נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת

שדה תעופה

נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאתערבית: مطار ياسر عرفات الدولي), שנודע בעבר כנמל התעופה הבין-לאומי עזה וכנמל התעופה הבין-לאומי דהנייה, היה שדה תעופה בפאתיה הדרומיים של העיר רפיח בפינה הדרומית של רצועת עזה, בסמוך לדהנייה.

נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת
مطار ياسر عرفات الدولي
נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת, טרם הריסתו הסופית ב"מלחמת חרבות ברזל" בשנת 2024
נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת, טרם הריסתו הסופית ב"מלחמת חרבות ברזל" בשנת 2024
נתוני השדה
קוד IATA
‏GZA‏
קוד ICAO
‏LVGZ‏
סוג השדה ציבורי
תקופת הפעילות 24 בנובמבר 1998 – אוקטובר 2000 (כשנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם יאסר ערפאת עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל סגור
בעלים מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר סמוכה רפיח
קואורדינטות 31°14′47″N 34°16′34″E / 31.24639°N 34.27611°E / 31.24639; 34.27611
גובה מעל פני הים 98 מטר (320 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
01/19 10,091 3,076 אספלט (הרוס)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה בשדה

נמל התעופה נסגר במהלך האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ונהרס סופית ב-11 במאי 2024, במהלך קרב רפיח במלחמת חרבות ברזל.

הקמה

עריכה

הסכם עקרוני להקמת נמל תעופה בעזה הושג כבר במסגרת הסכמי אוסלו בספטמבר 1995 והתכנון היה לפתוח את השדה כבר במאי 1996. השדה הוקם בעלות של 86 מיליון דולר[1] שמומנה על ידי מספר מדינות, ובהם יפן, מצרים, ערב הסעודית, גרמניה, ספרד ומדינות נוספות, הנמל תוכנן על ידי אדריכל מרוקאי בהשראת נמל התעופה של קזבלנקה שבמרוקו. עבודות ההקמה החלו ב-20 בינואר 1996, אך פתיחת השדה התעכבה עד להשגת הסכמה על דרישת ישראל לבדיקה של האנשים והסחורות העוברים בשדה[2]. השדה נחנך ב-24 בנובמבר 1998[3]. ב-14 בדצמבר 1998 נחת בשדה מטוסו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, לביקור ראשון ברצועת עזה[4].

מאפיינים

עריכה

השדה נועד לטפל ברוב סוגי מטוסי הנוסעים ולהעניק מענה להיקף תנועה של כ-700,000 נוסעים בשנה. שדה התעופה הופעל על ידי הרשות הפלסטינית, כאשר הפיקוח האווירי והבדיקות הביטחוניות היו באחריות ישראל. בשדה פעל צוות ישראלי שהשגיח על הבטיחות והבדיקות הביטחוניות של הנוסעים והסחורות. במרץ 1999 טסו לשדה החברות רויאל ג'ורדניאן, איג'יפטאייר, רויאל אייר מרוק ואף KLM[5], השדה גם היה לנמל הבית של פלסטיניאן איירליינס[6]. בשנת 1999 עברו דרכו למעלה מ-85,000 נוסעים, כ-70% מהם בטיסות של פלסטיניאן איירליינס[7]. במרץ 1999 הוחל בייצוא פרחים דרך השדה והקמת מסוף מטענים[6]. בשדה עבדו בין 400 ל-700 עובדים.

אחד המבנים הבולטים של השדה היה טרמינל האח"מים שלו, שהיה מורכב מכיפה זהובה (כהומאז' לכיפת הסלע) ובו היה נברשות קריסטל ומזרקה גדולה. בית הנתיבות בשדה השתרע על שטח של 4,000 מ"ר והיה מעוטר באריחים בסגנון מרוקאי.

סגירה

עריכה

לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה נסגר נמל התעופה לראשונה ב-8 באוקטובר 2000. פעילותו חודשה ב-19 באוקטובר אך הוא נסגר סופית זמן קצר לאחר מכן, ב-23 באוקטובר 2000, לאחר ששוטרים פלסטיניים חמושים הגיעו לנמל בניגוד להבנות, דבר שהביא לפינוי הצוות הישראלי מנמל התעופה וסגירתו[8]. ב-12 בדצמבר 2001 הפציץ חיל האוויר הישראלי את הנמל והרס את מתקן המכ"ם, ואת מגדל הפיקוח. ב-10 בינואר 2002 הרסו דחפורי צה"ל את מסלול הנחיתה, ואף על פי שבנמל לא התקיימה תנועה אווירית, הוא המשיך להתקיים ואויש על ידי צוות של כ-400 עובדים עד שנת 2006.

בנמל התעופה היה מסלול אספלט בודד באורך של 3,076 מטר וברוחב של 60 מטר, אך הוא נהרס. נתיבי ההסעה הרוסים גם הם, וכך גם רחבת החנייה למטוסים. עם השנים נהרסו עוד ועוד אזורים משטח הנמל על ידי תושבי רצועת עזה. החל משנת 2010 ישנם גידולים חקלאיים נרחבים באזור נמל התעופה. ב-11 במאי 2024 עם כניסת צה"ל לרפיח במסגרת מלחמת חרבות ברזל הושמד סופית המבנה המרכזי שלו, ששימש את ארגוני הטרור לפעילות טרור.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה