח בארצות הברית[1], הקליטה הלהקה את אלבומה השני והמצליח ביותר שלה שיצא ב-1997, "תצדיעו למשטר החדש". על עטיפת האלבום, שיצא גם הוא על גבי תקליט ויניל, מופיעה תמונתו של בנימין נתניהו מצדיע כביכול במועל יד, וכמו כן שמה של הלהקה הופיע כסמלה המסחרי - אקדח שלקנהו מחוברת מנורת בית המקדש. באלבום נכללו 15 שירים, מהם זכו להצלחה "מציאות חורקת", "מת על השמאל הפאשיסטי", "להרחיק נוער מיהדות", "נכייס אותם", "אני שונא חיי לילה", "עשה לך רב וקנה לך אקדח", "סולחה עם החמאס" ו"עדיף להיות פאנקיסט ממתנחל מסריח". בהמשך השנה, הוציאה הלהקה קלטת ספליט משותפת עם להקת הפאנק האיטלקית Muddle. הצד של נכי נאצה בקלטת, שהופצה ב-12 עותקים בלבד, כלל שירים חדשים לצד גרסאות חדשות לשירים מאלבומה הראשון של הלהקה. כמו כן, סינגל שהקליטה הלהקה בשנה זו לא יצא מאחר שהמאסטר המקורי שלו אבד.

למרות ההצלחה, החליטו חברי הלהקה לפרק את החבילה. פדריקו המשיך את הקו האנרכיסטי של הלהקה בלהקות דיר יאסין וסמרטוט כחול לבן, סנטיאגו, שהיה חבר באותה עת בלהקת USF, מיקד את פעילותו בלהקה ובהמשך הצטרף ללהקת Sleep Furious, עודד טל פרש מקריירה מוזיקלית, וקריאל העתיקה את מקום מגוריה לארצות הברית ונשארה שם. בדצמבר 1997 איתי לוי העתיק את מגוריו לקליפורניה והחל לפעול יחד עם גרג וילקנסון כצמד הגריינדקור Lana Dagales.

ב-1999 נכללו קטעי וידאו (ביניהם ראיון עם שרון קנטור) של נכי נאצה בשתי קלטות הווידאו של הסדרה המחתרתית "עשבי פרא", הכוללת תיעודים מהופעות של להקות מסצנת הפאנק בישראל במהלך שנות התשעים.

למרות שהלהקה התפרקה, ב-2002 יצא תקליטון אוסף בלייבל "Malinke Records". התקליטון, שנקרא "קרתגו כחול לבן", כלל 6 שירים של הלהקה שהוקלטו ב-1997 אך לא ראו אור, ביניהם "גיליוטינה לאוליגרכיה הישראלית", "חרדים עם רוטווילרים", "רצח לחיים מפשע" ו"עכשיו אני אמור לעצור", שיר אישי, נאיבי ולא פרובוקטיבי של פדריקו גומז אודות כך שהגשים את מטרתו - להקים להקה ולהצליח, ועל כך שלמרות הפירוק הוא עדיין ממשיך לפעול במקומות אחרים. באותה שנה הוציא הלייבל בושת רקורדס את האלבום "הצדיעו למשטר החדש" על גבי דיסק. כמו כן, הלייבל הודיע על כך שמתוכננת לצאת בעתיד דיסקוגרפיה של נכי נאצה, אך הפרויקט מעולם לא יצא לפועל.

עמדתה הפוליטית, התגובות אליה וחשיבותהעריכה

נכי נאצה פעלה בשנות התשעים ופעלה לצד להקות פאנק אנרכיסטיות שהורכבו מפאנקיסטים סרבני גיוס. רובן השתייכו לשמאל, ושרו בעיקר נגד צה"ל והכיבושים. בין הלהקות החשובות שלצידן הופיעו נכי נאצה היו מפגרת (שהייתה גם חלוצה לסקא פאנק ורגאיי פאנק ישראלי), סרטן השד, נ"מ (להקת הפאנק הפוליטית הישראלית הראשונה), פאבליק דומיין (שאיתה הוציאו נכי נאצה קלטת ספליט), קוקו בלוף והיתושים וריוט94 (הידועה בעיקר בזכות שירה "בוסניה בוערת").

סמלה המסחרי של הלהקה הוא אקדח שלקנהו מחוברת מנורת בית המקדש.

בהופעותיה, החזיקה הלהקה את דגל ישראל תוך כדי שכיבה על גדר תיל, כדי שהמאמינים יעברו אל מה שהם ראו בה כהארץ המובטחת, ארץ ישראל שבה החברה שוויונית ולא כובשת, גזענית ומפלה לרעה. שירי הלהקה מבטאים עמדה שמאלנית קיצונית. בשירים מתבטאת מחד אהבה לארץ ("לא רוצה צלב קרס בצורת מגן דוד", "תפתחו את דימונה, לא את הכור", "טוב למות בעד ארצנו"), ומאידך בעיקר שנאה ליהדות, לצה"ל, לימין, למתנחלים ולפוליטיקאים ("תמכרו את המתנחלים לעבדות", "הם מתנהגים כמו גויים, איפה הציוויון הלאומי? מספיק שמרנו על המסורת כל כך הרבה שנים", "עדיף להיות פאנקיסט ממתנחל מסריח", "להרחיק נוער מיהדות"). חלק גדול עוסק גם בתופעת הסמים והאלכוהול בקרב הנוער ("שלוש חבר'ה מהכיתה נהרגו כי נהגו שיכורים", "ניסיתי כבר הכל, אתה אומר וחוזר, כאילו לעבוד ולצרוך זה תמצית החיים. הבחירה שלך מתחילה ונגמרת בלעשן גראס או בספר תהילים", "אני דפוק ונוירוטי ואתה כל כך בריא. כל אינטראקציה חברתית שלך קשורה בסמים. אובססיה חולנית בתור דרך חיים, חי בעולם אשליות של עיוורים, אילמים וחרשים").

למרות שהלהקה זכתה להצלחה ומילאה מועדונים והשתתפה בערבי פאנק לצידן של הלהקות המובילות קוקו בלוף והיתושים, סרטן השד, הזאבים, טיסיפונה (להקת הפאנק הנשית הישראלית הראשונה), Liquid Sky ו"אוי ואבוי", היא זכתה לתגובות שליליות מצד המקומיים שטענו שהם מסיתים לטרור ולרצח. גם הלהקות שהופיעו לצד נכי נאצה ראו בהם זרים לסצנת הפאנק וטענו שהם עברו את גבול הטעם הטוב בפוליטיקה בכך שהם פרסמו עצמם בדגלים, סמלים וסטיקרים אנרכיסטיים. הם גם טענו שיש ללהקה שם נאצי בשל הדמיון בין מילה זו למילה "נאצה" (זאת על אף שאין קשר בין שתי המילים, כי אין להן את אותה המשמעות)[2]. בשל כך, נכי נאצה היו מסוכסכים עם הלהקות האלה: פעם אחת פדריקו לעג ללהקת "אוי ואבוי" בגלל ששרו "אחת שתיים שלוש, לירות לערבי בראש!" בטענה שהם גזעניים, ובפעם נוספת אף פרצה קטטה בין נכי נאצה לבין הלהקות קוקו בלוף והיתושים וסדרני הדשא. הלהקות היחידות שהיו ביחסים טובים עם נכי נאצה היו Epidemi-A (בה לב בומשטיין החל את הקריירה המוזיקלית שלו, טרם הצטרפותו ללהקת Stena Sracha) שאף השאילה לנכי נאצה את מכשירי ההקלטה שלה, ופאבליק דומיין, איתה הוציאו נכי נאצה קלטת ספליט כאשר הצד הראשון שייך לפאבליק דומיין והצד השני לנכי נאצה.

למרות שהלהקה לא תומכת בנאציזם, מאז הקמתה יש הטוענים שהיא ניאו נאצית ושלמעשה שהיא כן תומכת בנאציזם. טענות אלה נובעות מכמה סיבות:

  • השם "נכי נאצה" - אם מחליפים בין האותיות יו"ד וה"א, מתקבל השם "נכה נאצי". זה לא נכון, מכיוון ש"נאצה" ו"נאצי" הן שתי מילים שונות בעלות משמעות שונה (נאצה - שנאה, נאצי - מי שהשתייך למפלגה הנאצית). כמו כן, "נאצה" היא מילה עברית ו"נאצי" היא מילה גרמנית.
  • התייחסות לנושא השואה - בחלק מהשירים יש התייחסות לנושא השואה, אך לא תמיד ברור באיזו עמדה - לדוגמה, השורה "אנחנו קוראים לליל הבדולח לקדש את התורה" עשויה להתפרש כתמיכה, לעומת השורה "לא רוצה צלב קרס בצורת מגן דוד" אשר ברור כשמש שהיא ההפך. למרות השימוש במושגי השואה בהקשר של המצב הפוליטי בארץ ("אני חולם על מחנות ריכוז לצפונים"), אין זה מעיד בהכרח שנכי נאצה תומכים באופן חד וברור בנאציזם.[דרושה הבהרה]
  • שם האלבום השני וסמלים - בשם "תצדיעו למשטר החדש" הכוונה היא להצדעה במועל יד. ועטיפתו, בה מופיעה תמונה לא מפוברקת של בנימין נתניהו מצדיע במועל יד, ממחישה שם זה. כמו כן, הלהקה ניסתה לקדם את הופעותיה על ידי דגלים, סמלים וסטיקרים אנרכיסטיים - דבר שנתפס על ידי להקות הפאנק שהופיעו לצידה כעבירת גבול הטעם הטוב בפוליטיקה.[דרושה הבהרה]

חברי הלהקה לאורך השניםעריכה

  • פדריקו גומז (מ-1990 ואילך) - סולן הלהקה. בן קיבוץ להבות הבשן ואחיו של סנטיאגו. האחים גומז נחשבים לסנדקי סצנת הפאנק-רוק בישראל (למרות שהלהקה ניגנה דווקא הארדקור פאנק). פדריקו וסנטיאגו הקימו את הלהקה בקיבוץ בו הם גרים, וצירפו את חבריהם מקיבוץ דן, האחים יוני ועודד טל. לאחר פירוק הלהקה, פדריקו הקים את הלהקות דיר יאסין וסמרטוט כחול לבן שהמשיכו את הקו המוזיקלי של נכי נאצה והטביעו חותם עמוק בפאנק הישראלי.
  • סנטיאגו גומז (מ-1990 ואילך) - גיטריסט הלהקה. בן קיבוץ להבות הבשן ואחיו של פדריקו. לאחר פירוק הלהקה, סנטיאגו המשיך את פעילותו בלהקת USF והקים את הלהקות Sleep Furious, זמן פציעות וחזק ואמץ.
  • יוני טל (1995-1990) - באסיסט. בן קיבוץ דן ואחיו של עודד. האחים טל צורפו ללהקה על ידי האחים גומז. יוני הוא החבר היוצא דופן בלהקה, מכיוון ששירת בצבא (חשוב להדגיש שזה נעשה מתוך רצון) בניגוד לשאר חברי הלהקה שהם סרבני גיוס. דבר זה אמנם לא הפריע ללהקה, אך הפריעה להם העובדה שהוא מנגן בה רק לשם הנאה, ושהוא אוהב את המוזיקה שלה אך לא את הטקסטים, שבהם הוא לא תומך. במקביל לפעילותו בנכי נאצה, יוני גם היה חבר בלהקת הרוק המראות. ב-1995 עם צירופה של קרן קריאל ללהקה כבאסיסטית, פרשו יוני והמתופף איתי לוי.
  • עודד טל (מ-1990 ואילך) - סולן שני, גיטריסט ובאסיסט. בן קיבוץ דן ואחיו של יוני. עם צירופו של איתי לוי ללהקה ב-1992, עודד נטש את הגיטרה לטובת הבס והפך לסולן השני של הלהקה.
  • איתי לוי (1997-1992) - מתופף. הצירוף של איתי ללהקה ב-1992 היה מקרי: במהלך טיול שנתי בן 3 ימים של כיתתו של סנטיאגו בפנימייה, כיתתו של איתי (מבית ספר אחר) הגיעה לפנימייה והשתמשה בחדרים כחדרי השינה. כשאיתי, שהיה גם הוא פאנקיסט, נכנס לחדרו של סנטיאגו, הוא מצא שם חומרים אישיים שסנטיאגו כתב ללהקה, ומשהסתבר לו שגם הוא פאנקיסט, השאיר לו איתי פתק אישי שבו כתב שגם הוא פאנקיסט ושברצונו להצטרף ללהקה, וכמו כן ציין פרטי קשר. חברי הלהקה נענו לבקשתו והוא צורף בתור מתופף והוסיף לסאונד המוזיקלי של נכי נאצה. ב-1993 גויס איתי לצבא (דבר שעליו הביע מאוחר יותר חרטה). ב-1997, לאחר שהלהקה התפרקה עבר איתי לגור בקליפורניה, בארצות הברית, שם פגש במקרה את המוזיקאי גרג וילקנסון והקים יחד איתו את צמד הגריינדקור Lana Dagales.
  • קרן קריאל (1997-1995) - באסיסטית. קרן הייתה האישה היחידה בלהקה. את קרן, שהייתה להגדרת הלהקה המעריצה הגדולה ביותר שלהם, פגשו נכי נאצה ב-1995, והיא צורפה כבאסיסטית. לכבוד צירופה ולכבוד יום הולדתה של קרן, הקליטה הלהקה קלטת בת 2 שירים שיצאה ב-2 עותקים בלבד. העותק הראשון נשלח לקרן, וגורלו של העותק השני לא ידוע. לאחר פירוק הלהקה, קרן העתיקה את מקום מגוריה לארצות הברית ונשארה שם.

דיסקוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה