נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת
נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת (בערבית: مطار ياسر عرفات الدولي), שנודע בעבר כנמל התעופה הבין-לאומי עזה וכנמל התעופה הבין-לאומי דהנייה, הוא שדה תעופה הרוס בפאתיה הדרומיים של העיר רפיח בפינה הדרומית של רצועת עזה, כ-2 ק"מ מצפון ליישוב כרם שלום בישראל.
 | |||||||||||
| נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||
| תקופת הפעילות |
24 בנובמבר 1998 – אוקטובר 2000 (כשנה ו־44 שבועות)  | ||||||||||
| מפעיל | סגור | ||||||||||
| עיר סמוכה | רפיח | ||||||||||
| קואורדינטות | 31°14′47″N 34°16′34″E / 31.24639°N 34.27611°E | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 98 מטר (320 רגל) | ||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת | |||||||||||
היסטוריהעריכה
השדה הוקם בעלות של 86 מיליון דולר[1] שמומנה על ידי מספר גורמים, ובהם יפן, האיחוד האירופי ומרוקו, ותוכנן על ידי אדריכל מרוקאי בהשראת נמל התעופה בקזבלנקה שבמרוקו. עבודות ההקמה החלו ב-20 בינואר 1996, אך פתיחת השדה התעכבה עד להשגת הסכמה על דרישת ישראל לבדיקה של האנשים והסחורות העוברים בשדה[2]. השדה נחנך ב-24 בנובמבר 1998[3]. הוא נועד לטפל ברוב סוגי מטוסי הנוסעים ולהעניק מענה להיקף תנועה של כ-700,000 נוסעים בשנה. שדה התעופה הופעל על ידי הרשות הפלסטינית, כאשר הפיקוח האווירי והבדיקות הביטחוניות היו באחריות ישראל. בשדה פעל צוות ישראלי שהשגיח על הבטיחות והבדיקות הביטחוניות של הנוסעים והסחורות. במרץ 1999 טסו לשדה החברות רויאל ג'ורדניאן, איג'יפטאייר ורויאל אייר מרוק. השדה גם היה לנמל הבית של פלסטיניאן איירליינס[4]. בשנת 1999 עברו דרכו למעלה מ-85,000 נוסעים, כ-70% מהם בטיסות של פלסטיניאן איירליינס[5]. במרץ 1999 הוחל בייצוא פרחים דרך השדה והקמת מסוף מטענים[4].
לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה נסגר השדה לראשונה ב-8 באוקטובר 2000. פעילותו חודשה ב-19 באוקטובר אך הוא נסגר סופית זמן קצר לאחר מכן, ב-23 באוקטובר 2000, לאחר ששוטרים פלסטיניים חמושים הגיעו לנמל בניגוד להבנות, דבר שהביא לפינוי הצוות הישראלי מנמל התעופה וסגירתו[6]. ב-12 בדצמבר 2001 הפציץ חיל האוויר הישראלי את השדה והרס את מתקן המכ"ם ואת מגדל הפיקוח. ב-10 בינואר 2002 הרסו דחפורי צה"ל את מסלול הנחיתה, ואף על פי שבשדה לא התקיימה תנועה אווירית, הוא המשיך ואויש על ידי צוות של כ-400 עובדים עד שנת 2006.
בשדה היה מסלול אספלט בודד (01/19) באורך של 3,076 מטר וברוחב של 60 מטר, אך הוא הרוס. נתיבי ההסעה הרוסים גם הם, וכך גם רחבת החנייה למטוסים. בית הנתיבות בשדה השתרע על שטח של 4,000 מ"ר והיה מעוטר באריחים בסגנון מרוקאי. עם השנים, נהרסו עוד ועוד אזורים משטח השדה על ידי תושבי רצועת עזה. נכון לשנת 2018, ישנם גידולים חקלאיים באזורים נרחבים של שדה התעופה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Grounded in Gaza, but hoping to fly again
- ^ אורה קורן, האיחוד האירופי חוזר ודורש מישראל לאפשר הפעלת נמל עזה ושדה דהנייה, באתר גלובס, 28 ביולי 1997
- ^ אורה קורן, שדה התעופה הפלשתיני בעזה נחנך הבוקר בטיסת איג'יפט אייר, באתר גלובס, 25 בנובמבר 1998
- ^ 1 2 דרור מרום, הרשות הפלשתינית תייצא מחר לראשונה פרחים דרך שדה התעופה בעזה, באתר גלובס, 17 במרץ 1999
- ^ The Palestinian Airlines History Pages
- ^ צה"ל סגר את שדה התעופה בדהניה, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2000