סנבלט

דמות מיקראית

סַנְבַלַּט או סנבלט החורני (סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי) היה הפחה מטעם ממלכת פרס של פחוות שומרון ומנהיג השומרונים, אשר ישבו בשומרון, בתקופת שיבת ציון.

שמו של סנבלט מגיע מארמית נאו-אשורית והוא מורכב מהמילים "סין" = אל הירח השומרי, "בלט" = החייה. ייתכן שכינויו "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי" מעיד על מוצא מחורון (חווארה), למרגלות הר גריזים.

לפי ספר נחמיה, יחד עם גשם הערבי וטוביה העמוני, סנבלט חתר כנגד שלטונו של נחמיה וניסה לחבל בחידוש בניין חומות ירושלים.[1] בלשון הכתוב, סנבלט והמתנגדים נקראים יחד בשם הגנאי "צרי יהודה".[2] רמז על מוצאו ותפקידו של סנבלט מופיע בפסוק "וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן".[3]

כשנחמיה גילה כי אחד מבניו של יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול התחתן עם בתו של סנבלט, הוא גירש אותו מהכהונה.[4]

לפי חז"ל ובעקבותיהם רש"י ומצודת דוד,[5] נועדיה הנביאה קיבלה שכר מסנבלט. רש"י פירש: "גם לנועדיה הנביאה - היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחבריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם".[6]

באחד ממכתבי יב, המתוארך לנובמבר 407 לפנה"ס, נזכרים "דלָיָה ושלֶמיה בני סנבלט פחת שומרון".[7] מהתעודה מתברר תפקידו של סנבלט כפחת שומרון, וברור ממנה כי סנבלט כבר היה זקן באותו הזמן ובניו פעלו בשמו, ומכאן שתקופת פעילותו היתה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס, כלומר בדורו של נחמיה.[8] באחת האגרות יהודי האי יב מבקשים מבניו של סנבלט לעזור להם לבנות מחדש את המקדש לאלוהי ישראל.[7]

בפפירוסים שנמצאו במערה בוואדי דאליה, מהמחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס, נזכר סנבלט נוסף שהיה פחת שומרון ("סנבלט השני").[8] נזכרים גם שמותיהם של שני בניו, שגם הם שימשו פחות שומרון: [ישע]יהו (או [יש]וע) וחנניה.[9]

יוסף בן מתתיהו[10][11] מספר על סנבלט, ששימש פחת שומרון בזמן כיבוש אלכסנדר הגדול את ארץ ישראל (332 לפנה"ס). הוא מייחס לו את בניית מקדש השומרונים בהר גריזים, ומספר שבתו התחתנה עם אחיו של הכהן הגדול היהודי, סיפור הדומה מאד למסופר על סנבלט בספר נחמיה, ונובע כנראה מבלבול בין השניים.

מצירוף המקורות לעיל, מתברר כי היו בשומרון יותר מפחה אחד בשם "סנבלט": סנבלט הראשון מספר נחמיה ומכתבי יב (אמצע המאה ה-5 לפנה"ס), סנבלט השני מהפפירוסים של ואדי דאליה (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) וסנבלט השלישי מספרו של יוסף בן מתתיהו (עד 332 לפנה"ס). השם חזר לסירוגין במשפחה, כמנהג אותה תקופה.[9]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י'; פסוק י"ט; פרק ג', פסוקים ל"ג-ל"ד; פרק ד', פסוקים א'-ט'; פרק ו', פסוקים א'-י"ג.
  2. ^ ספר עזרא, פרק ד', פסוק א'
  3. ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ל"ד.
  4. ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק כ"ח
  5. ^ מצודות על נחמיה ו יד.
  6. ^ רש"י על נחמיה ו יד.
  7. ^ 1 2 אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 117–118.
  8. ^ 1 2 אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 112–113.
  9. ^ 1 2 אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 113, 120.
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יא, פרק ז, פסקה ב, סעיפים 302–303; פרק ח, פסקאות ב–ד, סעיפים 306–325; ספר יג, פרק ט, פסקה א, סעיף 256 (שם הוא מכונה "שר הצבא").
  11. ^ ראו גם: יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יא, פרק ד, פסקה ט, סעיף 118. שם נזכר "סמבלט" כאחד משני מושלי שומרון בזמן שלטון דריווש הראשון.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.