סיגט
סִיגֶט (ברומנית: Sighetu Marmaţiei; בהונגרית: Máramarossziget; מילולית: "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש, בטרנסילבניה.
 סמל סיגט | |
 | |
| מרכז העיר | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מרמורש |
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| ראש העיר | Eugenia Godja |
| בירת העיר |
סיגט  |
| שטח | 111±0.01 קילומטר רבוע |
| גובה | 274 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 37,640 (נכון ל־31 באוקטובר 2011) |
| קואורדינטות | 47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.primaria-sighet.ro | |
  | |
היסטוריהעריכה
שרידי יישוב קבע מן המאה ה-11 נמצאו בסביבות העיר. לסלו הרביעי, מלך הונגריה, הושיב רומנים במקום בין השנים 1272 ו-1290. משפחת דרגואה ממרמורש התיישבה במקום וייסדה מאוחר יותר את נסיכות מולדובה. בשנת 1532 קיבל היישוב זכויות עיר חופשית והפכה לבירת ארץ מראמרוש. משנת 1556 הפכה סיגט למקום מושבו של הרוזן של טרנסילבניה. משנת 1570 נכללה העיר ברוזנות הגדולה של טרנסילבניה והחל משנת 1733 כלל המלך קרל השישי את העיר בממלכת הונגריה. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סיגט בשליטה אוסטרו-הונגרית, ועברה לשליטת רומניה. בשנת 1940 שוב הועברה לשליטת הונגריה, ולאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות חוזה פריז (1947), חזרה בשנית לשליטת רומניה.
תולדות היהודים בעירעריכה
ערך מורחב – קהילת יהודי סיגט
יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג. הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית, באופן טיפוסי ליהדות אונטרלנד. ב-1807, כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו 11% מהאוכלוסייה וב-1930 היוו 38%.
ב-1759 מונה הרב הראשון, צבי פיש, לעדה הקטנה שמנתה פחות ממאה נפשות. באותם ימים היה האזור מעוז שבתאי, וילידי סיגט הצטרפו ליעקב פרנק. לאחר מות פיש נותרה משרתו ללא דורש עד 1801, כשמונה רבי יהודה כהנא הלר, ואחריו רבי מנחם מנדל שטרן (מחבר הספר "דרך אמונה") ב-1819. ב-1834 נבחר רבי אלעזר ניסן טייטלבוים ומאז כיהנו בני משפחתו כמעט ללא הרף: הרבנים יקותיאל יהודה טייטלבוים, חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבי חיים צבי טייטלבוים ויקותיאל יהודה השלישי שנרצח באושוויץ. בני טייטלבוים היו ברובם אדמו"רי חסידות סיגט במקביל לנשיאה במשרתם. במקביל לרבי יקותיאל השלישי כיהן כרב הרשמי וכחבר מועצת העירייה הרב בנימין דנציג, שנספה גם הוא בשואה, שעמד בראש קהילת הסטטוס קוו המקומית. עם רבנים אחרים ששהו בעיר נמנו רבי שלמה יהודה טבק שכיהן כראב"ד, וכן אדמו"רים מחסידויות ספינקא, ויז'ניץ וקרעטשניף.
בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובקיץ 1941 נשלחו כאלף מהם, חסרי נתינות (שלא יכלו להוכיח שהם בעלי אזרחות הונגרית), לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו בידי הכיבוש הגרמני. בשנים 1942-1943 הגיעו לסיגט פליטים יהודים רבים שהצליחו להימלט מהגטאות וממחנות בפולין. רבני העיר, ובהם ד"ר שמואל דנציג ויקותיאל יהודה טייטלבוים, השתדלו לסייע לפליטים. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו, 12,749 נפשות, למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל-22 במאי 1944. תחילה גורשו תושבי הגטו הקטן ואחר כך תושבי גטו העיר.
לאחר המלחמה נתמנה הרב משה טייטלבוים לרב . הוא עזב ב-1947, והוחלף לזמן קצר על ידי הרב יחיאל יהודה אייזיקסון, שהיה רבה האחרון של סיגט, עד שעזב לישראל.
ערים תאומותעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- אלי ויזל, בין השמשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- י' אלפסי, א' סלאי וא' נצר (עורכים), העיר שבלב: סיגט היהודית, תל אביב: הוצאת ארגון יוצאי סיגט בישראל, 2003
- מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט - אורתודוקסיה קיצונית ותרבות יהודית-חילונית למרגלות הרי הקרפטים, ירושלים: הוצאת מפעל דב סדן, תשע"ד
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סיגט- גרינולד, יקותיאל יהודה, מצבת קודש, א) סיגעט ופלך מאראמארוש (ג' פרקים); ב) מאטרסדורף ולקורות שבע קהילות], ניו יורק תשי"ב, באתר HebrewBooks
- רשימות של יהודים מהונגריה (ובכללם, גם יהודים מסיגט), JewishGen
- A Short History Of The Jewish Community - אתר משפחתי של Vivian Kahn, Oakland, CA
- ישראל חבר ומנדי כץ, מסע היסטורי: סאטמר חוזרת לסיגעט, באתר בחדרי חרדים, 1 בפברואר 2011
- ביה"ח בסיגוט-רומניה
- מרמרושסיגט (Máramarossziget), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ד"ר מנחם קרן-קרץ, הספריות בסיגט כמקום מפגש תרבותי, בלוג איגוד ספרני היהדות כד, תשרי תשע"ד
- ד"ר מנחם קרן-קרץ, הדפוס העברי בסיגט, בלוג איגוד ספרני היהדות כט, אייר תשע"ד
