פתיחת התפריט הראשי

נסיב אבקריוס ביי (1 במאי 1878 - 7 בספטמבר 1946), עורך דין ערבי נוצרי שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ונחשב לאחד מגדולי עורכי הדין הפליליים בארץ ישראל באותה תקופה.

חייועריכה

נסיב אבקריוס נולד בשנת 1877 בקהיר בירת מצרים למשפחה יוונית-אורתודוקסית אמידה. בתחילת המאה העשרים קיבל תואר במשפטים בפריז. תפקידו הציבורי הראשון היה שופט מחוזי בחרטום בירת סודאן, ולאחר מכן שימש כפקיד בכיר במשרד המשפטים המצרי. בשנת 1919 קיבל מידי פואד הראשון מלך מצרים את תואר הכבוד "ביי".

לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, בסוף שנות העשרים, הגיע אבקריוס לארץ. בראשית תקופת המנדט הבריטי היה מנהל בתי המשפט ולאחר שפתח את משרדו הפרטי הפך המשרד לאחד ממשרדי עורכי הדין המצליחים בארץ ישראל באותה עת. במשך שנות השלושים היה נסיב אבקריוס עורך הדין הפלילי הבולט ביותר בארץ. הוא הכיר את השופטים, היה מקושר למינויים והיה בעל יכולת הופעה מרשימה. אבקריוס נחשב לעורך הדין הנועז והיקרן מבין כל עורכי הדין המקומיים. הוא העז לכתוב בכתבי הטענות דברי ביקורת על השופטים שבפניהם הופיע, אך תמיד בגבולות המותר. אבקריוס ביי היה שותפו של עורך הדין דוד גויטיין, לימים שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל. בשנות הארבעים הפך משרדם להיות המשרד המוביל, בזכות כל הערעורים בהם זכו בדין.

אחד המשפטים הנודעים שבהם הופיע אבקריוס היה משפטו של ראובן שיינצוייט שהואשם ברצח המהנדס יעקב צוואנגר, פרשה הידועה כ"הרצח בחולות תל נוף".

אבקריוס התאהב ביהודיה בשם לאה טננבוים, הצעירה ממנו בכשלושים שנה, והשניים נישאו באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1930. לכבוד אשתו בנה עורך הדין האמיד בשנת 1934 בית מפואר בשכונת רחביה בירושלים, שנודע בשם "וילה לאה".

במרוצת הזמן ירד אבקריוס מנכסיו. לאחר התרוששותו עזבה לאה את אבקריוס ו"וילה לאה" הושכרה בשנת 1936 להיילה סלאסי קיסר אתיופיה, שגלה מארצו לאחר כיבושה בידי האיטלקים. בני הזוג התגרשו בשנת 1945.

לאחר קום מדינת ישראל הפכה "וילה לאה" לרכושו של האפוטרופוס הכללי, ושוכנו בה, בזה אחר זה, אישים בכירים כמשה דיין, אליעזר קפלן ויוסף בורג.

נסיב אבקריוס ביי פרש מעריכת דין במהלך מלחמת העולם השנייה ונפטר בשנת 1946 בירושלים בחוסר כל. עם מותו כתב עליו דוד גויטיין דברי הספד:

הוא היה משכמו ומעלה מעל כל עורכי הדין האחרים הפועלים בארץ ישראל... במשפטים פליליים היו לו קרוב לודאי יותר הצלחות מאשר לכל אחד מן הטוענים האחרים, ויהודים כערבים כאחד פנו אליו, למעשה, בכל תביעה משפטית קשה במשך עשרים השנים האחרונות... הוא היה מאוד פופולרי בקרב כל השופטים, ואולי מעלתו הגדולה ביותר הייתה כשרונו לשכנע את השופטים בתקפות טיעוניו.

[דרוש מקור]

ראו גםעריכה