סחר בבני אדם בערב הסעודית
בהתייחס לסחר בבני אדם, ערב הסעודית, נכללת יחד עם מדינות כמו איטליה, יפן, טורקיה, איחוד האמירויות הערביות, אורוגוואי, גרמניה, יוון, קרואטיה, ישראל (ראו סחר בבני אדם#המצב בישראל), איסלנד, נורווגיה ואנגולה, כמדינה ברמה מס' 2 בדירוג הסחר בבני אדם על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית. בדו"ח הסחר בבני אדם לשנת 2021 הנדרש על ידי חוק ההגנה על קורבנות סחר ואלימות משנת 2000.[1] מדינות ברמה מס' 2 בדירוג הסחר בבני אדם הן "מדינות שממשלותיהן אינן עומדות במלואן בתקני המינימום של החוקים הבינלאומיים (TVPA), אך עושות מאמצים משמעותיים לעמוד בתקנים אלו". דו"ח 2021 מראה מאמץ מסוים של הממלכה לטפל בבעיה, אך ממשיך לסווג את הממלכה כמדינה ברמה מס' 2 בדירוג הסחר בבני אדם.
משרד מחלקת המדינה האמריקאי לניטור ולמלחמה בסחר בבני אדם הציב את ערב הסעודית ב"רשימת המעקב של מדינות ברמה מס' 2 בדירוג הסחר בבני אדם" ב-2017 ושדרג אותה ל"רמה 2" ב-2021.[2]
ממשלת ערב הסעודית אינה עומדת במלואה בסטנדרטים המינימליים לחיסול הסחר בבני אדם, אך עושה מאמצים משמעותיים לעשות זאת. הממשלה הפגינה מאמצים גדולים בסך הכל בהשוואה לתקופת הדיווח הקודמת, בהתחשב בהשפעת מגפת הקורונה על יכולתה להילחם נגד סחר; לכן ערב הסעודית שודרגה לרמה מס' 2 בדירוג הסחר בבני אדם. מאמצים אלה כללו דיווח על חקירות נוספות, תביעות והרשעות בסך הכל, במיוחד עבור עבודת כפייה; יישום מנגנון ההפניה הלאומי שלה (NRM); ומתן הכשרה חזקה על המנגנון, הליכי הזיהוי וההליכים בכל סוכנויות הממשלה.[3]
ערב הסעודית היא היסטורית יעד ידוע לגברים ונשים מדרום מזרח אסיה ומזרח אפריקה שנסחרו למטרת ניצול בעבודה, ולילדים מתימן, אפגניסטן ואפריקה לקבצנות כפויה. מאות אלפי עובדים בעלי כישורים נמוכים מפקיסטן, הודו, אינדונזיה, הפיליפינים, סרי לנקה, בנגלדש, אתיופיה, אריתריאה וקניה מהגרים מרצונם לערב הסעודית; חלקם נופלים בתנאים של עבדות בכפייה, סובלים מהתעללות פיזית ומינית, אי תשלום או דחיית תשלום שכר, הלנת מסמכי נסיעה, הגבלות על חופש התנועה שלהם ושינויים בחוזה שלא בהסכמה.
העמדה לדין של עובדים סעודיים מתעללים עריכה
על פי דו"ח הסחר בבני אדם לשנת 2022, הממשלה עשתה מאמצים באכיפת החוק.[4] החוק למניעת סחר משנת 2009 קבע עונשים של עד 15 שנות מאסר, קנס או שניהם; העונשים מוגברים בנסיבות מחמירות, לרבות סחר שבוצע על ידי קבוצת פשע מאורגנת או נגד נשים, ילדים או בני אדם עם מוגבלות. עונשים אלה היו מחמירים דיים; עם זאת, בהתרת קנס במקום מאסר, העונשים על סחר במין לא היו תואמים לאלה שנקבעו על פשעים חמורים אחרים כגון חטיפה, כליאת שווא או התעללות מינית. עד כה נאסר על 30 מעסיקים פוגעניים להעסיק עובדים. הממשלה מספקת הכשרה לשוטרים להכיר ולטפל במקרים של התעללות בעובדים זרים.
הגנה עריכה
המשרד הסעודי למשאבי אנוש ופיתוח חברתי הפעיל מקלטים ברחבי המדינה לאוכלוסיות פגיעות ולקורבנות התעללות, והוא דיווח שהממשלה הקצתה כ-6.67 מיליון דולר לתמיכה בקורבנות סחר במהלך השנה. המשרד הפעיל מקלטים לילדים קורבנות של קבצנות כפויה במכה, ג'דה, דמאם, אל-מדינה, מחוז אל-קסים ואבהא, בנוסף למרכזי רווחה לעובדות בית פגיעות ולקורבנות סחר ב-13 מקומות ברחבי הממלכה. כל מקלט מספק מגורים, שירותים סוציאליים, שירותי בריאות, ייעוץ פסיכולוגי, חינוך וסיוע משפטי. ממשלת ערב הסעודית הציעה שירותים אלה לכל 173 הקורבנות שהיא הפנתה לטיפול במהלך תקופת הדיווח.
לדיפלומטים ממדינות מהגרי העבודה הייתה גישה קבועה לאזרחים המתגוררים במקלטים המנוהלים על ידי הממשלה ודיווחו על התנאים והאיכות של השירותים במקלטים השתנו מעט ברחבי הממלכה, אך באופן כללי היו משביעות רצון ובטוחות. כמה שגרירויות וקונסוליות – כולל אלה של בנגלדש, הודו, אינדונזיה, ניגריה, הפיליפינים, סרי לנקה ואוגנדה – הפעילו גם מקלטים עבור אזרחיהן. דיפלומטים זרים ציינו כי פקידים סעודים השאירו לעיתים קרובות קורבנות סחר פוטנציאליים בשגרירויות שלהם במקום להפנות אותם למקלטים סעודיים וציינו שבמקלטים הממשלתיים הסעודים מקבלים רק עובדות בית. לממשלה לא היו מקלטים שיכילו קורבנות גברים או נשים ממגזרי תעסוקה אחרים.[5] הממשלה הפגינה מאמצים לא אחידים בכדי להגן על קורבנות סחר. במהלך תקופת הדיווח, הממשלה זיהתה 1,175 קורבנות פוטנציאליים והפנתה 185 מהם למקלטים ממשלתיים להמשך טיפול. מתוך 105 הקורבנות הפוטנציאליים שזוהו והופנו לטיפול על ידי ארגונים לא ממשלתיים וארגונים בינלאומיים, כולם היו נתיני מדינות זרות, כולל 43 קורבנות של עבודת כפייה, 60 קורבנות של קבצנות בכפייה ו"פרקטיקות דמויות עבדות", ושני קורבנות של סחר במין. הקורבנות היו אזרחים של בנגלדש, בורקינה פאסו, מיאנמר, בורונדי, מצרים, אתיופיה, גאנה, הודו, אינדונזיה, קניה, כווית, לבנון, מרוקו, נפאל, ניגריה, פקיסטן, הפיליפינים, ערב הסעודית, סומליה, סרי לנקה, סודאן, סוריה, אוגנדה, וייטנאם ותימן.
מניעה עריכה
מאמצי סעודיה למניעת סחר כוללים: הפצת מידע בשגרירויות בחו"ל, רישוי והסדרת פעילות סוכנויות הגיוס, מעקב אחר דפוסי הגירה והנפקת אשרות וקידום מודעות באמצעות התקשורת והרשויות הדתיות. הממשלה החלה לעבוד עם קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים וממשלת תימן למניעת סחר בילדים (הילדים נסחרים לצורך קבצנות בכפייה). תוכנית שהוקמה לפני מספר שנים להפצת מידע לעובדים זרים בנמלי התעופה בערב הסעודית עם ההגעה אך לא יושמה. מנהיגים דתיים הטיפו במסגדים דרשות על הרוע שבהתעללות בעובדים.
ב-2008 כלי תקשורת שבשליטת סעודיה פתחו בקמפיין יחסי ציבור שדגל ביחס חומל לעובדי בית ולעובדים זרים. הקמפיין היה שנוי במחלוקת עם מבקרים שהתלוננו על כך שהוא מציג את סעודיה האופן שלילי.[6]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "2021 Trafficking in Persons Report". United States Department of State (באנגלית). נבדק ב-2022-10-29.
- ^ "Trafficking in Persons Report 2017: Tier Placements". www.state.gov (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2017-06-28. נבדק ב-2017-12-01.
- ^ "Saudi Arabia". United States Department of State (באנגלית). נבדק ב-2022-10-29.
- ^ "Saudi Arabia". United States Department of State (באנגלית). נבדק ב-2022-10-30.
- ^ "Saudi Arabia". United States Department of State (באנגלית). נבדק ב-2022-10-30.
- ^ "Saudi campaign against maid abuse: A Saudi Arabian campaign against the abuse of domestic workers in the country has sparked controversy." article by Magdi Abdelhadi, BBC Arab Affairs Analyst, on BBC News