שבתאי

**שבתאי**
**Saturn**
	שבתאי, צילום מקאסיני, אוקטובר 2004
כוכב האם
כוכב אם	השמש
מידע כללי
סוג	כוכב לכת
קטגוריה	ענק גזים
מיקום	מערכת השמש התיכונה
תאריך גילוי	מימי קדם
על שם	סטורן, חמשת היסודות
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש	1,426,725,413 ק"מ; (9.537,070,32 AU)
אפואפסיד	1,503,983,449 ק"מ; (10.053,508,40 AU)
פריאפסיד	1,349,467,375 ק"מ; (9.020,632,24 AU)
ציר חצי-ראשי	1,429,394,069±1 קילומטר, 9.53667594 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות	0.0560
זמן הקפה	29.4571 שנים ; 10,759.22 ימים
מחזור סינודי	378.1 ימים
	מהירות מסלולית
‑ ממוצעת	9.639 ק"מ/שנייה
‑ מקסימלית	10.183 ק"מ/שנייה
‑ מינימלית	9.137 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול	2.488°
מספר ירחים	145
מאפיינים פיזיים
רדיוס קו משווה	60,268 ק"מ
ממדים	120,536 קילומטר
שטח פנים	‎4.27×1010‎ קמ"ר
נפח	827,130,000,000,000 קילומטר מעוקב
מסה	‎5.6846×1026‎ ק"ג
צפיפות ממוצעת	0.687 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה	1.065 ג'י ; 10.44 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי	10 שעות, 32 דקות, 45 שניות ; 0.4394097222 ימים
מהירות סיבוב עצמי	9.87 ק"מ/שנייה (בקו המשווה)
נטיית ציר הסיבוב	26.73°
אלבדו	0.47
בהירות נראית	1.2
בהירות מוחלטת	28
מהירות מילוט	35.49 ק"מ/שנייה
טמפרטורה מינימלית	-191 °C ; 82 K
טמפרטורה ממוצעת	-130 °C ; 143 K
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי	140 קילו פסקל
מימן	> 93%
הליום	> 5%
מתאן	0.2%
אדי מים	0.1%
אמוניה	0.01%
אתאן	0.0005%
פוספין	0.0001%

ערך זה עוסק בכוכב הלכת שבתאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שבתאי (פירושונים).

שַׁבְּתַאי (בלועזית: Saturn, סטורן) הוא כוכב הלכת השישי במרחקו מהשמש והשני בסדרת כוכבי הלכת הגזיים. את שבתאי מקיפות טבעות פלנטריות בשם טבעות שבתאי, שמכילות בעיקר קרח ואבק.

מקור השם עריכה

שמו הלועזי ניתן לו על שם סטורן, אל החקלאות והקציר במיתולוגיה הרומית (מקביל לקרונוס הטיטאן במיתולוגיה היוונית). מאחר ששבתאי היה כוכב הלכת השביעי בעת הקדומה (בנוסף לשמש, הירח, כוכב חמה, נוגה, מאדים וצדק), היום השביעי בשבוע קיבל את השם Saturday^[4].

שבתאי נזכר בתלמוד הבבלי^[5]. המקור לשמו בעברית מגיע מהמילה שבת^[6], כי יום השבת באסטרולוגיה שייך לשבתאי^[7]. יש הגורסים שמשמעות השם "שבתאי" מרמזת על כך שכוכב הלכת "שובת", כיוון שיחסית לכוכבי הלכת שהיו מוכרים בעת העתיקה, כוכב זה הוא המרוחק ביותר מהשמש, ולכן תנועתו קטנה ביותר^[8].

האזכור התנ"כי קשור לכך שבתקופת המקרא, באכדית ובסורית נקרא שבתאי בשם של אל "כַּיְוֵנוּ". עמים רבים עבדו אל זה, ובניהם גם ישראל, ושני נביאים מזכירים בדבריהם את אל זה. עמוס הנביא מוכיח את עם ישראל "וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם:" (עמוס פרק ה פסוק כו). ירמיהו הנביא מתלונן על עם ישראל "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי (ירמיהו פרק ז פסוק יח).

מאפיינים עריכה

שבתאי

שבתאי וטבעותיו בתמונה הידועה בשם "היום בו כדור הארץ חייך", צולם ב-19 ביולי 2013 על ידי הגשושית קאסיני

קוטרו של שבתאי 120,500 ק"מ וצפיפותו 0.69 גרם לסמ"ק; הוא מורכב, ברובו, ממימן ומהליום. במרכז כוכב הלכת נמצאת, כנראה, ליבה של ברזל וסלע ומסביבה מצוי אזור של מימן מתכתי המשתרע עד למחצית הרדיוס של שבתאי, ומעבר לו מתחילה האטמוספירה המגיעה לעומק של 9,000 קילומטרים (פי שלושה יותר מזו של צדק)^[9].

הרוח על פני שבתאי היא השנייה במהירותה במערכת השמש, לאחר נפטון. גשושיות תוכנית וויאג'ר מדדו רוחות מזרחיות שהגיעו למהירות מקסימלית של 1,800 קמ"ש^[10].

מרחקו של שבתאי מהשמש הוא 9.54 יחידות אסטרונומיות והוא משלים הקפה סביב השמש אחת ל־29.46 שנה^[11] במהירות של 9.64 ק"מ לשנייה. שבתאי משלים סיבוב סביב צירו אחת ל־10.32 שעות בלבד. משקלו הסגולי של שבתאי הוא הנמוך ביותר מכל כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, אף פחות ממשקלם הסגולי של המים.

טבעות עריכה

ערך מורחב – טבעות שבתאי

התופעה הבולטת ביותר בשבתאי היא הטבעות המקיפות אותו. מערכת הטבעות נטויה בזווית של 25.33 מעלות יחסית למישור ההקפה של שבתאי סביב השמש. עובי הטבעות הוא ק"מ אחד, לכל היותר, והן מכילות גושי קרח קטנים, שחלקם אינם גדולים מאבן ואחרים קוטרם עד כמה מאות ק"מ. עד ל־2009 נצפו כ־7 טבעות לכוכב שבתאי ובשנת 2009, בזכות טלסקופ החלל שפיצר, נצפתה טבעתו השמינית^[12].

ירחים עריכה

ערך מורחב – ירחי שבתאי

מספר הירחים המדויק של שבתאי קשה לקביעה. מבחינה טכנית, כל גוש קרח בטבעות יכול להיחשב כירח, ונקודת ההכרעה בין ירח לבין גוש קרח גדול אינה מדויקת. נכון ל־2019 זוהו בוודאות 82 ירחים, מתוכם ל־53 ניתנו שמות^[1], וזהו כוכב הלכת בעל המספר הגדול ביותר של ירחים שהתגלו^[13]^[14].

ירחו הגדול ביותר הוא טיטאן, ולו אטמוספירה סמיכה המכילה בעיקר מתאן וחנקן והוא הירח היחיד במערכת השמש בעל אטמוספירה משמעותית משלו. ירחים גדולים נוספים הם פאן, אטלס, פרומתאוס, פנדורה, אפימתאוס, יאנוס, מימס, אנקלדוס, טתיס, טלסטו, קליפסו, דיוני, הלנה, ריאה, היפריון, יאפטוס, פובה, דפניס.

בשנת 2023 התגלו 62 ירחים נוספים לכוכב הלכת שבתאי כך שנכון לשנה זו את שבתאי מקיפים 145 ירחים.^[15]

תרשים מבנה של שבתאי, טבעותיו וירחיו העיקריים

מחקר עריכה

החללית הראשונה שהתקרבה לשבתאי הייתה פיוניר 11. בספטמבר 1979 התקרבה החללית עד למרחק של 20,000 קילומטרים מעל שכבת העננים של שבתאי. החללית שידרה לכדור הארץ תמונות ברזולוציה נמוכה של הכוכב וחלק מהירחים שלו. איכות התמונות לא אפשרה גילוי פרטים חדשים מפני הקרקע של הירחים. בנוסף, החללית חקרה את הטבעות ומדדה את הטמפרטורה על טיטאן.

בנובמבר 1980 עברה החללית וויאג'ר 1 בסמוך לכוכב. החללית שידרה תמונות ברזולוציה גבוהה של כוכב הלכת, הטבעות והירחים שלו. לראשונה נראו פרטים מפני השטח של הירחים. החללית טסה קרוב לטיטאן וגילתה כי האטמוספירה שלו אינה חדירה לקרני אור בתחום הנראה. מסיבה זו לא התקבלו פרטים על פני השטח של טיטאן. החללית ניצלה את כח הכובד של שבתאי כדי לשנות מסלול ולצאת ממערכת השמש.

כמעט שנה לאחר מכן באוגוסט 1981 המשיכה החללית וויאג'ר 2 את המחקר ושידרה צילומים נוספים. עקב תקלה במצלמה המתכווננת בוטלו צילומים מתוכננים רבים. החללית גילתה ואימתה את קיומם של מספר ירחים חדשים וכן גילתה כמה מרווחים בין הטבעות. החללית ניצלה את שדה הכובד של שבתאי על מנת לשנות מסלול לכיוון כוכב הלכת אורנוס.

ב־15 באוקטובר 1997 שוגרה החללית קאסיני שיעודה הוא לחקור את שבתאי וירחיו. קאסיני נכנסה למסלול סביב כוכב־הלכת ב־1 ביולי 2004. ב־24 בדצמבר 2004 נפרדה ממנה הגשושית הויגנס (של סוכנות החלל האירופית), וגלשה לאטמוספירה של טיטאן ב־14 בינואר 2005. משימת קאסיני־הויגנס היא משימה משותפת לנאס"א, לסוכנות החלל האירופית ולסוכנות החלל האיטלקית.

ישנה הצעה של נאס"א, במסגרת תוכנית הגבולות החדשים, לשגר צוללת לחקר הירח טיטאן. נכון לאוגוסט 2016 הצעה זו עדיין לא מתוקצבת.

אפשרות חיים? עריכה

בשנת 2023 פורסם כי גרגרים קפואים הנפלטים מהרי געש שעל הירח של שבתאי אנקלדוס (ה-6 בגודלו מבין 146) מכילים זרחן, החיוני לחיים. המרכיבים החיוניים האחרים התגלו שם בעבר: פחמן, מימן, חנקן, חמצן וגופרית (אם כי הזיהוי אינו ודאי)^[16].