נסיב אבקריוס ביי

נסיב אבקריוס ביי
	אין תמונה חופשית
לידה	1 במאי 1878; קהיר, ח'דיוות מצרים
פטירה	7 בספטמבר 1946 (בגיל 68); ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	פלשתינה (א"י)

נסיב אבקריוס ביי (1 במאי 1878 - 7 בספטמבר 1946) היה עורך דין ערבי נוצרי שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ונחשב לאחד מגדולי עורכי הדין הפליליים בארץ ישראל באותה תקופה^[1].

חייו עריכה

נסיב אבקריוס נולד בשנת 1878 בקהיר בירת מצרים למשפחה יוונית-אורתודוקסית אמידה. בתחילת המאה העשרים קיבל תואר במשפטים בפריז. תפקידו הציבורי הראשון היה שופט מחוזי בח'רטום בירת סודאן, ולאחר מכן שימש כפקיד בכיר במשרד המשפטים המצרי. בשנת 1919 קיבל מידי פואד הראשון מלך מצרים את תואר הכבוד "ביי".

עם תחילת המנדט הבריטי, בקיץ 1920, הגיע אבקריוס לירושלים לשמש מנהל בתי המשפט וכמורה בבית הספר המנדטורי למשפטים^[2]. אחר כך פתח את משרדו הפרטי הפך המשרד לאחד ממשרדי עורכי הדין המצליחים בארץ ישראל באותה עת. במשך שנות השלושים היה נסיב אבקריוס עורך הדין הפלילי הבולט ביותר בארץ ישראל. הוא הכיר את השופטים, היה מקושר למינויים והיה בעל יכולת הופעה מרשימה. אבקריוס נחשב לעורך הדין הנועז והיקרן מבין כל עורכי הדין המקומיים. הוא העז לכתוב בכתבי הטענות דברי ביקורת על השופטים שבפניהם הופיע, אך תמיד בגבולות המותר. אבקריוס ביי היה שותפו של עורך הדין דוד גויטיין, לימים שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל^[3]. בשנות הארבעים הפך משרדם להיות המשרד המוביל, בזכות כל הערעורים בהם זכו בדין.

אחד המשפטים הנודעים שבהם הופיע אבקריוס היה משפטו של ראובן שיינצוייט שהואשם ברצח המהנדס יעקב צוואנגר, פרשה הידועה כ"הרצח בחולות תל נוף"^[4].

אבקריוס התאהב ביהודיה בשם לאה טננבוים, הצעירה ממנו בכשלושים שנה, והשניים נישאו באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1930 ונולדו להם שתי בנות^[1]. לכבוד אשתו בנה עורך הדין האמיד בשנת 1934 בית מפואר בשכונת רחביה בירושלים, שנודע בשם "וילה לאה". על פי ההספד שלו בעיתון "הארץ" התגייר למענה^[1].

במרוצת הזמן ירד אבקריוס מנכסיו. לאחר התרוששותו עזבה לאה את אבקריוס ו"וילה לאה" הושכרה בשנת 1936 להיילה סלאסי קיסר אתיופיה, שגלה מארצו לאחר כיבושה בידי האיטלקים^[5]. בני הזוג התגרשו בשנת 1945.

נסיב אבקריוס ביי פרש מעריכת דין במהלך מלחמת העולם השנייה ונפטר בשנת 1946 בירושלים בחוסר כל, בבית מלון בעיר העתיקה^[1]. הוא נקבר בבית הקברות הקתולי בהר-ציון^[1]. עם מותו כתב עליו דוד גויטיין דברי הספד:

הוא היה משכמו ומעלה מעל כל עורכי הדין האחרים הפועלים בארץ ישראל... במשפטים פליליים היו לו קרוב לודאי יותר הצלחות מאשר לכל אחד מן הטוענים האחרים, ויהודים כערבים כאחד פנו אליו, למעשה, בכל תביעה משפטית קשה במשך עשרים השנים האחרונות... הוא היה מאוד פופולרי בקרב כל השופטים, ואולי מעלתו הגדולה ביותר הייתה כשרונו לשכנע את השופטים בתקפות טיעוניו.

^[^{דרוש מקור]}

לאחר קום מדינת ישראל הפכה "וילה לאה" לרכושו של האפוטרופוס הכללי, ושוכנו בה, בזה אחר זה, אישים בכירים כמשה דיין, אליעזר קפלן ויוסף בורג.

ראו גם עריכה

וילה לאה

קישורים חיצוניים עריכה

מבחר כתבות על משפטים בהם שימש כסניגור

ערעור הנאשמים במעילת הרכבת, הארץ, 8 בינואר 1930
סובחי כאדרה על ספסל הנאשםים, הארץ, 31 באוגוסט 1930
חקירת הנדרסון, הארץ, 11 בינואר 1932
חקירת העדים במשפט שומרי "משק", הארץ, 5 בדצמבר 1935
פסק־דינם של רוצחי אפריאת נתאשר, דואר היום, 11 בפברואר 1930
משפט חסן צדקי וצאלח עבדו, הארץ, 8 במאי 1936

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ מת עוה"ד אבקריוס, הארץ, 9 בספטמבר 1946
^ פתיחת השעורים למשפט בבתי המשפט, דואר היום, 4 בנובמבר 1920
^ המוסד העליון לצדק קיבל "תגבורת", מעריב, 25 בדצמבר 1953
^ עד המלך מספר על רצח צווונגר, דבר, 18 ביולי 1937
במשפט רצח צואנגר, דבר, 19 ביולי 1937
^ הניגוס בדירה חדשה : באחד ביוני יצא ללונדון, הארץ, 17 במאי 1936

[הארץ1-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ מת עוה"ד אבקריוס, הארץ, 9 בספטמבר 1946

[2] פתיחת השעורים למשפט בבתי המשפט, דואר היום, 4 בנובמבר 1920

[3] המוסד העליון לצדק קיבל "תגבורת", מעריב, 25 בדצמבר 1953

[4] עד המלך מספר על רצח צווונגר, דבר, 18 ביולי 1937
במשפט רצח צואנגר, דבר, 19 ביולי 1937

[5] הניגוס בדירה חדשה : באחד ביוני יצא ללונדון, הארץ, 17 במאי 1936

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

אין תמונה חופשית
לידה	1 במאי 1878 קהיר, ח'דיוות מצרים
פטירה	7 בספטמבר 1946 (בגיל 68) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	פלשתינה (א"י)