סכר מאריב
סכר מאריב (בערבית: سَدّ مَأْرِب) הוא סכר מודרני החוסם את ואדי אד'נה (أَذَنَة, או גם ד'נה – ذَنَة) בגבעות בלק, הממוקם במחוז מאריב בתימן. הסכר הנוכחי נבנה בשנות ה-80 של המאה ה-20 והוא קרוב לחורבות הסכר העתיק, שנבנה לראשונה במאה ה-8 לפני הספירה.[2] זה היה אחד מפלאי ההנדסה של העת העתיקה וחלק מרכזי בממלכות סבא וחמיר סביב מאריב.[3]
 | |||||||||||||||
| חורבות סכר מאריב הגדול (1988) | |||||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| מידות | |||||||||||||||
| אורך |
763 מ'  | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים |
1,146 מ' | ||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||
| בונה | ממלכת סבא | ||||||||||||||
| עשוי מ |
אבן | ||||||||||||||
| נבנה |
1986 | ||||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||||
| מדינה |
 תימן | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 15°23′58″N 45°16′01″E / 15.399533°N 45.267043°E | ||||||||||||||
  | |||||||||||||||
ישנם גם סכרים עתיקים וחשובים נוספים בתימן כמו סכר ג'ופיינה, סכר ח'ריד, סכר אחרא'ה, סכר מיקראן וסכר ית'אן. מבחינה היסטורית, תימן זכתה להכרה בזכות הפאר של הנדסת המים העתיקה שלה. מחוף הים האדום ועד לגבולות מדבר א-רובע אל-ח'אלי יש חורבות רבות של סכרים קטנים וגדולים עשויים אדמה ואבן.
הסכר העתיק
עריכהאתר הסכר הגדול של מאריב, הנקרא גם "סכר ערים" (בערבית: سَدّ ٱلْعَرِم, סד אל-ערים), נמצא במעלה הזרם (מדרום-מערב) לעיר העתיקה מאריב, שבעבר הייתה בירת ממלכת סבא העתיקה (אולי שבא).[4][5][6] ממלכת סבא הייתה אומת מסחר משגשגת, עם שליטה על נתיבי הלבונה והתבלינים בחצי האי ערב ובחבש. תושבי הממלכה בנו את הסכר כדי ללכוד את גשמי המונסון התקופתיים היורדים על ההרים הסמוכים וכך להשקות את האדמה סביב העיר. כמה ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שסכרי אדמה פשוטים ורשת תעלות נבנו כבר בסביבות 1750 לפנה"ס, אך המידע האמין ביותר מתארך את הסכר הגדול של מאריב למאה ה-8 לפנה"ס בערך. הוא נחשב על ידי כמה חוקרים כאחד מהישגי ההנדסה הנפלאים ביותר בעת העתיקה.
הגאוגרף הערבי מימי הביניים יאקות אל-חמאווי מתאר זאת כך:
הוא נמצא בין שלושה הרים, ומי השיטפונות זורמים כולם למקום האחד, ומשום כך המים נשפכים רק בכיוון אחד; והקדמונים חסמו את המקום הזה בסלעים קשים ובעופרת. מי המעיינות נאספים שם כמו גם מי שיטפונות, נאספים מאחורי הסכר כמו ים. כל אימת שרצו הם יכלו להשקות ממנו את היבולים שלהם, רק על ידי הוצאת מים ככל שנדרשו משערי הסכר; ברגע שהם השתמשו מספיק הם סגרו שוב את השערים כרצונם.
הבנייה
עריכההתאריך של בנייתו הראשונה של סכר במאריב הוא בין 1750 ל-1700 לפני הספירה. הכתובת המוקדמת ביותר על הסכר הוצבה שם בזמן בנייתו או תיקון של חלקים מהסכר שבוצע על ידי ית'א עמאר וטאר הראשון, בנו של ידע אל דריה הראשון, שמלך בשנים 760–740 לפנה"ס. התיקון הבא היה בתקופתו של ידע אל ביין השני שמלך בשנים 740–720 לפנה"ס. שיפוצים בוצעו אז על ידי דמאר אל דריה הראשון וקאראב אל ביין ששלט בשנים 700–680 לפני הספירה. כל התיקונים היו מינוריים, שכללו תחזוקה חיונית, כגון הסרת עפר, או פתיחת מסלולי מים, או סתימת פרצות. המוכריב (אנ') סמאח אל ינוף השני, בנו של דאמר אל וטאר השני, חרת את שמו בחלקי הסכר לציון השלמת הסכר ותיקונו.
הסכר היה מורכב מאדמה דחוסה, בחתך משולש, באורך של 580 מטרים ובגובה של 4 מטרים. הוא התפרס בין שתי קבוצות של סלעים משני צדי הנהר והיה מחובר לסלעים. מיקומו של הסכר איפשר הקמת מברץ ותעלות בין הקצה הצפוני של הסכר לצוקים ממערב. בסביבות שנת 500 לפני הספירה הוגדל גובהו ל-7 מטר, המדרון במעלה הזרם (פני המים) חוזק בכיסוי אבנים, וההשקיה הורחבה כך שתכלול את הצד הדרומי וגם את הצד הצפוני.
לאחר סופה של ממלכת סבא, נפל הסכר לשליטת ממלכת חמיר בסביבות שנת 115 לפני הספירה. הם ביצעו שיקום נוסף, ויצרו מבנה בגובה 14 מטר, עם מפעלי מים נרחבים הן בקצה הצפוני והן בקצה הדרומי, חמש תעלות מברצים, שתי תעלות מחוזקות באמצעות בנייה בלבנים, בריכת שיקוע ותעלה באורך 1,000 מטר למכל מים. עבודות נרחבות אלו הסתיימו בפועל בשנת 325 לספירה, והן אפשרו השקיה של שטח של 100 קילומטרים רבועים.
תחזוקה
עריכהההיסטוריון המוסלמי אל-אספהאני (אנ') (שספרי השנים שלו הושלמו בשנת 961 לספירה) טוען שהפרצה המפורסמת של הסכר התרחשה כארבע מאות שנה לפני עליית האסלאם, אך יאקות אל-חמאווי מייחסת אותה לזמן השלטון החבשי.
מקורות עתיקים מדרום חצי האי ערב דיווחו שבערך בשנת 145 לפני הספירה, הסכר ניזוק ונוצרה בו פרצה גדולה במהלך המלחמה בין תושבי ראידאן וממלכת סבא, וזו הפרצה שלדעת חוקרים רבים גרמה ל"מבול ערים" (سَيْل ٱلْعَرِم, סייל אל-ערים) המוזכר בקוראן. הוא מוזכר גם בפתגמים ערביים המדברים על כך ש"ידי סבא" נפרדו באותה תקופה. הלחימה בין תושבי ראידאן וממלכת סבא עיכבה את תיקון הסכר, והדבר גרם לאובדן הרסני של יבולים ופירות, מה שהוביל מספר רב של אנשים להתפזר בחיפוש אחר אדמה חדשה המסוגלת לפרנסם, ולכן התחוללו הגירות גדולות. עדיין לא ברור אם הפרצה המסוימת היא שגרמה ל"מבול ערים" או לא, שכן נדידות מסוימות בהחלט התרחשו במאות ה-2 או ה-3 לספירה, והן מיוחסות גם לפריצת סכר מאריב. באופן כללי, הסכר תוקן פעמיים זמן קצר לפני בוא האסלאם, פעם אחת על ידי שראביל יעפר בן אבי קראב יאסאד בשנת 450, ועל ידי אברהא בשנת 543. הכתובות על הסכר מפרטות את עלויות התיקון ואת מספר העובדים הרב שהיה המעורב.
הארכאולוגיה של סכר מאריב חשפה את השפעות הסחף מאחורי סכרים בעת העתיקה, ואמצעים להארכת חייו התפעוליים של המאגר.[7] עם אותן בעיות של סחף, שנתקלו בהן בסכר העתיק, התמודדו גם בבניית הסכר החדש.
למרות העלאת הגובה, הסכר נפרץ פעמים רבות (אירועי פריצה גדולים מתועדים התרחשו ב-449, 450, 542 ו-548) ועבודות התחזוקה הפכו מכבידות יותר ויותר; התיקונים האחרונים שתועדו התרחשו בשנת 557.
השבתת הסכר
עריכהסיפורים מקומיים מדווחים שהפריצה הסופית של הסכר נחזתה על ידי מלך בשם עימראן, שהיה גם מגיד עתידות, ומאוחר יותר על ידי אשת המלך. לפי האגדה, הפרצה נגרמה על ידי חולדות גדולות שכרסמו בה בשיניהן ושרטו אותה בציפורניהן. בשנת 570 או 575, המים נשפכו שוב מעל לסכר, והפעם הוא לא תוקן. ההרס הסופי של סכר מאריב נרמז בקוראן בסורת סבא:
لَقَدْ كَانَ لِسَبَإٍ فِي مَسْكَنِهِمْ آيَةٌ ۖ جَنَّتَانِ عَن يَمِينٍ وَشِمَالٍ ۖ كُلُوا مِن رِّزْقِ رَبِّكُمْ وَاشْكُرُوا لَهُ ۚ بَلْدَةٌ طَيِّبَةٌ وَرَبٌّ غَفُورٌ، فَأَعْرَضُوا فَأَرْسَلْنَا عَلَيْهِمْ سَيْلَ الْعَرِمِ وَبَدَّلْنَاهُم بِجَنَّتَيْهِمْ جَنَّتَيْنِ ذَوَاتَيْ أُكُلٍ خَمْطٍ وَأَثْلٍ وَشَيْءٍ مِّن سِدْرٍ قَلِيلٍ
(יד) גם לאנשי שבא היה אות במקום מגוריהם: שני גנות, אחד מימין ואחד משמאל. ונאמר אליהם: אכלו מטוב אלהיכם ותנו לו תודה, כי הארץ טובה ואדונכם חנון!
(טו) אך הם סרו מאחרינו, ונוריד עליהם מבול מהארובה, ונהפוך את גנותיהם לגנות מפיקים פירות מרים ואלונים ומעט עצי לט.
(טז) זה גמולם על כחשם בנו; היאה גמול אחר לבוגדים?
תוצאות
עריכהכישלון מערכת ההשקיה כתוצאה מכך עורר הגירה של עד 50,000 איש מתימן לאזורים אחרים בחצי האי ערב, ואף ללבנט.
אתר המורשת העולמית
עריכהב-2023 הוכרזו הסכר העתיק ואתרים נוספים באזור הקשורים לממלכת סבא כאתר מורשת עולמית בסיכון של אונסק"ו.[8] ההכרזה על הסכר כאתר מורשת עולמית כללה שלושה שטחים סמוכים:
- הגדה הצפונית של הסכר הקדום (Northern Bank of the Ancient Dam) – מזוהה כאתר מספר 4–1700 (15°24′16″N 45°16′01″E / 15.404497°N 45.267043°E) שטחו: 49.2 דונם, שטח אזור החיץ: 100.3 דונם.
- הגדה הדרומית של הסכר הקדום (Southern Bank of the Ancient Dam) – מזוהה כאתר מספר 5–1700 (15°23′51″N 45°16′08″E / 15.397567°N 45.268753°E) שטחו: 48.4 דונם, שטח אזור החיץ: 77.6 דונם.
- סכר אל-ג'ופאינה (Dam of Al-Jufaynah) – מזוהה כאתר מספר 6–1700 (15°25′12″N 45°17′01″E / 15.419989°N 45.283692°E) שטחו: 73 דונם, שטח אזור החיץ: 121.7 דונם.
בדברי ההסבר להכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית נכתב:
התרומות המדעיות של הציוויליזציה של ממלכת סבא במאריב באמצעות בניית הסכר הגדול שלה, אשר סכריו, תעלותיו, וההפצה לשני נאות המדבר, והשיקול של הזרמת מים העולים על גדותיהם אל סכר אל-ג'ופאינה, מתוכננים ומשולבים בצורה מורכבת בתוך הנוף כדי לקיים, עם שתי עונות גשומות בלבד בשנה, מערכת השקיה ארוכת טווח וסיבת הקיום בהקשר הצחיח והסלעי הזה עד לימינו. הסכר מהווה עדות יוצאת דופן כפסגת ההנדסה ההידרולוגית שהושלמה בידע מתקדם של השקיה, מדעי החקלאות ומסגרת ארגונית מורכבת ליצירת נווה המדבר המלאכותי הגדול ביותר בחצי האי ערב העתיק. הבולטת ביותר היא מערכת החקלאות החדשנית המייצגת שיא הישגי הנדסת מים בעת העתיקה.
הסכר המודרני
עריכה
סכר חדש נבנה בשנות ה-80 על ידי חברת הבנייה Doğuş Construction של קבוצת דוגוש (אנ') שמושבה בטורקיה,[9][10] קרוב למיקומו של הסכר הישן, במימון של השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, הנשיא של איחוד האמירויות הערביות באותה תקופה, שעל פי הדיווחים השבט שלו יצא ממאריב, מתישהו במהלך המאה ה-17, או במאה ה-6, לאחר קריסת הסכר ההיסטורי, והתיישב מחדש לחוף המפרץ הפרסי.[4] טקס הפתיחה התקיים ב-20 בדצמבר 1986, בנוכחות זאיד ואייהאן שאהנק (אנ'), מייסד ויו"ר קבוצת דוגוש.
הסכר נחשב בעיני אנשים בתוך תימן ומחוצה לה כבעל השפעה חיובית על החקלאות והכלכלה של חבל מאריב, והמדינה בכלל.[11][12]
גובה הסכר החדש 38 מטרים, ואורכו 763 מטרים, בנוי מאדמה על פני ואדי ד'נה ב-15°23′47″N 45°14′37″E / 15.396389°N 45.243611°E, ויוצר קיבולת אחסון של 398 מיליון מטרים מעוקבים. אתר הסכר ממוקם 3 קילומטרים במעלה הזרם מחורבות הסכר הגדול העתיק. הסכר החדש, כמו הישן, תוכנן לאגירת מים להשקיית מישורי מאריב. עם זאת, קרקעית הוואדי באתר הסכר החדש מורכבת מחול סחף ומחצץ בעובי 30–50 מטרים. חלחול הנובע מסכר זה אינו מאיים על מבנהו, אלא מביא לאובדן מים. כדרך ללכוד את החלחול, נשקלת בנייה מחדש של סכר מאריב העתיק, הן כמבנה מתפקד, והן כאנדרטה היסטורית ואטרקציה תיירותית. המורכבות ונפח העבודה הכרוכים בפרויקט זה מחייבים מספר ארגונים לעבוד יחד בחסות אונסק"ו, תוך שימוש בתרומות כספיות מארגונים בינלאומיים.
סכרים חדשים שנבנו בתימן, כמו סכר בטיס וסכר מאריב, משמשים לאיסוף מים עבור האוכלוסייה. במאמר בעיתון ביולי 2010 נכתב: "מפלס המים בסכר מאריב עלה ל-45 מיליון מטרים מעוקבים כתוצאה מהגשם הרב באזורים שונים בתימן ביומיים האחרונים. תת-מזכיר מחוז מאריב, עלי מוחמד אל-פאטימיד, עודכן ביום שלישי על כמות המים הזורמת לסכר ותחזוקת תעלות הניקוז ותת המערכות. סגן מנהל פרויקט סכר מאריב, המהנדס אחמד אל-עריפי, אמר כי מפלס המים בסכר ביום שלישי עלה ל-45 מיליון מטרים מעוקבים, בעוד מפלס המים באפריל האחרון עלה ל-100 מיליון מטרים מעוקבים. שער התעלה הראשית למי התהום נפתח בעמק אובאידה למשך שלושה חודשים, שם כמות המים שזרמה הסתכמה ב-80 מיליון מטרים מעוקבים.[13]
הסכר ניזוק בתקיפה אווירית בשנת 2015. גורמים תימנים אמרו כי כוחות הקואליציה של ערב הסעודית אחראים לתקיפה האווירית.[14]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 השטח הוא צירוף השטחים של שלושת חלקי האתר (UNESCO Executive Summary)
- ^ Hill, Donald (2013) [1984]. A history of engineering in classical and medieval times. Routledge. pp. 19, 51–52. ISBN 978-1-3177-6157-0.
- ^ "Marib Dam: An Engineering Wonder of the Ancient World". SABA. 18 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Robert D. Burrowes (2010). Historical Dictionary of Yemen. Rowman & Littlefield. pp. 234–319. ISBN 978-0810855281.
- ^ St. John Simpson (2002). Queen of Sheba: treasures from ancient Yemen. British Museum Press. p. 8. ISBN 978-0714111513.
- ^ Kenneth Anderson Kitchen (2003). On the Reliability of the Old Testament. Wm. B. Eerdmans Publishing. p. 116. ISBN 978-0802849601.
- ^ Jürgen D. Garbrecht and Guenther K. H. Garbrecht. 2004. Siltation Behind Dams in Antiquity. ASCE. Water Resources and Environmental History. pp. 35–43. Water resources and environmental history (proceedings of conference 27 June – 1 July 2004, Salt Lake City, Utah; sponsored by Environmental and Water Resources Institute (EWRI) of ASCE, EWRI National History & Heritage Committee, Utah Section of ASCE, and West Consultants, Inc.). ISBN 0-7844-0738-X.
- ^ "Landmarks of Ancient Kingdom of Saba, Marib (Yemen) added to UNESCO's World Heritage List". UNESCO (באנגלית). 2023-01-25. נבדק ב-2023-02-05.
- ^ "YEMEN ARAB REPUBLIC, EASTERN REGION AGRICULTURAL DEVELOPMENT PROJECT".
- ^ "Doğuş Construction Catalogue" (PDF).
- ^ Al-Qalisi, M.; Vela, J. (30 בספטמבר 2015). "The dam that Sheikh Zayed built". The National (Abu Dhabi).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Salama, S. (1 בדצמבר 2015). "UAE playing a historic role in Yemen". Gulf News. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ “High water levels in Ma'rib and Batis Dams.” 2010. Yemen Today. 14 July 2010.
- ^ ‘Engineering Marvel’ of Queen of Sheba’s City Damaged in Airstrike 2015. National Geographic. 3 June 2015.