ויקיפדיה

נמל התעופה אילת

נמל תעופה שנסגר בישראל
פירוש נוסף ערך זה עוסק בנמל התעופה הישן באילת שנסגר ב-2019. אם התכוונתם לנמל התעופה הבינלאומי רמון – אילת שבתמנע, ראו נמל התעופה רמון.

נמל התעופה אילת על שם יעקב הוזמן היה נמל תעופה ששכן בלב העיר אילת, בצמוד ובמקביל לכביש 90 (כביש הערבה). הנמל שימש בעיקר לטיסות סדירות בתוך ישראל, לשדה דב שבתל אביב, לנתב"ג ולחיפה, לפעילות פרטית ולחלק קטן מהטיסות הבינלאומיות הפוקדות את אילת (מטוסי סילון קטנים ובינוניים עד סדר גודל של בואינג 757), שכן רוב הטיסות הבינלאומיות לאילת וממנה, נחתו בנמל התעופה עובדה. מספר הנוסעים המרבי בשנה שהנמל שירת בטיסות הפנים והחוץ היה כמיליון וחצי נוסעים. נמל התעופה נסגר ב-18 במרץ 2019 לאחר חנוכתו של נמל התעופה רמון בתמנע, כ-18 קילומטר מצפון לעיר.[1]

נמל התעופה אילת
הכניסה לנמל התעופה אילת
הכניסה לנמל התעופה אילת
נתוני השדה
קוד IATA
‏ETH‏ 		קוד ICAO
‏LLET‏
סוג השדה אזרחי
תקופת הפעילות 1949 – 18 במרץ 2019 (כ־70 שנה)
על שם אילת עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל רשות שדות התעופה
עיר סמוכה אילת
קואורדינטות 29°33′34″N 34°57′33″E / 29.559445°N 34.959167°E / 29.559445; 34.959167
גובה מעל פני הים 13 מטר (42 רגל)
אתר רשמי
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי 		אורך סוג
מסלול
רגל מטר
03/21 6,234 1,900 בטון אספלט

תרשים נמל התעופה
תרשים נמל התעופה
מספר הנוסעים 1,056,752 (נכון ל־2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

השנים הראשונות

עריכה

קשר תעופתי עם מפרץ אילת נוצר לראשונה במהלך מלחמת העצמאות, הבריטים הקימו מנחת תעופה ליד עקבה,[2] ולאחר סיום מבצע עובדה וכיבוש אום רשרש במרץ 1949, הכשיר צה"ל מסלול טיסה מעפר שהחל לפעול באותה שנה.[3] בדצמבר 1949 הודיעה חברת "אל על" על תוכנית לחנוכתו של קו תעופה סדיר לאילת.[4] לצורף כך הוקמה חברת תעופה פנים ארצית בשם "אילתה" ומסלול הטיסה שודרג כך שיאפשר נחיתת מטוסי נוסעים.[5] החברה חנכה את השירות שלה ב-28 בפברואר 1950, ביום ציון שנה לכיבוש אילת, עם מטוס מדגם C-46 קומנדו.[6]

ביולי 1950 נוסדה חברת "ארקיע", בשותפות בין "אל על" עם "חברת העובדים",[7] אשר הפכה למוביל העיקרי בנמל החל מספטמבר 1950.[8] עד להרחבת נמל התעופה והקמת מסוף הנוסעים, הפעילה חברת ארקיע מסוף במרכז רכטר הממוקם כמה מאות מטרים מהנמל[דרוש מקור]. בשנת 1956 הטיסה "ארקיע" כ-23 אלף נוסעים לאילת.[9] בקיץ 1959 הפך שדה דב לבסיס הטיסות העיקרי לאילת של חברת "ארקיע" במקום לוד,[10] בנוסף הותקנה תאורה שאפשרה לראשונה גם טיסות לילה.[11] בשנת 1969 נבנה בית נתיבות ונבנה מסוף נוסעים קטן.[12]

שדרוג השדה עבור מטוסי סילון ותעופה בין-לאומית

עריכה

בתוכנית האב של שהוכנה לאילת נועד השטח בו הוקם נמל התעופה לשם בניית כביש דו-מסלולי ככביש הכניסה הראשי לעיר, שבמקביל לו מסילת הברזל ובסופה תחנת רכבת.[13] הקמת נמל התעופה במקום הייתה אמורה להיות זמנית והוא תוכנן לעבור צפונה יותר, עם מסלול טיסה ארוך יותר. מיקומו של הנמל פגעה בפיתוח אזור המלונות של העיר וחצה אותה לשני חלקים.[13] לכן הוחלט בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 להקים נמל תעופה בין-לאומי חדש באזור עברונה, כ-5 ק"מ צפון למרכז העיר. זאת במטרה גם להחליף את נמל התעופה אילת, עם שדה חדש בעל מסלול טיסה ארוך מספיק עובר מטוסי סילון בגודל בינוני, שיכלו לבצע טיסות ישירות לאירופה.[14] סיבה נוספת הייתה חשש מתחרות עם נמל התעופה הבין-לאומי עקבה שהוחל אז בהקמתו.[14] עם זאת, בדצמבר 1970 הודיע שר התחבורה שמעון פרס על הארכת מסלול הטיסה הקיים באילת מ-1,500 לכ-1,900 מטר, במקום בניית שדה חדש.[15] בינואר 1972 הוחל בעבודות להארכת המסלול,[16] הוא הושלם ב-1975 והוחל בטיסות ישירות מאירופה, שנחתה בנמל טיסת השכר הראשונה של חברת קימבר סטרלינג מדנמרק.[17]

למרות הארכת מסלול הטיסה באילת, היו קשיים בהפעלת טיסות של מטוסי סילון, בגלל מחסור במסלול הסעה ומקומות חניה למטוסים, ורעש רב שנגרם במרכז העיר. מגבלות התפעול בנמל התעופה הגבילו נחיתת מטוסים גדולים מסוג בואינג 707, דאגלס DC-8, מקדונל דאגלס DC-10 ודומיהם[18]; עקב כך, ב-1976 הוחלט שוב על הקמת שדה בעין עברונה,[19] אולם עקב קשיי תקציב הפרויקט לא קודם.[20] במקום זאת החל משנת 1978 שימש בסיס עציון מדרום לאילת כשדה תעופה אזרחי, שאליו הוטסו תיירים ונופשים לאילת. בגלל היות המקום בסיס צבאי, נערכו לנוסעים בדיקות קפדניות במיוחד. מנגד, בהיעדר מסוף נוסעים, נערכו הבדיקות תחת כיפת השמים, ללא מזנון ושירותים אחרים.[21] שר התחבורה מאיר עמית ושר הביטחון, עזר ויצמן החליטו להשקיע 40 מיליון לירות בהקמת מסוף אזרחי בשדה. העבודות החלו, אך הוקפאו ובהמשך נעשו הסדרים זמניים לדרישת חברות השכר הסקנדינביות שבקשו שיפור התנאים כתנאי להמשך טיסה לבסיס עציון.[22][23] ב־22 באוקטובר 1979 נחנך המסוף האזרחי לאחר השקעה של 6 מיליון לירות בבניית מבנה בשטח של 1,200 מ"ר.[24] במסגרת שיחות קמפ דייוויד ויתרה ישראל על שדה עציון, ובעקבות זאת העבודות על פיתוח מסוף אזרחי בשדה הוקפאו.[25] גם לאחר הוויתור על השדה קיותה ישראל להגיע להסכמה עם מצרים על המשך הפעלת השדה לשירות אזרחים הטסים לאילת,[26][27][28] אולם המצרים סירבו לכך.[29] במקום זאת הוצע להאריך את המסלול הקיים בעוד 600 מטרים.[30][31]

בשנת 1986 שודרג המסלול כך שיתאים לנחיתת מטוסי בואינג 707 ו־767,[32] וחברת "אל על" החלה לקיים טיסות סדירות ישירות מאירופה לאילת.[33] במקביל באותה עת חודשה התוכנית להקמת שדה חדש בעין עברונה.[34] התוכנית אושרה לביצוע ביוני 1989.[35] אולם מכרז לבניית השדה על ידי המגזר הפרטי נכשל עקב חוסר התענינות.[36] בנובמבר 1993 החליט שר התחבורה ישראל קיסר שרשות שדות התעופה תקים את הנמל,[37] אך התוכנית בוטלה סופית לבסוף ב-2001.[38]

סגירת השדה

עריכה

בהסכם השלום עם ירדן שנחתם ב-1994, אמורה הייתה הפעילות הבינלאומית האווירית של אילת לעבור אל הנמל בעקבה בהפעלה משותפת תחת השם "נמל התעופה הבינלאומי עקבה-אילת השלום", בדומה לנמל התעופה בזל-מילוז-פרייבורג המנוהל במשותף על ידי צרפת ושווייץ, אך נמצא כולו בתחום צרפת. בדצמבר 1996 הוצגה ההצעה הישראלית להפעלה משותפת של הנמל, לפיה יוקם טרמינל בצד הישראלי עם גישה למסלול ההמראה.[39] בספטמבר 1997, אישרה ממשלת ישראל הפעלה ניסיונית של הנמל המשותף, לאחר שכל הסדרי הביטחון שסוכמו עם הירדנים היו לשביעות רצונה של הממשלה.[40] ב-12 בנובמבר 1997 בוצעו שתי טיסות ניסוי מסנקט פטרבורג ומפרנקפורט, שיעדן המקורי היה אילת, לקראת הפעלתו השוטפת. במקביל ועדת הכלכלה אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק, המאפשרת הפעלת שדה התעופה המשותף.[41] לפי ההסכם שגובש עם ירדן, הטיסות הבינלאומיות של אל-על וארקיע המיועדות לאילת וממנה ינחתו בעקבה ואילו טיסות הפנים ימשיכו וינחתו באילת.[42] באפריל 1998 הוסכם כי יוקם טרמינל ישראלי, בעלות של 10 מיליון דולר, במקביל למסלול הטיסה של נמל התעופה בעקבה ויסלל כביש באורך של 4 ק"מ בצד הירדני, שיחבר בין עקבה למסוף הישראלי.[43] התכנון היה שהנמל המשותף יפעל לקראת עונת התיירות של קיץ 2001, אך פריצת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 והידרדרות יחסי ירדן–ישראל הפרויקט הוקפא.[44]

באוקטובר 2002 התקבלה החלטה על הקמת נמל התעופה רמון,[45] אך הפרויקט לא קודם, וב-2006 שוב החלו דיונים על שיתוף פעולה עם ירדן.[46] ביולי 2011 ממשלת ישראל אישרה את הקמתו של נמל התעופה הבין-לאומי רמון וסתימת הגולל על הפרויקט המשותף לאילת ולעקבה.[47]

בשנת 2006 שופצו בית הנתיבות ומסלול הטיסה בנמל בעלות כוללת של 3 מיליון ש"ח.[48]

ב-18 במרץ 2019 המריאה הטיסה האחרונה מנמל התעופה אילת.[1]

לקראת סגירתו של שדה דב ב-1 ביולי 2019, נבחנה פתיחתו המחודשת של נמל התעופה אילת לצד נמל התעופה רמון.[49] זאת לאור כישלונו של נמל התעופה רמון למשוך נוסעים בטיסות פנים,[50] אך הדבר לא יצא לפועל.

סטטיסטיקה

עריכה

להלן נתוני התעבורה בנמל בין השנים 2010–2015:[51]

שנה 2010 2011 2012 2013 2014 2015
נוסעים (פנים) 1,056,752 1,293,254 1,394,900 1,448,423 1,463,682 1,424,098
נוסעים (בינ"ל) 124,316 137,353 118,372 121,395 94,585 61,230
תנועות מטוסים (פנים) 18,298 18,455 18,248 17,663 18,966 19,392
תנועות מטוסים (בינ"ל) 1,370 1,466 1,006 1,074 821 691
סה"כ נוסעים 1,181,068 1,430,607 1,513,272 1,569,818 1,558,267 1,485,328
סה"כ מטוסים 19,668 19,921 19,254 18,737 19,787 20,083

בשנת 2015 עברו 61,230 נוסעים ב-691 טיסות בינלאומיות (לשם השוואה בשיא פעילות התעופה הבינלאומית בשדה ב-2011, עברו בשדה 139,353 נוסעים ב-1,466 טיסות בינלאומיות), ו-1,424,098 נוסעים ב-19,392 טיסות פנים ארציות (הכוללים גם תיירים שבאו בטיסת פנים מנתב"ג לאילת ולא בטיסה ישירה מחו"ל). בשיא פעילותו בתחילת המאה ה-21 חלפו בו מעל מיליון וחצי נוסעים בשנה (רובם בטיסות פנים).

בשנת 2018, שנת הפעילות המלאה האחרונה עברו בשדה התעופה באילת 1,410,664 נוסעים, ב-19,132 תנועות מטוסים.[52]

מסלול הטיסה

עריכה

החל משנת 1975 מסלול הטיסה בשדה היה באורך של 1,900 מטר, אך ברחוב של 30 מטר, בעוד שעל פי התקן הבינלאומי למטוסי סילון רחבי גוף אמור המסלול להיות ברוחב של 45 מטר, לפיכך מטוסי סילון מדגם בואינג 707 בעלי ארבע מנועים לא יכלו לנחות בו והוא היה קצר מדי למטוסי בואינג 747, עם זאת מטוסי סילון מדגמים אחרים של בואינג, 757 ,737 ו-767, שלהם שני מנועים בלבד, שאינם בולטים משולי המסלול, היו יכולים לנחות בו.[53] בנוסף לא היה בשדה מסלולי הסעה, דבר שפגע בקיבולת ובבטיחות הטיסה.

בשנת 2002 דו"ח של ועדה לבדיקת התעבורה האווירית לאילת הצביע על שני ליקויי בטיחות שסיכנו את המשך פעילותם של מטוסי סילון בשדה; סמיכותו של כביש 90 למסלול בניגוד לתקני הבטיחות של הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית וקיומו צינור ניקוז שיוצר מדרגת גובה בסמוך למסלול.[53] לפיכך הוחלט להגביל את פעילותם של מטוסי סילון בשדה,[54] אך זמן קצר אחר כך תוקנו הליקויים והמגבלה בוטלה.[55]

פיתוח שטח הנמל

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – פארק הטרמינל

תוכנית לפיתוח ובניית בתי מלון, דירות נופש, אזורי מסחר וקזינו בשטח הנמל שיופנה, הוצגה לראשונה על ידי ראש העירייה רפי הוכמן בשנת 1988.[56]

בפברואר 2006 מינהל מקרקעי ישראל ועיריית אילת אישרו תוכנית מתאר מקומית חדשה, שהכין האדריכל אורי שטרית, לשטח נמל התעופה אילת לקראת פינויו. התוכנית קבעה מסגרת להקמת מתחם מלונאות ונופש המשולבים במסחר ומגורים; שינוי ייעודן הסטטוטורי של קרקעות לשימושי מגורים ותיירות לטובת הפיתוח העתידי של אילת וכן הידוק הקשר בין חלקי העיר, דרך שטח הנמל.[57]

ביולי 2015 אישרה, הוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה דרום, להפקדה את תוכנית פיתוח מתחם נמל התעופה הישן, על שטח בגודל 772 דונמים, שכולל בחלקו הצפוני הקמה של שכונת מגורים חדשה, עם כאלף יחידות דיור לצד מוסדות משלימים כגון גנים, בתי ספר, בתי כנסת, גינות ציבוריות וכדומה.[58] בדרום המתחם תוכנן אזור תיירות חדש, עם רצועת מלונות חדשה שתכלול מעל אלפיים חדרי מלון לצד טיילת חדשה (על תוואי מסלול ההמראה), שטחי מסחר ובילוי ואטרקציות תיירותיות שונות. אזור התיירות החדש יצר רצף בין אזור המלונות על החוף לאזור שכונות המגורים במרכז העיר, שהופרדו בעבר על ידי מסלול ההמראה ושטחי השדה.[59]

בעקבות פתיחת נמל התעופה רמון החל השלב הראשון בפיתוח השטח, שכלל את חיבור אזור המלונות ממזרח לשדה אל שכונות המגורים ממערב לו במספר כבישי רוחב, חלקו הדרומי של השדה המגיע עד סמוך לרצועת החוף פותח, בעלות של כ-50 מיליון שקלים, כפארק עירוני ירוק לבילוי וספורט ואירועים בפארק, מבנה הטרמינל הישן עצמו ישופץ ויוסב למרכז תרבות רב תכליתי שיכלול אודיטוריום לכנסים והופעות והצגות, ולצדו מתחם מרוצף גדול למסיבות ענק רבות משתתפים. בשלב השני יתאפשר בהדרגה פיתוח חלקו הצפוני של המתחם כאזור מגורים ובחלקו הדרומי תוספת חדרי מלון ואטרקציות תיירות נוספות.[60] בספטמבר 2020 נפתח הכביש המחבר בין שני חלקי העיר ממערב למזרח דרך שדה התעופה הישן.[61] באוקטובר 2020 נהרסה חומת נמל התעופה הסמוכה לבית הטרמינל, לטובת סלילת כביש בין אזור התיירות לבין מרכז העיר אילת.[62] בדצמבר 2023 נפתח הפארק העירוני.[63] מצפון מזרח לשדה החלו גם בהכשרת שטח להקמת קריית ספורט חדשה לעיר.[64]

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה אילת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 רינה רוזנברג קנדל, ממחר הטיסות הפנים ארציות לאילת יחלו לפעול בשדה התעופה רמון, באתר TheMarker‏, 18 במרץ 2019
  2. ^ הבריטים מתבססים במפרץ עקבה, דבר, 26 בנובמבר 1948
    ,אל מצרי" על תכניות בריטית ויהודית בעקבה, הארץ, 3 בפברואר 1949
  3. ^ יצחק זיו-אב, מסע אילת, הַבֹּקֶר, 8 ביולי 1949
    מרוץ הלפיד מאילת היום ב־9 בבוקר ימריא מטוס חיל־האיויר הישראלי משדה־חעופה בדרום הארץ בדרכו לאילת, על המשמר, 19 בדצמבר 1949
  4. ^ קו פנימי קכוע: תל-אביב -אילת, הארץ, 19 בדצמבר 1949
  5. ^ מה כבר נעשה באילת, דבר, 15 במאי 1950
  6. ^ ת. לויטה, הגמל המעופף של הנגב, מעריב, 28 בפברואר 1950
    מטוסי <<אילתה>> נוחתים בחוף ים־סוף, הארץ, 1 במרץ 1950
  7. ^ ז. און, חברת העובדים ופעולתה, דבר, 6 ביולי 1950
  8. ^ חודש שרות התעופה האזרחי לאילת, הארץ, 10 בספטמבר 1950
  9. ^ יעקב הוזמן, התעופה הפנימית - תנועת הנוסעים במטוסי "ארקיע" לאילת, דבר, 14 ביוני 1957
    על התעופה הפנימית ומגמותיה, למרחב, 27 באוגוסט 1957
  10. ^ שדה־דוב ־ בסיס הטיסות לאילת, על המשמר, 17 באוגוסט 1959
  11. ^ יערכו טיסות לילה בין לוד לאילת, הארץ, 5 באוגוסט 1959
  12. ^ נחנך בית נתיבות בשדה התעופה באילת, דבר, 25 בספטמבר 1969
    שדה התעופה באילת יותאם לתקופת הסילון, על המשמר, 12 באוגוסט 1969
  13. ^ 1 2 יצחק נועם, מיקום שדה התעופה באילת, הארץ, 23 ביוני 1963
  14. ^ 1 2 ברוך מאירי, אילת דורשת שיוקם בה שדה תעופה בינלאומי, מעריב, 13 במאי 1969
  15. ^ אמציה רונן, פרס: שדה התעופה באילת יהיה לנמל בין־לאומי תוך שנתיים, הארץ, 9 בדצמבר 1970
    2.5 מיליון ל"י יושקעו בשיפור שדה התעופה באילת, דבר, 25 בינואר 1970
  16. ^ ברוך המאירי, אילת רוצה להיות "בינלאומית" - הוחל בעבודות להארכת המסלול בשדה התעופה של אילת, מעריב, 7 בינואר 1972
  17. ^ נחנך הקו הישיר קופנהאגן – אילת, על המשמר, 10 בנובמבר 1975
  18. ^ אלי דנון, תחליף לשדה התעופה באילת - תנאי להמשך טיסות השכר, מעריב, 18 באוגוסט 1980
  19. ^ מנחם תלמי, אילת - המטוסים שינחתו, הרכבות שיגיעו..., מעריב, 16 בינואר 1976
  20. ^ קשיי תקציב יעכבו הקמת שדה תעופה חדש באילת, דבר, 13 בינואר 1977
  21. ^ יגאל רום, מדוע הופסקו טיסות השכר?, דבר, 21 בפברואר 1979
  22. ^ 3 חברות זרות: נמשיך לחיות בעציון, מעריב, 11 ביולי 1979
  23. ^ אלי דנון, חוששים שמסוף הנוסעים באילת לא יושלם במועד, מעריב, 14 באוגוסט 1979
  24. ^ בוקי נאה, מטוס שוודי חנך את שדה התעופה בעציון, מעריב, 23 באוקטובר 1979
  25. ^ אלי דנון, הופסקו עבודות, מעריב, 20 באוקטובר 1978
  26. ^ שרגא מקל, שיתוף פעולה בסיני בתעופה אזרחית ובתחבורה יבשתית, מעריב, 19 באוקטובר 1978
  27. ^ דוד מושיוב, שדה תעופה לאילת, דבר, 26 באוקטובר 1978
  28. ^ ברוך מאירי, בגין: נדרוש ממצרים לממש זכותנו להשתמש בשדה התעופה עציון, מעריב, 9 בינואר 1979
  29. ^ אלי דנון, המצרים מסרבים לאפשר, מעריב, 25 באפריל 1980
  30. ^ אלי דנון, מומלץ להאריך מסלול התעופה באילת, מעריב, 21 במאי 1979
  31. ^ ארנון מגן, פת לאילתיים : שכבו על המסלול, דבר, 19 באוקטובר 1980
  32. ^ יהודית זילברשטיין, רשות שדות התעופה השקיעה מיליון דולר בהכשרת מסלול הנחיתה אך בגלל סכסוך עם עירית אילת לא ינהתו בשדה התעופה מטוסי בואינג 707 ו־767, מעריב, 10 בספטמבר 1986
  33. ^ תושבי אילת יוכלו מעתה לטוס הישר לחו"ל, מעריב, 24 בנובמבר 1986
  34. ^ ג'קי פומס, מזיזים את שדה התעופה באילת, חדשות, 21 במאי 1986
    יהודית זילברשטיין, 250 מיליון ד' יושקעו בבניית שדה תעופה חדש באילת ובפרוייקטים, מעריב, 20 במאי 1986
    אמנון אטד, דיון ראשון על שדה תעופה חדש באילת, חדשות, 5 ביוני 1986
  35. ^ יאיר פידל, אושרה העברת שדה תעופה אילת לעין עברונה, חדשות, 28 ביוני 1989
  36. ^ יאיר פידל, יוצא מכרז להקמת נמל תעופה באילת, חדשות, 27 בספטמבר 1989
    יאיר פידל, הצעה לשינוי המכרז לבניית שדה עברונה, חדשות, 27 באוגוסט 1990
  37. ^ שרון שדה, קיסר החליט להעביר את שדה התעופה של אילת לעין עברונה, חדשות, 10 בנובמבר 1993
  38. ^ זוהר בלומנקרנץ, ועדת הפיתוח ברש"ת אישרה הקצאת 2 מיליון ש' לתכנון שדה תעופה חדש בדרום, באתר הארץ, 23 באפריל 2001
    זוהר בלומנקרנץ, רש"ת תקציב חצי מיליון שקל לבחינת החלופות לשדה באילת, באתר הארץ, 11 ביוני 2001
  39. ^ אורה קורן, ‏גובשה ההצעה הישראלית להקמת שדה התעופה אילת-עקבה - בהתבסס על התשתית בעקבה, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1996
  40. ^ דרור מרום (עקבה), אורה קורן וזאב קליין, ‏הממשלה אישרה הפעלה ניסיונית של שדה התעופה אילת-עקבה, באתר גלובס, 1 בספטמבר 1997
  41. ^ צבי לביא ואורה קורן, ‏מחר נפתח שדה התעופה אילת-עקבה לטיסות ניסוי - לקראת הפעלתו השוטפת, באתר גלובס, 11 בנובמבר 1997
  42. ^ אורה קורן, ‏הערכות: הפעלה נסיונית של שדה התעופה המשותף אילת-עקבה - כבר בחודש אוגוסט, באתר גלובס, 23 ביוני 1997
  43. ^ אורה קורן, ‏לנגנטל: ניתן להשלים הקמת הטרמינל בעין עברונה בתוך פחות משנה, באתר גלובס, 14 באפריל 1998
  44. ^ זוהר בלומנקרנץ, שר התחבורה ידון היום בהעתקת הפעילות האווירית מאילת לעקבה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2002
    ישראל בודקת העברת טיסות לעקבה, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2002
  45. ^ זוהר בלומנקרנץ, שר התחבורה: שדה התעופה החדש של אילת יוקם באזור תמנע, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2002
  46. ^ זוהר בלומנקרנץ, המלצה האם להקים שדה תעופה בעקבה בעוד חודש, באתר הארץ, 22 ביוני 2006
  47. ^ מוטי בסוק, זוהר בלומנקרנץ, הממשלה אישרה הקמת שדה תעופה בינלאומי נוסף - בתמנע, באתר TheMarker‏, 24 ביולי 2011
  48. ^ זוהר בלומנקרנץ, שדה התעופה באילת ישופץ בהשקעה של כ-3 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2005
  49. ^ איתי בלומנטל, שדה התעופה הישן באילת ייפתח מחדש? "תהליך של שנה לפחות", באתר ynet, 16 ביוני 2019
  50. ^ רינה רוזנברג קנדל, מנכ"ל ארקיע: "שדה התעופה רמון הוא כישלון - אף אחד לא רוצה לעבור בו", באתר TheMarker‏, 23 במאי 2019
  51. ^ שדה התעופה אילת - נוסעים ומטוסים, באתר רשות שדות התעופה
  52. ^ רשות שדות התעופה, דו"ח שנתי 2018
  53. ^ 1 2 זוהר בלומנקרנץ, דו"ח: המרחק בין מסלול ההמראה בשדה התעופה באילת לכביש הערבה - קטן מדי, באתר TheMarker‏, 9 באוקטובר 2002
  54. ^ ההגבלות על נחיתות והמראות של מטוסי סילון באילת הוקדמו ל-1 בנובמבר, באתר TheMarker‏, 22 באוקטובר 2002
  55. ^ MyMoney, סופית: שדה התעופה באילת לא יסגר למטוסי סילון, באתר TheMarker‏, 22 בדצמבר 2002
  56. ^ טל שחף, מגדלים פורחים באילת - אחת למספד חודשים מוזמנים עיתונאים לאילת כדי להתרשם מתוכניות הפיתוח הגרנדיוזיות שהוכנו לעיר - עיקרן הזזת נמל התעופה צפונה, לתוך הערבה, מעריב, 23 בפברואר 1988
  57. ^ טל לוי, במקום שדה התעופה אילת יוקם מתחם מלונאות ונופש משולב במסחר ומגורים, באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
  58. ^ רז סמולסקי, הופקדה תוכנית שדה התעופה באילת ל-1,000 יח"ד ו-2,100 חדרי מלון, באתר TheMarker‏, 21 ביולי 2015
  59. ^ אריק מירובסקי, אושר: 2,070 חדרי מלון במקום שדה התעופה באילת, באתר TheMarker‏, 17 ביולי 2014
  60. ^ שלומית צור, ‏היום שאחרי שדה התעופה באילת: איך ייראו החיים בעיר, ומי המרוויחים הגדולים מהפינוי שלו, באתר גלובס, 30 בינואר 2019
  61. ^ נפתח כביש המחבר בין שני חלקי העיר ממערב למזרח דרך שדה התעופה הישן באילת, באתר חדשות אילת | רד סי אילת, ‏18 בספטמבר 2020
  62. ^ ספיר פרץ זילברמן, תם עידן: חומת שדה התעופה הישן באילת נהרסה, באתר PassportNews, ‏29 באוקטובר 2020
  63. ^ מערכת מדור החופש, ‏מדהים: כך נראה היום שדה התעופה שנסגר בארץ, באתר ‏מאקו‏, 19 בדצמבר 2023
  64. ^ גיא פישקין, "קריית הספורט החדשה מחזקת את מעמדה של אילת כעיר ספורט בינלאומית", באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2023
  65. ^ ביולי 2018


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נמל_התעופה_אילת&oldid=41215119"