נשפון הכפור

נשפון הכפור (שם מדעי: Aeorestes) המכונה גם נשפון קפוא, הוא סוג או תת-סוג של עטלף גדול וססגוני במשפחת הנשפוניים ובו 2–4 מינים שחיים ביבשת אמריקה. הסוג הוקם בשנת 1870 על ידי הזואולוג האוסטרי לאופולד פיטזינגר, ובהמשך הוגדר כתת-סוג של נשפון שעיר-זנב, לצד תת-הסוגים: נשפון אדום ונשפון צהוב. מאז אמצע המאה ה-19 יש מחלוקת טקסונומית לגבי ההגדרה של השלושה כתת-סוגים של נשפון שעיר-זנב או כסוגים עצמאים. בעשור השני של המאה ה-21, מחקרים גנטים ומורפולוגים הצביעו על שונות גנטית בין השלושה ברמה המצדיקה הגדרה כסוג עצמאי. עם זאת, בשל החשש מבלבול טקסונומי, עדיין מקובל יותר להתייחס אליהם כתת-סוגים. ערך זה מתייחס לנשפון הכפור כסוג עצמאי.

נשפון הכפור
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	נשפוניים
סוג:	נשפון הכפור
מינים
4-2
שם מדעי
Aeorestes ‏פיטזינגר, 1870

תיאור

אנטומיה ומאפיינים פיזיים

נשפון הכפור מתאפיין בגוף גוצי שעיר, ראש נפוח, גולגולת גדולה ורחבה וכנפיים צרות וארוכות. החרטום קצר ושטוח והלוע המחודד רחב בקצה בשל נוכחות בלוטות גדולות בצדדיו. האוזניים קצרות, רחבות ומעוגלות עם צפירים עבים. האף רחב ומעוגל, העיניים קטנות וחרוזיות והשיניים גדולות וחזקות. כנף הזנב גדולה במיוחד ורחבה כמפרש, והיא עוטפת לחלוטין את הזנב הארוך והדקיק.

תקריב ראש של נשפון כפור מאפיר

נשפון הכפור הוא עטלף גדול למדי: אורך ראשו וגופו 71–145 מ״מ, אורך הזרוע 46–62 מ״מ ואורך הזנב 46–62 מ״מ; משקלם נע בין 14 ל-30 גרם ומוטת כנפיהם 27–43 ס״מ. הדו-צורתיות הזוויגית באה לידי ביטוי בעיקר במסת הגוף, כשהנקבות כבדות בצורה משמעותית מן הזכרים. נשפון הכפור קרוב יותר לנשפון האדום מאשר לנשפון הצהוב.

כסות

הפרווה של נשפון הכפור ארוכה, צפופה וססגונית במיוחד ומשתרעת גם על מרבית הכנפיים וכנף הזנב; היא עבה ורכה כמשי ומותאמת למחיה באזורים קרים. הפרווה מגוונת מאוד בצבעיה, וצבע הבסיס משתנה בין המינים ונע בין אפור כהה לאוכרה, בז׳, זהוב מבריק, מהגוני כהה או אדמדם ערמוני. הסוג נודע בכך ששולי השיער שלו בצבע שחור, לבן וכסף או צהבהב חיוור-שמנת, והם גורמים לפרווה להראות כאילו היא מכוסה בשכבת כפור דקה שהעניקה לסוג את שמו.

הצד התחתון של הגוף אפרורי או אדמדמם עם מרקם כפור דהוי יותר. הפנים שחורות, בניגוד מובהק לחרטום, המצח וצווארון הפרווה העבה סביב הראש שצבועים בצהוב עז, זהוב או בז׳. האוזניים השעירות בצבע צהוב או בז׳ והשוליים שלהן שחורים. צבע הכנפיים מתחלק בין צהוב-בז׳ או אפרפר בחלק העליון השעיר, לבין שחור עמוק בחלק התחתון והמרכזי החשופים. הרגליים והזרועות בצבע בורדו, ואגודלי היד וכף הרגל שחורים.

תפוצה וסביבת מחיה

נשפוני הכפור מצויים באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית. טווח התפוצה של הסוג כולל צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי, פרגוואי, בוליביה, פרו, אקוודור, וונצואלה, קולומביה, מדינות גויאנה, מדינות אמריקה המרכזית, מקסיקו, ארצות הברית וקנדה. במדינה האחרונה הוא מצוי ברוב האזור הדרומי והמרכז עד לנונאווט, וכן בנובה סקוטיה, סאות'המפטון ובניופאונדלנד. מחוץ ליבשת, נשפון הכפור מצוי גם באיי הוואי, איי גלאפגוס, היספניולה וברמודה, ומופיע לעיתים באיסלנד ואיי אורקני ליד סקוטלנד.

בית הגידול של הסוג מגוון במיוחד, וכולל טונדרה אלפינית, טייגה, יער מחטניים, יער גשם ממוזג ויער עננים על מורדות הרי האנדים, יער גשם טרופי, יער מנגרובים, חורש, ביצות ואזורים מוצפים, סוואנה טרופית, צחיחה או דוקרנית, ערבות עשב של הפרריה והפמפס, מישורי סלע צחיחים וקרירים בפטגוניה ומדבריות.

אקולוגיה

נשפון כפור הוואי.

קולות ציוץ של נשפון כפור.

כיתר קרוביהם, נשפוני הכפור פעילי לילה; שיא הפעילות הלילית שלהם מתרחשת בשעה מאוחרת יחסית עבור העטלפים (6-5 שעות לאחר השקיעה), אך הם עשויים לצאת לגיחות קצרות עוד קודם לכן ואפילו במהלך היום. שעות הפעילות המאוחרות שאינן אופייניות לעטלפים החיים באזור הנארקטי, מתאפשרות בזכות הפרווה העבה והמבודדת שמגינה מפני צינת הלילה.

נשפון הכפור חי בדרך כלל בבדידות, ואתרי הלינה שלו ממוקמים באזור מיוער בגובה 3–5 מטר מהאדמה וכוללים: עלווה צפופה, גזעים, חללי עצים, מערות וחורים של סנאי אפור ונקר. במהלך השינה, הוא נוהג לכרוך סביב גופו לא רק את כנפיו אלא גם את כנף הזנב השעירה לצורך בידוד ושימור חום גופו. לנשפון הכפור טיסה מהירה ישרה שמגיעה למהירות של 20 קמ״ש, אך יכולת התמרון האווירית נמוכה; בשל כך, הוא מחפש את טרפו בשטחי מרעה פתוחים, קרחות יער, מעל חופת היער או מעל אגמים שבהם אין נוכחות של מכשולים. במהלך הציד, עשויות להיווצר קבוצות קטנות של נשפונים סביב אזורים עתירי טרף.

נשפון כפור על גזע עץ. ניתן להבחין במעטה הכפור הייחודי לסוג.

נשפון הכפור ניזון בעיקר מחרקים, ומגוון לעיתים את תזונתו בעלים, עשבים, נשל נחשים ועטלפוני טריקולור קטנים. מבין החרקים, עשים תופסים חלק משמעותי בתזונה, והיתר מורכב מזבובים, יתושים, דבוראים, חגבאים, טרמיטים, חיפושיות ושפיריות. הנשפון מאתר את טרפו באמצעות איכון-הד, ומשמיע צליל צווחני כאשר מפריעים לו במהלך הטיסה או קולות ציוץ במהלך תקשורת עם עטלפים אחרים. הטורפים העיקריים שלו כוללים בזים, נצים, ינשופיים וכרכנים שחורים. גורמי תמותה משמעותיים הם היתקלות בטורבינות רוח וגדירות תיל במהלך הטיסה.

על אף שלנשפון הכפור פרווה עבה ומחממת שמאפשרת לו להיות פעיל עד טמפרטורה של 0 מעלות, הוא אינו מסוגל להתמודד לאורך זמן עם הטמפרטורות הקפואות במהלך החורף הנארקטי. עקב כך, עם בוא הסתיו נשפוני הכפר פותחים בגלי נדידה מסוף אוקטובר עד סוף נובמבר לעבר הדרום החמים, ומפברואר עד תחילת המאי נודדים חזרה לצפון. גם במהלך החורף, נשפונים רבים בוחרים להישאר בסביבת המחיה המוכרת להם. כדי לשרוד את החורף, הם נכנסים למצב של תרדמת מלאה, עם הפסקות קצרות של התעוררות וציד ברצף ימים חמימים. גם נשפונים שחיים באמריקה הדרומית ובאיי הוואי, מציגים נדידה בקנה מידה קטן מפסגות ההרים לשפלות וחוזר חלילה.

הנשפון מתרבה אחת לשנה בסתיו, והרביה מתרחשת לפני הנדידה, במהלכה או לאחריה; כדי לחסוך בהוצאות האנרגטיות של ההיריון במהלך החורף הדליל במשאבים, הנקבה מאחסת את הזרע באיברי הרבייה שלה עד בוא האביב. ההיריון נמשך ככל הנראה 40 יום בלבד ומרבית ההמלטות מתרחשות בין אמצע מאי לתחילת יולי. הנשפונית ממליטה שגר של 1–4 גורים, שיונקים מ-4 הפטמות שעל גופה. הגור נולד עם עור כהה בצד העליון ובהיר בצד התחתון, ואוזניו ועיניו נפתחות לאחר 3 ו-12 יום בהתאמה. בשבועות הראשונים הגורים צמודים לגוף האם, ולאחר מכן נצמדים אליה כשהיא ישנה ביום, ונתלים על זרדים כשהיא יוצאת לצוד בלילה. הם נגמלים בגיל חודש. תוחלת החיים הממוצעת בטבע נמוכה למדי ועומדת על כשנתיים.

מינים

בסוג זה 2 מינים מוכרים ועוד 2 במחלוקת:

• נשפון כפור מאפיר (Aeorestes cinereus)
• נשפון כפור הדור (Aeorestes egregius)
• נשפון כפור הוואי (Aeorestes semotus)
• נשפון כפור דרומי (Aeorestes villosissimus)

קישורים חיצוניים

• נשפון הכפור, באתר ITIS (באנגלית)
• נשפון הכפור, באתר NCBI (באנגלית)
• נשפון הכפור, באתר GBIF (באנגלית)